(צילום: ירון שרון, עריכה: אמיר סולומון)
עוז זהבי מתחתן. בעוד כשבועיים יעלה על מדי א', ייכנס תחת החופה עם הגר דנון, אהובתו ב־14 השנים האחרונות, און אנד אוף, וישבור את הכוס כשאורחת הכבוד - בתם כרמי בת השנה - תתעסק בנשכן שלה ברקע.
"הווייב הוא פשוט", הוא מספר על האירוע המתוכנן, "לקחנו מקום ממש מגניב בדרום תל אביב, זה יקרה בשישי בצהריים עם 150 מוזמנים. משהו קטן, רק מעגלים קרובים. זה היה או זה או מעל אלף איש, כי אין מה לעשות, ברגע שאתה פותח את המעגל זה המון אנשים. אני כבר בן 36, הגר בת 37, כבר הספקנו להכיר אנשים בחיים. וזה לא הסטייל שלנו, חתונה גדולה, רצינו שזה יהיה שלנו".
יהיה רב?
"לא, זו לא חתונה דתית. מי שעושה לנו את הטקס זה בחור מארגון 'הוויה', שזו עמותת ישראל חופשית למי שמעוניין להתחתן לא דרך הרבנות. כרמי תהיה איתנו, ולא, אני עוד לא יודע מה אני לובש. זה לא תהיה חולצה קצרה וכובע הוואי, זה לא הסטייל שלי. אני אתלבש יפה, אני מבטיח".
תרשמו. הוא מבטיח. ועכשיו, לענייננו: כבר עשור שזהבי לא התראיין ל"פנאי פלוס", ולא במקרה. ב־2012 פורסמה במגזין כתבת תחקיר קשה אודותיו שלא החמיאה לו, והביאה ציטוטי מרואיינים שטענו כי הוא מתנהג כמו דיווה זועמת על סטים. זהבי כעס והחרים את העיתון, לא רצה לשמוע עלינו. במקרה או שלא במקרה, כעת, כשהוא כבר במקום אחר, אבא טרי ועומד להתחתן, הוא ניאות לשבור את הקרח. איזה כיף.
"הכתבה הזו ברמה האישית עשתה לי רק טוב", הוא אומר היום. "עברתי מטמורפוזה. כמובן שנורא כעסתי ונפגעתי. אחרי שהכתבה יצאה כעסתי במשך שנה. ברור לי שהייתה פה איזו חונטה שעמדה מאחורי הכתבה, והיה פה איזה עניין פוליטי. זה התחבר לכתבות אחרות שיצאו באותה עת וזה נורא עצבן אותי מכיוון שבהיכרות שלי עם המציאות, אין שום דבר נכון בזה. אבל מהר מאוד הפסקתי לנסות לנחש מי עומד מאחורי זה, וכשהפסקתי לחפש מי אשם והפסקתי לכעוס, התרחש שינוי. הבנתי שגם אם היה עובד הפקה אחד שלא באתי לו טוב, זה מספיק לי בשביל להכות על חטא. זה גרם לי לפתח רגישות גדולה מאוד. יחסי האנוש שלי מאוד השתנו כי היה לי חשוב להבין איך אני נשאר בסינק עם העולם. לפני זה, הלהיטות שלי לעשות עבודה טובה באה לפעמים על חשבון זה. עכשיו חשוב לי שכל הצוות על הסט יהיה בווייב טוב, וכולם יהיו תומכים ואוהבים. אז אני הכי בן אדם, והכי מנומס, ופשוט נהייתי בן אדם יותר טוב. אני מניח שזה לא רק בגלל הכתבה, זה גם משהו שבא עם הגיל. אבל זו גם בחירה, ועד היום זה אתגר בעיניי".
לא רצית לשמוע עלינו?
"אני אספר לך משהו. פעם הייתי גם מנוי ל'הארץ' ואז הם פרסמו עליי אייטם לא מחמיא, וזה הספיק לי בשביל להתקשר למחלקת המנויים ולבטל את המנוי. המוקדנית שם שאלה אותי למה, אז אמרתי לה והיא לא ידעה איך להתמודד עם זה, כי יש רשימה של תירוצים של אנשים - ו'זה לא נעים לי לשלם לכם, כי אחד הכתבים שלכם כתב עליי אייטם מעליב' זה לא אחד מהם. אז כן, גם עם 'פנאי פלוס' שנים אמרתי: 'פאק איט, הם לא יקבלו ממני ריאיון, כי מי צריך את זה?'. אבל היום אני במקום אחר. היום אני יכול להעריך את יחסי הציבור שזה נותן וגם להתלהב מזה שרוצים אותי לשער. לפני עשר שנים זה היה לי מובן מאליו".
4 צפייה בגלריה
היום אני יכול להתלהב מזה שרוצים אותי לשער. לפני עשר שנים זה היה לי מובן מאליו". עוז זהבי
(צילום: תום מרשק)
אפשר להבין למה זה היה לו מובן מאליו. זהבי, 36, פרץ לחיינו עם תפקידו בשלאגר הטלוויזיוני "עספור". הוא בדיוק סיים אז את לימודיו בסטודיו למשחק של יורם לוינשטיין, והלוק החתיכי יחד עם כריזמה ברורה הצניחה אותו לתעשייה בבום. אחרי "עספור" הגיעה ההצלחה ההיסטרית של "זגורי אימפריה" והפכה אותו סופית לכוכב ענק במונחים מקומיים. מאז הספיק לככב בסרטים, הצגות וסדרות. רשימה חלקית? הנה: "ג'וני ואבירי הגליל", "שיער", "פשוט לאהוב", "לעבור את הקיר", "הסיפור של יוסי" ו"יש לה את זה". בטווח של כמה שנים קצרות, זהבי ביסס את מעמדו כאחד השחקנים המבוקשים בישראל.
את ארוסתו הגר דנון פגש בשנה הראשונה בבית הספר למשחק, ומי שנפרד מאהובו/אהובתו פעם או פעמיים (או חמש) ועדיין לא איבד תקווה, מומלץ לו לקרוא את הקטע הבא: "הכרנו כשאני הייתי בן 23 והיא בת 24. הפכנו לזוג בשנה הראשונה אבל לאורך כל שנות הלימודים נפרדנו וחזרנו לסירוגין המון פעמים. למה? אני מניח שבגלל תסמונת ה־FOMO הידועה (Fear of Missing Out, חרדת ההחמצה - מ.ז), משהו שלגמרי קיים בדור שלי. אני פחות התעסקתי בלמה אנחנו נפרדים אלא יותר בלמה אני תמיד רוצה לחזור אליה. מעולם לא הפסקתי להתגעגע אליה ולקח לי שנים להבין שקוראים לזה אהבה. תמיד נשארנו בקשר, היא עברה מלא דירות בתל אביב ולא הייתה דירה שלא באתי לשתות בה קפה. כן, רק קפה. אפילו שיחקתי אצלה לפני איזה ארבע שנים, כשהיא למדה בימוי בסמינר הקיבוצים וביקשה ממני להשתתף באיזה תרגיל. כבר ויתרתי על המחשבה הזו שנהיה יחד, כי באמת נפרדנו כל כך הרבה פעמים. אבל ביאת המשיח שלנו, ככה אנחנו קוראים לזה, הייתה בחתונה של חבר לפני שנתיים. היה ערב נורא כיפי עם כל החברים מהלימודים, ושתינו ונהנינו. יצאנו שנינו מהחתונה והסתובבנו לנו בג'יפה של דרום תל אביב כאילו שזה השאנז אליזה. נכנסנו לאיזה בר טכנו שכולם בו מפוצצים מסמים ושתינו מים. היה מהמם. בבוקר סימסתי לה: 'בואי לקפה'. וזהו, מאז אנחנו יחד".
יש כאלה שאומרים: 'אם לא הלך בפעם הראשונה, לא ילך גם בשנייה. לא חוזרים לאקסית'. אני מבינה שהחוק לא תקף אצלכם.
"הגר היא אהבת חיי, מדובר בנשמה מאוד מיוחדת בעולם הזה, יש לה לב מנחה וטוב והיא יודעת לשייף לי את הקצוות. השינוי המהותי ביותר שחל אצלי הוא בזכות הגר, היא האחראית האמיתית על הריכוך שלי".
נכנסתם להיריון שנייה אחרי הקאמבק, זה היה מתוכנן?
"ההיריון הזה לא רק שהוא היה מתוכנן, הוא היה משאלת לב. כל מה שקרה ביני לבין הגר הוא הכי טבעי בעולם. גם החתונה. שנינו לא חשנו צורך להתחתן והחתונה הזו הגיעה רק בעקבות ההורות לכרמי. זה כמו דשא שצומח אחרי הגשם. הבחירה האמיתית הייתה לחזור להיות יחד, והחתונה מגיעה ממקום שפוי וכיפי ונינוח. פתאום זה לא מלחיץ אותי כמו בעבר. זה הרגיש שאנחנו צריכים לעשות את זה, כי אנחנו כבר משפחה. הגר שינתה את שם המשפחה לדנון־זהבי עוד כשכרמי נולדה, ואנחנו חיים יחד. אני קורא לה אשתי, אבל זו רק תוספת".
בתקופת ההיריון הלכתם לטיפול זוגי.
"כן, וזה נתן לנו כללי יסוד איך להגיע אחד לשני בריב. איך רבנו קודם? כמו שאת מדמיינת ריב בין בני זוג, בעצבים, כמו כולם. הרי הכול אותו דבר אצל כולם, לא? וזה הלם, אני בשוק שאני שומע סטנד אפ על זוגיות וילדים ואני נקרע מצחוק, ואני לא מאמין שאני כזה מבוגר. אבל זה מאוד עזר לנו, עכשיו אנחנו כבר לא הולכים, אבל זו דלת פתוחה. אם נרגיש צורך לחזק את הכלים, בטוח נחזור לזה".
ביום שבו כרמי נולדה העלה זהבי לאינסטגרם תמונה שבה הוא יושב בחדר הלידה בגב חשוף ומקועקע, מחזיק את בתו התינוקת ברכות. גם עכשיו הוא מדפדף בטלפון ומראה לי סרטונים שלה מתנדנדת בנדנדה, מתגלגלת מצחוק או ישנה לצידו בעגלה בנופש המשפחתי הראשון שלהם בזכרון יעקב, שחזרו ממנו לפני רגע. אין ספק, הבן אדם מאוהב.
"אני אוהב להיות אבא ומרגיש אבא טוב", הוא אומר. "אני חולה עליה ברמות, היא משגעת לי את כל החושים. יש לנו ילדה צחקנית ומהממת והכול כיף איתה, אין קושי. נכון, הרבה פחות ישנים, אבל מה זה לעומת החיוכים שלה? כשהתחילו לה החיוכים הרצוניים וקלטתי שאני מצחיק אותה, הייתה לי הארה. אם אני אצחיק אותה, היא תצחק היום - זה בידיים שלי, אז לי ולהגר יש את היכולת הזו להעניק לה צחוק יומי, וזה משהו שאני ממש דבק בו, אני מאמין שזו מתנה גדולה".
להשלמת המהפך האישי עבר זהבי מיפו גבול בת ים לרמת אביב, ובכך השלים את הסריה הבורגנית. ואין לו שום בעיה או געגוע. "הגר גדלה כאן ואמא שלה גרה כאן עדיין. כשהגר הייתה בהיריון, הפעם האחרונה שבה יצאתי מהדירה שלי ביפו היה סרט סס"ל - את יודעת מה זה? זה סרט סימון של המשטרה לזירת פשע - שחסם לי את היציאה. זה מה שהבהיר שלא נישאר שם, והפור נפל על רמת אביב. אני מת על יפו, קניתי דירה שם לפני כמה שנים. על זו שילמתי אז 3,000 שקל בחודש. היום לא תמצאי מחיר כזה גם בקריית אתא".
בשנים האחרונות נראה שאתה מתרכז בתיאטרון, זה המדיום המועדף עליך?
"לא, המדיום המועדף עליי הוא סדרות טלוויזיה אבל אין מספיק כאלה. אם אני מצלם סדרה בשנה זה מדהים, ואם אני מצלם סדרה בשנתיים זה אחלה. סדרות המשך יש עוד פחות, ואם כן אז זה לוקח המון זמן. הנה, רק עכשיו אנחנו מתחילים לצלם עונה שנייה של 'יש לה את זה', ותראי כמה זמן עבר. וזו עוד סדרה שמאוד הצליחה. אצל מי יש המשכיות? 'סברי מרנן', 'שנות השמונים', 'החיים זה לא הכל' ו'פאודה', וגם כל מי שב'פאודה' עושה דברים אחרים בין עונה לעונה. החלום שלי זה לעבוד כל יום על סט. שם הכישרון שלי בא הכי הרבה לידי ביטוי. תראי, הברכה והקללה שלי היא שאני נורא מזוהה עם 'זגורי' ו'עספור', וגם חמש ועשר שנים אחרי, לפעמים זה מקשה עליי לקבל תפקידים. אלו שתי הסדרות הכי נצפות ב־HOT בעשור האחרון. אז אי אפשר כל יום טלוויזיה, ואני עושה תיאטרון. וגם על זה אי אפשר לסמוך. הצגות עולות ויורדות, ואתה משתכר לפי הצלחתן. הנה, 'קן הקוקייה' של הקאמרי שאני משחק בה עכשיו ובניתי עליה שתפרנס אותי, לא נמכרת, ואני לא סוגר את החודש".
אז מה עושים?
"חיים מהחסכונות ועושים מוזיקה. יש לי מזל שאבא שלי עזר לי כשהייתי צעיר, לחסוך ליום סגריר. בתקופות שאני פחות עסוק אני עושה מוזיקה - אני כותב שירים ומנגן ונפגש עם מוזיקאים וחולם להוציא משהו, אבל לא משתלם לעשות את זה היום לעשות את זה עם חברת תקליטים, וקשה מאוד לעשות את זה לבד. יש לי פלירט מטורף עם שירה ושרתי המון בקריירה שלי. לא מזמן הופעתי עם 'רוקפור' וגם התארחתי אצל צביקה פיק. עכשיו אני שר המון ב'לא רק בלונדינית' (המחזמר על פי הסרט, שעלה לאחרונה, זוכה להצלחה מרובה - כל המופעים סולד אאוט - ובו מככב זהבי לצד אניה בוקשטיין, חנה לסלאו ואחרים - מ.ז). לקח לי זמן להתרגל לשיר במחזות זמר. עמוק בפנים אני די אנדרדוג בתחום הזה. באתי ממקום כזה של משחק של מרלון ברנדו וג'יימס דין, הסובלים האלה. מחזות זמר זה ההפך הגמור. זה תהיה בספוט, ובשמחה, ואתה בא לבדר. זה לא בא לי בקלות, אני לא זמר מלידה כמו משי קלינשטיין, שזה בא לה בגנים מההורים שלה. אבל היום אני הכי נהנה מזה ויש לי מחשבות לבדוק את ברודוויי. יש לי אנגלית מעולה, בטח כשאני שר, ואני חושב לנסוע מתישהו לניו יורק ולבדוק לינקים לברודוויי, הלוואי. ואז אני גם אפסיק לעשן. אני מכור. הלכתי למכון אברהמסון, הלכתי לאלן קאר, הכול החזיק 3 ימים - ואז חזרתי. אבל הגר עשתה איתי הסכם שב־21 בינואר 2021 אני מפסיק לעשן. עכשיו, עם הילדה, זה סיוט. צריך לשטוף ידיים ולהחליף חולצה וזה לגמרי מאיר את הלכלוך שבהרגל המגונה הזה, די, אני חייב להפסיק".
4 צפייה בגלריה
"אני חושב לנסוע מתישהו לניו יורק ולבדוק לינקים לברודוויי, הלוואי. ואז אני גם אפסיק לעשן"
(צילום: תום מרשק)
הדימוי של זהבי כסמל סקס פרובוקטיבי תודלק במשך השנים בראיונות שנתן ובהם התייחס לגבולותיו המיניים הפתוחים והסמים שצרך. כעת, בגילו ובסטטוס הנוכחי, כבר אין לו מה למכור באזורים האלה, על אף שהוא עדיין מסובב את כל ראשי הגרציות הרמת אביביות בבית הקפה שאנחנו יושבים בו. נו, ברור.
"מעולם לא שאפתי להיות סמל סקס, אבל לא התנגדתי לזה שהצמידו לי את המונח", הוא מבהיר. "זה הפריע לי שזה גבר על הדיספליי של המשחק שלי, אבל אני מאמין שהרוב הבינו שאני שחקן טוב באריזה טובה וחטובה. הייתי צעיר ונועז, והיום אני בן 36 ויש לי מפרצים. ואני חושב על השתלת שיער בטורקיה. איך אני יודע שאני חושב על השתלת שיער בטורקיה? כי פייסבוק כל הזמן מציע לי מודעות פרסומת כאלה, אז כנראה אני מדבר על זה. אם אני אעשה את זה באמת? נראה שלא".
אפרופו מודעות פרסומת, באינסטגרם אתה קצת חלש.
"לגמרי. וואלה, לקבל חבילת מוצרים בשווי 2,000 שקל זה לא כסף מבחינתי. אני מעדיף לעשות איזה קמפיין שייתן לי שקט לכמה חודשים או מקדמה לבית. מאוד חשוב לי לא להיות זונה של זה. אם יש משהו שאני שונא זה את הפוסטים האלה של סלבז עם אינספיריישנל שיט שבסוף פתאום יש תיוג ואתה קולט שזו פרסומת למוצר. אז נכון, מבחינה דיגיטלית אני פחות אטרקטיבי, והיום אינסטגרם, גם אם לא בשביל כסף, זה משהו שמובא בחשבון. פעם, כשהייתי משתתף באיזו הפקה והיו מבקשים ממני להעלות על זה פוסט, לא הייתי מבין באיזה עזות מצח הם מבקשים את זה. היום אני כבר מבין שזה חלק מדרישות המקצוע. לא יודע, זה המון אנרגיה, האינסטגרם הזה, קשה לי עם זה. את יודעת מה כל כוכבי הרשת האלה רוצים להיות בסופו של דבר? שחקנים. כשנטע אלחמיסטר קיבלה תפקיד בטלוויזיה, זו שיש לה איזה מיליון עוקבים, קראתי שהיא אמרה שעל זה היא חלמה כל הזמן. אז כולם באינסטגרם רוצים להיות במקום שאני נמצא בו בסופו של דבר".
