עומר אדם הוא אחד הכוכבים המצליחים ביותר בישראל – ולא רק בזכות קולו הערב או יכולות הריקוד המופלאות שלו, אלא בעיקר בגלל שהשם שלו מעורר סערה בכל מקום אליו הוא מגיע. השבוע חגג הזמר עם בת זוגו, שיראל טולדנו, בבר המצווה של אחיה .החגיגות התקיימו בדירת היוקרה של משפחת טולדנו במגדלי W בוטיק, ועוררו את זעמם של התושבים הגרים באזור. משטרת ישראל הגיעה לעצור את הבלגן, אבל מי שספג את רוב האש הוא אדם, ששמו השתרבב לכל הכותרות, למרות שהיה רק אורח במסיבה.
יש לציין שהזמר לא היה הכוכב היחיד שלקח חלק בחגיגות המוגזמות, לצידו היו סלבריטאים נוספים בהם ציון ברוך, אסי ישראלוף, שלום מיכאלשווילי, ליאור נרקיס ועדן בן זקן. אז למה בעצם האצבע המאשימה הופנתה כלפי עומר אדם בלבד? התשובה - כי לא משנה כמה פעמים נשיר "בואי נעוף רחוק" או נפתח את הסטורי ונצלם אותו רוקד "ניי ניי ניי", אדם מעורר אצלנו אנטגוניזם.
בסופו של דבר מדובר בבחור בן 26 שהפך להיות השם הכי חם בתעשיית המוזיקה הישראלית - בלי שישתף פעולה עם התקשורת. מצד אחד, בהופעות, הוא משדר חום, נראה נגיש ונותן אווירה של "כולנו חברים", ומנגד, מדובר באחד המפורסמים הכי קשים להשגה, ורוב הפרסומים סביבו שליליים. השירים שלו תמיד "דולפים" החוצה יום לפני, יחסי הציבור שלו מדווחים כי ההופעות שלו "סולד אאוט" - גם אם זה לא ממש נכון ,ואפילו כשהוא הצטרף ליוזמה של הזאפה שצילמה הופעות של אמנים, הוא עשה את זה בתנאים שלו, מהבית שלו.
ועומר אדם לא לבד. יש עוד שלל מפורסמים שמצליחים ללחוץ לנו על נקודות התורפה. מיכל ויצמן לדוגמה. בדצמבר 2017 מיכל הקטנה ילדה את התאומים ריף וריי ושישה ימים לאחר הלידה כבר חזרה לבמות ולקחה חלק בהופעות חנוכה. או ממש לפני כמה חודשים, ביום שילדה, יצאה למסעדה בערב עם בעלה והעלתה תמונה מהמסעדה לרשתות החברתיות. הציבור זעם, הטוקבקיסטים השחירו וכוכבת הילדים חזרה ואמרה כי היא לא שופטת אף אחת, אז למה כולם מרשים לעצמנו לשפוט אותה?
כי ויצמן, בדיוק כמו אדם, לוחצת לנו על המקומות הכואבים .הרי אפשר להסתכל על החזרה שלה לבמות במהירות כדי לשמח ילדים כעל מצווה, ומנגד, מאחורי כל ילד מתוק עומדת אימא שאולי לא הצליחה לרקוד על הבמות שבוע אחרי לידה, ולא רוצה תזכורת בלתי פוסקת כמה קשה לה בהשוואה לאחרות. התגובה של ויצמן לאותן אימהות אגב, הייתה "פשוט אל תעקבו אחריי". נו, איך אפשר שלא להתעצבן, כשמדובר בכוכבת ילדים שיש לה מאות אלפי עוקבים, ביניהן לא מעט אימהות?
אבל עם יד על הלב, האם היינו כועסים כל כך אם זו הייתה סתם אישה במשרד? השכנה? אולי היינו מנסים לשכנע אותה לתת לגוף שלה רגע להתאושש, אבל בטח לא משגרים כלפיה מאות חיצי שנאה.
ואם מדברים על אנשים שמעוררים אנטגוניזם, אי אפשר שלא להזכיר את בר רפאלי, שכל מה שהיא עושה זוכה לטונות של חיצי ביקורת. רק בסוף השבוע האחרון העלתה סרטון וידאו לאינסטגרם, כדי לתמוך במחאה נגד מותו האכזרי של ג'ורג' פלויד, שנחנק למוות על ידי שוטר. רפאלי הדגישה כי "אף אחד לא צריך להרגיש שונה או פחות ממישהו אחר", אבל אם תשאלו את העוקבים שלה – מדובר בצביעות אחת גדולה. בכל זאת, איפה היא הייתה כשסלומון טקה, צעיר ממוצא אתיופי, נהרג על ידי שוטר?
הרשימה עוד ארוכה: ניקול ראידמן – שכגודל חשבון הבנק שלה כך גודל השנאה כלפיה, אופירה אסייג – שאנחנו מתקשים לסבול מהסיבה הפשוטה שהיא אומרת את כל מה שהיא חושבת או אביבית בר זוהר, שלא מתביישת באמת שלה ומזכירה בכל הזדמנות שהיא רוצה גבר מבוסס כלכלית לצידה. תשאלו את רוב הנשים (והגברים), והם יגידו אותו דבר, אבל הרבה יותר קל "להיכנס" בה על אמירה כזאת ולקרוא לה "רודפת בצע".
שורה תחתונה, פעם הבאה שתראו את רפאלי מחייכת אליכם מנתיבי איילון או מנתב"ג, או תקראו שעומר אדם שוב סגר את פארק הירקון, תחשבו שוב לפני שאתם מתעצבנים או לכל הפחות לפני שאתם מטקבקים. בכל זאת, זה מה שמשאיר אותם רלוונטים ומאפשר להם לזכות בעוד קמפיין או הופעה. חושבים שיש מצב לדבר איתם על אחוזים?
