נלי תגר בריאיון לשער Pplus
נלי תגר היא מולטי-טאלנט. אין כמעט תחום בעולם הבידור שאין לה נגיעה בו - היא שחקנית, סטנדאפיסטית, פרזנטורית, עיתונאית, שדרנית רדיו, והיד עוד נטויה. מעבר לזה, היא גם אשת משפחה - נשואה פלוס שניים. אז מה עם קצת זמן פנוי? הצחקתם אותה, אין לה צורך במשהו כזה. "זה לא טוב לי לא לעבוד, זה מכניס אותי לחרדות", היא מודה. "אני אוהבת לחץ. לחץ לחץ לחץ - זה מרגיע אותי. רוגע רוגע רוגע – נלחצת. ובכלל, אני מרגישה שיש לי עוד מלא לעשות, אין לי שובע עדיין".
תגר, שתחגוג בחודש הבא את יום הולדתה ה-39, הייתה בת 10 בלבד כשקיבלה את התפקיד הראשון שלה. אחרי הצבא היא למדה בסטודיו למשחק של יורם לוינשטיין, ועוד לפני שסיימה את הלימודים כבר הפכה לשחקנית עובדת. ועם כל הכבוד, לא מדובר כאן על תפקידים קטנים או נישתיים - הרזומה של תגר מכיל כמה פרויקטים נחשבים שקרוב לוודאי שיצא לכם להכיר: החל מתפקידים ראשיים בהצגות כמו "רומיאו ויוליה" ו"הקמצן", בסדרות להיט כמו "עספור" ו"האחיות המוצלחות שלי" ובסרטים מצליחים כמו "החטאים", בשורות טובות" - וכמובן, אחד התפקידים הגדולים ביותר שלה, בסרט "אפס ביחסי אנוש", שחצה גבולות וזכה להצלחה עולמית, כולל תמונה מתוכו שהפכה לאייקונית, שבה היא מצמידה לרקתה אקדח סיכות. בימים אלו אתם גם יכולים לראות אותה בעונה החדשה של "סיפורים מהכורסה" של כאן 11, שבה היא משתפת פעולה עם כמה מהקומיקאים המובילים במדינה, ביניהם נועה קולר, רבקה מיכאלי, ערן זרחוביץ', שיר ראובן, אורנה בנאי ושלום אסייג.
"זה פורמט שמשתתפים בו הקומיקאים הישראלים הכי אהובים, מדברים איתם על כל מיני סיפורים מהחיים שלהם, מראים להם כל מיני קטעים מהטלוויזיה ורואים איך הם מגיבים אליהם. היה נורא כיף להצטרף לחבורה הזאת".
ממש אחת מהחבר'ה.
"ממש ככה. אני בן אדם בלי חברים אז היה לי כיף, כי אין לי חברים במציאות", היא צוחקת.
12 צפייה בגלריה
"כל מי שעוסק באומנות יודע שאנחנו חיים בעידן שבו אנחנו צריכים להיות גם אושיית רשת"
(צילום: רותם לבל)
חותמת נוספת של הצלחה קיבלה תגר כשנבחרה להוביל קמפיינים מבוקשים בביצה: לקניוני עזריאלי ולמוצרי הניקיון של חברת ניקול. פרט לבוסט העצום לאגו, ולחותמת תו התקן שמגיעה עם הטייטל "פרזנטורית", אי אפשר להתעלם מהצ'ק השמנמן שמגיע לבנק, וכאן מגיעה השאלה המתבקשת – אם ההתמסחרות באה על חשבון האומנות? לפי תגר – ממש לא, ויותר מכך – לרוב אין דרך להימלט ממנה.
"קודם כל תמיד היה את הקשר בין מותגים ואנשים מפורסמים. מה שמרילין מונרו עשתה עם שאנל מספר 5... עבור הצעירים שבינינו אני אספר ששאלו אותה עם מה היא הולכת לישון, והיא ענתה 'שאנל 5'. הולכת לישון עירומה ועם הבושם. מה שזה עשה למותג הזה - זה נצחי. עובדה שעד עכשיו אנחנו מדברים על זה, 40-50 שנה אחרי. ואני באמת חושבת שהחיבור הזה של בן אדם למותג, אם הוא אותנטי, יכול לצאת מדהים.
"אני כן יכולה להגיד לך שפנו אלי עם דברים אחרים בעבר והם לא עלו בקנה אחד עם הערכים שלי, הרגשתי שזה יהיה לא טבעי. דווקא עם עזריאלי ועם ניקול, זה היה מן משהו כזה שבאמת הרגשתי אליהם קשר מאוד טבעי. בגלל זה, בעיניי זה לא ויתור על האומנות, זה עוד דבר בתוך זה. אומנות שיכולה להתקיים בלי התרבות הפופולארית היא דבר נדיר היום. לצערי אני אומרת את זה. זה יכול להיות משהו כזה מגניב לשבוע, אבל זה לא ישרוד בסופו של דבר וגם האומן יתקשה לשרוד.
12 צפייה בגלריה
"היכולת להצחיק אנשים מאוד מחייה אותי. וכשאין לי את הפידבק הזה, קל לי לשקוע"
(צילום: רותם לבל)
"אגב, גם בהוליווד, בוא נגיד שהם לא צריכים את הכסף. ג'ורג' קלוני לא צריך את נספרסו, בראד פיט לא צריך את הכסף, אבל הוא כן מפרסם שעונים. למה הם בוחרים לעשות את זה? כי זה כן מגביר בסופו של דבר את שני המותגים - גם בראד פיט עצמו הוא מותג. לא שאני משווה את עצמי לבראד פיט, אני יותר ג'ניפר לורנס".
הקורונה שטרפה את חיינו אילצה את תגר לקחת צעד אחורה ולעשות חושבים לגבי המשך דרכה, כמו שקרה ללא מעט מאיתנו. בכל הבלאגן, היא הצליחה למצוא לעצמה נישות חדשות.
איך עברו עליך השנתיים האחרונות? זו הייתה תקופה מטלטלת לכולם.
"אז תחשוב שהקורונה היא פלוץ... סתם, סתם! אני חושבת שהקורונה היא כן איזו מסננת שעברנו בה כולנו, שבה נדרשנו לתת לעצמנו שאלות. בסטנד אפ שלי אני אומרת 'מה השיעור של הקורונה? לא יודעת, מה השיעור של אושוויץ?'. אין שיעור לקורונה! אני כן חושבת שהיא העמידה כל אחד בפני עצמו עם השאלה 'האם אני אדם חיוני?'"
12 צפייה בגלריה
"היום כל הדרכים מובילות לרומא. גם ריאליטי. אין מסלול מסוים. אתה לא חייב לעבור בית ספר למשחק"
(צילום: רותם לבל)
ואת חיונית?
"מסתבר שכן, הייתי חיונית. באיזשהו אופן שמצאתי את עצמי, הגעתי למקומות שהם מעבר למשחק. פתאום אין הופעות ואין סרטים, וכן מצאתי את המקום הזה, הסטנד אפ היותר פוליטי. גם היו ארבע מערכות בחירות ואתה יודע, אין הרבה בנות שמדברות על פוליטיקה אז באמת פעלתי במין כזה ואקום במובן הזה. ועם הרדיו והעיתון (תגר מגישה תכנית ברדיו תל אביב וכותבת טור קבוע ב'"זמנים מודרנים" - ב"ז) שאלו דברים שהמשיכו להתקיים, מצאתי את עצמי שם, גיליתי שיש לי עוד זרועות. זה אני בתמנון. ראיתי שאני יודעת לעשות עוד דברים, שאני יודעת לייצר עוד תוכן ולא תלויה עכשיו רק באם יפתחו או לא יפתחו את בתי הקולנוע".
אז לא היה בך את הפחד והחרדה שהיו אצל הרבה שחקנים אחרים, שהלכו לעבוד בעבודות שלא קשורות בכלל לתחום רק כדי להתפרנס.
"לא שלא היה לי את הפחד הזה. הוא קיים גם כשאני עובדת והכל טוב, הוא תמיד שם. איך אני אומרת בכל פעם שאני במסעדה – לא הפניתי את גבי למקצוע המלצרות. אני יודעת שהעבודה במקצוע הזה היא לא מובנת מאליה ולא לנצח. במיוחד בתחום האומנות. אבל כן הצלחתי למצוא דברים שהם עוד נישות, עוד דברים".
בניגוד לשלל יכולותיה בתחומים אחרים, תגר מודה שלהיות אושיית רשת יותר קשה לה והרשתות החברתיות לא מעסיקות אותה יותר מדי - למרות שברור לה שבימינו, לא פעם השיקול אם לתת לשחקן או שחקנית תפקיד או קמפיין תלוי במספר העוקבים שיש להם. "כל מי שעוסק באומנות יודע שאנחנו חיים בעידן כזה שבו אנחנו צריכים להיות גם אושיית רשת. אתה צריך לדעת לעשות עוד דברים ולייצר תוכן בסטורי. זה לא מספיק להיות רק שחקן בתיאטרון".
את עושה את זה?
"לא מספיק".
טיק-טוק למשל, יש לך?
"לא, אבל רן דנקר אמר לי שאני חייבת את זה וזה יקרה. תשמע גם ילדתי לא מזמן, לא יכולתי לעשות הכל בשנה הזאת. בין ההורות לעבודה, זה דבר שגובה ממני זמן, אבל אני יודעת שאני צריכה. אני מרגישה שזה הרגע הזה שאו שאני נכנסת לטיק-טוק, או שאני כזה 'אה, סליחה בחור צעיר, תוכל להעביר לי את ה...', זה עוד שניה מגיע לשם. זה הרגע לבחור אם אני מתקדמת עם הזמן או שאהיה כמו הקשישים האלה שמסדרים להם את ה-VOD. לשם העולם הולך ואני חלק מהעולם ואני מקבלת את זה".
אפרופו רשתות חברתיות, השוק מלא היום בכוכבי רשת שמקבלים תפקידים, לא פעם על חשבון שחקנים שלמדו משחק במשך שנים וכיתתו רגליהם באודישנים בלתי נגמרים.
"תשמע, אלו החיים. לכל אחד יש את הבחירה שלו, ויש אנשים שיוצאים מהרשת ונכנסים למשחק ומצליחים מאוד בלי לעבור את כל התהליך של בית ספר למשחק ומה שמגיע אחר כך.
"אני יכולה להגיד את אותו הדבר על עצמי עם הסטנד אפ. בגלל שבאתי מהמשחק, הופעתי עם עוד אומן חצי-חצי, ולא עשיתי דרך כמו שסטנדאפיסטים אחרים עושים, שקורעים את התחת ועולים ב-12 בלילה במועדונים במרתונים עם עוד סטנדאפיסטים. עשיתי דרך אחרת. אז יכולים להגיד גם עלי, 'היא לא עשתה את כל הדרך הקשה הזו'. קח למשל את מצדה. כדי להגיע לשם, יש את שביל הנחש ואפשר גם ברכבל. אבל בשביל הנחש שורפים יותר קלוריות, וזה כן יותר כיף להגיע אחרי מאמץ מסוים. אבל זה העולם שאנחנו חיים בו, אני לא יכולה להגיד 'זה לא פייר, קווין רובין עשה סרטונים ועכשיו הוא מקבל תפקיד ראשי בפסטיגל'. זה עדיין לא אומר שאין שחקנים שמצליחים בזכות עצמם, זה לא פוסל, אבל היום כל הדרכים מובילות לרומא. גם ריאליטי. אין מסלול מסוים. אתה לא חייב לעבור בית ספר למשחק".
כאמור, אחד האספקטים הבולטים בקריירה של תגר הוא הופעות הסטנד אפ, והעובדה שהיא מצחיקה כל כך על הבמה (וגם פנים אל פנים), עומדת בניגוד מסוים לפרסונה שמצטיירת מהטורים שלה. כשאני שואל אותה על כך, היא צוחקת אבל מודה שכשהיא כותבת, יוצא ממנה משהו קצת יותר מורבידי. "אני חושבת שזה דבר שאפשר גם לראות ב'סיפורים מהכורסה' של התאגיד. הרבה מהקומיקאים, אני כמובן לא רוצה להכליל את כולם, יוצאים מנקודה התחלתית של חרדה וחידלון, ובגלל זה היהודים נורא טובים בסטנד אפ ובהומור. כאילו הפחד, ההשמדה והאנטישמיות הובילו אותנו להסתכל על החיים בהומור באיזושהי צורה.
"וההומור הציל אותי המון פעמים בחיים מסיטואציות שבהן הייתי... אני לא רוצה להגיד בדיכאון, כי אני מרגישה שהמילה הזו נזרקת לאוויר החלל בצורה יותר מדי סתמית. אבל כשאני כותבת, ההומור יוצא ממני באופן פחות טבעי".
דיברת על דיכאון. תסבירי.
"זה לא דיכאון, אלא מורבידיות ואופל שנמצא בי כל הזמן. יש בי את המקום הזה של עומק ואופל מסוים שמאלץ אותי להתמודד איתו כל חיי באמצעות ההומור והקלילות".
נשמע לא פשוט. ההומור באמת עוזר?
"תשמע, בזמן הקורונה נפגשתי עם המשפחה אחרי תקופה שלא התראינו. זה היה בסגר השלישי, הייתי אחרי לידה ואחרי תקופה ארוכה שלא הופעתי בה. כולם אמרו לי 'את נורא חיוורת' ובאמת הרגשתי שמשהו בי כבה. אבל אז כשהייתי עם המשפחה, הצחקתי אותם וברגע שהם צחקו - קמתי לתחייה. הצחוק האנושי, היכולת הזו להצחיק אנשים, לרגש אותם, מאוד מחייה אותי. וכשאין לי את הפידבק הזה יותר קל לי לשקוע. אז אני בן אדם מורבידי אבל גם הכי שמחה בעולם".
את חושבת הרבה על המוות?
"כן, זה ליווה אותי מאז שהייתי ילדה, שלחיים יש איזשהו תוקף. והדבר הזה הוא גם דרייב אדיר".
אולי בגלל זה את גם במירוץ אינטנסיבי של עבודות ופרויקטים.
"יכול להיות. הייתי ביום ההולדת ה-80 של גילה אלמגור, שנה לפני הקורונה, והיא אמרה לי 'נלי, זה עובר ככה' ונקשה באצבעות. ואני מרגישה את זה, שזה באמת עובר ככה".
תגר ובעלה, איתן שריד, חגגו לאחרונה תשע שנות נישואים. לפני קרוב לשנה נולדה בתם השנייה תמרה, אחות קטנה לרש"י בן ה-4: "בדיוק אמרתי כאן למזל הסטייליסטית שאני אחרי לידה, והיא אמרה 'זה כבר תשעה חודשים, את כבר הרבה אחרי לידה'. בראש שלי אני עוד ממש אחרי זה.
"אבל באמת שהיה לי את המזל, ואין לי אחרת להגדיר את זה, שחזרתי לעצמי ממש מהר. אני מניקה ומאוד אקטיבית ופעילה, ואני מרגישה שזה קשור. אני גם מרגישה שההריונות עשו לי יותר טוב לגוף, אני מרגישה שהוא נראה יותר טוב ממה שהוא היה נראה לפני שהפכתי לאמא, אבל אולי זה רק בראש שלי".
ואיך את מג'נגלת את כל הסיפור הזה?
"עם הרבה עזרה. יש לי בן זוג שהוא שותף מלא להורות, ויש לי מטפלת. יש גם עזרה נפשית".
פסיכולוג?
"סוג של, הייתי אומרת יותר הילרית, יותר בעולמות שהם לא של הפסיכולוגיה הקלינית. אני כבר עשר שנים בטיפול, לא עם אותה אחת אבל אני אוהבת כל כמה שנים לגוון עם שיטה אחרת".
מה המטרה הסופית של זה?
"להיות באיזו השלמה והכרה וסימביוזה עם החיים, אני חושבת. כולנו צריכים את זה, לא? אבל אני רוצה להיות אקטיבית בדבר הזה. גם לקבל את זה שאני לא יכולה לעשות הכל. לפעמים זה אבל יש גם רגעים שבהם זה לא מצליח".
ואז מה? באסה?
"תראה, אי אפשר לעשות הכל, תמיד יש איזה ויתור מסוים. אני משתדלת שהוויתור לא יהיה דרמטי. לפעמים שאני מרגישה שאני בעומס ואני מסרבת לעבודות כדי להיות בבית.
"יש פעמים שאני מרגישה שאני יותר נדרשת להיות בבית ואז אני יותר בבית. אם אני מרגישה שאני צריכה לתת גז בעבודה, אז אני בגז בעבודה. זה גם לא פשוט להיות אמא לשני ילדים קטנים ולצאת בערב להופיע, זה לא פשוט ב-5 אחר הצהריים להגיד כזה 'ממממ, ביי', להשאיר אותם בבית ולנסוע להופיע בבאר שבע. אבל ההנאה שזה נותן לי ממלאת אותי כל כך, שהיא נותנת לי כוחות כאמא וכרעיה ובכל דבר שאני עושה".
איך להיות אמא לשניים שונה מאימהות לילד אחד?
"כשיש לך בן אחד את עדיין מרגישה שאת נורא צעירה. כשיש לך ילד אחד, את עדיין מרגישה כזה, 'לא יודעת, הייתי באיזה מועדון ושכבתי עם מישהו ויש לי ילד אחד', מרגישה כאילו את עדיין טינאייג'רית. כשיש לך שניים, את כבר... זהו. מהרגע שבו אני אמא לשניים, אני כן מרגישה פחות את הקלולסיות שאולי הרשיתי לעצמי פעם. אולי זה כבר קצת לא מגניב להיות קלולס, כאילו, יכול להיות שאני אשכח אותם בסופר, וזה קצת פחות מגניב".
12 צפייה בגלריה
"יש בי את המקום הזה של עומק ואופל מסוים שמאלץ אותי להתמודד איתו כל חיי באמצעות הומור"
(צילום: רותם לבל)
השיחה על הורות ודימוי גוף מובילה לדיון המתבקש בריטושים ופוטושופ שהסעיר בשבועות האחרונים את הביצה, אך תגר לא לוקחת בו כמעט חלק - לא בהכרח מהתנגדות עקרונית. היא פשוט לא מבינה בזה: "אני באופן אישי לא מרטשת את התמונות שלי, בעיקר בגלל שאני לא יודעת איך לעשות את זה", היא צוחקת. "אבל יכול להיות שאם הייתי יודעת, הייתי מרטשת. אני כן חושבת שזה בסדר לשפץ משהו בעצמך, אם למישהי יש משהו שמפריע לה.
"גם אני יישרתי את השיניים, עשיתי את הגבות – הן עם קעקוע. זה דבר שהפריע לי כל חיי ואני שמחה שעשיתי אותו, לכן אם זה משהו שהוא אקוטי וקריטי עבורכם, אני לא רואה בזה משהו רע. אני כן חושבת שלהיות גנרי במראה זה פחות טוב. אם כולן יהיו בשטנץ הזה של השפתיים והלחיים, למשל... ואני יודעת שלא משנה מה אני אגיד, זה לא ישנה את מה שהבנות חושבות, שהן חייבות את השפתיים וחייבות את הלחיים".
יצא לך להסתכל במראה ולהגיד "אולי אני אעשה גם"?
"תראה, יוצא לי להסתכל במראה... אני יודע שזה נשמע מוזר, אבל אני כן חושבת שאני נראית יותר טוב מאיך שנראיתי בגיל 25. ויכול להיות שאם בגיל 25 הייתי מרגישה שאני הכי יפה בעולם, אז הייתי מרגישה את ההתבגרות ואת היופי שמשתנה. אבל בעיניי הגיל הכי מושלם לאישה הוא 31 מבחינתי. למרות ששאלתי את סבתא שלי מה הגיל המושלם לאישה והיא אמרה 54. אז יש לאן לשאוף".
הופעות הסטנד אפ הבאות של נלי: 29.10 במועדון הביט חיפה, 20.11 באלמא מרכז אמנויות, זכרון יעקב, 24.11 בבית ציוני אמריקה, תל אביב
12 צפייה בגלריה
"ההיריונות עשו לי טוב לגוף, אני מרגישה שהוא נראה יותר טוב ממה שהוא היה לפני שהפכתי לאמא"
(צילום: רותם לבל)
12 צפייה בגלריה
"זה לא פשוט להיות אמא לשני ילדים קטנים ולצאת בערב להופיע. להגיד ב-5 'ביי' וללכת"
(צילום: רותם לבל)
צילום: רותם לבל (לסוכנות Artbook)
סטיילינג: מזל חסון
איפור: מיכל רונן
שיער: רן קריסי
ע. סטיילינג: ליאור חבר, שקד דרעי
הפקה: ערן רחמני
צילום וידאו: אריק מרמור
ייצוג נלי תגר: זוהר יעקובסון
ייצוג הופעות סטנדאפ: משה קול
קרדיטים לבוש:
לוק 1
חליפה - מישימונו
לוק 2
חזייה ותחתונים - ראומה ויואל, חלוק - מישימונו, נעליים - זארה
לוק 3
חליפה - סטרדיווריוס, שרשרת - h&m;, חזייה וינטג' - אוסף פרטי
לוק 4
שמלת וינטג' - אוסף פרטי, נעליים - זארה
לוק 5
סריג - פול&בר, עגילים - אוסף פרטי, גרביון - wolford
פאות: רבקה זהבי
