(צילום: באדיבות קשת 12)
נפילות
"זהו, הגעתי לגיל הזה שאם נופלים, משהו ממש רע קורה. לפני שבועיים עליתי על כיסא כדי לנקות את המדפים בארונות המטבח העליונים, נפלתי ומתחתי את הרצועה בכף היד. חודשיים לפני נפלתי מאותו כיסא כשהעליתי שמיכות פוך למעלה ונקעתי יד. בשני המקרים לקח לי יומיים להגיע למוקד. היו לי הופעות, עיסוקים, המשכתי הלאה. אני מהמטפסות, רואה אבק בכל פינה. חלאס, זה לא מתאים. חברה שלי אורתופדית אמרה לי: 'מגיל 35 לא מטפסים על כלום, נשארים על הקרקע'. היא כנראה צודקת, זה טמטום".
ראש השנה
"נעשה את זה אצלנו, בדרך כלל זה אצלנו. אני אוהבת לארח ואני גם מהמקשטות. אני מקשטת שולחן מה זה מכוער, אבל משקיעה בזה: פרחים מיובשים, כל מיני צנצנות דבש קטנות, תפוחי פלסטיק מ'מקס סטוק'. אני אוהבת להפתיע, אבל יש לי בנים וזה לא מעניין אותם. שעה אני מקשטת ואז הם מתיישבים ולא מבינים מה אני רוצה מהם, זה פחות מדליק אותם. אני מזמינה את כולם. ההורים שלי גרושים ויש לי עוד ארבעה אחים מהצד של אבא שלי ועוד אחד מאמא שלי, אז לא חסר את מי להזמין. ויש את המשפחה של שי אבוהב (בן זוגה) אני מאמינה שנהיה 15 איש הפעם, לא ביג דיל".
כתיבה
"אחרי העונה הראשונה של 'סברי' נכנסתי להיריון, וכשאת שחקנית בהיריון את לא עובדת, לא נותנים לך. כי את צריכה ללדת עוד מעט, ואת משמינה, ואחרי זה מי יודע איך תיראי, וגם שנה אחרי אני לא חוזרת לעצמי לגמרי. אז ישבתי בבית ואמרתי לרובי: 'יש לי בשבילך מלא רעיונות לפרקים'. הוא אמר לי: 'בואי תכתבי', ומפה לשם כתבתי שישה פרקים וחודש אחרי הלידה כבר צילמנו אותם. בעונה החמישית שמשודרת עכשיו כתבתי ארבעה פרקים וזה נורא כיף לי. זו חוויה מדהימה לשמוע את השחקנים אומרים את הטקסטים שכתבת. למדתי לעשות משהו חדש, ואני מרוצה מזה".
"סברי מרנן"
"סיימנו עכשיו לצלם עונה שישית ובנובמבר אנחנו כבר מתחילים לצלם את השביעית. השבוע כתבתי עם רובי דואניאס (יוצר הסדרה לצד יניב פולישוק) את הפרק ה־280, שזה שיא עולמי לסיטקום. את קולטת? שיא גינס עולמי. רובי בדק ומצא שהשיא זה 270 פרקים. זה מופרע ומדהים. אני כבר עשר שנים ב'סברי'. האודישן הראשון שלי היה דביר בנדק. הוא כבר לוהק וחיפשו לו אישה. הייתי בת 33 עם שני ילדים קטנים בבית ועשינו פיילוט והכימיה הייתה מדהימה. ככה זה התחיל והיום יונה אליאן, סנדרה שדה, טוביה צפיר ויהורם גאון כבר באמת כמו עוד משפחה בשבילי.
זה לא קורה בעולם הזה שאתה עובד כל כך הרבה שנים עם אותם אנשים, אין לזה אח ורע. אני חושבת שזה קשור גם בחיבור שלנו, אנחנו באמת מאוד מחוברים. עברנו יחד חתונות ולידות ועניינים רפואיים ומשברים והכול יחד. בברית של דויד, אני זוכרת שכשנכנסתי לבית הכנסת, יהורם עמד שם במדרגות וכעס עליי: 'יא בינתי, למה את מאחרת לברית של הבן שלך?', כמו אבא. ועכשיו כשיונה הייתה בבית חולים כולנו מאוד דאגנו לה. הקבוצה געשה ורעשה כל היום. אנחנו המון המון זמן יחד, זה הרכב של אנשים מאוד טובים וכולם מכבדים אחד את השני. לא רק השחקנים, גם הבמאי, הצלמים, המלבישה והצופים.
יגידו מה שיגידו, ואומרים - 'סברי מרנן' היא תופעה חברתית. הביקורות כבר לא מעניינות אותנו, כי 'סברי מרנן' זו הסדרה הכי נצפית בטלוויזיה. יש פה פיצוח של הקוד הישראלי, יש פה משהו אמיתי ומעטים האנשים שיצפו בה ולא יזדהו איתה. לכולנו יש את העניינים של אצל מי עושים את החג ולכולנו יש את החמה שמתערבת. חוץ מלי כמובן, שאצלי היא מדהימה. אני מופיעה בכל הארץ ופוגשת את כולם. וכולם, בכל המקצועות, רואים 'סברי מרנן'. וגם כולם מתבלבלים, סגורים על זה שאני נשואה לדביר במציאות, שיהורם באמת אבא שלי. באתי בשישי להופעה של יהורם בזאפה, ובקהל הייתה שִמחה שבאתי לראות את אבא מופיע. כולם רואים 'סברי', גם אלו שלא מודים בזה. לא מזמן בא אליי מישהו, שחקן מוכר, אליטיסטי כזה, אני לא אגיד לך את השם, ואמר לי: 'את יודעת? ראיתי 'סברי מרנן' ביום שישי, ולא העברתי, היה מצחיק'. וואלה, יודעת".
שי
"אנחנו 22 שנים יחד וזו אהבה גדולה מאוד. אני מטורפת על בעלי ומפחדת מעין. הרבה אנשים בגילנו, בדיוק בשלבים האלה, מוצאים שהם גדלו, והגדילה לא הייתה מסונכרנת בין שני בני הזוג. לנו יש מזל, וזה המזל של החיים שלנו, שאנחנו עדיין מאוד אוהבים ומאוד חברים. וכן, כל ילד שנולד עשה זעזוע, והייתה רעידת אדמה שאחר כך התייצבה. שי היה איש קבע וכשהשתחרר היה צריך למצוא את עתידו. וברור שעברנו דברים, אבל אני מרגישה שהבסיס טוב ואם היית לוקחת אותי עכשיו ואומרת לי: 'תבחרי לך מישהו', אני אבחר בו שוב. אנחנו מדברים הרבה, הוא הראשון שאני מתייעצת איתו על כל דבר, ואנחנו גם מקפידים לצאת יחד פעם בשבוע, לחטוף איזו ארוחת בוקר ביחד. בסופו של דבר, הוא החיים, הוא והילדים. היום יש לו את AFEX, אקדמיה למצוינות לכדורגלנים, שהוא פתח עם אריק בנאדו. זה הגיע מהצורך שלנו מאחר שיש לנו ילד כדורגלן וראינו כמה השלמות אנחנו צריכים בשבילו: לרוץ איתו לתזונאי, ולקואורדינציה, ולמאמן מנטלי, ולמאמן כושר, אז המקום הזה מאגד את כולם יחד ומותאם לכדורגלנים שמשמחקים בליגה. וטפו טפו, זה תפס".
אמא לבנים
"הייתי בטוחה שתהיה לי בת ובחיים לא דמיינתי בית שאני הבת היחידה בו, אבל זו עוצמה וזה גם מאוד חסכוני. אני נוסעת איתם לחופשות ולא קונה כלום. הנה, עכשיו היינו חמישה ימים במדריד, בכל מקום שאת מרימה את הראש יש זארה, ואני רק במגרשים ובפארקים, וכלום. ביום האחרון אמרתי להם :'עכשיו אתם חייבים לבוא איתי לזארה, אני חייבת לקנות גם משהו לעצמי'. אז הם עומדים לידי וכל דבר שאני מודדת וכל קולב שאני נוגעת בו הם אומרים לי: 'וואי, איזה יפה לך', 'קחי את זה, איזה יפה לך'. רק שכבר אצא משם. גם אם הייתי שמה מחבת על הראש זה היה 'איזה יפה לך'. הגדול שלי כבר עבר אותי בגובה, זה קצת מפחיד. גם הקול שלו השתנה ופתאום הוא קורא ממון, מדורי פוליטיקה ודעות. יש עוד אישיות בבית, זה כיף. אני מאוד מנסה להתחבב עליהם, יש לי אפליקציה של ספורט 5 בנייד, את מאמינה? לפני שהם חוזרים מבית ספר אני מציצה ורואה מי זכה, נדאל או ג'וקוביץ, ואז אני מתחילה שיחה - זה מדליק אותם. אני יודעת מלא דברים שלא מעניינים אותי".
פפראצי
"בסוף אוגוסט הבן הצעיר שלי רצה ללכת לים והלכתי איתו. היה סחוניה וחום עיזים ושיחקנו מטקות על החוף, ופתאום אני קולטת צלם פפארצי עומד שם שעה עם עדשה מטורפת ומצלם אותי, תמונות לא טובות. גם כשאני עומדת מול המראה בבגד ים בבית אני לא מרוצה, אז תחשבי איך ארגיש כשיצאו תמונות שלי חובטת עם מטקה. אני מרגישה שזה לא פייר. לא הלכתי לאירוע יחצני ולא הזמנתי צלם לים, לא ידעתי שהוא שם ולא היה פריאו שיסתיר. מצד שני, הבן שלי רצה ללכת איתי לים, למה שאני אמנע את זה ממנו? אני יכולה להבין למה מעניין לראות אותי בבגד ים ,אבל ראבאק, אני אמא לשלושה ילדים, שניים מהם כבר בתיכון, עברתי שלושה ניתוחים קיסריים, תרדו ממני. גם ככה כולם בים מסתכלים עליי ומעירים הערות, אבל מה אני אגיד לילדים שלי? לא הולכים לים. אני יודעת שיש מחיר לפרסום ואני מקבלת את זה, אבל באמת, יש כל כך הרבה נשים שמתות להופיע בעיתון ונראות נהדר בבגד ים, אז צלמו אותן ורדו ממני".
משקל
"כל חיי נעים סביב זה והמשקל הוא תמיד אישיו אצלי. לא הייתי ילדה רזה, לא התפרסמתי כרזה ובהיריונות העליתי 40-30 קילו כל פעם. אז נכון, בשנים האחרונות אני רזה יותר, אני עושה ספורט ועובדת על עצמי שזה בשביל הנפש, אבל אני ממש מקווה שההצלחה שלי בקריירה שלי לא קשורה בזה. בחרתי בתחום מסוים שיש לו קודים מסוימים ואני ממש לא בקודים האלה. אז לפעמים אני קצת יותר רזה ולפעמים פחות, ואמן שהייתי אומרת לך: 'אני מבסוטה מעצמי', אבל אני עוד לא שם. אני צריכה לקבל את הבטן של הניתוחים הקיסריים ואני צריכה לקבל את רגע מדידת בגד הים וזה עוד לא שם, אבל התקדמתי. אני יכולה עדיין לראות את עצמי בשוטים שמצלמים מהצד ב'גב האומה' ולהתחלחל. באמת שאין לי כוח להתעסק בזה, ובא לי להגיד 'די,' ולהיות בקבלה עצמית מושלמת, והלוואי. כל היום בוחנים אותי אם רזיתי או שמנתי. ההשוואה הבלתי פוסקת הזאת היא חלק מתשלום הפרסום. לפחות הזרקות עדיין לא עשיתי. אני ממלאה טבעי בפחמימות ובשוקולד. זה בא לטובתי בעניין הזה".
שמנופוביה
"אני חושבת שיש התקדמות אדירה בכל העניין הזה. אני ארבע שנים פרזנטורית של 'תפוזינה', תחשבי - לפניי הייתה בחורה בחולצה שקופה ועם פטמות בחוץ. ואז הסתבר שגם אני מוכרת משקאות. זה שכוכבות הנוער היום לא רק שדופות ושיש את נועה קירל בקרבנו, זה נהדר. כשאני התחלתי לא היה כלום, לא הייתה לי אפילו דמות אחת להזדהות איתה. מצד שני, אם היה אינסטגרם כשאני הייתי בת 16, זה היה הסוף שלי. התראיינתי פעם למוסף נשים בתחילת דרכי, זו הייתה כתבת השער הראשונה שנסגרה לי והייתי מלאונת. צילמו אותי על נדנדה עם פרחים, ונורא חיכיתי כבר לראות את זה. ביום שהעיתון יצא קניתי אותו וגיליתי שבסוף לא שמו אותי על השער, והעורכת נתנה לכתבה את הכותרת: 'כוכבת במידה גדולה'. בכיתי נורא. העורכת הייתה ידועה כפמיניסטית ומלאת בלבולי שכל, וזה מה שהיא בחרה לכתוב עליי? לקח לי שנים להתאושש, שנים לא התראיינתי בגלל זה. ואז פגשתי אותה יום אחד במעלית של בית מלון בירושלים והתעמתתי איתה. היא אמרה לי: 'רציתי לומר שאת כוכבת גדולה', ואמרתי לה: 'לא, רצית להגיד שאני שמנה'. זה גועל בעיניי ונשים בעמדות מפתח בתקשורת צריכות לשים לזה לב".
