(צילום: טל שמעוני)
"להיות אמא לא דומה לשום דבר שהכרתי לפני. נולדתי ביחד איתה, מישהי חדשה. אני גם לומדת את עצמי מחדש - שזו בכלל חוויה מאתגרת ומרתקת בפני עצמה".
השחקנית רות אסרסאי (39) מגלמת בחודשים האחרונים תפקיד חדש לגמרי, אמא לרנה בת החצי שנה. "אני עדיין לומדת, לא נראה לי שזה יסתיים אי פעם. זה מרגש, זה כל ארסנל הרגשות, אין לי איך לסכם את זה. זה מרחיב את הלב, כל הקלישאות נכונות".
אסרסאי ובעלה צחי מימון הביאו לעולם את בתם הבכורה בחודש מרץ האחרון, לאחר חמש שנות זוגיות, מתוכן שנה וחצי כזוג נשוי. שינוי הסטטוס ל"הורים" הגיע כשהשחקנית הייתה כבר בת 38, ולמרות זאת, היא עוד לא מעכלת את התפקיד החדש עד הסוף. "זה טרי להגיד איזו מן אמא אני, אבל נראה לי שאני אמא משחררת. מצד שני, אני לא מחשיבה את עצמי לאדם חרדתי ופתאום עם האימהות יש לך דאגות, המוח כל הזמן בפחדים שלא יקרה שום דבר, אבל אני נושמת לתוך הדבר הזה כדי לא לקלקל אותה".
מה זה אומר לקלקל?
"אנחנו מעבירים הרבה פעמים את מה שאנחנו חווים לילדים שלנו, וזה משהו שהורס אותם ולא בא לי להרוס אותה. לא בא לי להכניס בה פחדים, אני מאמינה שהיא תיקח - היא גם תבוא ותתלונן עלי ותגיד 'את קלקלת אותי' ותלך לפסיכולוג, אבל אני משתדלת באמת. היא ילדה שמחה וככה אני רוצה שהיא תגדל, בפשטות. שתדע להגיד תודה, להוקיר, זה משהו שאני מטפטפת כל הזמן".
למי היא דומה?
"נראה לי שהיא שילוב שלי ושל אבא שלה".
שואלים אותך לגבי צבע העור שלה?
"למה זה חשוב? אני רואה אנשים דוחפים את הראש לעגלה ברחוב, ואני מבינה שזה מסקרן. היא ילדה מולאטית".
אסרסאי חושבת עוד רגע ומוסיפה: "זה קצת מפתיע. כי אנחנו במקום שכבר יש הרבה נישואי תערובת, וזה עדיין מסקרן אנשים לראות מה יצא מבן אדם לבן ומבן אדם שחור".
את חושבת שבדור של רנה עדיין יתעסקו בצבע עור?
"אני מקווה שפחות. שהיא לא תצטרך לחוות את הדבר הזה שנקרא משבר זהות".
כמה זה שונה מאיך שאת גדלת?
"קודם כל יש לי ילדה תל אביבית, זה כבר שונה. הלוואי ואני אצליח לא לקלקל אותה, שתהיה היא וזה החלום הכי גדול שלי, פשוט לתת לה להיות היא עצמה".
10 צפייה בגלריה
מעצבן אותי שאנשים אומרים שאין גזענות. יש, זה קיים, אבל לפעמים ההתעסקות משאירה את זה חי ונושם"
(צילום: שי פרנקו)
אסרסאי גדלה בבאר שבע, אחות בכורה לארבעה אחים. את הילדות שלה היא מגדירה כקסומה. "ילדות פשוטה, הייתי ילדה שמחה, אני מתגעגעת אליה. באיזשהו אופן אני מסתכלת על רנה ואני מוצאת את עצמי מתגעגעת לילדות שלי אז, ההורים שלי עשו משהו טוב. תמימות, פשטות, משחקי חברה. הדבר הכי מעצבן שהיה לנו בילדות זה שמשתיים עד ארבע הם היו עושים שנ"צ".
מה חשוב לך ולצחי להנחיל לרנה?
"כבוד, לקבל כל אדם באשר הוא ולהיות ילדה פתוחה, לא ילדה סגורה. זה למשל כן ההבדלים של לגדול בבאר שבע לעומת תל אביב. אני רוצה שהיא תטעם מהכל ותראה את הכל. אם זה הורים מאותו מין או צבע עור, אני רוצה שהיא תקבל את הכל".
הרזומה שלה מוכר ומכובד. היא שחקנית בתיאטרון "הקאמרי" וכיום משתתפת בהצגה "השיבה" ("ותכף אני נכנסת לעבוד על הצגה חדשה בשם 'לילה לבן'"), כיכבה בקולנוע (ומצטלמת לסרט בשם "אדיסיי"), ובטלוויזיה עשתה לעצמה שם עם "מטומטמת", שהזניקה אותה לתודעה, ובעקבותיה תפקידים ב"נופלות על הרגליים", "השוטרים", "מותק בול באמצע" ו"ספיידרז" שממש לאחרונה סיימה לצלם את עונתה השנייה. האחרונה גם פתחה לה דלת לקהל חדש – עולם הילדים. "זה עולם חדש שנפתח בפני. כל הילדים מכירים אותך, זה מטורף".
אלא שבניגוד לדריסת הרגל שלה בעולם הילדים על מסך הטלוויזיה, דווקא המסך הקטן יותר, זה של הרשתות החברתיות, מסתמן כבעייתי עבורה. "אני לא טובה בזה", היא מודה בצחוק ומוסיפה: "לא תמיד יש לי עצבים לעבוד בזה".
קרה שלא קיבלת תפקיד כי אמרו לך שאין לך מספיק עוקבים באינסטגרם?
"זה משהו חדש שנחשפתי אליו, להגיד לך שאני מבינה את זה? לא! מה עם קריירה?. לא שאני ממעיטה מהערך של רשתות חברתיות, יש לזה הרבה כוח וזו הקידמה ואתה צריך להיות חלק ממנה אבל זה מוזר לי שבגלל שיש לך עוקבים את תקבל תפקיד. יש את אלו שישבו ולמדו ולא צריך לשכוח גם את זה".
כשאת רואה באינסטגרם אנשים שמתבלבלים בתיוגים בסטורי ומתייגים את טיטי במקום טהוניה זה מצחיק אותך או שאת תופסת את הראש?
"זה כבר מצחיק אותי. גם אותי מתבלבלים עם אנשים".
תייגו מישהי אחרת במקומך?
"לא בתיוג, אבל בכתבת שער שהייתה לעדן סבן ואחר כך באו ואמרו לי 'וואו איזה שער מדהים יצא לך'. זה מצחיק אותי, זה גם עצוב. יצא לי לשתף את עדן בדבר הזה, היא גם חווה את אותו דבר, אנשים מתבלבלים. לא כל השחורים נראים אותו דבר, אנחנו אחרת".
נושא הגזענות נמצא סביבנו כמו פיל בחדר, ולמרות שאסרסאי מאוד ברורה בחוסר הרצון שלה להתייחס מפורשות לנושא, אי אפשר להתעלם ממנו. יותר מזה, לפני חמש שנים, השחקנית התראיינה למגזין"פנאי פלוס" ולכותב שורות אלו, והריאיון קיבל את הכותרת "ישראל היא מדינה גזענית". השחקנית מבקשת לחדד: "בוא נדייק, אתה שאלת אם ישראל היא מדינה גזענית ואני אמרתי כן".
מה הפריע לך בכותרת?
"קודם כל קיבלתי על זה הרבה תגובות כמו 'מה אתה בוכים ומתלוננים?', 'אין גזענות', 'תראי איפה את נמצאת', וכל מיני כאלה, שזה מרתיח אותי גם ככה. מעצבן אותי שאנשים אומרים שאין גזענות, יש, זה קיים, ותיזהר שזו תהיה הכותרת! אבל לא בא לי לתת לזה מקום, כי אם התקשורת תיתן לזה יד, אולי נעלה מודעות ממקום אחר".
את לא רוצה ללכת למקום המתקרבן?
"זה לא התקרבנות, אבל לפעמים ההתעסקות משאירה את הדבר חי ונושם, במקום שרגע נגיד כולם אותו דבר ולא ניתן לזה יותר מדי פוקוס, בתקווה שזה ישפיע וישנה דברים".
את מרגישה שיש שינוי כלשהו מאז הפעם האחרונה שישבנו לראיון?
"מן הסתם, כן. להגיד לך שאין לאן להתקדם זה יהיה שקר".
10 צפייה בגלריה
"יש לי ילדה תל אביבית, זה כבר שונה. הלוואי ואני אצליח לא לקלקל אותה"
(צילום: שי פרנקו)
בכל זאת, עברו חמש שנים מאז הריאיון האחרון.
"הזמן טס. הספקנו להתחתן, ללדת, קרו הרבה מאוד דברים".
היית מחשיבה את עצמך כ"סיפור הצלחה"?
"מה זה הצלחה? הצלחה בשבילי זה שהקמתי משפחה, שיש לי מקצוע שאני אוהבת, שאני עושה דברים שאני אוהבת, שאני מוקפת באנשים שאני אוהבת, זו הצלחה עבורי. אני לא מסתובבת ואומרת 'וואו הגעת מבאר שבע', אני מגשימה את החלומות שלי".
את מרימה לעצמך לפעמים?
"אני מרימה שכשאני מצליחה ללמוד טקסטים בזמן שרנה ישנה, זו הצלחה, צעד צעד".
כמה זמן אחרי הלידה חזרת לעבוד?
"10 ימים אחרי הלידה עשיתי אודישן מצולם. הלכתי מהמקום המאתגר, זרמתי וזו הייתה חוויה אחרת. לא קיבלתי את התפקיד אגב. אמרתי קודם שאני לומדת את עצמי, משהו בי נולד מחדש, יש בך הרבה פחות פחדים, הזמן שלך הופך להיות משהו הרבה יותר יקר, ואת באה בגישה כזו. אחרי חוויה של לידה, את מבינה כמה כוח יש לך, אחרי חוויה כזו הכל קטן עליי. לדעתי כל אישה שיוצאת מחדר לידה צריכה שכולם יעמדו וימחאו לה כפיים".
בעלך מוחא לך כפיים כל בוקר?
"לא יודעת אם כל בוקר, אבל הוא מאוד מעריך. שנינו לומדים להיות הורים. נכנס יצור קטן וחמוד שצריך לדאוג לו, יש את האחריות וזה גם מערער את היחסים, את הגבולות, את המקום שלי, הכל מהכל".
איזה מן אבא צחי?
"מדהים. מעל מה שציפיתי. הוא בן זקונים, לא כמוני בת בכורה שעזרתי לגדל את האחים שלי, אני חוויתי מה זה להחליף חיתולים. הוא מעולם לא עשה את זה לפני ופתאום צמח בן אדם חדש בן לילה".
היה חשש איך מצליחים לשלב קריירה ואימהות?
"היה לי פחד כזה בעבר, וזה היה חלק מהעובדה שסירבתי להיכנס לדבר הזה, למרות שגדלתי בבית שאמא שלי הצליחה לעשות קריירה ולגדל חמישה ילדים. אבל פחדתי מזה, ואני אומרת היום שלא צריכים לפחד ואני קצת מצטערת שפחדתי".
מה, שלא עשית ילדים לפני?
"כל הזמן אמרתי שזה יכול להמתין, אבל זה לא היה מעכב לי שום דבר. כדי להיות שחקן טוב, אומן צריך להתפתח גם בחייו האישיים, וזה נכנס בזה, וזה מגדיל אותך, מרחיב אותך. ורותי של אז היא בטוח לא רותי של היום".
אז מי זו רותי של 2021?
"אני לא רוצה לסכם את עצמי אבל בשאיפה, שאני אהיה מודל טוב לילדה שלי, שתראה אמא מאושרת שגם עושה את מה שהיא אוהבת וגם מגדלת אותה בשמחה".
ייצוג רות אסרסאי: פרי כפרי – ייצוג וניהול אמנים
צילום: שי פרנקו
סטיילינג: זוהר מאירי
איפור: אילנה פיצ'חזה
שיער: שרה השנטי
ע.צלם: זיו טולדנו
הפקה: ערן רחמני
צילום וידאו: טל שמעוני
קרדיטים לבוש:
לוק 1
חליפת שמנת: סבינה מוסייב, נעלי עקב חומות: אלדו, תכשיטים: שיזינג
לוק 2
מעיל טרנץ ורוד: מארק קיין, נעלי עקב חומות: אלדו, שרשרת: מאיה חן, עגילים וטבעות: שיזינג
לוק 3
שמלת בלייזר לבנה: H&M;, תכשיטים: שיזינג
לוק 4
בלייזר שחור עם כפתורים זהב ומכנסי תחרה שחורים: סבינה מוסייב, מגפיים שחורים: H&M;, שרשרת: מאיה חן, טבעות ועגילים: שיזינג
