הדוגמנית הישראלית שון לוי כיכבה השבוע על מסלול התצוגה בצרפת, כשצעדה לצד טופ מודלס כמו בלה חדיד, אווה הרציגובה וג'ואן סמולס על המסלול של המעצב אלכסנדר ווטייר בשבוע האופנה. לוי לא לבד, והדוגמניות הישראליות היפות מככבות בכל העולם בקמפיינים נחשקים. סופיה מצ'טנר בקמפיין הבינלאומי של H&M;, דורית ריבליס בקמפיין של אורבן אאוטפיטרס ואביטל לנגר בקמפיין האיפור של ג'יבנשי.
רגע לפני שהן הפכו להיות השמות הכי חמים בתעשייה, היו שם שירלי בוגנים, מעיין קרת, יעל רייך, עמית מכטינגר ומיכאלה ברקו, שסללו את דרכן של הכוכבות הצעירות לעולם הזוהר.
אחת מהן היא שירז טל, שהייתה אחת הדוגמניות הכי מצליחות בישראל, וטיפחה קריירה בינלאומית אדירה שהחלה עוד כשהיתה נערה, בת 14 וחצי בלבד, כשזכתה בתואר "הפנים של שנות ה-90". טל השתתפה בתחרות דוגמנית-העל העולמית של סוכנות פורד מודלס בלוס אנג’לס, צעדה על המסלולים של בתי האופנה הכי גדולים בעולם, ועוד לא הזכרנו את הכמות האדירה של שערי המגזינים הבינלאומיים שכבשה.
שירז, כמה שערים בינלאומיים היו לך?
"וואו, המון. האמת שכשאני מסתכלת אחורה, קריירה של 30 שנה, היו לי מלא שערים. מה לא היה? השער הראשון שלי היה ווג צרפתי שאני תמיד אתגאה בו. אחריו הגיעו כל מיני ווגים - ווג איטליה, ווג אנגליה, ווג ברזילאי, אמריקני לא היה. היה הרבה מארי קלייר, ELLE, קוסמופוליטן, מדמואזל, גרציה".
מה היית מגדירה בתור נקודת הפריצה שלך?
"אני חושבת שאין פריצות גדולות, יש דברים שקורים ומתפתחים, אבל אם לציין אירוע משמעותי, אז זה היה קמפיין האיפור של הלנה רובינשטיין שקיבלתי, שבעקבותיו גם עברתי לניו יורק. זה היה לשלוש שנים לכל המוצרים של הלנה רובינשטיין, וזה היה קמפיין מאוד גדול בזמנו. אלו היו ימים שלא נבחרו פרזנטוריות כל כך צעירות לדברים כל כך ארוכים. הייתי בערך בת 20 ולקח לי הרבה שנים בכלל להבין מה זה היה. בזמנו לא הבנתי את גודל העניין. מה שכן, היה שם הרבה מאוד כסף".
אמרת שעברת לניו יורק, את זוכרת חוויות ספציפיות מדירת הדוגמניות?
"הייתי יומיים בדירת דוגמניות וזה הספיק לי, זה היה כמו בסרטים. הרבה בנות, רובן אבודות, ואני באתי מבית מאוד יציב והייתי עם ראש על הכתפיים. באתי לעבוד. לא היה לי כיף בדירת דוגמניות, לא הרגשתי שם בנוח. אני שמחה לומר שלא חוויתי הרבה מהחוויות שאחרות מספרות עליהן. מהר מאוד שכרתי דירה עם חברתי טרישה, ועברנו לגור ביחד. בדירה היו ארבע בנות וזה היה רגיל לחלוטין. אנשים אוהבים לספר סיפורים ולהפוך אותם למשהו שהם לא. אני יכולה לספר לך שבפריז חלקתי דירה עם טיירה בנקס והיה לה פוסטר של נעמי קמפבל מעל המיטה".
את מתגעגעת לפעמים לתקופה הזאת? נגיד עכשיו, כששמות ישראלים מככבים בכותרות.
"הייתה אחלה תקופה, היו לי שנים מדהימות, חוויתי וראיתי עולם, עבדתי עם האנשים המוכשרים ביותר. התעשייה הייתה קצת יותר שקטה מהיום, היה בה איזשהו ניקיון. מצד אחד, יש המון געגוע לכל הכיף שהיה ומנגד, לא פשוט לנסוע בעולם ולהתמודד עם דברים 'של גדולים' לבד.
"היום אני לא רואה את עצמי עושה את זה אבל יש לי זיכרונות מדהימים. כל פעם אני נזכרת ואני לא חושבת שאני בכלל מבינה איפה הייתי ומה עשיתי. אז יש געגוע כי התקופה תמיד מעלה בי חיוך, ובגילי חיוך זה לא טוב לקמטים", היא צוחקת ומוסיפה: "אני במקום אחר היום בחיים – אני שמחה יותר, אני שלמה יותר, אי אפשר להשוות קריירה של ילדה מגיל 20 עד גיל 30 בניו יורק, לאישה בת 45 עם משפחה".
זו לא הייתה תקופה קצת בודדה?
"מאוד בודדה. עד היום אני מתמודדת עם העניין הזה של להיות לבד. שנים אחרי שחזרתי לארץ לא יכולתי לקרוא ספרים כי ספר סימל אצלי להיות לבד במטוס, לבד בשדה תעופה, לבד במלון. אל תשכח שזה היה הרבה לפני עידן האינסטגרם, אז לא היית מחובר לעולם. הייתי נוסעת לאיזשהו חור ואף אחד לא יודע איפה את. פעם הלכתי לאיבוד במקסיקו והתקשרתי להורים שלי מטלפון ציבורי. לשמחתי חזרתי לקרוא ספרים".
ואם כבר דיברנו על אינסטגרם, מה את חושבת על דוגמנות בעידן הנוכחי?
"הרגו לנו את המקצוע. היום זה אחר, אני לא יודעת איך להסתכל על זה. אני חושבת שיש בזה טוב ולא טוב, כמו בכל דבר. אני מצדיעה לכל בנות האינסטגרם שמרימות עמודים מרהיבים עם מיליוני עוקבים. זו עבודה מאוד קשה, שאף אחד לרגע לא יתבלבל, הן עובדות קשה מאוד. פשוט אצלנו זה היה אחרת. אני לא מכירה את הדור החדש של הדוגמניות, אני לא מכירה את כל השמות. אני מכירה את שלומית מלכה וניבר מדר, אבל אני פחות מתחברת לאינסטגרם".
יודעת מי זו נטע אלחמיסטר?
"השם מוכר לי, אבל אני לא יודעת מי זאת. אבל אני בת 45 עם ילדים! בעולם שלי אני לא רואה סטוריז, אני לא רואה אינסטגרם, אני לא פעילה הרבה ברשתות החברתיות. אני לא תמיד מוצאת לזה זמן, אז אני פחות מכירה.
"בזמני הייתה סוללה של אנשים שעבדו בשבילנו, והן עושות המון לבד, כל הכבוד להן. אני אולי לא מכירה את כל השמות אבל יש לי המון ריספקט לבנות שמגיעות למקום הזה, זה לא פשוט בכלל, הן תותחיות אחת אחת, זו עבודה מאוד קשה".
את מקנאה בהן קצת?
"אני במקום אחר בחיים, מקום טוב. כשנמצאים במקומות כאלה גבוהים וחובקי עולם ופתאום מגיעים למקום של התנרמלות, שיגרה, ילדים... עוברים תהליכים. אני עברתי עם עצמי תהליך כדי להתחבר יותר למקום שלי היום כי זה מאוד מטלטל. אלו מעברים מאוד דרמטיים. תחשוב שיום אחד אתה טס בקונקורד, מכיר חצי מהאנשים בעולם ופתאום אתה עובר לשגרה. צריך לעבור תהליך כי זה קשוח מאוד. אני לא מקנאה, אני מסתכלת בגעגוע".
יש דברים שאת מתחרטת עליהם?
"לא. להתחרט זה מיותר ואני לא מתחרטת על כלום. כל דבר שעשיתי, לטוב ולרע, הוביל אותי לדבר הבא, מכל דבר אני לומדת, אני מסתכלת על החיים כשיעור אחד גדול".
"אתה יודע מה", היא חושבת עוד רגע ומוסיפה: "יש משהו אחד - שאני לא מתחרטת עליו, אבל כן צר לי עליו. היה לי קמפיין לאסתי לאודר. קמפיין ענק, נסעתי לסנט בארטס ורציתי להשתזף קצת לפני הקמפיין. ישבתי בחוף עם אוזניות ומשולש קטן כדי לתפוס קצת צבע ונשרפתי ברמות, שלובסטר נראה לבן לעומת איך שנראיתי. את הקמפיין הזה כבר לא עשיתי. זו הייתה פאשלה מטורפת שלי, שנים שלא יכולתי לדבר על זה, הייתי בוכה".
את עוד עושה קמפיינים?
"אני מצטלמת מדי פעם, מנחה לפעמים, אני שותפה בחברת ההפקות 'מרלין' ועושה הרבה אירועים עסקיים איתם. אבל בעיקר, אני אמא גאה לשני ילדים מהממים, שמחכה להם כל יום עם ארוחת צהריים חמה בבית ואני מאוד אוהבת את זה".
