בשנה האחרונה פרץ עדן חסון (24) עם שני שירים שהפכו ללהיטי ענק. "שמישהו יעצור אותי" ו"ילדים כאלה" חרכו את הרדיו ואת יוטיוב (בעת כתיבת שורות אלו, "שמישהו יעצור אותי" כבר צבר יותר מ-21 מיליון צפיות), והפכו אותו לשם דבר כמעט בכל בית. לפני שבועיים הוא שחרר שיר שלישי בשם "שיכורים", במטרה לקבע את מעמדו ככוכב עולה.
חסון נולד וגדל כל חייו בפרדס חנה, רחוק מהבועה התל אביבית, עם אבא יורם, נהג משאית, אמא אסתר, סייעת גננת, ושישה אחים ואחיות, שהוא השלישי ביניהם. "פרדס חנה מקום שקט ומדהים", הוא אומר, "כשהייתי ילד יותר קטן אז המקום היה הרבה יותר פסטורלי, שקט ורגוע. הייתה יותר תחושה של מושבה. בשנתיים-שלוש האחרונות זה הפך להיות מקום עם וייב יותר תל אביבי. הגיעו הרבה אנשים מתל אביב והם שינו את הפאזה. לאו דווקא לרעה, אבל פשוט נהיו יותר פקקים. פרדס חנה פתאום מרגישה כמו עיר. מה שטוב בפרדס חנה זה שהתחברתי עם הרבה אמנים שגרים במקום. אנחנו עושים ישיבות אפילו עד שעות הבוקר".
כמו שני שיריו הקודמים, גם השיר "שיכורים" נכתב מניסיון אישי. "אני לא נגד מערכות יחסים פתוחות. יש כאלה שירימו גבה על הנושא. יש מקומות בארץ שלא מקבלים את זה, ממש כמו שלא מקבלים גייז. יש כאלה שיגידו שגבר צריך להיות רק עם אישה אחת. אני גם חושב ככה, אבל זה מסויג ללפני שקובעים עם מי מתחתנים", אומר חסון. "אתה לא תמיד שלם עם בת הזוג הנוכחית.
מה אתה מגדיר כמערכת יחסים?
"מערכת יחסים זה שני אנשים שנהנים זה עם זה ויש להם משהו שהוא מעבר לחברות, משהו מתמשך. מערכת יחסים זה לאו דווקא זוגיות, זה שונה לגמרי. הייתה לי זוגיות אחת ארוכת טווח בחיים שנמשכה שנה וחודשיים. מאז אני לא מצליח לשחזר את זה. לרוב, אחרי חודש או חודשיים אני פשוט לא שם. אני נהנה משאר הדברים, אבל לא מנושא הזוגיות. הכי הייתי רוצה שיהיה לי משהו קבוע ומתמשך, אני בן אדם כזה, אבל פתאום מתגלים הרבה דברים שגורמים לי לא לרצות להמשיך בזה. יש חלק בשיר שאומר: 'את לא תהיי שלי, אני לא אהיה שלך, אולי פשוט נהיה ואת הכל נשכח'. כיף לי איתך כרגע, אבל יש מצב שלא יהיה לי כיף איתך בעוד שעה. אם עכשיו אני מוצא מישהי שאני אומר לעצמי שאיתה אני רוצה להתחתן, אני אתחתן איתה, פשוט עוד לא פגשתי את האחת. למה שאני אסגור את עצמי בינתיים?".
היום אתה בזוגיות?
"לא".
מה אתה מחפש בבחורה?
"עניין. אני חושב שזוגיות טובה זה ברגע ששני אנשים יכולים לחלוק רגעים של שתיקה. זה לאו דווקא עם נשים, אלא עם אנשים בכללי. אני נהנה מבן אדם כשיש רגעים של שקט ולא צריך לנסות לחשוב על מה להגיד כדי שיהיה עניין או שלא יהיה מביך. אני מחפש נוחות. זה חלק גדול בזוגיות, יחד עם הכלה והבנה. אני יכול להגיד שמראה חיצוני זה משהו חשוב כי אנחנו בוחנים על פי הדבר הזה בהתחלה, אבל ברגע שעברנו הלאה מהמראה החיצוני, שאר הפרמטרים הרבה יותר חשובים, כמו איך מגיבים למה שאומרים זה לזה, איך לומדים לחיות עם השטויות זה של זה. אחרי שאתה עם בן אדם שלושה ימים ברציפות, הכל מתעצם ומגלים שלא הכל בדיוק כמו שבחרו להציג בפניך. קשה לי ליצור את האינטראקציה הראשונה. ברגע שאני נפתח, אני אהיה הכי פתוח שאפשר להיות, אבל לחצות את הקו הזה של ליצור עניין - קשה לי. כזה אני. אולי גם עם נשים זה ככה. אני בן אדם ששומר מאוד על המרחב הפרטי שלו. אני הססני, אבל אם אני מתחבר בהצלחה לבן אדם אני זורם".
לא קל לו להתראיין, לחסון. הוא לא רגיל להביע את עצמו ויש לזה קשר לעולם הדתי שממנו הגיע. "יש כל מיני דברים שעברתי עם הדת, אבל אני לא רוצה שיחשבו שאני נגד, חס וחלילה", הוא מנסה להסביר. "גדלתי בבית דתי, אפילו היינו סוג של חרדים עד שהייתי בן 13 או 14. לבשנו שחור ולבן בשבתות, הלכנו לבית הכנסת פעמיים ביום, למדתי בבית ספר דתי. היום המשפחה שומרת שבת, אבל הפכנו להיות הרבה יותר פתוחים, ואני חושב שזה שינוי לטובה. כשהיינו דתיים הרבה דברים היו בכפייה.פחות 'תבחר בעצמך' ויותר 'החלטנו בשבילך'.
ההורים מקבלים את זה שאתה לא דתי היום?
"כן, אני עדיין גר איתם. אני לא שומר שבת, אבל יש מנהגים שעדיין תקועים לי בראש שאני לא יכול לוותר עליהם מצפונית. אני לא יכול לאכול בלי ליטול ידיים. אני יכול לנסוע בשבת, אבל בחיים לא אדליק סיגריה בשבת, ואני בחור שמעשן. כל החיים חינכו אותי שעניין האש בשבת זו עבירה חמורה מאוד, בסגנון של איסור אכילת חזיר".
יש לך טענות כלפי החינוך החרדי?
"אני חושב שהחינוך החרדי עשה לי נזק. עם הזמן למדתי להתגבר על זה ולמדתי להציג את עצמי, אבל למדתי להתעלם מהרצונות שלי וזה לא טוב. לא חוויתי את מה שרציתי לחוות. הייתה תקופה, עד לא מזמן, שהייתי במקום מסוים ובתוך תוכי לא רציתי להיות שם, אבל נשארתי. זה מלווה אותי עד היום. לפעמים אני שוכח שאני לא מתייחס לרגשות ולתחושות הפנימיות שלי ואני עושה דברים שאני לא רוצה לעשות. אני מוצא את עצמי שואל שאלה על הרגשות שלי כדי להבין את התשובה. זה לא בא לי באוטומט".
ואיפה אתה נמצא בוויכוח בין הדתיים והחילוניים היום?
"אני בן אדם שמאמין באלוהים ובדברים מסוימים בדת, אבל גם מאמין שכל אחד יכול לקחת את מושג האלוהים למקום שלו. אני לא אוהב שלוקחים בעלות על אלוהים ומשייכים אותו לאינטרסים אישיים, ולצערי, בחברה החרדית זה קיים לפעמים. אני לא רוצה להכליל ולא אצל כל החרדים זה ככה, אבל כשאני מסתכל אחורה, אני יכול להגיד שנתקלתי הרבה פעמים באנשים חרדים שקידמו אינטרסים אישיים באמצעות הדת. אני לא היחיד שחושב ככה. הלוואי והייתי פוגש את הדת רק היום, כי היה סיכוי
שהייתי מקבל עליה רושם אחר, חיובי יותר ואמיתי יותר. לא ככה אני רוצה לחנך את הילדים שיהיו לי ולא ככה אני רוצה להתנהג ולפעול.
