(צילום: ירון ברנר)
הג'אנק פוד שממנו נפרד, הזוגיות המאוחרת עם אמילי, הילדה שנולדה להם (ובחנה טוב טוב את קצה גבול יכולתם), הדת נעדרת הכפייה שעליה גדל ואפילו המדינה המטורפת הזאת, שמכריחה אותו להיות במלחמת קיום תמידית: קובי אפללו, בן 42, זמר ויוצר אקסטרה אורדינר ומי ששר את שיר העשור החולף, "מכתב לאחי" (שכתב עילי בוטנר) - מספר על האהבות שבחייו, גם אלו שמעט מקשות על החיים האלה.
אוכל
"בשמונת החודשים האחרונים ירדתי 18 קילו. יש לי אהבה מאוד מאוד גדולה לאוכל. גדלתי בבית שמבשלים בו, גם אצלנו וגם אצל סבתא. אני חולה על אוכל וחולה קינוחים, אבל כל החיים הייתי ספורטאי ושיחקתי כדורגל, כדורעף וטניס, וזה איזן את האהבה הזו. הייתי חסון, לא שמן. בשנים האחרונות זה השתנה, בגלל הגיל. אתה אוכל פיצה והיא שבוע איתך, נתקעת, משלמת ארנונה. לפני שנה, בסיבוב הופעות שלי, צילמו אותי בהופעה ושלחו לי. קיבלתי הלם. המראה הרי משקרת, אבל בתמונה שאתה לא יודע שמצלמים אותך, אתה רואה את האמת. ואז ראיתי שיש לי בטן, ושאני שמן.
אמרתי: 'וואו'. דיברתי עם כל מיני חברים עד שמישהי שבעלה רזה 20 קילו המליצה לי על גיל גרנות. כולם אצלו: בר רפאלי, אביב אלוש, אסי עזר, רועי בר נתן, עדי הימלבלוי. התיישבתי מולו וגיליתי אדם קסם, ודיאטה היא תהליך פסיכולוגי שאתה צריך בו חבר. הוא שאל אותי איפה אני נופל וסיפרתי לו על הבמבה והביסלי בוואן בדרך להופעות, ועל הכיבוד מאחורי הקלעים, ששם לא מגישים לך עדשים וקינואה בדרך כלל. הוא סידר לי תפריט לפי הלו"ז שלי והכיר לי את כל התחליפים שיש. היום אני מכין מילקשייק משני ארטיקים לייט עם משקה חלבון - וזה טעים לי. יש לי תפריט מובנה עם תוכנית אימונים מאוד מפורטת של 4 אימונים בשבוע ומשמעת של חיה. לא נוגע בפיצה, לא לוקח ביס מקינוח. והתגובות של אנשים זה טירוף, מאוד מפרגנים. אבל אני בעיקר מרגיש חיוני יותר, יש לי יותר מרץ, אני שר טוב יותר, מושך את הצליל בהופעה לפחות עוד 10 שניות ממה שיכולתי. ממילא בבית יש לנו אורח חיים ספורטיבי ובריא, כי אשתי רקדנית ואוהבת סלטים ומתאמנת בביקראם יוגה, שזה יוגה בחדר מחומם ל־40 מעלות, טירוף".
גבעתיים
"לפני 13 שנה פתאום פרצתי וזכיתי בזמר השנה ובתגלית השנה, ומברווזון מכוער הפכתי לברבור. ופתאום חזרות, תוכניות טלוויזיה ופגישות, ואני בכלל גר בצפון. אחותי גרה אז בכצנלסון בגבעתיים, קומה חמישית בלי מעלית, וזמר השנה של מדינת ישראל ישן אצלה על הספה כמעט כל יום במשך כמה חודשים. אלו הם חיי התהילה פה. אחר כך היא עזבה את הדירה ואני נשארתי בה, ומאז עברתי דירות אבל נשארתי בגבעתיים. ככה כבר 13 שנה".
הקהל
"זה נושא מאוד מורכב. יש לי קריירה יציבה ששום דבר לא מרעיד את עולמה. אין לי פיקים בקריירה. כל שנה- שנתיים אני קוטף עוד איזה הישג וממשיך. מה שחשוב לי זו העשייה, המוזיקה והתכנים, זה מה שמרגש אותי. קשה לי לתחזק את הדבר הזה שנקרא 'אהבת הקהל'. היום זה אומר למשל להשקיע ברשת. אני לא יודע לעשות את זה, כלומר, אני יודע, אבל לא בא לי. אני יודע שתמונה שלי עם הבת שלי תביא לי 3,000 לייקים ופרסום של הופעה רק 400. אני מבין מה הקהל רוצה אבל בכל זאת, אני לא שם. התכלית של העניין היא לא מחיאות הכפיים. ברור שלאומנים יש רצון קיצוני להיות נאהב ולקבל אישור של ההמונים, אבל אצלי זה לא רק זה. זה בסדר, אני אומן שרץ מרתון, אני לא בספרינט. לקח לי זמן להבין את זה, שזה לא עכשיו ומהר, לא אצלי. כשעילי בוטנר ואני זכינו ב'שיר העשור' על 'מכתב לאחי', זה היה רגע שגרם לי להישען לאחור ולהבין שזה יכול לקרות. זה לא היה שיר אינסטנט שהתפוצץ ברדיו ותוך שנה נעלם, זה שיר שבמשך שנים מישהו יקדיש לאשתו ואחר יקדיש לבן שלו בבר מצווה. אתה צריך לחנך את עצמך לסבלנות הזו".
אמילי
"אמילי הגיעה לחיי רק כשהייתי בן 39. מירב פלדמן הכירה בינינו. נדלקתי עליה ישר, אבל בתקופה ההיא היה לה חבר. לפניה לא גרתי עם מישהי אף פעם, ועם אמילי זה קרה מהר. תוך חודשיים היא עברה לגור איתי ואחרי חצי שנה הצעתי לה נישואים, כשהיא כבר הייתה בהיריון. התחתנו ברומא והיה מקסים. לא תכננו את זה. כשהתיישבנו להרכיב את רשימת המוזמנים הגענו ל־1,400 אנשים והבנו שזה לא בשבילנו. שנינו אנשים אוהבי שקט. אמילי ממוצא איטלקי והאחים של אבא שלה גרים ברומא, אז עלה הרעיון. עשינו בירורים והבנו שזה הפיתרון בשבילנו כדי לברוח מחתונה גדולה. אמרנו לחברים: 'מי שרוצה - שיבוא, וכמובן שלא יביא מתנה כי המתנה היא שהוא מגיע עד לשם'. הרב איפרגן הגיע איתנו והתחתנו מול 60 איש, משפחה וחברים קרובים. אנשים חושבים שיקר להתחתן ככה, אבל למעשה זה שליש מחיר מלהתחתן בארץ, והיה הכי כיף. הגענו לסוף שבוע ושכרנו חיפושית רטרו עם גג נפתח וליווה אותנו צלם איטלקי שעשה לנו תמונות, והיה מהמם. בראשון לפנות ערב התחתנו וביום שני כבר היינו בארץ.
"הזוגיות שלי ושל אמילי זו זוגיות מכילה מאוד, ואני לא רואה הרבה נשים שהיו מכילות אותי כמוה, עם התנודות של המקצוע והחרדות. היא הראשונה שמקשיבה לכל שיר והיא הראשונה שאני מתייעץ איתה. היא מלמדת ריקוד, הוציאה עכשיו ספר ילדים והיא גם קואצ'רית מדהימה בשיטת הסאטיה שזו שיטה שמלמדת אותך באמצעות קשב עמוק לפגוש את עצמך כילד. זה גאוני כמה שזה פשוט, וזה נותן המון. גם אני מתאמן בשיטה הזו, וזה מאוד עוזר לי".
אריאל
"עברנו תקופת הארדקור כשאריאל הייתה תינוקת. אבהות זה אחד הדברים הכי מאתגרים, קשים ומהנים שעשיתי בחיי, אבל זה ממש מפגיש אותך עם הקצוות של היכולת שלך. בתור תינוקת היא צרחה כל הזמן, במשך שנה. לא הסכימה להישאר עם אף אחד, לא עם סבתא ולא עם מטפלת. אחרי 3 חודשים רצינו לצאת לדייט, הבאנו גם את אמא שלי וגם את שתי האחיות שלי. 18 דקות לתוך הסרט ראינו 8 שיחות שלא נענו - הן התחננו שנחזור. אחרי האוכל היא הייתה מתחילה לצרוח. הייתה צורחת ומקיאה, ולקח לנו זמן לעלות על זה שיש לה רגישות לחלב פרה. היא לא ישנה בלילה. ניתקתי קשר עם כל חבר שסיפר שהילדים שלו ישנים מ־7 עד 7. היינו ממש בתוך זה. הייתי חוזר מהופעות מת מעייפות, הילדה בוכה ואני לא יכול לישון. אני קם עם אמילי כל הלילה ואז בזריחה, כמו תרנגולת, היא מתעוררת.
"אני אבא פעיל, עושה הכול מדיי וואן. הייתי איתה בכל החיסונים, קפצתי על כדור פיזיו ב־4 בבוקר, חיתלתי, האכלתי, הלכתי לרופאים. עכשיו היא בת 3 וזו אהבה שאי אפשר להסביר במילים. היא עוד פיסה בנשמתי. אני רוצה שהיא תהיה לא אנושית: שלא יכאב לה כלום ושיהיה לה קל וטוב כל הזמן. יחד עם זאת אני רוצה שתהיה אדם טוב ושתדע להעריך, לכבד ולהוקיר תודה, ואני לא יודע כמה זה הולך ביחד. כרגע אנחנו בדיונים אם להביא לאריאל אח או אחות, ואין על זה תשובה פשוטה. המחשבה לעבור את זה שוב היא לא קלה לשנינו. אנחנו מנסים להיות קשובים בעיקר לעצמנו, ולא לסביבה שלוחצת".
אלוהים
"כל דבר שנכפה על האדם, הוא מפתח אליו אנטגוניזם. אני גדלתי בבית מסורתי ולמדתי בחינוך דתי עד גיל תיכון. אחרי זה הלכתי לתיכון רגיל ואחרי השירות הצבאי נמשכתי שוב למסורת. בבית שלי חוויתי את היהדות כדרך חיים מהולה בחגיגה, בלי קונפליקט, בלי כפייה. כל כינוס משפחתי של משפחת אפללו זה 50 איש. 20 בני דודים מחפשים את האפיקומן כמו א"ש לילה. דת מבחינתי היא מילה סוגרת וקשה. הכוונה של אלוהים הייתה לאחד, לאהוב ולקבל את האחר. אני לא מגדיר את עצמי דתי ולא חילוני - אני יהודי שמתחבר לדת רק ממקום של נתינה ואהבה לאחר".
החיים
"אני היפוכונדר. פוחד ממחלות. יש לי מדקרת, ד"ר נאוה בויום, שהיא אלופת עולם. אני הולך אליה כבר 5 שנים לתחזוקה וזה נותן לי איזון לכל המערכות. אני חושב שהיפוכונדריה היא פחד מחידלון, וזה משהו שמלווה אותי כל הזמן. הגעתי למסקנה שזה נובע מזה שאני פשוט אוהב את החיים, ובגלל זה נורא חשוב לי שלא ייגמרו. אבל בגלל זה אני גם מאוד חושש משינוי, ויש לזה גם חסרונות כי שינוי יכול להעצים אותך. לפני שאמילי נולדה הפחד הכי גדול שלי היה שהחיים ישתנו. אבל וואלה, הם באמת השתנו, וזה סבבה".
