(צילום: ניצן דרור)
בגיל 16 דודו אהרון התחיל להבין שאולי הוא לא יהיה כדורגלן מקצועי כמו אבא שלו. "שיחקתי בקבוצה תחרותית מאז הילדות, וכשהתחלתי לשיר ולהופיע במועדונים ברחוב המסגר בתל אביב והתחלתי קצת לזלזל באימונים, המאמן לקח אותי לשיחה ואמר: 'זה לא שאתה לא שחקן טוב. אם היית מתמיד, היית יכול לחלום על ליגת העל, אבל נראה לי שבשירה אתה כישרון גדול יותר'. ככה עזבתי את הכדורגל".
מה אתה חושב על זה היום?
"שזה משהו שלא הגשמתי. נשארתי עם טעם של החמצה. עד היום אני מקנא בחברים שלי שהמשיכו לשחק ופיתחו קריירה ככדורגלנים. אבל אז הם מזכירים לי שלקיסריה באים אלפי אנשים כדי לראות רק אותי. לא קבוצה שלמה. ושאני לא חוטף קללות מאוהדים אם לא הולך לי טוב. יש בזה משהו".
כנראה שהוא צדק, מאמן הכדורגל של אהרון. על הצלחתו כמוזיקאי - אין ויכוח. הוא ממוקם במקום ה־7 ברשימת המבצעים המושמעים ביותר של העשור לפי אקו"ם, הגיע למקום ה־12 המכובד במצעד המלחינים המושמעים של העשור, והשיר שלו "טרמינל 3" הגיע למקום ה־13 ברשימת היצירות המושמעות של העשור וקיבל 38 מיליון צפיות ביוטיוב.
לבד מאלו, אהרון מילא את קיסריה כבר 10 פעמים ופוצץ את היכל נוקיה ב־5 הופעות שונות; הוא נחשב למלחין מבוקש ("הפסקתי להלחין לאחרים בשלב הזה כי זה מעורר כעסים. 'למה הלחנת לו ולא לי?'") וליוצר פורה שחוגג כבר אלבום שמיני ומוזמן תדיר להופיע בשמחות בארץ ובחו"ל. החודש הוא חזר מהופעה בארמון המלך במרקש, שיהודי ניו יורקי שכר כדי לחגוג חתונה של 800 אורחים. בקרוב הוא קופץ לארה"ב כדי לשמח בשתי חתונות ובשתי הופעות, והחותמות בדרכון רק הולכות ומצטופפות. אבל יחד עם כל זה, אהרון מעולם לא עזב את הכדור. הוא אוהד מושבע, מילדות, של בית"ר ירושלים, ואת הריאיון הזה הוא מעניק לנו לכבוד התערוכה "יאללה", שתיפתח ב־26.9 בחולון ותיתן את הכבוד לקבוצת הכדורגל שהפכה לתופעה תרבותית יוצאת דופן.
"האוהדים של בית"ר נאמנים לה תמיד", אהרון מסביר בהתרגשות, "גם כשהיא בתחתית הקהל שלה ממשיך להגיע, לחזק ולעודד. אנחנו לא אוהדים של הצלחות. לא ליקקנו הרבה דבש. אבל לא משנה מה המיקום בטבלה, האוהדים מגיעים בהמוניהם לחזק את הקבוצה במשחקים. קבוצות אחרות, כשהן בתחתית, האוהדים לא מגיעים. זה הכוח של הקבוצה וזה קיים רק בקבוצות הגדולות באירופה, וגם זה לא תמיד. רק למשחקי פתיחת העונה של בית"ר מגיעים 3,000 איש. אין דברים כאלה".
מאיזה גיל אתה נושם כדורגל?
"מגיל 6 הייתי מתלווה לאבא ולחברים שלו למשחקים של בית"ר באצטדיון ימק"א בירושלים. כל קריית עקרון יצאה לעודד כשבית"ר שיחקה ובכל משחק הרגשתי כמו בחגיגות יום העצמאות. כולנו היינו נוהרים לאצטדיון עם כל האביזרים והצעיפים של הקבוצה, זמבורות ומשרוקיות, צידנית שאמא שלי ארזה לנו ושקיות גרעינים. היינו שם עם כל הלב והאנרגיות. זאת חוויה של יצרים. קחי את הבן אדם הכי תרבותי ומאופק ושימי אותו במגרש כדורגל. אני מבטיח לך שהוא לא יישאר רגוע. כשאני מגיע למשחקים אני יוצא צרוד, כבר הגעתי צרוד להופעה בגלל משחק של בית"ר. אני לא יכול לישון בלילה שאחרי משחק. אני נשאר נסער גם שבועיים אחרי".
מה אתה אומר על מועדון האוהדים של הקבוצה שלא מוכן לקבל שחקנים מקצועיים זרים מוסלמים?
"אני חושב שהתקשורת עשתה עוול לבית"ר. בגלל קומץ קולני מכלילים את כולם. אם ילד בן 16 שעדיין לא הגיע לבגרותו צועק נגד השחקן מוחמד, הכותרת למחרת תהיה: 'בית"ר ירושלים גזענית'. לא מסקרים את הצד החיובי של מועדון האוהדים לה פמיליה. זה ארגון שעושה הרבה חסד ועוזר לנזקקים. אין שבוע שאני לא מקבל מהם בקשה לתמוך ולהופיע בבר מצווה של נער שצריך לשמח. אבל מה, זה לא סקסי לסקר פעולות של עזרה וצדקה של לה פמיליה.
"יש אנשי עסקים גדולים ופוליטיקאים גדולים שהם אוהדים של הקבוצה. הנשיא ריבלין היה יו"ר הקבוצה בשנות ה־60. הרבה אנשי תקשורת מגיעים היום. אין סיבה להכליל קהל אוהדים שלם שהוא ברברי. יצא לי לראות קבוצות אחרות ויש בהן גזענות לא פחותה. אותי אבא שלי חינך לאהוב כדורגל ולשנוא גזענות. מבחינתי כל מוחמד יבורך כשחקן בקבוצה, אם הוא מתאים מקצועית".
אתה מקפיד להגיע למשחקים של בית"ר?
"בשנה-שנתיים האחרונות יש לי לרוב הופעות בימים של משחקים אבל כשכבר יצא לי להגיע - או שהפסדנו או שהיה תיקו. אז עדיף שלא אגיע כי אני סתם חוזר הביתה מצוברח. גם המתח באצטדיון קשה לי. אני רגיש. אני יכול לחטוף כאבי ראש חזקים מהלחץ של המשחק ואז לא משנה כמה כדורים נגד כאב ראש אקח, לא אהנה. אני גם ממילא תמיד אפספס את הרגעים החשובים כשאני באצטדיון כי מישהי בדיוק תבקש ממני להקדיש ברכה מצולמת לבר מצווה או סלפי".
אז אתה בעיקר אוהד מהסלון בבית?
"כן, ונטלי (לוי, בת זוגו ואם בתו - ד.ד) נותנת לי מזל. ברגע שהיא קמה מהספה אנחנו חוטפים גול. ככה בדיוק בית"ר הפסידו לפועל רעננה במשחק האחרון. נטלי קמה להרדים את הבת שלנו, רנה, והפועל רעננה ניצחה".
יש עוד אמונות טפלות?
"ברור. אם יש משחק טוב אני שומר על הישיבה שלי ולא זז. כשהייתי קטן, הייתי הקמע של אבא שלי. מבחינתו אם שנינו יושבים יחד על הספה, רק שנינו, זאת סגולה להצלחה במשחק ואמא הייתה מגניבה צלחת אבטיח מהצד. בבית של ההורים שלי, כל שנה בפסח, היינו מחליפים ריהוט - אבל אם הייתה שנה טובה לבית"ר, אבא שלי לא היה מחליף את הטלוויזיה גם אם היא הייתה מקרטעת. אני פחות משוגע. אבל כל משחק אני לוקח מאוד ברצינות. אני צופה בשידורים חוזרים ומנתח כל מהלך. ואם צריך, אני עושה שיחות נזיפה לחברים שלי שמשחקים בקבוצה".
החיפוש של אהרון אחר אשת חייו עבר כזכור בתוכנית "הרווק" בשנת 2013, כש־15 יפהפיות התחרו ביניהן מי תהיה זו שתבשל מרק תימני לבן הזקונים המפונק של ציפורה אהרון. אבל זה היה יותר בכיוון של שעשוע, כמובן, כי מערכת היחסים המשמעותית של אהרון הגיעה אחר כך, כשהתארס לחברתו שיר רוזנבלום - זו שכונתה על ידי אימו ציפורה אהרון "שק של נחשים", במסגרת סכסוך מתוקשר ביניהן שגלש גם לסכסוך עם בנה.
אהרון לא מוכן לדבר היום על הכישוף שאימו טענה שרוזנבלום הטילה עליו או על כישופים בכלל. מה שידוע הוא שהם הזמינה רב מתיר כישופים כדי שישחרר את בנה לחופשי, ושאחרי 9 חודשי אירוסין וכמעט 3 שנות זוגיות, אהרון ורוזנבלום נפרדו.
הרב הנוכחי בחייו של דודו כבר זכה לעזור לו ולאשתו הטרייה להחליט על שם לתינוקת, והוא נותן לו עצות וחיזוקים לפני הופעות. "רנה נולדה בחודש שבו קוראים את פרשת 'שירת הים' שנאמרה על ידי משה ובני ישראל לאחר קריעת ים סוף", אהרון מפרט, "ולכן רנה - שזה כמו רינה ושירה - שם שמתאים לה. שאלתי את הרב והוא נתן את ברכתו לשם הזה וסיפר הרבה סודות מהקבלה שמסתתרים בשם רנה".
תן סוד אחד או שניים.
"אלה סודות של הקבלה, אז לא".
אוקיי אז תן סוד שהרב נותן לך כדי להצליח בהופעות.
"כשמופיעים במקום גדול כמו קיסריה לפעמים קשה לראות פנים בקהל. אתה רואה מאסה גדולה של ידיים וראשים ושומע תשואות אבל אני צריך את הממד האישי כדי להתחבר, אז הרב שלי מייעץ לי להתמקד תמיד בפנים של אדם אחד בקהל ולשיר לו. אם זה לא אפשרי, אז לראות בדמיוני את האדם האחד הזה שאני שר לו. תני לי לפגוש אנשים כל היום, לתת ולחבק ותמיד להיות חיובי. אני לא אוהב להיות בצער ובכאב או להיות ליד אנרגיה של אנשים נוקשים. אני מאוד רגיש לאנרגיות לא טובות והגישה שלי היא לחייך אל העולם. אני תמיד בחיוך".
וכשאתה מחייך, ונשים מגיבות - זה לא מעצבן את נטלי?
"מה שאני אוהב בנטלי זה את הביטחון העצמי והנינוחות שלה. היא לא מקנאה כי היא מודעת לערך שלה. היא בן אדם מאוד חיובי ומביאה לחיים שלי הרבה טוב. הלוואי עלי שמחת החיים והחיוביות שלה. נטלי נותנת לי את החיוך הענק שלה כשאני יוצא מהבית, ואני מקבל אותו גם כשאני חוזר".
לוי היא דוגמנית, מעצבת פנים בוגרת המכללה למנהל ומעצבת גרפית עצמאית שגדלה לסירוגין בלוס אנג'לס ובהרצליה. השניים נפגשו כשחבר משותף שעובד עם אהרון הקפיץ אותה ביום ההולדת שלה, עם זר פרחים על הראש, לאולפן ההקלטות שלו - למרות שהזמר ביקש לא לבקר אותו כשהוא עובד.
מבט אחד בעיני התכלת של לוי הספיק, והשניים פצחו במערכת יחסים. חשבון האינסטגרם שלה כלל כמה וכמה תמונות בבגד ים לפני המפגש עם אהרון, אבל כיום היא מצטלמת כך פחות ופחות. "הציעו לנטלי לעשות קמפיינים של הלבשה תחתונה ובגדי ים אבל היא לא מרגישה נוח עם זה ומעדיפה לסרב", מסביר הבעל. "אנחנו מקבלים גם הצעות לקמפיינים משותפים אבל אנחנו לא קופצים על כל דבר. אני יכול להגיד שנטלי מצטלמת מדהים".
כמה ילדים אתם רוצים?
"כמה שיותר. אני יודע שלגדל ילדים זו עבודה קשה, אבל זאת גם העבודה הכי מספקת שיש. נטלי ואני יד ביד עם התכנון הזה".
חשוב לך שחוץ מהמשפחה הגדולה נטלי גם תצליח לממש את הכישרונות שלה, תתפתח ותרגיש משמעותית לא רק כאמא?
"ברור! אני לרגע לא אסכים שזה יבוא על חשבון ההתפתחות האישית שלה ואם זה יקרה, נעצור. אבל לא אתן לזה לקרות".
ואמא ציפורה תתגייס לעזור כשלרנה יהיו עוד אחים?
"אין ספק. היא עוזרת כבר עכשיו, אבל אנחנו בתל אביב והיא בקריית עקרון וקמה כל בוקר לעבודה כמנקה במכון רפואי ברחובות. היא לא מוכנה להפסיק. אמרתי לה: 'אמא, אני אדאג לכל מחסורך. את יכולה לנוח', אבל היא לא יכולה לדמיין את הימים שלה בלי העבודה והחברות. היא כבר עברה את גיל הפנסיה והיא ממשיכה".
