(צילום: אסף מגל)
לשבת לשיחה עם שירה נאור זה לחוות את כל מנעד הרגשות בשעה אחת. צחוק, בכי, כעס, הכל מתערבב לבליל של מילים שנאמרות בשטף מהיר וללא מעצורים. נאור, שחקנית בדם, ומי שלמרות גילה הצעיר (28) מתהדרת בקריירה שנפרשת על פני עשרים שנה, נכנסת ויוצאת מדמויות, מחקה אנשים וסיטואציות, דופקת חיוכים, יכולה לבכות לפי סימן, ובעיקר מבהירה שהיא במקצוע הנכון – למרות שלפעמים היא בכלל לא בטוחה בכך.
"לא יודעת, לפעמים אני חושבת שאני מעולה, ולפעמים אני חושבת שזה בן אדם שמישהו התבלבל שהוא נתן לו עבודה. כאילו אני אומרת לעצמי, 'מתוקה, לכי ותמצאי תחביב חדש. אולי תלמדי, תצרפי. תטפלי בחיות, לכי תתנדבי'".
ברמה כזאת?
"כן, אבל זה מאוד משתנה, זה הפכפך. יש סצנה שאני יוצאת ממנה ואני יכולה להגיד 'וואו, זה היה פאקינג מדהים. הצלם בכה. הייתה לו דמעה מרוב שהוא התרגש ממך', ואני יודעת גם מתי אני לא טובה. כשאני לא מבינה לגמרי מה אני עושה - אני לא טובה".
את אוהבת לראות את עצמך על המסך?
"לא כל כך, אני לא נהנית. כל דבר שעשיתי בחיים ראיתי פעם אחת. אף פעם לא ראיתי את זה כמה פעמים. אני רואה פעם אחת, סובלת, וזהו. ואז אני כאילו ניזונה יותר מפידבקים של אנשים, אם הם נהנו או לא".
למרות שלנאור קשה להתבונן בעצמה על המסך, יש לא מעט אנשים אחרים שיעשו את זה בשבילה, במיוחד היות שהיא משתתפת בכמה מהסדרות המדוברות ביותר על המסך, כדוגמת "היהודים באים". ולא, היא לא נרתעת מהביקורת שהיא מקבלת. "אני אוהבת שדברים שאני עושה מעוררים רגשות אצל אנשים ולא פשוט חולפים על ידם. אני חושבת שלהיעלב או להיפגע אלו תחושות שאסור להתנגד אליהן. זה לגיטימי ואם עשית משהו שגרם למישהו להיעלב, אז כנראה שהוא באמת נעלב וזה בסדר, ואת צריכה לשאול את עצמך אם את שלמה עם זה ואם זו ההשקפה שלך. אני יכולה להבין למה יש אנשים ש'היהודים באים' יכולה לפגוע בהם".
עם זאת, היא מבהירה חד משמעית: "גם היוצרים וגם אנחנו השחקנים לא עוסקים בסדרה במטרה לפגוע. אנחנו מתפלפלים על סיפורים מההיסטוריה היהודית מהזווית שלנו, וכל מי שהוא חלק מהפרויקט הזה עושה את זה בכזו אהבה הכי עמוקה לדבר הזה, ואין בו שום רצון להכאיב. סאטירה רוצה לעורר רגשות ולעצבן, להזיז משהו, היא לא נעשית מרוע. לפעמים אני עושה מערכון ואני יודעת מראש שיהיה מישהו שזה לא יבוא לו טוב, אבל לי זה בא טוב, ואני עושה את מה שלי בא טוב".
11 צפייה בגלריה
"אני לא נהנית לראות את עצמי על המסך. כל דבר שעשיתי בחיים ראיתי פעם אחת"
(צילום: שי פרנקו)
כאמור, נאור משחקת כבר שני עשורים, היא התחילה בדיבוב כילדה, כשהדמות הבולטת ביותר ברזומה שלה היא דורה מ"מגלים עם דורה" ו"רוץ דייגו, רוץ". בהמשך שיחקה בסדרות נוער כמו "אליפים", "גאליס" ו"שבט צוצלת" והתקדמה ל"תאג"ד", "שבאבניקים" ו"היהודים באים" המדוברת. כעת, היא מסמנת וי על תפקיד ראשון בקולנוע, בסרט הבכורה של ליאור אשכנזי כבמאי, "זרים מושלמים".
"במקור זה סרט איטלקי שעשו לו עשרות אם לא מאות רימייקים בכל רחבי העולם, ועכשיו זה הגיע לישראל. הסרט מדבר על קבוצה של חברי ילדות שנפגשים לארוחת ערב ובשלב מסויים עולה הצעה לשחק משחק. המשחק הוא שכולם שמים את הטלפון במרכז השולחן, וכל שיחה או הודעה שמתקבלת חייבים להקריא או לענות לה מבלי להגיד שיש עוד אנשים בחדר".
מלחיץ!
"מאוד!".
11 צפייה בגלריה
"כשעובד איתי גבר, אני כמעט בטוחה שהוא מקבל יותר כסף ממני. ברוב המקרים אני צודקת"
(צילום: שי פרנקו)
אילו תגובות קיבלת מאנשים?
"הייתה הקרנת טרום בכורה ביום הקולנוע הישראלי, והסרט התפוצץ ממש וכתבו לי המון אנשים שנורא נהנו, וזה נורא שימח אותי. זה סרט שגורם לך לחשוב על עצמך, מה לך יש בטלפון, האם אנחנו כבני אדם מצליחים לחיות עם כנות מלאה ומוחלטת? האם אתה מסוגל שבן הזוג שלך או החברים שלך יראו את כל מה שיש לך בטלפון? אני לא בטוחה. אנחנו כל הזמן משקרים שקרים קטנים שעוזרים לנו לשרוד..."
את משקרת הרבה?
"אני שקרנית גרועה, אני לא יודעת לשקר, עידו עולה עליי בשנייה. בחיים לא הייתי יכולה לנהל רומן, אין סיכוי! רואים עליי הכל. אני יושבת במקום ואם אני טיפה סובלת ישר שואלים אותי 'מה קרה?' אני לא מצליחה להסתיר את מה שאני מרגישה. אבל אני כן יודעת לחרטט!".
11 צפייה בגלריה
"כשהייתי צעירה חוויתי הטרדה, קפאתי במקום וזה העציב אותי שככה אני מתנהגת"
(צילום: שי פרנקו)
ה"עידו" שאליו נאור מתייחסת הוא עידו קציר, קומיקאי, יוצר ובן זוגה בארבע השנים האחרונות. רק אל תשאלו אותה מתי החתונה, כי מסתבר שהיא ממש לא בכיוון. "זה פשוט לא מדבר אליי", היא דוחה את המחשבה. "אף פעם לא דמיינתי את עצמי ככלה. אני יותר יכולה לדמיין איך זה יראה כשאני אביא ילדים לעולם, עם הפרטנר שלי. חתונה? אני לא כזה מבינה למה צריך את זה".
יותר מזה, היא מבהירה שהקלישאה על נשים שלובשות שמלת כלה וישר הופכות לשלולית רגשות, ממש לא תקפה במקרה שלה. "לפני כמה זמן הייתי ביום צילום ל'היהודים באים' ולקחו אותי למדוד שמלת כלה לאחד המערכונים. כולם אמרו שברגע שאני אמדוד שמלת כלה - זה יקרה ומשהו ישתנה. אז באתי מרוגשת למדידות, שמו עליי את השמלה, ואפילו ביקשתי שישימו עליי גם את ההינומה כי ההתרגשות שסיפרו לי עליה לא קרתה, ושמו את ההינומה וראיתי שחקנית בשמלת כלה. זה לא עשה לי כלום. לא דגדג לי אפילו".
אז נאור כאמור היא שחקנית בדם, אבל גם היא מודה שמדובר במקצוע לא קל בכלל, שקשה מאוד להתקיים ממנו, במיוחד בישראל. "זה קשה מאוד. באופן אישי, לי קשה עם הבין לבין, לדעת איך לייצר לעצמך שגרה. המשימה הכי קשה זה הזמן המת ואיך אתה מייצר מזה משהו". מנגד, היא יודעת להגיד שהיא גם לא לוקחת כל עבודה שמציעים לה. "בגלל שהתחלתי מוקדם בתעשייה, עשיתי הרבה דברים כי רציתי לעבוד וללמוד, אבל עם הזמן הבנתי שיש דברים שהם לא מדוייקים לי ואני לא יוצאת בהם טוב, אז עם השנים למדתי להגיד 'לא' לפרויקטים שלא מתאימים לי. יש לי את האינטואיציה לזהות את זה". היא חושבת על זה עוד רגע אחד ומוסיפה: "ולפעמים גם אין לך את הפריבילגיה להגיד 'לא' כי אתה רוצה לקום בבוקר לעבודה ולהתפרנס. עבודה זה הדבר הכי חשוב בעיני".
להתפרנס זו נקודה חשובה. יש שיוויון מהבחינה הזו בתעשייה?
"לא. אין. יש שינוי אבל עדיין אין שיוויון. גם היום, כשאני הולכת למקום, ויש איתי גבר אני כמעט בטוחה שהוא מקבל יותר כסף ממני, וברוב המקרים כנראה שאני צודקת. זה לוקח זמן, אבל ככל שיהיו בתעשייה יותר נשים בעמדות כוח, יותר בימאיות, מפיקות ותסריטאיות, זה ישתנה. גם השיח ישתנה".
תסבירי.
"יש שינוי והשיח על הסטים השתנה ואנשים שמים לב למה שהם אומרים. כמי שגדלה בתעשייה, אני רואה את השינוי וטוב לי איתו מאוד. הייתי בסיטואציות שהיה לי בהן לא נעים, והייתי ברגעים שאנשים עברו את הגבול, ואני שמחה שעכשיו יש גבול. אני שמחה שאנשים ערים, שהאוזניים פועלות פתאום, שכבר שומעים ומריחים דברים שלא נשמעים לנו סבבה".
11 צפייה בגלריה
"אוהבת שדברים שאני עושה מעוררים רגשות אצל אנשים ולא פשוט חולפים על ידם"
(צילום: שי פרנקו)
חווית הטרדות מיניות?
"כן. הייתה פעם אחת שחוויתי הטרדה ממש לא נעימה ודיברתי עליה בעבר. אני רוצה להאמין שהיום אם מישהו היה עושה את זה הייתי מסתובבת ואומרת 'אתה דפוק' ומסיימת את העניין, אבל אתה יודע מה? משהו אמיתי, לפני כמה זמן מישהו עשה לי בעבודה באיזושהי סיטואציה משהו שהיה לי לא נעים. ועדיין, היה בלב את הדבר הזה שאמר לי 'אל תתייחסי, הוא לא התכוון... זה סתם'. ניסיתי להזדהות מאיפה הוא עושה את זה, ואמרתי לעצמי לשחרר ומאוד כעסתי על עצמי אחר כך. כי על זה בדיוק מדברים. ואת חושבת שזה לא מתאים לך אבל זה כן. כשהייתי צעירה יותר וחוויתי הטרדה, קפאתי במקום וזה מאוד העציב אותי שככה אני מתנהגת. רציתי להאמין שזה ישתנה אבל זה לא כזה פשוט. אתה רוצה שאני אבכה?"
מה יכול לגרום לך לבכות?
"אני הכי בכיינית בעולם, תוך שנייה אני יכולה להתחיל לבכות".
אנחנו נסיים את הראיון הזה בחיוך. בעוד שנה מהיום?
"שנה מהיום אני מקווה שאני מתגברת על פחדים שאני מתמודדת איתם ושיהיה משהו משלי שאני יוצרת ויוזמת".
11 צפייה בגלריה
"ככל שיהיו בתעשייה יותר נשים בעמדות כוח, יותר בימאיות, מפיקות ותסריטאיות, השיח ישתנה"
(צילום: שי פרנקו)
צילום: שי פרנקו
סטיילינג: תומר אלמוזנינו
שיער: מאור קידושים
איפור: נועה לוי
ע.צלם: זיו טולדנו
ע.סטיילינג: שחר הראל
הפקה: ערן רחמני
צילום וידאו: אסף מגל
ייצוג שירה נאור: זוהר יעקובסון
קרדיטים לבוש:
לוק 1
פולו: ראלף לורן לפקטורי 54
לוק 2
מעיל כחול: COS, מגפיים: גאני לוורנר
לוק 3
ג'קט ורוד וחולצה: פקטורי 54, מכנסיים: תמר נתנאלי, נעליים: גאני לוורנר
לוק 4
אפודה: paco rabanne לפקטורי 54, מעיל: אקנה לוורנר, מכנסיים: ויקטוריה בקהאם לפקטורי 54
לוק 5
חולצה בצבע חרדל: פקטורי 54
לוק 6
גולף: ורנר, אפודה: פקטורי 54
