מירי מיכאלי בריאיון לשער Pplus
(צילום: טל שמעוני)
מירי מיכאלי עיתונאית כבר למעלה מ-15 שנים, אבל מעולם לא מצאה את עצמה עומדת בפני הדילמה האם עליה להפר צו איסור פירסום - עד חודש ספטמבר האחרון. באותו רגע, היא הרגישה שהגיעו מים עד נפש. "ידעתי מה ההשלכות ולרגע עצרתי ושאלתי את עצמי, 'העונש המקסימלי הוא חצי שנת מאסר, את מוכנה לזה?', ואז אמרתי 'כן'", היא מבהירה ללא טיפת חרטה.
זה קרה כשהשופט ג'ורג' אמוראי אסר לפרסם את שמו של אביעד משה, שניסה לרצוח את אשתו ואם בנו, שירה איסקוב, ואף הוסיף על דבריו של משה שביקש להישאר אנונימי כדי שלא "יהרסו לי מוניטין של 45 שנים" - "תודה רבה לך, אמרת דברים חשובים". גם השבוע, חודשים אחרי המקרה, מיכאלי לא נרגעת. "אני פשוט החזקתי את עצמי ואמרתי 'לא ייתכן ששופט במדינת ישראל אומר דבר כזה'. האיש כמעט ורצח את אשתו לעיני הילד שלה, איך זה ייתכן?! מה המסר שהשופט הזה בעצם העביר לנשים? 'אתן לא חשובות, אל תלכו להתלונן כי ממילא בסוף הגברים האלה יגיעו אליי ואני אתייחס אליהם ככה, אני אגיד להם שהדברים שהם אמרו הם חשובים?', ובזה ראיתי פשוט סכנת נפשות ואמרתי אוקיי, יהיה העונש אשר יהיה, ייכנסו בי כמה שייכנסו, אני מפרסמת את השם שלו עם התמונה".
מיכאלי וקולגות נוספים פירסמו את שמו ותמונתו של משה והלחץ הציבורי עשה את שלו. "אני לא רוצה להגיד שאני שמחה שהיינו צריכים לפעול בניגוד לצו בית המשפט, זה משהו שאנחנו כעיתונאים מכבדים. אבל במקרה הזה, לא הייתה ברירה ואנחנו רואים איך מהפכות כאלה מתחילות מלמטה. גם עכשיו, פרקליט המדינה אמר שהוא ייבחן מחדש את האישום לירין שרף, האם באמת להאשים אותו בבעילה שלא בהסכמה או אולי באינוס. זה חבל מאוד שאנחנו, כציבור, צריכים להגיד את הדברים האלה כי יש שופטים. אז בואו, תעשו את העבודה שלכם כמו שצריך".
אפשר להתבלבל כשמדברים עם מירי מיכאלי. העיתונאית בת ה-36 היא אשת שיחה אינטילגנטית שיכולה לנהל דיאלוג עם כל אדם בכל נושא. אלא שמתחת לחזות העדינה והאימהית, קיימת אשת חדשות חריפה, שמתייחסת לעבודה שלה כשליחות לכל דבר. "אני כל כך אוהבת את מה שאני עושה, אני חושבת שאי אפשר לעשות את העבודה שלי אם אין לך את החיידק הזה שאתה כל כך אוהב ורוצה את זה ואתה חייב לספר את הסיפור".
אחרי שנים בתוכנית הבוקר, חיפשת לעשות משהו "יותר רציני"?
"גם בחדשות הבוקר עסקנו בנושאים חשובים ורציניים והתקופה הזו בקשת עשתה לי שירות מדהים. כשהגעתי לשם, הגעתי כריפורטרית, ידעתי לעמוד ולדווח. את הדעות שלי שמרתי לעצמי ובפעם הראשונה הייתי חייבת – כי זה חלק מהפורמט - לספר מה אני באמת חושבת, איך אני מרגישה, וזה שינוי לא פשוט למי שרגיל רק לדווח. אבל דווקא עכשיו כשאני בחדשות 13, נותנים לי יד חופשית לבטא את המקום האישי שלי. אם אני באה עם אג'נדה, אין פעם שהעורך יגיד לי לא".
ומה האג'נדה שלה? הגם שאין רק אחת מובהקת, מאוד ברור מה חשוב למיכאלי. "הלוואי ונצליח לשים קץ לתופעת האלימות כלפי נשים", היא אומרת, ומבהירה שזה יותר חשוב לה מהכל. "יש דברים שאני רוצה לתקן שיותר חשובים מפרס פוליצר".
נושא האלימות נגד נשים בוער בעצמותיה של מיכאלי באופן אישי. באוקטובר 2019, שבוע אחרי הרצח של מיכל סלה ז"ל, חשפה בפוסט כי הייתה במערכת יחסים אלימה בעבר. "כשהוא נופף מולי בסכין משוננת, לא האמנתי. רצתי לחדר השירותים, נשענתי בכל הכוח על הדלת וצרחתי שיעזוב לפני שאני מתקשרת למשטרה", כתבה והודתה שהכתובת הייתה על הקיר. "כל הסימנים היו שם. הקנאה המוגזמת והלא הגיונית, האובססיביות, העצבים והכעס הלא פרופורציונלי, הזעם שהיה יוצא ממנו אם מישהו ברחוב היה מסתכל לעברי, השליטה והרכושנות, וגם האהבה המטורפת. את הכל הוא הסביר כ'אהבה גדולה'. בפעם הראשונה שהרים את היד ומצאתי את עצמי מתגוננת, הוא הזדעזע ובכה, נבהל שבכלל חשבתי שהוא מסוגל לזה. חשבתי שטעיתי, שפירשתי לא נכון. אבל פחדתי... הוא היה אחד מהטובים על פי כל פרמטר, מקסים, חכם, חמוד, ממשפחה טובה, 'מהרקע הנכון'. והוא היה אלים. עד הסכין לא חשבתי שאני נמצאת במערכת יחסים אלימה. זה נראה כאילו שייך לעולם אחר, לסוג אחר של אנשים, לנשים חלשות ומוחלשות. אני אישה חזקה וזה קרה לי. ובנס, וגם בזכות פנייה לאשת מקצוע, אני כאן כדי לספר".
באותה תקופה היא התלבטה אם לשתף, עכשיו היא מרגישה שזה חלק מהשליחות שלה. "אני מאמינה מאוד בלהוציא דברים לאור. זה קל להגיד, אבל הרבה יותר קשה לעשות. במשך שנים לא דיברתי על אלימות כלפי נשים, זה היה נראה לי כל כך רחוק – הדבר האחרון שהייתי רוצה שיידעו עליי. שיידעו שחוויתי. אבל אני חושבת שכל קול נותן קול לאחרים. כשמישהי אחת מתלוננת ואז מגיעות עוד מתלוננות, זה נותן כוח. ולכן אנחנו צריכים לדבר על זה כל הזמן, בלי הפסקה.
"פעם לדבר על זה היה וואו, כל כך לא רציתי. אבל עכשיו אני אומרת לך 'נכון, גם אני הייתי שם', ואני אומרת לך את זה אפילו קצת בשמחה, לא על מה שעברתי, אלא כי אני יודעת שזה עשוי לסייע לנשים אחרות. בכל פעם שאני מזכירה את זה אני מקבלת עוד פניות מנשים שיוצאות ממעגל האלימות, ואני כל כך אופטימית. זה נושא כל כך קשה ועצוב אבל אני מחייכת כי אני יודעת שמשהו קורה והציבור כבר לא מוכן לקבל את הסיטואציה הזו של דם נשים הפקר. אנשים כבר לא מוכנים שזו תהיה השגרה שלהם לשמוע על עוד אישה בחדשות, זה נגמר".
מה המסר שלך לנשים שצופות בך? מה את רוצה לומר להן?
"תסתכלו עליי. הייתי במקום הכי קשה, הכי נמוך, איימו עלי בסכין! אבל אפשר לצאת מזה, צריך לצאת מזה, אבל צריך לצאת מזה נכון ולא להיפרד לבד כי זה הדבר הראשון שגורם לסיטואציה שאנחנו שומעים עליה בחדשות".
את חושבת שעושים מספיק בממשלה כדי לטפל בנושא האלימות נגד נשים?
"לא, ברור לא. מדינת ישראל לא עושה כמעט כלום. יש תכנית מוכנה, סדורה, עבר כבר התקציב, בסוף זה הוכרז כעודף תקציבי. יש מה לעשות, זה לא גזירת גורל, לא עושים כלום ולא סתם, לא עושים כלום כי לא אכפת מספיק".
כיום מיכאלי נשואה לאיברי שוורץ, אמא לשני ילדים ובהיריון עם בייבי מספר שלוש, עליו גילתה רגע אחרי שהתחילה עבודה חדשה. "אמרתי 'וואו, איזה פאדיחה', איך אני באה ומספרת שאני בהריון. זו הייתה הפתעה, לא תכננתי, אבל למה? ניסיתי לבדוק עם עצמי למה אני חושבת שיש עם זה בעיה. אלה השנים שלנו להביא ילדים לעולם, אנחנו אם כל חי, אנחנו מביאות אותם לעולם, אין דרך אחרת לעשות את זה, עד שימצאו פתרון ואתם גם תוכלו להכנס להיריון, זו הסיטואציה. אני אגיד לך את האמת, אני מרגישה שמהרגע שהפכתי לאמא אני יותר נכס למקום העבודה שלי, זה משפט שבחיים לא היית שומע אותי אומרת אבל אני מרגישה בנוח לומר את זה מאז שאני אמא. אני יודעת שאני מביאה איתי משהו אחר, כי בזכות הילדים יש לי רצון וכוח לשנות ולעשות דברים גדולים ולעשות להם עולם טוב יותר, אז צריך לסדר את כל העניינים האלה, מהעניין של חוסר הנעימות שלנו הנשים ועד לאופן שבו הריון נתפס במקום העבודה. יש כל כך הרבה לשנות, יש כל כך הרבה נשים שסיפרו לי סיפורים על איך לא קיבלו אותן לעבודה או איך הן לא קיבלו העלאה בשכר כי הבוס אמר 'מתוך עשר השנים שאת פה, היית שלוש פעמים בחופשת לידה'. מה הוא ציפה, שהיא לא תביא ילדים מכיוון שהיא גם עובדת? זה נושא שבאמת דורש טיפול".
לך יש עזרה בבית?
"איברי ואני בזוגיות מאוד שיוויונית, הוא חולק בנטל כמוני. שנינו בעבודות מאוד אינטנסיביות וכל אחד עושה כמה שהוא יכול. אני מודה שהחלק שלו גדל מאוד ברגע שחזרתי לחדשות".
נזכיר שמיכאלי הייתה כתבת רווחה, שימשה כשליחת חדשות 10 באירופה והייתה פאנליסטית קבועה בתוכנית הבוקר של קשת. בדצמבר 2020 נודע כי היא חוזרת לחדשות 13 שם תגיש תוכניות של חברת החדשות ותשמש ככתבת מגזין ופרויקטים. התזמון לא היה יכול להיות טוב יותר - רגע לפני בחירות מספר ארבע.
את יודעת כבר למי תצביעי?
"כן, אבל אני לא אספר לך".
את עדיין מאמינה לפוליטיקאים?
"אני יודעת יש פוליטיקאים שיש להם כוונות טובות אבל אני חוששת שמשהו משתבש בדרך. לא אצל כולם אבל אצל רבים מהם. אולי זה הכוח והשררה שככה מסמאים את עיניהם, אבל אני פשוט רואה את זה לאחרונה יותר ויותר, את חוסר האמון הזה, עם עוד ועוד מערכות בחירות והמון נושאים שלא מטופלים ואין תקציב. אני חייבת לומר שיש בי צד אולי נאיבי, אני באמת מאמינה שמי שנכנס לתחום הזה, רוצה באמת ובתמים לשנות וחשוב לו לעשות למען הכלל ולמען הציבור. פשוט צריך להזכיר להם את זה מדי פעם, שאנחנו חשובים ולא הכיסא".
את מדברת איתם, מראיינת אותם, זה משפיע על הבחירה שלך?
"אני מכירה את מרבית הפוליטיקאים אישית, אני רואה אותם מגיעים לאולפן, מתכוננים, מתארגנים, ואני מכירה את הפעילות הציבורית שלהם, אבל בסופו של דבר אתה לא מצביע למי שנחמד אליך, אתה מצביע למי שיעשה שינוי אמיתי, שיהיה שם למען הציבור בישראל".
תני איזה טיפ מאחורי הקלעים, מה המדגם אומר, מה ההימורים של הקולגות בחברת החדשות?
"אני יכולה להגיד לך דבר כזה - אלה הבחירות האחרונות לפני הבחירות החמישיות. אני לא באמת יודעת מה יהיה, אין לי מושג. אני באמת חושבת שגם התקופה הזו - הקורונה, הבחירות החוזרות - לימדו את כולנו דבר מאוד מאוד חשוב וזה צניעות. מה אנחנו העיתונאים יודעים? אנחנו לא יודעים כלום. אנחנו יכולים רק לעשות כמיטב יכולתנו, זה הכל".
ייצוג מירי מיכאלי: ייצוג 1 אמנים ויוצרים
צילום: אור דנון
סטיילינג: כינרת מנור
איפור: גלית ורטהיים
שיער: אבישי מסטי
הפקה: ערן רחמני
ע.סטיילינג: גאיה שמש, ליאור בוהדנה
צולם ב- Star Studio, שוקן 27 ת"א
054-9447874
לבוש
לוק 1 - שמלה ירוק זוהר: דרור קונטנטו, תכשיטים: פרייבט רום
לוק 2 - שמלה כתומה: MOTHER OF ALL, תכשיטים: פרייבט רום
לוק 3 - אוסף פרטי, תכשיטים: פרייבט רום
לוק 4 - אוסף פרטי, תכשיטים: פרייבט רום
