(צילום: ירון ברנר)
ההיריון הראשון של יובל שרף, שמככבת בסדרה המצוינת "נחמה" (HOT), עבר מצוין והעניק לה ולבן זוגה שלומי שבן את בנם, נורי. ההיריון השני, עם זאת, התחיל עם דיכאון, נמשך עם כאבי גב עזים ושוב חזר לדיכאון לפני ששרף הצליחה להשאיר את המשברים מאחוריה וללדת את בנה השני, לוקא. בריאיון חשוף היא מספרת על הקשיים ("אף פעם לא הרגשתי עצובה ככה"), הוויתורים שעשתה לאורך הדרך (סדרה בנטפליקס, שני סרטים ותפקיד ב־HBO), והחוב שלה לרשף לוי ("הוא הראשון שהאמין בי")
בשבוע שבו ילדתי, לשלומי היו הופעות כל יום", נזכרת יובל שרף שילדה את בנה השני, לוקא, לפני שלושה חודשים וחצי. "עכשיו עם נורי הוא לקח חופש שבועיים לפני הלידה, אבל פה זאת כבר לידה שנייה, הכל טוב, אז הוא המשיך לעבוד כרגיל, רק שכולם סביבו ידעו שאני אמורה ללדת. הוא אמר להם מראש: 'יובל בתשיעי ואולי היא תלד'. ממש הרגשתי איך בכל הופעה כולם מודים לאל שעוד לא ילדתי. זאת אנרגיה קשה. את מרגישה שארבעים איש מתים שלא תלדי היום".
ואז מגיע הרגע.
"יום שבת בבוקר ואני מחליטה ללבוש שמלה אחרי שמלא זמן לא לבשתי אחת. הלכנו לאכול, והנה מתחילים לי צירים. לשלומי יש בערב הופעה עם החלונות הגבוהים בתיאטרון גשר, ואמרתי, טוב, הוא יסיים את ההופעה ומשם אני אלך ללדת. זו הייתה ההופעה האחרונה החשובה שלו, והנה הזמן שלי. ואז ההורים שלי חזרו עם נורי הביתה, ושלומי הלך להופעה אחרי שעודדתי אותו ללכת כי חשבתי שיש לי לפחות עוד 24 שעות. זה היה כל כך מינורי, הצירים, אבל רבע שעה אחרי ששלומי יוצא - פתאום זה מתחיל להתגבר".
"אמא שלי התקשרה לאיריס, שהיא חברה של המשפחה ובעצם האדם הראשון שראה אותי בחיים כי היא זאת שיילדה אותי וגם את שני האחים שלי, ואיריס אמרה לי להתקשר אליה כל 10 דקות ולהגיד לה מה המצב. עשר דקות עוברות ואני מתקשרת. בלידה הראשונה היא אמרה לי, 'יש לך עוד שעתיים', אבל הפעם זה היה 'יאללה, צאי', וזה אחרי שאמא שלי כבר בהיסטריה. אמא שלי הייתה הרבה יותר לחוצה ממני. אני הייתי בשלווה ובריכוז, מאוד מדיטטיבית, מאוד מדויקת, לא מפוזרת".
ושלומי מופיע בינתיים?
"היה לי איתו הסכם שאם אלך לבית חולים עליי להגיד לו והוא ישר יגיע, אז מזל שההורים שלי אמרו לו. אבא שלי פשוט נסע לקחת אותו, ובזמן שאני ואמא שלי נסענו לבית חולים המצב כבר נהיה ממש חמור, ברמה שאמא שלי חשבה שאני הולכת ללדת במכונית. ואז הגעתי ואיריס שלפה אותי, כי כבר הייתי בלידה. הובהלתי ישר לחדר לידה, שלומי הגיע ישר אחריי, והסיפור הוא שאפילו לא הספקתי לנפח את הבריכה שתכננתי ללדת בתוכה".
בריכה?
"כן. הייתי בחדר לידה טבעית ונורא רציתי ללדת בתוך בריכה שקניתי במיוחד אבל לא הספקתי. הכל נגמר תוך חצי שעה! זה היה מטורף! בגלל שהייתי מכוונת ללידה טבעית זה לא היה לי טראומתי, וגם לא יכולתי לקחת אפידורל כי כבר הייתי בלידה, אבל חוויתי אותה נורא עוצמתי. הייתי מאוד בנשימות, הבנתי את התבנית של הכאב, הייתי על ארבע ופשוט ילדתי. אחרי שילדתי, קמתי והלכתי להתקלח. הרגשתי כמו חיה".
אמרת שעלו לך שאלות בהיריון הראשון. מה למשל?
"כבר בזמן ההיריון הראשון גיליתי שבמקצוע שלי - היריון הוא דבר שמגדיר אותך. בתחילת ההיריון צילמתי סרט וסדרה שהתחלתי אותם לפני ההיריון, אבל כשהצילומים הסתיימו מצאתי את עצמי בלי עבודה, וזה היה נורא קשה כי אני בהיריון! אני לא יכולה לעשות כל תפקיד עכשיו כי כבר רואים בטן. אז ברור שיש הרבה פעמים במקצוע שלי תקופות שבהן לא עובדים, אבל עכשיו כבר לא הייתי בפרויקטים והיו לי שניים נוספים שהייתי צריכה לוותר עליהם בגלל ההיריון".
אילו פרויקטים?
"מעדיפה לא לספר, אבל דברים ממש גדולים שיכולים היו לסדר אותי כלכלית ומקצועית להרבה זמן. לפני כן היו לי עוד פרויקטים שנפלו, עוד לפני שנכנסתי להיריון - סדרה בנטפליקס ושני סרטים, ותפקיד שקיבלתי ב־HBO ולא יכולתי לעשות אותם. הם נפלו אחד אחרי השני. פרויקטים מטריפים! ואז, כל פעם כשמשהו לא הסתדר לי קיבלתי את זה באהבה, ניקיתי ואמרתי מנטרות 'הכל לטובה', ולאט לאט זה התחיל נורא לאכזב, וכל אכזבה נהייתה מאוד גדולה".
מה זה התפקיד הזה ב־HBO?
"תפקיד מטורף של סוכנת קג"ב רוסיה. משהו מאוד מאתגר, אבל הצילומים היו באינדונזיה, ואין לישראל יחסים דיפלומטיים עם המדינה הזאת, אז הביטוח שלהם לא הסכים לבטח אותי ולכן זה נפל".
בזמן שהתפנה ואת חודשי ההיריון הראשונים, מילאה שרף בקפיצות בין האימהות לנורי, הצילומים לקניוני עופר שהיא הפרזנטורית שלהם, ובין שני הפרויקטים שלה - כתיבה ופיתוח סדרת דרמה עם נסלי ברדה, שעליה היא עובדת כבר מעל שנתיים ("זו סדרת מתח משוגעת על עיתונאית שמבינה שכל מה שהיא חשבה על עצמה לא נכון"), ומיזם ההורות הדיגיטלי.
זה יפה שמצאת תעסוקה ולא שקעת בדיכאון.
"גם שקעתי בדיכאון... בתחילת ההיריון שלי שקעתי בדיכאון וגיליתי שיש דבר כזה שנקרא 'דיכאון בהיריון', ואני תמיד חשבתי שיש רק דיכאון אחרי לידה. בכלל, נורא נורא פחדתי שיהיה לי דיכאון אחרי לידה ובמזל זה לא קרה לי. להיפך, אחרי הלידה הרגשתי הקלה. פתאום כשזה יצא הרגשתי אור והקלה ענקיים, אבל בהיריון נכנסתי לדיכאון ובאמת לא הכרתי את עצמי ככה".
בחודש השישי היא יצאה מזה. היא התעוררה בוקר אחד והדיכאון היה מאחוריה, או כך לפחות חשבה. ואז הגיע כאב הגב שהתפתח לכדי סימפיזיוליזיס - כאב אורתופדי הנגרם בשל הפרשת הורמונים שמטרתם לרכך את המפרקים והשרירים באזור האגן לקראת יציאת התינוק. נשים הסובלות מהתופעה חוות סבל רב, ולא פעם נאלצות להשתמש בכיסא גלגלים או הליכון.
מצבה של שרף לא היה טוב יותר. כמה ימים אחרי שאובחנה, החליטה לשתף את חבריה בפייסבוק במצבה: "השבוע גיליתי תופעה חדשה, עוד מתנה מתוקה כזו שההיריון נותן לבנות המזל שבינינו - סימפיזיוליזיס", היא כתבה בפוסט שלווה בתמונה שלה ושל נורי. "לקח לי בערך שלושה ימים לכתוב את זה ולהגות את זה ללא טעות. זה בעצם אומר שהאגן שלנו מכין את עצמו טוב מדי. הוא מתרחב יתר על המידה. כמה כיף, והורמוני ההיריון מדללים את הסחוס בין העצמות. בגדול, בכל שינוי תנוחה קטן את זוכה להרגיש את עצמות האגן פוגשות אחת בשנייה. זה לא נעים בדיוק כמו שזה נשמע".
בהמשך שרף גם רומזת על הדיכאון שחוותה: "ההיריון השני שלי, בניגוד לקודמו שהיה חוויה רוחנית מתחילתו ועד סופו, מאתגר אותי", כתבה. "הוא מפגיש אותי עם מקומות אפלים שלא ידעתי שקיימים בי בכלל. מה זה אומר להיות אישה, להיות כלי לחיים חדשים - למשפחה שלנו".
בעצם הכאבים החדשים החזירו את הדיכאון?
"כן, וזה היה נורא. שלושה שבועות לא יכולתי ללכת, לא יכולתי לקום מהספה. והעניין הוא שיש לי סף כאב גבוה ובגלל זה אף אחד לא האמין שאני ככה. אני יכולה לעמוד בכאב בדרך כלל. בכלל, אומרים שלג'ינג'ים יש יכולת יותר טובה לסבול כאב. אז הייתי צריכה עזרה עם הילד ושלומי עבד כמו משוגע ואני כזה הייתי במיטה. שלומי עוסק במיליון פרויקטים והייתה לו שנה קסומה ומדהימה ויצירתית, ולי - לא, וזה קשה. זה פתאום נורא ישב לי על המקום הגברי והנשי. אני לא הצלחתי להתמסר לנשיות שלי בהיריון הזה".
שרף נולדה באבן יהודה לפני 34 קיצים, ואל לימודי משחק בניסן נתיב נרשמה אחרי שדגמנה כנערה. תפקידה הקולנועי הראשון, אותו עשתה בזמן הלימודים, היה לגלם את דמותה של נטע ב'איים אבודים', סרטו המוערך של רשף לוי, שבהמשך גם זכה בארבעה פרסי אופיר. "רשף הוא אהוב ליבי, חיים שלי. אני חולה על האיש הזה", היא אומרת ומוסיפה: "הסיפור עם רשף הוא שרשף נתן לי את ההזדמנות הראשונה בחיים. זאת הכותרת, מבחינתי. 'איים אבודים' היה הסרט הראשון שבו שיחקתי והדבר הגדול הראשון שעשיתי, והוא האמין בי, הראשון שהאמין בי".
"מסביבו כולם רצו שזאת תהיה מישהי מפורסמת, ואני הייתי בשנה ב' בניסן נתיב ומאוד רציתי את התפקיד. עשיתי לאיים אבודים המון אודישנים, ואז הוא אמר לי, 'את מעולה, אני מת שתעשי את זה, אבל רוצים מישהי מפורסמת', ואז הסתכלתי לו בעיניים ואמרתי, 'חבל. חשבתי שאתה תהיה זה שיגלה אותי'. ואז הוא אמר לי, 'אהבתי, תני לי לחזור אלייך'. למחרת הוא התקשר אליי ואמר לי, 'החלטתי! אני אהיה זה שיגלה אותך'".
החודש חזרו השניים לשתף יחד פעולה, הפעם בסדרה 'נחמה', דרמה קומית שעלתה ב־HOT3 וב־VOD ומספרת את סיפורו של סטנדאפיסט לשעבר, גיא נחמה (רשף לוי), שאשתו (לירון וייסמן) נהרגת בתאונה ומותירה אותו אב חד-הורי לחמישה ילדים. שרף מגלמת בסדרה את מיכל, אשתו השנייה והלא מאוזנת נפשית של שלום מיכאלשווילי, ידידה הקרוב במציאות. "שלום הוא הפרטנר הכי כיפי שיש", היא מתגאה. "בדרך כלל, כשאתה מכיר מישהו על הסט אתה נהיה חבר שלו. אצלנו זה קרה הפוך - אף פעם לא עבדנו יחד אבל היינו חברים לפני, וגם אשתו, ענבל שלוי, חברה קרובה שלי. זה קרה לי גם עם אניה בוקשטיין שהיא אחת החברות הכי טובות שלי ולא עבדתי איתה אף פעם".
ואיך את כבת זוג?
"מדהימה! מפרגנת כשצריך ונותנת את החופש כשצריך. אבל אנחנו המון שנים ביחד אז ברור שיהיו עליות ומורדות. בעיקר אני חושבת שיש לנו חיבור נשמתי. הוא כבר חלק מהגוף שלי. אנחנו מחוברים".
איפה את רואה את עצמך בעוד עשור?
"יש דבר נורא חזק בלהמשיך להיות מי שאתה ולעשות את מה שאתה אוהב, להיות נאמן לעצמך ולמי שהיית לפני שהיו לך ילדים, ועדיין לדעת שיש לך ילדים. כל פעם כשאני טסה לחו"ל או נמצאת במסעדה או בפגישה עם חברה, אני אומרת, יואו, איזה כיף לי שאני פה עכשיו ואיזה כיף שיש לי את הילדים שלי שיהיו איתי כשאחזור. אז הייתי רוצה להמשיך ככה לא לוותר לעצמי ולא לוותר על החלומות שלי ועל הזוגיות שלי וההנאות שלי, ולהמשיך להיות אמא טובה. ברור שרוצה להתפתח ברמה העסקית וכשחקנית ואשת עסקים. למזלי התברכתי באמא שעוזרת לי ובבעל שביחד איתי בכל הדבר הגדול הזה".
