(צילום: ירון שרון)
עדי הימלבלוי, 34, נשואה לנדב פלד, אמא לליאו בן הארבע, בהיריון בחודש חמישי עם בן נוסף בבטן, מככבת בקומדיה המטורפת החדשה "המוסד". תפסנו אותה לשיחה הורמונלית שבה היא חולקת כמה דברים שהאימהות לימדה אותה על עצמה.
אני חייבת לתת לילדים שלי בית יציב ונורמלי
"ברגע שהחלטתי שאני עושה ילד, הכללים שלי לגבי זה היו מאוד ברורים. גדלתי עם אבא שהיה לא היה, ועם אמא שהייתה לה מעמסה מאוד גדולה על עצמה. אני והיא עברנו לקנדה לשנה וחזרנו כשהייתי בכיתה ב', שאר הילדים שלה וגם הנכדים שלה גרים שם עד היום. הקנדה-ישראל הזה לא היה פשוט, וגרר המון חוסר יציבות. אני יודעת מה זה יכול לעשות לילד, ואלה הגבולות שלי.
"קודם כל אני יודעת שאני חייבת להיות שם בשבילם, וגם להסביר להם כל סיטואציה ולדבר איתם בכנות. לי לא תמיד הסבירו. אבא שלי היה נעלם ואמא שלי ניסתה לחפות עליו בכל מיני תירוצים, אבל אני ידעתי בתוכי שאבא שלי פשוט לא בנוי לקשר. היה לי חשוב למצוא את הפרטנר המאוד מדויק בשביל זה, ונדב הוא האדם הכי אחראי וישר שפגשתי, ההיפך הגמור מאבא שלי, שהיה קובע איתי במקומות ופשוט לא מגיע. אני יודעת שנדב לעולם לא יעשה דבר כזה לילדים שלו".
גם הגבר מתערער אחרי הלידה
"לפני שנהייתי אמא לא הבנתי את הזוגות האלה שעושים ילד ומתגרשים, אבל עכשיו אני מבינה. השנה הראשונה להורות היא הכי מורכבת, הכל עומד במבחן. גם לנו היה את המשבר שלנו ולקח לנו זמן להבין שאנחנו במשבר. התעוררנו באמצעו והחלטנו להיות מודעים ולטפל בזה. אז הלכנו לטיפול.
טיפול זה לקבל מראה לזוגיות ולהבין שאת לא חווה את זה לבד, גם הוא שם וגם הוא חווה את הקושי. גם נדב התערער אחרי הלידה. זה חיזק אותנו, ואני ממליצה לכולם לעשות את זה במקום, נגיד, לפתור את זה בלעשות עוד ילד. ילד לא יכול לאחות שברים, להיפך".
אני רוצה משפחה משלי
"בתור ילדה ונערה, לא חלמתי על חתונה וילדים, לא היה לי את זה בסיסטם. הנישואים של אמא שלי לא הצליחו בפעם הראשונה וגם לא בפעם השנייה, ולא באמת הצלחתי לדמיין את זה. חלמתי רק על כלבים. ברגע שגיליתי שיש לי סרטן (מסוג בלוטת התריס - מ.ז), בגיל 27, הרבה דברים השתנו. הדברים הפכו לשחור ולבן והבנתי שאם יש משהו שאני אצטער עליו שלא הספקתי לעשות, זה ילדים. זו הייתה התפנית שלי.
זה פתאום חידד לי שאני דווקא כן רוצה. שהסיבה שחשבתי שאני לא רוצה כל השנים זה חוסר הניסיון וההבנה שלי שמקורם בילדות שהייתה לי. שנים הייתה לי מחשבה שלא, ופתאום זה נהיה כן. כשנדב הגיע לחיים שלי, זה רק חיזק את התחושה הזו, כי ידעתי שזה האדם הנכון להיות אבא לילדים שלי".
אני מעדיפה בנים
"יש לי עוד בן בבטן ואני נורא שמחה על זה. אני לא חושבת שאני אדע מה לעשות עם בנות ואני נורא שמחה שאף אחד לא איתגר אותי עם זה. בנות זה דבר מעצבן, ככה אנחנו מלידה. אנחנו שונים מאוד, גברים ונשים, ולי אין סבלנות אפילו לעצמי, אז עוד אחת כמוני בבית? נדב יעזוב את הבית! זה היי מיינטננס! כיף לי עם ליאו, ואני מסתדרת איתו נהדר. חותמת על בנים, ואין לי שום פנטזיה לבת".
יש דבר כזה, טפשת היריון
"ההיריון הזה גומר אותי. אתמול איבדתי משקפי ארמאני חדשים. שלשום חיפשתי את הרכב חצי שעה בחניון, רק כדי לגלות שחניתי בכלל בחניון אחר. כשסוף סוף הגעתי לאוטו גיליתי ששכחתי את המפתחות בחדר הכושר, והייתי צריכה לחזור את כל הדרך חזרה. כל דבר אני צריכה לעשות פעמיים, וככה גם איחרתי אתמול לפרמיירה של 'המוסד', הסרט החדש שאני משתתפת בו. נורא רציתי לבוא, כי זה סרט ראשון שאני עושה ורציתי לראות אותו בקולנוע עם קהל, להסתכל ימינה ושמאלה ולשמוע את התגובות. זה לא משהו שאפשר לעשות כשאתה בטלוויזיה. אבל שום דבר לא קורה לפי התכנון, ורוב הזמן אני מאחרת לכל מקום וזה ממש פאדיחה. אני מקווה שסולחים לי בגלל מצבי, זו באמת לא אני. משהו עובר עליי, נראה לי שזה ההיריון".
פחות חשוב לי להיות רזה מאשר חזקה ובריאה
"בשנים האחרונות, כדי להצליח לדגמן הלבשה תחתונה ולהיראותטוב (הימלבלוי היא פרזנטורית של חברת פמינה ושל קר שירותי רפואה - מ"ז), זה כבר המון עבודה. אני עושה חדר כושר, ריצה, אירובי, פילאטיס וגם שומרת על התזונה שלי. לא בהיריון? אני מתאמנת חמש פעמים בשבוע, ועכשיו כשאני בהיריון אני מתאמנת בין שלוש לארבע פעמים בשבוע, אבל אימונים רגועים יותר.
כשאת צעירה זה נורא קל אבל כשאת גדלה, את גדלה גם בגיל וגם בגוף. אני נורא אוהבת ג'אנק פוד. לא אוהבת אוכל מתוחכם, ואם תיקחי אותי למסעדת מישלן יש סיכוי שהשף יזרוק אותי מהחלון. אני אוהבת פסטות ופיצות והמבורגר. המפגש שלי עם הסרטן הביא אותי לרצות גוף בריא יותר. תמיד רציתי להיות רזה-רזה, אבל אף פעם לא הייתי רזה. עכשיו המטרה שלי אחרת - להיות חזקה ובריאה.
אני שמחה לקבל תגובות על המראה שלי, וכן, יש לי הרבה הודעות אינסטגרם מגברים, גם עכשיו, בהיריון. אני לא הייתי שולחת לעצמי הודעה עכשיו. אני סמל מין? אין לי שום חיבור לדבר הזה, אני לא חושבת על זה. עכשיו בהיריון אני הכי מרגישה כאילו תליתי על עצמי שלט 'תיכף אשוב'. זה מאוד מוזר בעיניי".
באימהות אין איזה רף שצריך לעמוד בו
"אני לא בעד כל הלחץ הזה שמטפטפים לנו, של מה זה אומר להיות אמא מוצלחת ב־2019. יש איזו תחרות סמויה של מי חוזרת הכי מהר לעצמה, וזה ממש לא ברור. לי לקח הרבה זמן. רק ביום הולדת השנתיים של ליאו יכולתי להגיד שחזרתי לעצמי. אני מאמינה שהיריון זה 18 חודשים. תשעה חודשי היריון ותשעה חודשי החלמה.
לידה זה פיגוע, זו טראומה מאוד גדולה לגוף וצריך לתת לו זמן. וכמה שזה כואב להניק גיליתי רק אחרי הלידה. הייתי כל כך באטרף על זה, כי שוכנעתי שזה הכרחי. ולעזוב את הילד שלך כאמא ולנסוע? מה זה אומר עלייך? אני לא ראיתי את ליאו שבועיים. נסעתי לצלם עשרה ימים את הסדרה 'איפה אתה חי?' בחו"ל, חזרתי לשדה התעופה בארץ ומייד המראתי שוב. זה לא היה קל, אבל תראו, לא קרה כלום. היום אני לא בעד שטיפת המוח הזו. יש אימהות שלא כדאי שיניקו, ויש אמהות שצריכות לנסוע, ולכל אחת לוקח את הזמן שלה לחזור לעצמה אחרי הלידה. די עם הצבת הרף הזה שכולן צריכות לעמוד בו".
אני אלמד את הבנים שלי את חוקי העולם החדש
"הבנים שלי כבר גדלים לעולם אחר, עולם של METOO# עם הגדרות וכללים וחוקים חדשים, וחשוב לי שיבינו וידעו את זה. כשאני הייתי בת 8 הצטלמתי לקלטת '100 שירים ראשונים' עם נתן דטנר וציפי שביט. זו קלאסיקה וכמעט שאין הורה שלא צפה בה כשהיו לו ילדים קטנים. בדיוק לפני כמה זמן ראיתי את זה, ואני יושבת שם, ילדה בת 8, על הברכיים של נתן דטנר - והוא מקפיץ אותי כי אנחנו אמורים לנסוע ברכבת. זה משהו שלא היה קורה היום, וכשפגשתי את נתן הראיתי לו את זה וצחקנו על זה. כמובן שזה היה סופר תמים ונתן היה פרטנר מושלם, אבל הזמנים השתנו, וברור שחשוב לי שהבנים שלי יהיו הכי עדינים וחכמים בעניינים האלה כשהזמן שלהם יגיע".
