11-17.05.1995 - השבוע לפני 25 שנים: אורנה ומשה דץ מככבים על שער "פנאי פלוס"
אורנה ומשה דץ היו אחד הצמדים המוכרים והאהובים במדינה. הם הוציאו קלטות ילדים, אלבומים, חרשו את הבמות והפכו לכוכבים לכל גיל. אורנה כהן ומשה דץ הכירו כבר בשנות ה-80 במהלך מסע הופעות של להקת הפסטיבל החרדי בארצות הברית. דץ הבין מהר מאוד שאורנה היא הדבר האמיתי, וחודשים ספורים אחרי שהכירו, שלף טבעת. בשנת 1985, כשהוא בן 23 והיא בת 20, השניים התחתנו - בלי לדעת לאן החיים יובילו אותם.
הם התחילו להופיע יחד, מותגו בתור "הדצים", והפריצה הגדולה שלהם הייתה באירוויזיון 1991 עם השיר "כאן". השניים ייצגו את ישראל בכבוד בתחרות שנערכה ברומא, והגיעו עד למקום השלישי והמכובד, ו"כאן" הפך לאחד מנכסי צאן הברזל בתרבות הישראלית.
עם ההצלחה הגדולה החליטו השניים לפנות לקהל צעיר יותר והוציאו את קלטת הילדים הראשונה שלהם בשנת 1995, "בא לי מסיבה". את השירים כתבה סמדר שיר ועל הלחנים הופקד דץ, והרבה לפני שמיכל הקטנה, יובל המבולבל והדוד חיים היו שמות שגורים בפי ילדי ישראל, הדצים היו האלילים שלהם. רגע לפני, הם התארחו על שער מגזין "פנאי פלוס" וסיפרו על קלטת הילדים שבדרך ועל האירוויזיון של אותה שנה, אליו נסעו השניים יחד עם נציגת ישראל ליאורה, והשיר "אמן" שדץ הלחין עבורה.
באותו ראיון נכתב על הדצים:
"הדצים עובדים עכשיו על קלטת וידאו לילדים עם שירי מסיבות ושירי יומולדת. הם מגדלים את עומר (דץ: 'אני לוקח אותו כל בוקר לגן ולא מוותר על הג'וב הזה'), מופיעים בארץ ובחו"ל ואוספים חומר לתקליט. כדי להירגע, אורנה מפסלת ודץ מבשל. 'אני נשקן מזוזות ידוע', הוא אומר ומוסיף, 'כשאני בחו"ל מפריע לי שאין מזוזות על המשקוף'".
"הכל התחיל אצלו, ולדבריו כשנלקח בילדותו לכפר חב"ד לפני פסח, לצפות באפיית מצות. מאז הוא מחובר לאלוהים. 'לפני שאני עולה לבמה יש לי מין טקס פרטי כזה עם עצמי. תפילה פרטית של תודה. אני מודה לאלוהים ולמקצוע, המאפשר לי לעסוק במה שאני אוהב. אני מאוד שמח שאני במקצוע הזה, שהוא התחביב והאהבה שלי. אומנם יש במקצוע הזה יותר ימים קשים מטובים, אבל הפיצוי גדול'".
"לפני שהמריאו עם ליאורה לאירוויזיון מדברים אורנה ומשה דץ, שהפיקו את השיר, על החיים בצל התחרות הזו. על קדם האירוויזיון יש להם רק מילים קשות להגיד. אורנה מאמינה בעין הרע, אבל לא נושאת שום קמע. דץ 'לא מפחד מאף אחד חוץ מאלוהים' ומסתובב עם תהילים קטן בכיס, אבל זה מאמונה, לא מפחד, הוא ממהר להסביר, ובאמת, כשהכל הולך כל כך טוב - זכייה בקדם אירוויזיון (עם "כאן" ב-1991) כמבצעים ועוד זכייה בקדם האחרון על תקן מלחין ומפיקים של השיר 'אמן', המון הופעות בארץ ובחו"ל, תקליט חדש, שמתעתד להפוך לתקליט זהב - כל מה שנשאר זה להתפלל שהכל יישאר ככה. ואם 'אמן' בביצועה של ליאורה עוד יזכה באירוויזיון א-א-א-מן, הם עוד יענדו חמסה".
"דץ עסוק בימים אלה בארגון החזרות האחרונות לפני הנסיעה לאירוויזיון. למודי ניסיון כמבצעים, הם יודעים ש'בזמן ההופעה המוח לא מתפקד' מרוב התרגשות, והדרך שלהם היא לעבוד כך, 'עד שהשיר ייצא מכל מקום בגוף'".
"עד עכשיו הייתי תמיד עסוק בענייני הפקה של עצמנו", מספר דץ. "פעם ראשונה שאני מפיק בשביל מישהו אחר. זו תחושה מוזרה למכור את כל הסודות. בהתחלה היתה לי עם זה בעיה. אחר כך נזכרתי שגם לנו עזרו אנשים טובים באמצע הדרך. חווה אלברשטיין, למשל, שמפיקה לנו את האלבום השני".
עוד סיפר דץ כי השיר נכתב במקור עבור הצמד. "הלחנתי לחן עם המילה 'אמן'. השמעתי אותו לפני שנתיים לשלמה צח והוא רצה אותו בשביל זמר מסוים שהיה לו בראש. זה לא נראה לי ולא הסכמתי", אמר והוסיף כי אחר כך עלה באופן טבעי שיקול האירוויזיון. "ידענו שאין לנו מה להרוויח יותר בקדם, רק להפסיד. הגענו כבר למקום הכי גבוה שאפשר", אומרים הדצים. בהרהור שני, מוסיפה אורנה, "אילו היו שולחים אותנו לאירוויזיון ישר, בלי הקדם, אולי היינו מסכימים". זאת מפני שעל הקדם יש להם כמעט רק מילים רעות להגיד.
"האמת, זו תחרות לא נעימה. הכל מזויף, בטלוויזיה מטרטרים. הם רק מצלמים, מקבלים שיר מוכן עם העמדה, בגדים והקלטה, שמשמשת אותם לשימושם הם. זה עולה המון כסף לזמרים. הם רק דורשים דרישות ולא נותנים כלום, חוץ מזוג כרטיסים לקדם, ובסוף האולם חצי ריק. הם מפיקים את תקליטי הקדם ומרוויחים. חוץ מזה, לא כיף להימצא סביב זמרים שמוכנים לטרוף כדי לזכות".
הזוגיות בחיים ועל הבמות הניבה לא מעט פירות כלכליים: השניים מכרו 650 אלף קלטות ילדים ואז כבשו את הגיל הרך עם "טיף וטף", אך בשנת 2006 השניים הודיעו על החלטתם להיפרד וזעזעו את הביצה.
אחרי שנים של זוגיות וקריירה משגשגת, דץ ודצה חוו משבר גדול והחליטו להיפרד, אבל ויתרו על האגו למען גידול ילדיהם עומר ויועד וניסו לשמור עד כמה שאפשר על המסגרת המשפחתית. בריאיון שהעניקה אורנה דץ ל-"7 לילות" של "ידיעות אחרונות" ב-2012 סיפרה: "החלטנו שנגדל אותם במשותף, שאנחנו הורים במשרה מלאה. אין שום סיבה בעולם שאחד מאיתנו יגדל אותם יותר מהשני. וברגע שאתה מסכים על זה, הכל ברור ומובן מאליו. הם יודעים שיש להם שני בתים. הגירושים היו משבר מאוד גדול. בדיעבד, לפחות היו לנו גירושים מוצלחים. בהתחלה זה לא היה ככה, זה לא הלך קל. אבל בסופו של דבר הגענו למצב מאוד טוב בינינו. אתה מתרכך, אתה מבין שהכל שטויות, שמה שחשוב זה הילדים, הבריאות הנפשית שלהם. שהכל זה אגואים ומשחקי כבוד".
עבור משה דץ המחשבה על זוגיות חדשה הייתה קשה מנשוא. בריאיון שהעניק ל"ידיעות אחרונות" בשנת 2009, סיפר על הכאב הגדול. "אני לא מאמין שאתחתן, כי הפגיעה שלי מסוף הנישואים עם אורנה הייתה כל כך קשה וכואבת, שזה פשוט מפחיד אותי. משתמשים היום הרבה במילה 'כואבת,' אבל אני אומר, באמת, שאם לא היו לי ילדים - הייתי מעדיף למות. הכאב היה כל כך גדול שלא יכולתי לנשום. אבל כל מה שאני אומר נכון רק לעכשיו. אני לא יודע מה יהיה בעוד שנתיים. דברים יכולים להשתנות, באופן טבעי. זה באמת לא מה שמטריד אותי היום, אם תהיה לי זוגיות או לא. מה שהכי חשוב לי בעולם זה הילדים. מי שסבל הכי הרבה מאז הפרידה, ואני לא יכול להגיד שאני לא סבלתי, זה הם. יותר עניין אותי לטפל בפצעים שלהם, לגונן עליהם. כשההורים מתגרשים זה לא קל גם לילד רגיל, אז על אחת כמה וכמה לילד שמהיום שהוא נולד כולם יודעים מי הוא."
עם השנים הצליחו הדצים לחזור לקשר חברי והצליחו לשים את המשברים מאחוריהם. אורנה הייתה בזוגיות של שבע שנים עם עורך הדין אהרון רוזה, והשניים נפרדו ממשבימים האחרונים. דץ מתחזק את טייטל הרווק, ושמו לא נקשר בשמה של אף אישה אחרת בשנים האחרונות. הם חזרו להופיע יחד על הבמות, השתתפו בטקס הדלקות המשואות בשנת ה-70 של ישראל עם השיר "כאן" ושיחזרו את המעמד גם בתחרות האירוויזיון שהתקיימה בישראל בשנה שעברה.
