"אני עושה שמחות, חינות, ועדי עובדים, חלטורות... אין לי ברירה, אני מנקה משרדים בלילות, מה שאפשר אני עושה", אומרת בצחוק השחקנית עירית קפלן, שיצאה החוצה מתיאטרון הקאמרי עם שאר חבריה לקאסט הצגת הילדים "עוץ לי גוץ לי" בתלבושות מלאות לצד הנגנים.
קפלן אמנם שומרת על הומור, אך בכל צחוק מסתתר שמץ של אמת, והתיאטראות שסגורים כבר חודשים ארוכים בגלל הקורונה, נותנים את אותותיהם בעובדי תעשיית הבידור. "אני לא יודעת מתי נחזור", היא אומרת בכנות, ומוסיפה: "אם היה לי תאריך, היו קוראים לי ביבי".
שחקני ההצגה, ביניהם נדב נייטס, אלי גורשטיין, אלון סנדלר ועוד, סיימו אתמול (א'), את החזרה האחרונה שלהם לפני עליית המחזמר לבמות - באופן דיגיטלי בלבד (באדיבות הקורונה). רגע אחרי, החליטו חברי הקאסט שאם הם כבר לבושים ומאופרים, כדאי להפיק את המירב מהמצב, והיות ואף אחד לא יגיע אל התיאטרון בקרוב - הם יצאו החוצה לרחוב לשמח את ילדי השכונה.
עירית, זו הפגנה או הצגה?
"לא, זה משהו פאן, אנחנו מתגעגעים לקהל והוא מתגעגע אלינו".
את לא חושבת שאתם צריכים לעשות יותר בלאגן?
"עושים כמה שאפשר אבל לא כל כך סופרים אותנו, אין לנו לובי חזק".
קפלן וחבריה המשיכו לגינת דובנוב והופיעו בפני ילדי השכונה עם שיר הפתיחה של המחזמר, "בוקר טוב". רגע אחרי, קפלן עוצרת וזורקת לעברנו: "אין מדינה בלי תרבות. אימפריות עלו ונפלו, נשארה התרבות".