(צילום: שחר גולדשטיין, עריכה: דפנה פלד איצקוביץ)
אולי אלו הילדים שלה עצמה, אולי המגע היום־יומי עם זאטוטים, ואולי העובדה שזה קרה, קורה וכנראה גם ימשיך לקרות: פתאום, באמצע החיים, כוכבת הילדים מיכל (מיקי) מוכתר (שתעלה בחנוכה הקרוב על הבמות עם המופע "מותק גיבורי החלומות") מצאה לעצמה פרויקט חיים - לעצור את תופעת ההתעללויות בגנים. היא מפגינה עם משפחות הנפגעים, מפסיקה הופעות כדי לזעוק את זעקת הילדים ומגייסת פוליטיקאים ואת חבריה הסלבריטאים, כדי לשים קץ למה שהיא מכנה "טרור בגן הילדים".
את ההופעה האחרונה שהייתה למיכל (מיקי) מוכתר בנס ציונה, היא לא תשכח לעולם. "כמה דקות לפני שההצגה שלי, 'מיקי - האריה שאהב תות' עמדה להתחיל, ישבתי מאחורי הקלעים וראיתי פוש מ־ynet", היא נזכרת. "נכתב שם שהמשטרה שחררה את סרטוני ההתעללות של הגננת, כרמל מעודה, שמבחינתי היא לא פחות משטן.
"צפיתי בסרטונים ונכנסתי לחרדות. את לא מבינה מה קרה לי. איך אני עולה עכשיו על הבמה? ואני כבר מכירה את כל הילדים שנפגעו ממנה! יודעת מי זה א', ב' ו־ג' מהסרטונים האלה, מכירה כל מקרה ומקרה בכתב אישום, והנה אני רואה את הכול מצולם. באתי להראות את הסרטון לאנשי הצוות שלי, וכולם אמרו לי: 'עזבי אותי! אני לא רוצה לראות את הזוועות האלה'. אני קוראת לאריק (עורי, בעלה - ל.ש), כולי מתפרקת, ואומרת לו: 'מאמי, רק תחבק אותי, בבקשה תחבק אותי'. והוא מחבק אותי חזק ואומר לי: 'מאמי, בבקשה אל תבקשי ממני לראות את זה, אני לא מסוגל לראות את זה'.
"אני מבקשת ממנו שיביא לי רסקיו כי אני עוד שנייה מתעלפת, ואז אני עולה על הבמה כמו שד. שנייה לפני שההצגה נגמרת, אני מסתכלת פתאום על הילדים בקהל, וחושבת לעצמי: 'כל אחד מהילדים האלה עלול לעבור דבר כזה. אין לדעת מה הוא או היא עוברים עכשיו בגן שלהם'. ואז אני עוצרת את המופע, מתחילה לבכות ואומרת לקהל: 'תקשיבו, פרסמו הערב את הסרטונים של מה שקרה בגן של כרמל מעודה, וזה הפרויקט של החיים שלי. אני לא אתן שיהיו פה עוד ילדים שייפגעו ויופקרו לאלימות ולהתעללות'.
"אמרתי להם שכל עוד אשאר מיקי ואלוהים ייתן לי את השליחות הזאת, אני אמשיך לזעוק את זעקת הילדים האלה. תוך כדי שאני אומרת את זה, הקול שלי רועד ואני בוכה, והאימהות בקהל בוכות ביחד איתי, ואז נעמדות ומוחאות לי כפיים. מאותו רגע, בכל הצגה והצגה שלי אני עוצרת את המופע לכמה דקות, ואומרת להורים שכל עוד יש לי במה וכוח, אני אפיץ את הדברים ואבקש מכולם להיות ערניים למה שאולי מתחולל בגן של הילדים שלהם".
היא בת 38, אמא טרייה יחסית ליונתן, בן עשרה חודשים ולאגם, בת שנתיים. בעבר, כמו כולנו, כבר שמעה וקראה סיפורים על התעללויות בילדים ובפעוטות, אבל המקרה של כרמל מעודה - הגננת המתעללת מראש העין - היה הראשון שגרם לה להבין שהיא כבר לא יכולה להישאר אדישה, ושעליה להתחיל לפעול באופן אקטיבי. האמהוּת שלה, מן הסתם, קשורה לזה, כמו גם המצפון, המוסר והשכל הישר. וישנו גם העבר הכאוב של מוכתר, שבנעוריה איבדה את אחיה שנפטר ממחלה, התמודדה עם מחלת הסרטן (ב־2012 התגלה אצלה גוש סרטני במיתרי הקול) וניצחה אותה, ולפני שנתיים איבדה את בן דודה, בנו ובִתו בתאונת דרכים קשה. כל אלה עיצבו את חייה, אבל לא מבחירתה - וכעת, יש כוח חדש המעצב את חייה, אבל כזה שבחרה בעצמה.
"אני לא יודעת אם זה השפיע עליי ככה בגלל שהפכתי לאמא, אבל לפני חודשיים וחצי השתנו לי פתאום החיים", היא אומרת. "הרגשתי שמישהו נתן לי בוקס בבטן ולא הצלחתי להבין איך הכול ממשיך כרגיל. באמת. לא הבנתי איך ראש הממשלה לא עומד, איך הנשיא לא עומד, איך כולם לא עומדים ועוצרים את הטירוף הזה".
"ושתביני, עד שלא פורסמו הסרטונים שהיו מאוד קשים לצפייה, זה לא פתח מהדורות! זה כאילו היה בחדשות אבל בידיעות רחוקות כאלה, וזה הטריף אותי. לא הצלחתי להבין איך העולם שותק לכזה דבר", היא אומרת וקולה מתרסק לחתיכות. "איך אפשר לפגוע בשיערה מראשם של הילדים האלה? אז אמרתי לבעלי: 'די. מעכשיו זה הפרויקט של החיים שלי', כי הוא לא הבין למה פתאום אני מעלה כל כך הרבה סרטונים על זה, ובהתחלה הוא גם קצת פחד עליי כי ראה שאני נורא לוקחת ללב, ובימים הראשונים שאחרי הפרשה גם לא ישנתי. הייתי קמה להאכיל את יונתן ונשארת ערה. לא הצלחתי לחזור לישון כי כל היום קראתי על זה והתעסקתי בזה, אז הוא דאג לי, אבל גם ממש הכיל את זה ותמך בי".
וכך, ברגע אחד, מיקי מוכתר הפכה לאקטיביסטית. היא החלה לשתף תמונות, סטטוסים וסרטונים באינסטגרם ובפייסבוק, העלתה לייבים שלה בוכה וקראה להורים להתעורר; היא החלה להתנדב בעמותת דור איתן לקידום זכויות הילד בישראל וגייסה למאבק את חבריה האומנים, ביניהם הזמרים דיקלה, קובי אפללו, מוקי ושירי מימון, שמייד התנדבו לעזור בכל מה שצריך; היא צעקה לחברי הכנסת ולשרים לעזור ולקחת יוזמה, ואפילו נפגשה עם הפוליטיקאים גלעד ארדן ויאיר לפיד, אבל התקשתה לקבל מהם הצהרות ברורות לגבי הפסקת האלימות בגנים. "אמרתי להם: 'אני לא מבינה איך מתעסקים בצוללות ומינויים כאלה ואחרים, אבל לא מתעסקים בדבר הכי חשוב בחיים האלה - בילדים שלנו! אנחנו עסוקים בטרור רחפנים, בטרור מעזה, אבל יש פה טרור בגן ילדים!".
מילים קשות.
"מה שהאישה הזאת עשתה בגן שלה זה לא פחות משואה! לקשור ילד לכיסא ולתת לכל החברים שלו לאכול צהריים בזמן שהוא נשאר רעב? את יודעת, אני מכירה את כל הילדים שנפגעו ממנה ואני בקשר יום־יומי עם ההורים שלהם. יש למשל ילדה שאני עושה איתה שיחות וידאו כמה פעמים בשבוע, וליוויתי אותה לניתוח שהייתה צריכה לעבור. כשהרופא הגיע אליה, היא נעמדה עם הידיים מאחורי הגב ועצמה עיניים, כי זה מה שכרמל לימדה אותה לעשות. יש ילד אחר שהיא הייתה קושרת, ילד עם כליה אחת שהיא הכריחה לעמוד קשור ליד הקיר במשך 50 דקות! אני לא יכולה לעמוד 3 דקות ליד קיר, אז 50?".
זה מזעזע.
"הגננת הזאת, היא שיחקה להם במוח. היא הייתה שולחת להורים תמונות של הילדים שלהם מחייכים, או כותבת להם: 'מאמי, הילד היום השתולל ונפל מהכיסא, אבל הוא מהמם עכשיו והוא החיים שלי'. היא הייתה מרביצה ואז מחבקת ונותנת דובי מתנה. ממש כמו גבר מכה".
מאז שהפרשה התפוצצה, מוכתר יצרה קשר עם הורי הילדים הנפגעים והבטיחה להם שתעשה כל מה שצריך כדי לעזור להם להתמודד עם הפרשה הזאת. מאז הם מתכתבים כמעט כל יום, והיא מלווה אותם לכל דיון משפטי, מגיעה לאירועים משפחתיים ועוזרת בכל מה שצריך. "עיתונאים כבר שאלו אותי אם יש לי קשר אישי למקרה או אם מישהו מהילדים שלי נפגע, כי הרבה אנשים לא הבינו למה לקחתי את זה כל כך אישית", היא מסבירה. "נראה לכם שאני צריכה שיהיה לי קשר אישי כדי שדבר כזה יזיז לי? כדי שיהיה לי אכפת? יש פה ילדים שהפכו להיות ממש כמו הילדים שלי. אמרו לי: 'איך יש לך זמן עם שתי תינוקות והופעות?'. אבל מבחינתי, כמו שאני צריכה לקום בבוקר ולנשום? אז זה הדבר הכי חשוב עכשיו, לעזור לילדים האלה".
מוכתר מספרת: "בכל ההצגות שאני מעלה אני משתדלת להעביר תכנים חיוביים של חושך מנצח אור, שאין מפלצות ושלא צריך לפחד משום דבר, ואז באה אחת כזאת כמו כרמל מעודה, וזורקת את כל מה שאני מלמדת לפח!"
אז מה הלאה? מה יהיה?
"מישהו כתב לי אתמול שאני צריכה להיות שרת הילדים, ויש בזה משהו. איך זה שאין אף שר שדואג לילדים שלנו? אני מרגישה שגילי 0 עד 3 מופקרים פה. את יודעת מה את צריכה לעשות כדי לפתוח דוכן פלאפל? כמה אישורים צריך לספק? אבל בשביל להיות גננת את שמה שלט 'גן פרטי', וזהו".
מה צריך לעשות לדעתך כדי לשפר את המצב הקיים?
"קודם כל, לפקח. שיפתחו משרד שיהיה אחראי על הילדים האלה. הרי פעם הפיקוח היה תחת משרד הרווחה, אבל בימינו אף אחד לא נושא באחריות על הגילים האלה. ואת יודעת אילו בעיות יש לילדים שהתעללו בהם? זה חרדות ופחדים והתנהגויות פתאום של להרביץ נורא חזק, זה לפחד מכל דבר אפשרי. אז העירייה של ראש העין עוזרת לנפגעים של כרמל מעודה, אבל איפה המדינה שתיקח את המשפחות האלה ותלווה אותן יד ביד? ההורים האלה הפסיקו לעבוד! הם עצרו את החיים שלהם. אז אם את שואלת מה צריך לעשות, צריך להתחיל בלקחת אחריות, ואז צריך להתחיל לבדוק עבר פלילי לכל מי שמבקשת להיות סייעת וגננת, לבקש ממנה תעודת יושר ולהעלות להן את השכר. השכר שלהן כרגע כל כך מחריד בגלל שאין תקציב, אז החומר האנושי מלכתחילה בעייתי. אבל זה לא כולן! לי יש גננת לילדים שלי שהגעתי אליה דרך קטורזה שהוא שכן וחבר טוב, והגננת הזאת הפכה להיות משפחה שלי מבחינתי. אם הילדים שלי איתה זה כאילו שהם איתי. אז בהחלט יש גם כאלו שעושות את זה בשביל הלב והנשמה כי הן אוהבות את זה, בדיוק כמו שאני אוהבת את העבודה שלי".
ומוכתר בהחלט אוהבת את העבודה שלה. היא חיית במה מאז שהייתה בת 12 וליוותה כרקדנית את מיכל ינאי. מייד עם סיום שירותה הצבאי כמש"קית חינוך בגבעתי, התקבלה ללימודים בבית צבי. את העשור של שנות ה־20 לחייה העבירה בשלל הפקות ילדים, שיחקה במחזמר "אבניו Q" ודובבה עשרות קלטות ילדים. החל מגיל 30 היא על תקן "מיקי - כוכבת הילדים", מצלמת סדרות בכיכובה ומעלה מופעים מצליחים בכל רחבי הארץ. את המופע החדש שלה, "מותק - גיבורי החלומות" - שהולך לככב ברחבי ישראל במהלך חנוכה הקרוב, וסדרה בהשראתו תעלה השבוע ב־yes VOD - היא כתבה יחד עם אודי גולדשלק, והוא מבוסס על בובת הארנב של הבת שלה.
"לאגם שלי יש בובת ארנבי שהיא ישנה איתה, והיא מרגישה ביטחון עם הארנב הזה. תמיד כשהיא אומרת: 'אמא, מחר אני אחלום בלון גדול', אני אומרת לה: 'תחבקי את ארנבי'. אז כתבתי על בובת ארנבי גדולה, שכל הילדים - שהם בעצם דוד חיים (חיים אוסדון - ל.ש), בין האנשים הכי קרובים אליי, מני ממטרה, קופיקו, בייבי שארק וכוח פיג'יי - מספרים לו על החלומות שלהם. כל אחד רוצה לחלום על משהו - אחד רוצה גשם של בננות, ואני רוצה פייה. אז ארנבי נותן לכל אחד מאיתנו בובת ארנבי קטנה, כדי שנוכל לחבק אותה לפני שנלך לישון ונגיד: 'אני מאמין בעולם החלומות, אני מאמין שהכול יכול לקרות'. יש כאן בעצם מסר על חברות טובה, על אמונה בחלומות על ואהבת לרעך כמוך - שהמדינה שלנו דוגלת בזה אבל פחות מקיימת את זה".
מוכתר לא מאמינה רק בכוחם המרפא של החלומות, היא גם מאמינה באלוהים ובדת, אף על פי שהיא לא רואה עצמה דתייה. "פעם שאלו אותי אם אני מתחזקת, אז אמרתי שאני מחוזקת", היא מסבירה. "היום אני מאוד אוהבת את הדת ומאוד מחוברת לשמחה של הנחמנים, והכול הודות לרבנית רונית ברש. עינב בובליל הייתה מעלה סרטונים שלה וככה נחשפתי אליה, והיא שינתה לי את החיים. הזמנתי אותה אליי להפרשת חלה והפכנו לחברות. היא שכנעה אותי לנסוע איתה לאומן, וכבר הייתי שם שלוש פעמים, וקרו לי רק דברים טובים אחרי הנסיעה הראשונה שלי לשם".
לפני שנתיים, כשהייתה בת 36, נישאה לאריק עורי, המבוגר ממנה ב־15 שנה ומשמש כמנהל האישי והמפיק שלה. "אני מתה על זה שהוא מבוגר ממני והוא באמת אחת המתנות הגדולות שהיקום הזה שלח לי", היא משתפת. "הייתי למודת ניסיון לא טוב במערכות יחסים, תמיד הייתי הולכת עם גבר שהיה מרגיש כמו איזה אבו עלי. הלכתי עם גברים חארות, בקיצור, ואריק שינה הכול. הוא פשוט הפך להיות החבר הכי טוב שלי ואני הפכתי לשלו. אני באמת מאחלת לכל אחד אהבה כזאת. לכל אחד יש את החופש שלו והפינה שלו, למרות שאנחנו כל היום ביחד".
איך זה מסתדר באמת?
"אני לא מכירה משהו אחר, אז זה מסתדר מושלם. הוא חכם ורגיש, ומצחיק אותי כמו שאף אחד לא מצחיק אותי. אני לא יודעת אם הייתי יכולה לשרוד בלעדיו במקצוע הזה עם כל הגועל הזה. הוא חבל ההצלה שלי"
