(צילום: אורי דוידוביץ')
עוד ארבעה חודשים יחתוך ברק שמיר, 21, את החוגר שלו ויחזור לאזרחות. בזמן שיגזור ביד אחת את התעודה, יאריך מנגד את תלתליו. לא שבא לו על זה, אבל המקצוע מחייב.
"מאז שהתחלתי לדגמן בגיל 15 ועד הגיוס הם מאוד אפיינו אותי, ואנשים בתעשייה בכל העולם הכירו אותי בתור הדוגמן עם התלתלים. יש איזה אתר פאות בריטי שמציע למכירה פאת תלתלים לגבר שקוראים לה 'ברק שמיר'. לי בכל מקרה הייתה ממש הקלה להוריד אותם, זה כמו לטפח עוד בן אדם. הייתי חופף שלוש פעמים ביום וכל הזמן שם קרמים. עדן (פינס; מ"ז) חברה טובה שלי ואנחנו כל הזמן צוחקים שאנחנו בכלל אחים וכמה קשה לטפח תלתלים. חיכיתי לרגע שאני כבר אסתפר, אבל גם חששתי ממנו כי פחדתי שלא יגיעו עבודות, אבל פתאום גדל לי זקן והגיעו מלא קמפיינים לדברים יותר בוגרים, שלא הייתי מקבל עם התלתלים. עכשיו יש איזו התלבטות אם להישאר ככה או לגדל, אבל כנראה אגדל שוב, אין ברירה, המקצוע מחייב".
הוא נולד בחולון לעמי, מנהל סניף חברת השכרת רכב, ולרינה, מורה לגיל הרך. כשהיה בן שש עברו לגור בראשון לציון ושם העביר את חייו. כל ילדותו שיחק כדורסל והתאמן לקראת קריירה ספורטיבית.
"כשהייתי ילד לא ציפיתי לכל זה. לא חשבתי בחיים להיות דוגמן או שחקן, רק הכדור עניין אותי. כל הילדות שלי רק שיחקתי כדורסל. כשלא הייתי בבית ספר, הייתי על המגרש, מהצהריים עד הערב. אלו היו החיים שלי. בגיל 16 הייתי כבר בקאדטים של נבחרת ישראל ואז נפצעתי. הייתה לי פציעה חמורה במרפק וחודש וחצי הייתי בחוץ. זה היה מומנט קריטי ופספסתי את ההזדמנות. אחר כך המשכתי לשחק במכבי ראשון, אבל כבר התחלתי לדגמן במקביל והבנתי שאני לא יכול לשלב בין העולמות.
"בדוגמנות מאוד הלך לי ובכדורסל לא מספיק, והבנתי כבר שכל פציעה קטנה יכולה לחסל את הקריירה, אז העדפתי ללכת על הדבר הבטוח".
בגיל 14 גילה אותו סוכן הדוגמנים ניר סנדלר, שעוד נשוב לדבר עליו בהמשך. סנדלר ראה אותו באירוע משפחתי, ניגש אליו והציע לו לדגמן, אבל שמיר הודיע שהוא מסור לכדור וזה לא על הפרק. שנה אחר כך פנה סנדלר שוב והציע אודישן לפרסומת עם עומרי כספי. "הוא ידע איך לגרום לי לבוא אליו. הוא אמר שיש פרסומת לקורנפלקס עם עומרי כספי, ומחפשים את השחקן שיהיה בדמותו של הילד שהיה עומרי. הכי התרגשתי אבל בסוף זה בכלל לא קרה, לא היה בכלל אודישן כזה.
"אחר כך כבר התחלתי ללכת לאודישנים, וקיבלתי המון 'לא'. זה היה מאוד קשה, כי הייתי ילד, וזה לא קל גם למבוגר. אבל אז הגעתי לאודישן שאני לא אשכח בחיים, אצל מוטי רייף והוא אמר לי: 'אתה הילד הכי יפה שראיתי בחיים, אני אהיה פה לצידך ואעזור לך'. בזכותו עשיתי תצוגות אופנה לכל החברות בארץ והמון קמפיינים, והכול בלי תמורה, בלי אחוזים, מהלב שלו. הוא בן אדם מדהים, נשמה. את יודעת מה זה בשביל ילד בן 15 ללכת אחרי בר רפאלי על המסלול? בר פתחה תצוגה של פקטורי 54 ואותי הוא שם אחריה. לתצוגה הזו הגיעו שלושה סקאוטרים מהעולם - ממילאנו, מפריז ומארה"ב - ודרכם הגיעו המון הצעות, ופתאום בבת אחת זה נהיה גדול".
מהר מאוד טס שמיר עם סנדלר למילאנו, הוחתם שם בסוכנות שמייצגת גם את קנדל ג'נר והחל לככב בשבוע האופנה. "זו הייתה הפעם הראשונה שטסתי לחו"ל, בקושי ידעתי לדבר מילה אנגלית, והייתי חסר ביטחון. היו שם מלא דוגמנים עם גופות מטורפות ואנגלית שוטפת והייתי בדאון מזה. מצד שני על כל אודישן שהלכתי, קיבלתי ריקווסט (הזמנה לעבודה בשפה המקצועית; מ"ז) וזה בלי בוק ובלי שום עבודה קודמת. לקחתי תצוגות של ויויאן וסטווד ודיסקוורד ותמונות שלי הופיעו ב'ווג'. אני, ה'נו באדי' מישראל הקטנה".
טסת לבד עם הסוכן שלך, שבשנה שעברה הוגש נגדו כתב אישום בגין מעשי סדום במרמה ומעשים מגונים אחרי ששמונה דוגמנים התלוננו נגדו, חלקם קטינים.
"נכון. ההורים שלי סמכו עליו במאה אחוז ואני אישית לא חוויתי את מה שהדוגמנים האלה טוענים. להפך, ניר תמיד דאג לשמור עליי שלא יעשו לי דברים. הייתי מאוד מופתע כשזה יצא. גם אם בסוף לא הסתדרנו והגענו לבית המשפט על עניינים כספיים, אף פעם לא הרגשתי ממנו את הווייב הזה. הוא היה כמו אבא בשבילי, הוא היה מגיע אליי הביתה לסדר את המזוודה, היינו ישנים יחד באותו חדר בבית מלון, ראיתי אותו עם בחורות והוא גם עזר לי כשהייתי חסר ביטחון עם בחורות. מעולם הוא לא הרגיש לי מסוכן או מוזר".
דיברת איתו אחרי שזה פורסם?
"לא כי זה נגמר בינינו רע. החוזה בינינו נגמר אחרי שלוש שנים והייתה אופציה להאריך ואני לא רציתי. הוא לא רצה לשחרר ומימש את האחוזים על עבודות שעשיתי כבר אחרי התקופה הזו, אז תבעתי. מה שכן, העדתי לטובתו במשטרה. היינו גרופ כזה של שבעה-שמונה דוגמנים שעבדו איתו באותו זמן וכולם העידו לטובתו. אני חושב שתפרו לו תיק, זה מטורף וזה פשוט לא פייר".
את התהילה המקומית שקיבל הוא חייב לזוגיות הראשונה שלו עם אחת, נועה קירל, אז כבר זמרת מפורסמת עם להיטים.
"היא הייתה בת 15, אני הייתי בן 17 וכן, היא הייתה מפורסמת כבר אז, אבל לא כמו היום. היינו באיזו השקה וחבר משותף הכיר בינינו. התחלנו לדבר, הייתה כימיה, ויום אחרי החבר הזה התקשר אליי מהטלפון שלה ונתן לי אותה, והמשכנו לדבר. הייתה לנו אהבה אמיתית. שנינו היינו במקום מאוד ילדותי, כי היינו ילדים, והיינו יחד שנתיים ושלושה חודשים. בזמן הזה היא התפוצצה בארץ אבל גם אני מנגד עשיתי המון דברים בחו"ל. לפעמים לא היינו נפגשים חודשים. היא עבדה פה מהבוקר עד הלילה בארץ ואני עבדתי בחו"ל. כל היום הייתי באודישנים ועשיתי קמפיינים ורק דיברנו בפייסטיים. המומנט של הזוגיות הזו היה בפריצה שלי ובפריצה שלה. רוב הזמן זו הייתה חברות אפלטונית, כי פשוט לא התראינו. כשכבר נפגשנו, אהבנו את השקט והבית בגלל שלכל מקום שהיינו יוצאים לא הייתה לנו פרטיות. לא חושב שהייתה פעם שיצאנו מהבית ולא ביקשו מאיתנו סרטון".
אולי בחו"ל פרחת, אבל בארץ נחשבת אז ל"חבר של נועה קירל".
"אני לא אשקר, הרגשתי שאנשים מתעניינים בי בגללה, כי ככה הציגו אותי, אבל מהרגע שהקריירה שלי נסקה בחו"ל זה לא עניין אותי. ובזמן שהיא הוציאה פה שיר, אני הצטלמתי עם ג'יג'י חדיד לוורסאצ'ה, וואלה, זה לא רע. החתימו אותי שבע סוכנויות בעולם, עשיתי אחלה כסף והיו הרבה ויתורים. שנתיים־שלוש של עבודה נון סטופ, וכן, ויתרתי גם על הזוגיות עם נועה בגלל זה. בסופו של דבר זה הפריד בינינו, כל אחד התרכז בעבודה שלו והיו המון ריבים ומחלוקות על הרקע הזה והחלטנו להפריד כוחות. המון ריבים כי היינו ילדים. בסוף נפרדנו בלי דרמות, כבר התרגלנו לחיות בנפרד. היא הייתה חוזרת הביתה ורגילה שברק לא שם".
כמה חודשים אחרי הפרידה התבשרנו שאתה אוחז בחברה חדשה, הדוגמנית יעל שלביה.
"גם את יעל הכרתי דרך חברים משותפים בהשקה. יש לי חברים מנהריה והם הכירו לי אותה. זה זרם וזה פשוט קרה, ניסינו לשמור על הזוגיות כמה שיותר לעצמנו ופחות לפתוח כי כבר היה לי את הניסיון עם נועה וזה לא עשה כזה טוב. חוץ מזה היא באה מבית דתי ומאוד כיבדתי את ההורים שלה, וגם מהסיבה הזו לא רצינו לעשות מהזוגיות אישיו. בסוף ביום האהבה מישהי עשתה לי קטע. הזמנתי ליעל מארז מטורף כזה של קינדרים ובלונים ומי שהזמנתי את זה ממנה פשוט צילמה והעבירה לעיתונות. קטע מסריח, משהו שלא עושים. שילמתי כסף עבור זה, לא עשיתי איתה דיל תמורת פרסום".
אז עם כל התסבוכת, אתה מוצא את עצמך בחבורת הפרזנטורים של "רנואר" שכוללת את שתי האקסיות שלך פלוס הנוכחית.
"כן, זה מטורף להיות על הסט עם שלושתן. המזל שלי, בתור ברק, הוא שאני יודע להפריד בין החיים האישיים שלי לבין העבודה שלי. כשאני מגיע לסט אני מאוד מרוכז ומנסה לא לתת לדברים כאלה להסיט אותי. זה היה מוזר אבל אין מה לעשות, זו עבודה ומתמודדים. כולם בסופו של דבר רמה גבוהה מאוד, וכולם התנהגו יפה. כולנו המשכנו הלאה אז סבבה".
הקורונה, כמו לרבים אחרים, גרמה לשמיר לחשב מסלול מחדש. "מהרגע שנכנסתי לצבא היה מאוד קשה לשלב בין העולמות ודווקא לפני הקורונה היה לי ביקור מאוד מוצלח בניו יורק שהיה אמור להניב הרבה עבודות. ואז הגיעה הקורונה, והכול נגמר. המון אנשים שאני מכיר התרסקו ונפגעו בצורה מטורפת ועם המון חברות שאני עובד איתן החוזים הוקפאו וכספים לא הגיעו. חייבים לי מאות אלפי שקלים, מדברים שעשיתי בארץ ובעולם. אבל אני בן אדם לפני הכול, לפני הפרסום והתהילה, ואני מבין את המצב ויש לי רגישות כלפי זה ואני מחכה בסבלנות.
"הקורונה קטעה לי את הקריירה אבל גם נתנה לי קצת מקום להירגע בשקט, בלי לחצים והתחייבויות, להשקיע את הזמן לחפש עוד פלטפורמות להציג את עצמי. העולם משתנה, זה כבר לא יהיה אותו עולם, ואני לא יודע מתי יהיה עוד פעם חו"ל ודוגמנות בעולם, אז עכשיו אני מכוון לקריירת משחק. לפני זה כבר הציעו לי מלא, אבל לא רציתי. עכשיו הבנתי שאני חייב עוד כיוון, התחלתי ללמוד משחק וכבר צילמתי שני פרויקטים.
"השתתפתי בעונה הרביעית של 'נעלמים' (ערוץ ניקלודיאון, HOT) ובסרט סטודנטים אינטראקטיבי שבו לצופה יש יכולת לכוון את העלילה לפי הכיוון שאליו העיניים שלו הולכות, זה מטורף. היו לי חוויות ממש טובות, חוץ מזה שכשהגענו לסט של היום הראשון של 'נעלמים', הבמאי הכניס יותר מ־50 אנשי צוות לבידוד, כולל אותי. היינו יום שלם איתו במקומות הכי קטנים וסגורים שיש, ואז התברר שהוא חולה קורונה. מזל שהוא היה עם מסכה ואף אחד לא נדבק, אבל הייתי בבידוד ועשיתי בדיקה, וממש פחדתי להיות חולה".
