רגע לפני האולימפיאדה, נטע ריבקין בריאיון ל-Pplus
(צילום: ניצן דרור)
מחר (ו') תיפתח אולימפיאדת טוקיו 2020, ובין שלל הספורטאים, אנשי הצוות והפרשנים הישראלים שיגיעו במשלחת הגדולה ביותר אי פעם, נמצאת גם נטע ריבקין, מתעמלת אמנותית לשעבר שהייתה הישראלית הראשונה שזכתה במדליה בתחום ופרצה את הדרך לבאות אחריה כמו לינוי אשרם וניקול זליקמן. ריבקין השתתפה בשלוש אולימפיאדות (2008, 2012 ו-2016), וכעת היא שבה למשחקים האולימפיים בתפקיד פרשנית.
"אין לי צביטה בלב", היא אומרת על השינוי בפוזיציה. "אני לא יכולה להגיד שקשה לי או שאני ממש רוצה לעלות על המשטח שוב", היא מוסיפה בכנות. "אני מרגישה איזושהי תחושת מיצוי טובה שגורמת לי להכיל את זה בצורה שלווה ונינוחה".
זהו, סגרת את החלק הזה בחיים שלך?
"מבחינתי, זה היה פרק ממש טוב בחיי שבו הצלחתי להגשים לעצמי חלומות מאוד גדולים והיום אני בפרק ב'. אני יותר מתגעגעת לפרץ האדרנלין שחווים במשחקים, קשה למצוא אותו ביום יום. יחד עם זאת אני מצליחה למצוא את הסיפוק בדברים אחרים ואני מאוד שלמה עם הדרך שעשיתי".
זו בעצם האולימפיאדה הראשונה שלך לא על המשטח. איך זה מרגיש להיות בצד השני?
"וואו, אני לא יודעת להגיד. בוא נדבר אחרי האולימפיאדה. אני לא יודעת מה ארגיש שם, היו בחיי עד כה חמש אולימפיאדות – את הראשונה ראיתי בטלוויזיה כשהייתי בת שמונה, השנייה כשהייתי בת 12 וכבר מתעמלת, ובשלישית כבר השתתפתי וכך גם בשתיים האחרות. זו הפעם הראשונה בחיי הבוגרים שאני אראה אולימפיאדה מהצד, אז אין לי מושג איך זה מרגיש. מה שכן, עצם העובדה שאני טסה לשם ואפרשן לצד מירי נבו בשטח, זו סגירת מעגל מאוד מרגשת".
כאמור, ריבקין (30) תצטרף למשלחת הפרשנים של ערוץ הספורט שמשדר את אולימפיאדת טוקיו בבלעדיות בעברית ותפרשן את תחרויות ההתעמלות האמנותית – ענף בו הסיכויים למדליה גבוהים במיוחד בזכות ההבטחה הגדולה, אשרם. "אני חושבת שהיא גדולה מהחיים, מתעמלת וספורטאית ענקית", אומרת ריבקין בהערכה, ומודה שהן גם חברות טובות. "היום, כשאני גם מפרשנת אותה, אני מרימה לה כשצריך ותומכת. היא ממשיכה לפרוץ גבולות ושיאים". ולא, היא ממש לא ממורמרת על ההצלחה הפנומנלית של המתעמלת הצעירה – תודה ששאלתם. "אני חושבת שזה מה שצריך להיות, יש איזושהי טרנספורמציה נכונה של הענף. אני פתחתי את הדלת והבאתי את המדליה הראשונה אבל זה לא אמור לעצור שם", היא אומרת ונראה עליה שהיא מתכוונת לזה מכל הלב. "מגיע ללינוי כי אני מכירה אותה ואני מכירה את מאחורי הקלעים, ואני יודעת כמה היא מקריבה ומשקיעה ואין ראויה ממנה".
כשריבקין מדברת על ההשקעה הרבה של מתעמלות אמנותיות, היא לא מגזימה. משטר האימונים שלה התחיל עם המאמנת אלה סמופלוב בגיל חמש ונמשך עשרים שנה, עשר שעות מדי יום, וזה לא נגמר רק באימונים על המשטח עצמו. "זו תזונה, אלו שעות שינה, זה ויתור על הרבה מאוד דברים, אבל זה מבחירה. אני רציתי להגשים לעצמי חלום והתשוקה בי הייתה כל כך גדולה, שהייתי מוכנה לעשות כל דבר שיקרב אותי לעבר הגשמת המטרה".
12 צפייה בגלריה
"בסוף, זה לא רק מי יותר טובה פיזית, זה גם מי יודעת ברגע הנכון והכי קשה והכי מלחיץ - לתת את הופעת חייה"
(צילום: ערן לוי)
אז מה בעצם הפסדת? צבא? טיול גדול? בן זוג?
"בוא נגיד שאת נשף הסיום של כיתה י"ב ראיתי רק בתמונות. יש כל מיני שלבים שנחשבים מובנים אצל בני אדם - בית ספר, בגרויות, נשף... אלו דברים שלא עברתי אבל אני ממש בסדר עם זה. הוויתור הכי משמעותי מבחינתי זה מערכות יחסים. בעיקר כשאת חוצה את גיל 20, כשאת מאוד בשלה לזה. מצד שני, תמיד הרגשתי שאין לי פניות. זה לא רק זמינות פיזית של אין לי זמן במשך היום, אלא בראש - כדי להצליח ברמה כזאת אתה צריך להיות כל כך ממוקד במה שאתה עושה, וכל דבר כזה הוא מאוד מסיח את הדעת, אז אני חושבת שאפילו ממקום מודע, תמיד אמרתי לעצמי שכרגע אני רוצה לסיים פה ואז אני אפתח לחלק של הזוגיות".
זו החלטה לא קלה, בכל גיל.
"לקחתי הרבה החלטות קשות אבל מבחינתי כבר כמעט הייתי שם, אז כשאת מבינה שזו הזדמנות של פעם בחיים אי אפשר להגיד 'רגע, שנייה, אני לוקחת פסק זמן לשנה וחוזרת', בייחוד לא בענף שלנו. הכי הרבה שלא התאמנתי בשנה עגולה זה אולי שבוע, 10 ימים גג. אז כן, זו החלטה שלקחתי ממקום מאוד מודע. אגב, יש ספורטאים שמצליחים לנהל מערכות יחסים, זה לא תופס את כולם זה תלוי אישיות, אני הבנתי שככה זה הכי נכון לי". היא חושבת עוד רגע ומוסיפה: "בכל רגע נתון הייתי טוטאלית ונתתי 150 אחוז".
ריבקין לא רק מדברת, מאחוריה יש שלל הישגים בדמות מאות מדליות וגביעים. היא נחשבת לאחת הספורטאיות הישראליות הגדולות בכל הזמנים והיא גם אחת משלוש המתעמלות האישיות היחידות בעולם שהשתתפו שלוש פעמים במשחקים האולימפיים. רוק סטארית על המשטח ומחוצה לו. ועדיין, את המדליה המיוחלת מהאולימפיאדה - היא לא הצליחה להביא. אלא שלדבריה, אין לה תחושת החמצה. "אני חיה עם זה בשלום. אני חושבת שכשהייתי ספורטאית תמיד השאיפה היא לזהב, אבל משהו בי מאוד שלם כי ידעתי שנתתי את כל מה שהיה לי. לא שמרתי, לא היה לי עוד".
את חושבת שנחזור עם מדליה הפעם?
"אני נוטה להאמין שכן. באמת יש לנו משלחת כל כך גדולה איכותית, החל מלינוי ועוד הרבה ספורטאים אחרים. ספורט זה ספורט ואני אומרת תמיד לכולם שאין תעודת ביטוח אבל אני חושבת אופטימי, אני חושבת שכן".
באולימפיאדה האחרונה את גם היית נושאת הדגל הישראלי.
"תקשיב, יש את הרגעים האלה בחיים שכל דבר שאני אגיד עכשיו, רק יקטין את מה שהרגשתי באותו הרגע. זה אחד הרגעים הגדולים שחוויתי בקריירת הספורט שלי והחלק היפה הוא שזאת הייתה סגירת מעגל כי זאת הייתה התחרות האחרונה שלי בקריירה ובה זכיתי להיות נושאת הדגל של משלחת ישראל".
כאמור, באולימפיאדת ריו היא הייתה נושאת הדגל, אך את ההישג הגבוה ביותר של ישראלית באולימפיאדה השיגה בכלל בלונדון, כשהגיעה למקום השביעי בגמר. פרט לכך היא הייתה הראשונה שהביאה לישראל מדליות באליפות העולם ובאליפות אירופה. כיום היא יושבת ראש ועדת ספורטאים, חברת הנהלת הוועד האולימפי בישראל ומלווה כמאמנת ויועצת מנטלית לספורטאים. את כל ההישגים שצברה לאורך הקריירה המפוארת שלה, בד מדליות וגביעים, היא העדיפה להשאיר בבית אמה. "בחרתי לא להפוך את הבית שלי למוזיאון", היא אומרת ומוסיפה: "אני אוהבת את זה שזה נשאר מאחור".
ריבקין משדרת קוליות לאורך כל הריאיון - זה לא מפליא בהתחשב בעובדה שהיא בילתה את רוב חייה מול שופטים שבחנו כל תנועת גוף והבעת פנים - ועדיין, יש דברים שיכולים להוציא אותה מדעתה. אחד מהם, זה הבלבול של אנשים בין ענף ההתעמלות האמנותית שהיא ואשרם הן נערות הפוסטר שלו בישראל, ובין התעמלות קרקע, בו שולטת ללא עוררין סימון ביילס האמריקאית. "קשה לעצבן אותי", היא צוחקת, "אבל אם יש משהו שיכול להוציא אותי מדעתי, זה זה".
לא רק ההבדל בין הענפים חשוב לה, גם ההבנה שמדובר בספורט קשוח במיוחד – גם אם הרוב המוחץ בו הוא נשים, שלא לומר נערות. "תמיד יש את אלו שקצת מטילים ספק, אבל אני תמיד אומרת להם 'בואו ותראו אימון אחד, אחד!' והם תוך שנייה משנים את דעתם. זה אחד הענפים הכי קשים והכי תובעניים שקיימים בספורט. אנחנו צריכות לשלוט בהרבה מאוד יכולות גופניות וזה ענף שהדרישה בו לשלמות היא אין סופית. אם אני מפשלת בזמן תרגיל, סביר להניח שכבר אין סיכוי למדליה ופה החלק המנטלי משחק תפקיד מאוד משמעותי, כלומר, מדובר בדקה וחצי של תרגיל שהמתעמלת צריכה להיות בו בזון מטורף כדי לא לפקשש אפילו במילימטר".
12 צפייה בגלריה
"כספורטאית, השאיפה היא לזהב, אבל נתתי את כל מה שהיה לי, אז אין בי תחושת החמצה"
(צילום: ערן לוי)
למעשה, זו דקה וחצי שאת מתאמנת אליה כל החיים.
"כל החיים. גם תחשוב שאני או כל מתעמלת בעצם, שכל החיים חולמת להגיע למשחקים האולימפיים, מתעוררת בבוקר אחד לאליפות העולם, שהיא בעצם תחרות קריטריון שקובעת אם יש לך את הסיכוי להשיג את הכרטיס לאולימפיאדה. כלומר, בראש שלך יש את ההבנה שהיום קורה הדבר הזה שרצית כל החיים, ואו שאת מגשימה את החלום הכי גדול, או שהוא הולך להתנפץ לך לרסיסים מול העיניים. תחשוב כמה עמידות נפשית משחקת פה בסופו של דבר, זה לא רק על מי יותר טובה פיזית, זה גם על מי יודעת ברגע הנכון והכי קשה והכי מלחיץ - לתת את הופעת חייה".
נשמע מפחיד נורא.
"כן, אבל כשאת מצליחה, זו הרגשה ששווה הכל".
12 צפייה בגלריה
על לינוי אשרם: "אני חושבת שהיא גדולה מהחיים, מתעמלת וספורטאית ענקית"
(צילום: ערן לוי)
12 צפייה בגלריה
נשיאת דגל ישראל באולימפיאדה - "אחד הרגעים הגדולים שחוויתי בקריירת הספורט שלי"
(צילום: ערן לוי)
צילום: ערן לוי
סטיילינג: איה מלמד
איפור ושיער: אלכס סיבקוב
הפקה: ערן רחמני
03-763-0716
לבוש (לפי סדר תמונות):
תמונת השער - שמלת קשירה בצבע מנטה: H&M;, חצאית טול בצבע תכלת: BOOBA MACHO
עליונית טול ירוקה ובגד גוף בצבע מנטה: שחר אבנט, מכנסיים קצרים: H&M;
שמלה כתומה: MONALIZABETH
שמלה ירוקה: MONALIZABETH
גופיה פרחונית: H&M;, חצאית טול בצבע מנטה: שחר אבנט
חליפה: H&M;, בגד גוף ורוד: אוסף פרטי
