"זה חלום שהתגשם!", מכריז אוראל צברי (27) על הצילומים שלו לשער של Pplus, שהתקיים השבוע. צברי הפך בשנים האחרונות לאחד הקומיקאים הצעירים והבולטים בתעשיית הבידור, אבל למרות התשוקה שהייתה לו מאז ומתמיד למקצוע, הוא היה יכול מאוד בקלות למצוא את עצמו בתחום אחר לגמרי, אם רק היה מקשיב להורים: "אף פעם לא הייתה תמיכה מהבית" הוא מספר. "אבא אמר: 'עזוב אוראל, תעבוד במשהו כמו שצריך', ואמא אמרה: "אין בזה פרנסה".
אז הוא עשה דברים אחרים, חלקם במסלול נורמטיבי יותר (שירות צבאי) ופחות ("עבדתי במשך חצי שנה באתר באלפים בצרפת"), כולל לימודי תואר במזרח תיכון ומדיניות חוץ שהובילו אותו לעבודה במשרד הביטחון, לא פחות. אבל חיידק הבמה הוכיח את עצמו כחזק מדי וסירב להיעלם.
מאז ומתמיד צברי אהב לבדר ובמיוחד לעשות חיקויים. הפעם הראשונה שבה הפגין את יכולותיו בציבור הייתה ב-2011 כשעשה אודישן ל"כוכב נולד", שם ניצל את ההזדמנות כדי לחקות את השופטת מרגלית צנעני בפניה. תגובתה? "היא אמרה לי: 'אתה מרגלית צנעני מהשאול'". רגע שזכור לו במיוחד מאותו יום, הוא כשהמנחה צביקה הדר שאל אותו מה הוא רוצה להיות כשיהיה גדול. "אתה יודע מה עניתי? שאני רוצה להיות אוראל צברי. זה אחד הדברים שאני מתגאה בהם בדיעבד.
"אני חושב שזה איזשהו מסר: תשאפו להיות מי שאתם ולא כמו ההוא או מישהו מפורסם אחר. השאיפה שלי אף פעם לא הייתה להיות מפורסם, אלא להיות טוב במה שאני עושה וליהנות ממה שאני עושה".
נריץ כמה שנים קדימה. אחרי הצבא ולימודי התואר, צברי החל לעבוד בעבודה מסודרת, במשרד הביטחון כאמור, אבל הרגיש שמקומו האמיתי לא שם: "היה לי בסיס, פרנסה, פנסיה. השנה שבה עבדתי שם עשתה לי טוב אבל גם גרמה לי להבין: אני מוצלח בזה, אני נהנה בזה, אבל החלום האמיתי שלי הוא להיות במקום אחר. תמיד היה לי איזה קול קטן בראש שאמר: 'אוראל מה אתה באמת רוצה לעשות? לא את זה'".
למזלו – הגיעה הזדמנות פז הודות לחברו, יוני חרל"פ, יוצר תוכן מוערך שהמליץ על צברי כטאלנט לסוכנות שחקנים חדשה שנפתחה, והציע לו להצטרף: " לא היו לי אז עוקבים, לא היה לי כלום. זה היה נטו על בסיס ההיכרות שלו איתי והדברים שעשינו ביחד. אני תמיד אומר שצריך מבוגר אחד שיאמין בך והוא היה המבוגר שהאמין בי ודחף אותי לעזוב את משרד הביטחון. לא שיערתי ולא דמיינתי שהדברים יקרו כל כך מהר".
ומשם העניינים באמת התגלגלו במהרה – צברי הצטרף כשחקן אורח לסדרה בערוץ הילדים, שם הכיר את קווין רובין שהציע לו להצטרף לערוץ הרשת שבדיוק הקים, ולימים התגלה כהצלחה מסחררת: "לא הכרתי את העולם הזה, פשוט זרמתי. שמע, הוולגים האלה הם כוח עצום. 200-300 אלף צפיות לכל פרק", הוא מבהיר. משם נסללה דרכו לסדרות מצליחות כמו "זיגי", "שמשון גיבור" (בפלטפורמת התוכן החדשה לילדים ולנוער BIGI), "שבאבניקים", והוא אף קיבל את חותמת ההכשר האולטימטיבית ככוכב ילדים אמיתי: הזמנה להשתתף בפסטיגל. "לא האמנתי שדבר כזה קורה לי", הוא מספר, וחוסר האמון עדיין ניכר בפניו.
אבל לא כולם ראו בעין יפה את המעבר שלו ושל כוכבים אחרים כמוהו בין הפלטפורמות – מהרשת אל הטלוויזיה. צברי לא מתרגש מהביקורת: "אתה עובר אודישנים כמו כולם. אם אוהבים אותך, את הכישרון ואת הצבע שלך, אז אתה מתקבל.
"הייתה רק הערה אחת שאני זוכר שצרמה לי באוזן: 'הוא נחמד, הוא חמוד אבל אנחנו מחפשים שחקנים-שחקנים'. זו אמירה שהגיעה בבסיס שלה מסטיגמה על כוכבי רשת, וזה כל כך עצבן אותי. תנו לפחות להראות מה אני שווה, למה ישר לשפוט ולהגיד לא? אני חושב שזה נתן לי דרייב להוכיח להם שאני כן שחקן".
הוא לא מכחיש שהרשת היוותה לו מקפצה, אבל לא חושב שיש בכך משהו שלילי: "כן, הרשת הביאה לי את ההכרה. אנשים ידעו מי אני, אז היה לי הרבה יותר קל לגשת לאודישן. פעם היו אלו הלהקות הצבאיות, זה היה כזה מסלול, ובשנות ה-2000 היה כוכב נולד שהוציא כוכבי ענק. היום ב-2021, יש את כוכבי הרשת. אתה עוד רואה ביקורת על כך שכוכבי רשת מקבלים תפקידים בסדרות, לא כולם מקבלים את זה עדיין, ולא בצדק לדעתי. אנחנו פה".
עכשיו כשאתה מצליח ופורח, מה ההורים אומרים?
"ההורים שלי הפכו להיות כוכבים אצלי באינסטגרם. אני לא חושב שהם באו ממקום רע כשהם התנגדו בזמנו, אלא ממקום של דאגה. רצו שיהיה לי טוב, שתהיה לי פרנסה. עכשיו הם מאוד מבסוטים: 'אוראל, עצרו אותי ברחוב, אמרו לי אתה אבא של אוראל צברי'.. כל מיני כאלה, אתה יודע".
יש אנשים ששמעו את החיקויים שעשית להם והגיבו?
"בטח, אופירה! אופירה אסייג היא החיים, הייתי אצלה בתכנית כמה פעמים. את אבי נוסנבאום פגשתי פעם וגם את אילנה דיין, יש קטע ביוטיוב שאני עושה לה בו 'הערב בעובדה, נספר את הסיפור של אילנה דיין', והיא הייתה בהלם".
מה היא אמרה?
"'תודה רבה'. לא היה לה מושג איך מתמודדים עם הדבר הזה. תקפתי אותה עם החיקוי והיא לא הבינה מה קורה".
היו כאלו שפחות אהבו?
"אני חושב שמרגול התבאסה כשחיקיתי אותה מולה, אבל כשאני עושה חיקוי, אני תמיד משתדל שלא לפגוע במושא החיקוי. אני בדרך כלל אעשה משהו מרים, משהו מגניב, בקטע של לצחוק עם הדמות מאשר על הדמות".
מלבד הכישרון ויכולות המשחק שלו, אוראל מביא משהו נוסף לעולם הבידור – מראה שונה מעט מזה שבו אנחנו רגילים לראות את רוב כוכבי הנוער. "תראה אני שמן, אני לא מתכחש לעובדה הזאת", הוא אומר. "זה לא משהו שאנסה להסתיר ולא משהו שארצה לרטש או לשנות. זה חלק ממני, זה אני. באיזשהו מקום זה חלק מהשליחות שלי. אני מקבל המון תגובות מהורים לילדים מלאים שאומרים 'הבן שלי רואה בך למודל לחיקוי וכל כך גאה לראות אותך על המסך'. זה כיף לשמוע את הדברים האלה".
כל זה לא אומר שהוא לא עשה דיאטות בעברו: "בצבא נכנסתי לראבק והורדתי 25 קילו בחצי שנה, וכן מאוד נהניתי לשמוע את התגובות של אחרים שאמרו לי 'רזית'. אגב אני חושב שלהגיד "רזית" זו מחמאה, אם אתה שואל אותי".
צברי כמובן מתייחס לדיון הנרחב שנעשה לאחרונה בתקשורת לגבי השאלה אם להגיד לאדם אחר שהוא הרזה, אמורה להחמיא לו או לא. ירדן ג'רבי טענה שכן, שמחה גואטה לא הסכימה. צברי כאמור, מצטרף למחנה ג'רבי.
בכל אופן, לפחות נכון לעכשיו, ימי הדיאטות מאחוריו: "אני מאמין שאם יום אחד אחליט שאני רוצה להיות רזה אז אעשה את התהליך הנדרש. כרגע טוב לי, אני אוהב את איך שאני. אני כן מודע לכך שזה לא בריא, אז עושים מה שצריך. קניתי הליכון הביתה, אני עושה הליכות כל יום. אני כן משתדל לשמור על הבריאות אבל עם זאת מקבל את עצמי ואוהב את עצמי הכי שבעולם כמו שאני".
צברי גם מודע לכך שהמראה החיצוני שלו עלול לעלות לו בתפקידים: "השמן לא יהיה בדרך כלל בתפקיד הראשי, הוא יהיה החבר שלו. חד משמעית". אבל יחד עם זאת, הוא אופטימי לגבי הכיוון אליו התעשייה הולכת, ונותן את הקרדיט לרשתות החברתיות: "אני חושב שאנחנו בדרך לשינוי תודעתי בכל התחומים, לא רק שמנים אלא בכלל נראות גוף, אם אלו שמנים, רזים, נמוכים. גם בקהילה הגאה, טרנסג'נדרים למשל. יש היום הרבה יותר מקום לכולם על המסך, בזכות הרשת, ברשת הכישרון הוא המלך ולא איך אתה נראה".
יש מקומות שאתה מרגיש שבכל זאת יש בהם אפליה?
"אני מרגיש את האפליה הזו כשאני נכנס לחנויות בגדים. אין שם מידות עבורי, ואני חושב שהשיח על שמנופוביה מתחיל שם. ילד שנכנס לחנות ואין בגדים במידה שלו, ישר ירגיש שהוא לא בסדר.
"אני צריך לקנות את כל הבגדים שלי מחו"ל. אתה יודע איזה כוח קניה זה, כמה כמוני יש שצריכים לקנות את הבגדים שלהם בחוץ לארץ? הם לא מבינים בכלל מה הם מפסידים כשהם לא מייצרים מידות גדולות. אני גם לא מבין למה מותגים בינלאומיים כמו נייק או אדידס שכן מייצרים מידות כאלה בחו"ל לשלוש או ארבע XL, לא מביאים אותן לארץ. יש פה איזושהי הדרה מכוונת אולי.
"החברות לא מבינות כנראה את כוח הקנייה האדיר שיש לאנשים מלאים, לנשים מלאות. את כל הכסף הזה, אנחנו מנתבים לחנויות בחו"ל שהבינו והשכילו להבין שפלאס סייז זו לא מילה גסה. אבל תשמע, בארץ פשוט אין מענה.
"אתה יודע איזה מהמם יהיה לראות דוגמן פלאס סייז מדגמן לחברה ישראלית? אני חושב שהמון אנשים ירגישו כל כך הרבה יותר בנוח עם עצמם אם דבר כזה יקרה, ויפה שעה אחת קודם".
מלבד הקריירה המשגשגת, גם בכל הקשור לאהבה אין לצברי תלונות, הוא תפוס חזק ומאושר עד הגג: "קוראים לה סיוון, אנחנו ביחד כמעט שנה וחצי ולא מזמן גם עברנו לגור יחד. היא רואה בי מעבר לפיזיות, היא רואה את הנשמה שבי. אני חושב שזה מראה המון עליה ועל הנשמה שלה. יש בינינו חיבור ענק".
לפני כן, היו לך קשיים בתחום הרומנטי?
"האמת שכן. לא היו לי הרבה מערכות זוגיות ארוכות, בין היתר באמת בגלל סוג של חוסר ביטחון, 'מי תרצה אותי כשאני שמן?'".
אבל אני רואה אותך ואתה נראה עם הכי הרבה ביטחון שיש.
"כן, תמיד היה לי הרבה ביטחון חוץ מעם בנות. עם בנות זה היה כזה: 'היא בטח חושבת שאני הידיד טוב שלה'. עד שהיה שלב כזה שפשוט אמרתי לעצמי 'יאללה, אני אתחיל עם בנות ומה שיהיה יהיה', וככה התחלתי עם סיוון".
אז החתונה בדרך?
"כן, אני מאוד מצפה לזה, חד משמעית. זו השאיפה. אני מאוד מאמין בערכי משפחה. אני מאמין שבן אדם צריך משהו שימלא אותו. אם זו הדת, שאני מאוד מחובר אליה. אני דתל"ש, הייתי חובש כיפה פעם, למדתי בישיבה תיכונית. או בהבנה שהדבר החשוב ביותר זה אהבה ומשפחה ובת זוג וילדים.
"במיוחד בתחום של המשחק שבו אתה חי במעין רכבת הרים. רגע אחד יש לך פרויקט ורגע אחרי זה אין לך, ואתה נשאב מהר מאוד לריק מסוים ומוצא את עצמך מתעסק בדברים שאתה לא צריך להתעסק בהם.
עם כל הפרסום החברה צריכה לחשוש? תסמונת מלכת היופי?
"קודם כל מלכת יופי אני לא, אבל תשמע, אנחנו עברנו כל כך הרבה דברים ביחד. חווינו המון דברים שרק חיזקו את הקשר. אני חושב שמכאן זה רק וואן וואיי טיקט".
ייצוג אוראל צברי: סוכנות ספוט ייצוג אמנים
צילום: אור דנון
איפור, שיער וסטיילינג: גילי אלגבלי
הפקה: ערן רחמני
ע.סטיילינג: שני דונטיץ
