(צילום: שמוליק דודפור)
איבדתי את אבא שלי לפני שלושה שבועות", פותחת עדן אמסלם כץ את השיחה שלנו. "הוא היה מאוד חולה ונפטר מסוּכרת. קטעו לו שתי רגליים, הלך לו גזע המוח, נמקים בידיים. הוא היה מאושפז חמישה חודשים וידענו שזה יגיע, אבל כשזה מגיע את לא באמת מוכנה לזה".
וכך, שוב, אנו רואים שהמציאות שונה מהריאליטי: תקופה לא קלה עוברת על עדן (24) ואביעד (37) כץ, צמד הלוחמים של "המירוץ למיליון" בעונתה השביעית; זינה עם אודם אדום והרקולס מסוקס ושרירי, הזוג הכי היי־אנרג'י ותחרותי בתוכנית הריאליטי שמשודרת בימים אלו ברשת 13. לפני כמה חודשים הסתיימו הצילומים, "וכל מה שקורה עכשיו נורא מבלבל וקשוח", אומרת עדן. אביעד, מצידו, מוסיף: "יש לנו עשר דקות ליהנות מכל החוויה הזאת של 'המירוץ', שהיא באמת קיצונית, אי אפשר להסביר אותה. פתאום אנחנו המרכז, וזה מוזר. אז החלטנו שאנחנו מנסים ליהנות מזה כמה שיותר, כי זה לא יחזור. וגם אבא שלה לא יחזור".
ההחלטה ללכת לריאליטי התקבלה על ידם על הדרך, די במקרה. "אני ואביעד נסענו באוטו", נזכרת עדן, "וחבר מהעבר שלח לי הודעה אם אני רוצה להגיע עם בעלי לאודישן של 'המירוץ למיליון'". בהתחלה אביעד לא עף על ההצעה, אבל "היא הציקה לי עם זה איזה שלוש או ארבע פעמים, אז הבנתי שהיא רוצה. בנות, נו". מפה הדרך לאודישן הייתה זריזה. "נכנסנו, שנינו טמפרמנטים, באים עם קסדות וזה. שאלו אותנו שאלה אחת ואז אנחנו המשכנו עם עצמנו", הוא נזכר, והיא מחזקת: "כן, רק זרקו לנו גפרור ועשינו את שלנו". בדרך חזרה הביתה אביעד כבר ידע שהטלפון מההפקה עומד להגיע, אבל מבחינתה של עדן, עד שהם לא הידקו את החגורה במטוס, היא לא באמת האמינה שהם התקבלו לתוכנית.
איך נערכים לדבר כזה?
עדן: "וואו, קודם כל, זה לחץ כי אנחנו לא יודעים מה אומרים לעובדים. יש לנו שני עסקים עם יותר מ־50 עובדים. ומה אומרים לאמא שלי ולילד, עומר שהוא בן 3.5? לא ידעתי איך אני עושה את זה בלעדיהם. אמרנו שאנחנו יוצאים לחופשה ומשאירים את הטלפונים בבית ואנחנו לא רוצים שום קשר לעולם, שלום על ישראל. צריך אופי מסוים כדי לצאת לדבר כזה, אבל אם כבר תוכנית ריאליטי, אז 'המירוץ למיליון'. זו הייתה חוויה של פעם בחיים, זו באמת זכות לעבור חוויה כזאת".
החוויה הזו נמשכה כמעט חודשיים "שהרגישו כמו עשר שנים מרוכזות", ממשיך אביעד. "היה הרבה לחץ, במשך 24/7 את רצה רצה ולא יודעת לאן, פשוט פותחת את המעטפה וכזה, חחח, בואו נראה איך מתעללים בנו עכשיו. ואנחנו זוג מאוד תחרותי, הגענו למקומות מכובדים - ראיתי זוגות שלא עברו את אותו מירוץ כמו שלנו".
עדן: "אביעד מאוד תחרותי, יותר ממני. אני יותר אמוציונלית. אם אני עצובה, או כועסת ועייפה ופתאום המשימה הלכה לי, אז אני עסוקה בלהתעצבן עליו. אבל ראינו מקומות שבחיים לא היה יוצא לי לראות. איפה אני אעשה בנג'י בחניון בזימבבואה? רק ב'המירוץ למיליון'".
איפה נשברתם?
אביעד: "במשימות המזל, שלא תלויות בכלום; לא מחשבה, לא אסטרטגיה, לא בכוח. לך תכניס את היד ותחפש עכשיו מתוך אלף מטבעות, מטבע ספציפי. זה יכול לקחת דקה וזה יכול לקחת גם עשר שעות. ואנחנו עם המזל שלנו, אף פעם לא מצאנו. הגענו לפני זוג בפער של שעה והם מגיעים, מוצאים וממשיכים הלאה. אבל הרגע הכי קשה, היה באחת המשימות, אני לא זוכר איזו, רק שאת רובה אני עשיתי והיא עברה די מהר. עדן הייתה בהיי, ואני נשברתי רגשית כשראיתי את הילדים שם. היא אמרה לי: 'מגיעים לארץ, מה שאתה רוצה'. אמרתי לה: 'אני רוצה עוד ילדה'".
עדן נזכרת בלא מעט רגעי שפל שבהם "הייתי מאוד קרובה לחנוק אותו". "בכל המשימות היית קרובה לחנוק אותי", הוא משיב לה מבלי להתרגש. "אני עושה את המשימות, והיא קרובה לחנוק אותי".
"האינסטגרם שלי קורס מהודעות מכוערות וזה נורא"
לפי הרושם מהתוכנית, אתה הוותרן ואת הדומיננטית.
עדן: "מאוד קל לאנשים שיושבים בבית לשפוט את מה שהם רואים על המסך. הם לא באמת מבינים מה חוויתי שם; לא ראיתי את הבן שלי, לא את אמא שלי, לא היו לי סיגריות, אני רעבה רוב הזמן, הכול מאוד אינטנסיבי. אז כן, המטרה היא לסיים את היום הזה כמה שיותר מהר. ואם אביעד מדבר אני באמצע משימה ואני יודעת שזה יכול להוציא אותי מריכוז ואני יכולה להפיל את הכד, אז אני אגיד לו: 'אביעד, שקט'. ובבית מאוד קל לאנשים לפרש את זה. 'היא אמרה לו שקט, איך הוא לא עונה לה, איך היא מעזה לדבר אליו ככה'.
"אנחנו פה עם מטרה משותפת בסופו של דבר. וזה מה שהקהל בבית לא מבין. האינסטגרם שלי קורס מהודעות מכוערות וזה נורא, אתם לא יכולים לשפוט אותי כי לא הייתם בנעליים שלי. שאני לא אדבר על בריונות ברשת. היום אני חווה פחות או יותר מה שבני נוער עוברים, ואני יכולה להבין למה נערים מתאבדים. היום אני אישה נשואה ויש לי ילד, כך שזה פחות חודר אליי. אבל ילד בן 12, שכרגע בית הספר הוא כל עולמו, ומתייחסים אליו בבריונות, הדרך היחידה שהוא רואה היא לתלות את עצמו, וזה פשוט מזעזע. אני מקבלת את ההודעות האלה בעיקר מילדים, לכן אני אומרת את זה".
מה הם כותבים למשל?
עדן: "להקריא לך? הנה היום בבוקר קיבלתי: 'את הבן אדם הכי מזעזע שיצא לי לראות בטלוויזיה או בכלל אי פעם. גועל נפש של התנהגות, דוחה'. זה מבחור צעיר, שלא מכיר אותי, בחיים לא נפגשנו והוא הרשה לעצמו לשלוח לי הודעה כזו. על סמך מה? על סמך מה שהוא ראה בטלוויזיה".
אביעד: "אם שנינו נתנגח, לא נגיע לשום מקום. מישהו צריך לקחת רגע צעד אחורה, לנשום, להתרכז במשימה ולדבוק במטרה. הייתי צריך פשוט להכיל הרבה יותר בשביל שנצליח. זה לא שהיא לא הייתה שם, כל אחד לוקח את זה אחרת. היה נראה כאילו אני סבלני, אבל אני בן אדם משוגע לגמרי ואי אפשר שני משוגעים. לקחו אותנו לתוכנית כי אנחנו שני משוגעים. שתי חיות ששחררו אותן והסיכוי שהן יריבו גדול מאוד, בייחוד בסיטואציות שיש מגרש משחקים כזה מעניין. אז מישהו צריך לקחת את המושכות, מזל שזה הייתי אני. האינסטגרם שלי מלא בהצעות, אני מקבל הודעות כמו מה אני עושה איתה, או אם כבר נפרדנו. אני כמעט שלא נכנס לזה, לא עונה, לא פותח אפילו, זה לא מעניין".
עדן: "בואי אני אקריא לך עוד משהו: 'את צריכה דחוף לעשות משהו עם ההתנהגות שלך... איך בעלך סובל אותך, את אישה רעה, מדברת אליו כל כך לא יפה. מסכן, את פשוט גועל נפש, שתלטנית, יש לך עיניים רעות, מי את ומה את חושבת את עצמך'. כתב לי מגילה. ההודעות האלה לא באמת חודרות אליי, אף פעם לא היה לי אכפת מה אנשים חושבים או מדברים עליי. יש כל כך הרבה אנשים טובים. אם בדרך כלל אנשים שמים לב לדברים הרעים ופחות לאלו הטובים, אני פיתחתי סוג של מנגנון הפוך, אני רוצה להקשיב ולהתרכז רק בדברים הטובים שאנשים אומרים עליי. למדתי לסנן".
עד שאביעד הכיר את עדן, הוא בינתיים נח בחיי הלילה של רחובות, שם גדל וחי עד היום. "הייתי ילד טוב, ספורטאי, משחק כדורגל. אחרי הצבא טסתי לניו יורק ונתקעתי שם ארבע שנים. עשיתי שם כמעט הכול; מובינג, שיפוצים, הייתי ברמן וניהלתי בר ומסעדה. שם נכנסתי לכל העולם הזה של הברים". הוא חזר לארץ, עבד כמאמן כושר וברמן.
"אימנתי את אייל גולן ואת אילנית לוי. רציתי לפתוח חדר כושר עם סורק עיניים, או טביעת אצבע ולוקרים פרטיים, אבל זה היה עולה לי 12 מיליון. אז אמרתי: 'נפתח בר'". בגיל 29 אביעד ואביו מצאו חנות צעצועים, שיפצו אותה ויצא מזה בר שכונתי, הפקה פקה. ואז הגיעה עדן. "היא נכנסה לבר איזה ערב עם חברה והיא באמת הלקוחה היחידה שהתחלתי איתה". "והאחרונה", מוסיפה עדן למען הדיוק. "עד היום היא מקנאה", הוא ממשיך. "אני הולך למכולת להביא משהו? 'לך, לך לזונות שלך'".
"היו פעמים במירוץ שלא דיברנו אחד עם השנייה, יושבים בשדה תעופה, אחד פה ואחד שם. ברמה כזאת"
בתעודת הזהות אמרתם, "או גירושים או ילד".
אביעד: "מדהים איך כולם זוכרים את המשפט הזה ונתפסו עליו. תראי, לא סתם אמרתי אותו. אני מכיר אותה. כשאת יוצאת למסע אינטנסיבי של 24/7, זה ממש כמו עשר שנים. ידעתי שזה יכול לזעזע את המערכת שלנו, או שזה יכול לעשות רק טוב, כי בטוח נגלה דברים. זה לעבור יום יום עם מישהו שלפעמים את לא יכולה לראות אותו ולפעמים את יכולה הכי לאהוב אותו בעולם. וזה עניין של שניות, מאוד אמביוולנטי".
עדן: "מה, היו לך רגעים שלא רצית לראות אותי?".
אביעד: "אני לא אגיד לא לראות אותך, אבל היו רגעים שרציתי שתיעלמי או שתסתמי את הפה. אפשר לאבד זוגיות במירוץ, קל".
אז איך יוצאים מסיטואציות כאלה, כשרוצים לשבור את הכלים?
אביעד: "היו פעמים במירוץ שלא דיברנו אחד עם השנייה, יושבים בשדה תעופה, אחד פה ואחד שם. ברמה כזאת".
עדן: "ואז במשימות הייתי חייבת לתקשר איתו ולסמוך עליו, אחרת זה לא יעבוד. אז מכורח הנסיבות התחברנו שוב, ויכול להיות שבמקום אחר פשוט הייתי אורזת תיק ונוסעת לאמא שלי".
אביעד: "ואני הייתי הולך להתאמן שעתיים וחצי".
אחרי שהם הכירו עדן נכנסה די מהר לעסק, שהיה עדיין בחיתוליו והפכה אותו בבום מבר שכונתי שבו מדברים פקה פקה למגה בר, שבו עושים בולו בולו. אביעד: "היא אמרה לי בהתחלה: 'אתה כל הזמן שם ואני לא רואה אותך ויש שם בנות'. אמרתי לה: 'בואי לעסק, חיימשלי. אין לי מה להסתיר'".
עדן: "ואז הגעתי לשם, ואני מתחילה לשים לב לדברים וראיתי מראש איך אפשר לייעל".
אביעד: "נגיד, רוב הבר עבד טוב בפנים ובחוץ אף פעם לא הושבנו. והיא באה ועשתה ישיבה גם בחוץ, עשתה את המקום מפלצת. תחשבי שבפנים יושבים 50 איש, בחוץ 200 איש. מברמן אחד הפכנו להיות שלושה ברמנים". תודות להצלחה של הפקה פקה הם פתחו עוד בר, "רודאו", הפעם בהשראת בר טקסני שאביעד הופנט ממנו כששהה בארה"ב. "עם קאובויים אמיתיים, אופנועים שחונים בחוץ, ראש של חזיר, שור זועם ומוזיקת קאנטרי", הוא מספר בהתלהבות. "מצאתי מרתף ישן ואמרתי לעדן: 'הנה הרודאו'".
עדן: "ואני הייתי בהיריון ולא הבנתי על מה הוא מדבר איתי. יש לך ילד בדרך, לאן הלכת? תעצור סוסים ומרכבה עכשיו. ואז אני הולכת, ורואה מקום עצוב ונטוש עם ריח של ביוב. פה אתה רוצה לפתוח? אבל היום אני חוזרת בי. זה הבר הכי נחשב ברחובות, בסגנון טקסס, עם אקדחים, אוכפים ופרסות. ויש לנו 14 סוגי בירות מהחבית. מקום ענק, 250 מטר. העובדים עם כובעי קאובוי וחולצות משובצות. יש אוכל מטורף, מטבח אמריקאי ברמה של המבורגרים ובאפלו ווינגס. אני עובדת בפקה פקה והוא ברודאו, כל סוף שבוע. אמצע שבוע אנחנו מתחלפים יום אני, יום הוא. אביעד פתח עכשיו את הגראג', מוסך שיפוצים למכוניות אספנות. אביעד הוא סופר מגניב".
את הבעלות על בר הרודאו חולק אביעד עם המאורס הטרי אייל גולן. בגדול, הם חברים כבר 15 שנה. "הוא בא פעם לבר שבירמנתי בו, שתינו ביחד והוא שאל אותי מה אני עושה", נזכר אביעד. "אמרתי לו שאני מאמן כושר, התחלתי לאמן אותו ונהיינו חברים ממש טובים. היום אנחנו קרובים מאי פעם, ביחסים מדהימים. הוא בן אדם כל כך שונה במציאות ממה שחושבים עליו, לא קרוב במילימטר".
עדן: "לא מזמן היה לאביעד יום הולדת ואייל ודניאל (גרינברג, בת הזוג של גולן - ש.ל.מ) הגיעו. הם התעניינו ושאלו איך אנחנו, ודניאל ידעה מה מצפה לי. היא אמרה לי: 'עזבי, עדן, אל תקראי טוקבקים, זה לא יעשה לך טוב. את הולכת לחטוף ריקושטים, כי את בחורה חזקה, כמוני. אנשים לא אוהבים בחורות חזקות ודעתניות, צפי לריקושטים ותתעלמי'. הם בני אדם עם לב ענק והם חוטפים תגובות רעות מאנשים שלא מכירים אותם".
אביעד: "לפני שיצאנו למירוץ, אייל שלח לי הודעה: 'אתה מדהים, אני בטוח שמה שייראו זה מי שאתה'. בקטע של זה לא אייל גולן, זה אייל. אנשים אומרים עליו כאלה דברים, כבר אין לי כוח להגן עליו. פעם אחת אמר לי מישהו: 'הוא עושה סמים'. אמרתי: 'איך הגעת לזה?', והוא עונה: 'כי הוא החליף את כל השיניים'. ומה אני, כולה הייתי עשר דקות בטלוויזיה, הוא זמר עם כישרון וקריירה. זה יותר קשה. לכל אחד יש מה להגיד, זה לא מגיע לו".
ומה עם פרשת הקטינות?
אביעד: "עוד פעם, באמת לא היה כלום. בסופו של דבר עשו עליו עליהום. בתור אחד שמכיר אותו מקרוב, הוא לא היה קשור לזה. אבל זה לא עוזר".
אז אם זכיתם או לא זכיתם, מה חלמתם לעשות עם המיליון?
עדן: "אני רציתי לקנות בית ואביעד רצה לפתוח עם זה עסק נוסף. חצי מהריבים שלנו הם על זה".
לאן אתם רוצים לנתב את הפרסום?
אביעד: "לשער בפנאי פלוס".
עדן לאביעד: "כל הכבוד ממי, סוף־סוף הפאנץ' שלך ולא שלי".
