(צילום: אסף מגל)
לפני שלוש שנים, אושרי כהן – אחד השחקנים המצליחים בארץ, החליט לכבוש יעד מקצועי נוסף. אחרי יותר מ-20 שנים בהן כיכב על הבמות ועל מסכי הקולנוע והטלוויזיה, הוא החליט לזוז מקדמת המצלמה אל מאחוריה: אולי מרחק פיזי של כמה צעדים בודדים, אך במהותו – מסע ארוך ומאתגר. ואם כבר לצאת מאיזור הנוחות אז עד הסוף – כהן נסע ללמוד את המקצוע החדש בלוס אנג'לס.
"הרבה מאוד שנים חלמתי ליצור משהו משלי, להביע את הקול הייחודי שלי", הוא מספר, "וכהרגלי, החלטתי שאני לא עושה את זה על הדרך. העובדה ששיחקתי בהרבה סרטים לא הופכת אותי לבמאי, זה מקצוע בפני עצמו. שחקנים הם יוצרים, אתה יוצר משהו חדש בגבולות הדמות, אבל כשאתה יוצר סרט משלך... זה משהו שריגש אותי הרבה זמן".
יש הרבה שחקנים שהופכים לבמאים גם בלי ללכת ללמוד מעבר לים.
"נכון. אני מקבל את זה ומאחל להם בהצלחה. אבל עבורי משחק ובימוי הם דברים קדושים, ואני לוקח כל יצירה בצורה מאוד טוטאלית. לכן החלטתי להיות טוטאלי גם בזה, ולהיות שווה בין שווים עם סטודנטים מכל העולם".
סטודנטים שבעצם לא יודעים מי זה אושרי כהן.
"הם היו בשוק, לא סיפרתי לאף אחד. לקראת סיום הלימודים, צילמנו ברחוב סרט של מישהי אחרת ובזמן שאני מחזיק בום, שני ישראלים ניגשו אלי לבקש סלפי. החברים שלי ללימודים לא הבינו למה הם רוצים להצטלם איתי. סיפרתי להם והם היו בשוק".
איך הייתה ההרגשה להיות אנונימי אחרי כל כך הרבה שנים?
"וואו, זה היה כיף מאוד! ועכשיו אחרי ששיקרתי, אגיד שאני לא מאלה שאומרים שהם רוצים להיות אנונימיים על אי בודד. אני אוהב את האהבה שאני מקבל מאנשים. אני יודע שיש לזה צדדים פחות טובים ואולי כניסה לפרטיות, או שאומרים עליך דברים פחות נעימים. אבל בסך הכל אני נהנה מאהבת הקהל, אני צמא לה, גם אם נראה שלא. אז להיות אנונימי היה לי קצת טראומתי, פתאום להרגיש שהלכתי אחורה כמה צעדים ואני לא מטפח את האהבה מהקהל. אבל ידעתי שזה ישתלם, והיום, שנתיים אחרי, אני מרגיש שזה באמת קרה, כי יצרתי שני פרויקטים מאוד גדולים עבורי כבמאי".
איך ההרגשה להיות מהצד השני, שקהל צופה בסרט שאתה ביימת? מפחיד קצת?
"מאוד, מאוד. רעדתי כולי. אבל אני חייב לומר שהיה בזה משהו משחרר. כשאתה מול המצלמה יש הרבה התעסקות בנראות ובמי אתה ובמה אתה, אתה מאוד קשה עם עצמך, זה מאוד אישי. כשאתה מסתכל על זה מהמקום שלך כבמאי, זה הרגיש לי יותר משוחרר, כי הסיפור והמסר הם אלו שחשובים, מה שאני רוצה להגיד".
10 צפייה בגלריה
"מכת פחד שהשרישו בנו השפיעה גם על האנשים שאני ראיתי כחופשיים ביותר"
(צילום: שי יחזקאל)
כהן התחיל את דרכו כשחקן בגיל צעיר – הוא היה בן 12 בלבד כשלוהק בשנת 1996 לסדרה "ג'ינג'י", שהתבססה על סדרת הספרים המצליחה מאת גלילה רון פדר. באותה שנה גם כיכב לצידו של טוביה צפיר במחזמר "ספר הג'ונגל", שם היה על תקן המחליף של תום אבני. מאז הפך לאחד השחקנים המצליחים והמוערכים בארץ, והתפרש על כל האספקטים האומנותיים הנחשבים: הוא הופיע בתיאטרון – החל במחזות זמר לחנוכה ועד הצגות למבוגרים בתיאטראות הגדולים. בטלוויזיה ראינו אותו בסדרות כמו "אהבה מעבר לפינה", "ג'וני ואבירי הגליל" ו"פמת"א", לצד הופעה זכורה לשמצה (שייתכן והיה מעדיף לשכוח) בעונת ה-VIP של הישרדות לצד החבר הכי טוב לשעבר איתי תורג'מן. בקולנוע הוא לקח חלק בכמה מהסרטים הישראליים הגדולים והמצליחים של זמננו, כמו "הכוכבים של שלומי", "בופור", "לבנון" ו"שושנה חלוץ מרכזי", ובשנים האחרונות הוא גם דיג'יי במסיבות, ובנה לעצמו קהל מעריצים שלא פעם מעדיף את אושרי כהן המוזיקאי על פני זה השחקן.
קריירה מרשימה לכל הדעות, אך כאמור, הוא חש את הצורך להרחיב את אופקיו ואת יכולותיו. הוא פתח חברת הפקות משלו במסגרתה יצר את הסרט האישי "סבא מסעוד" שזכה להצלחה רבה בפסטיבלים ברחבי העולם. סרטו החדש "באמצע שום מקום", בו מככבים דרור קרן ודר זוזובסקי, יוצא בימים אלו לסיבוב הקרנות בברים ברחבי הארץ. פרויקט נוסף ונשכני שלו היה הסרט "פיצה חדשה", בו הוא מעביר ביקורת ומסרים שלא בטוח שיעברו חלק בגרון לחלק מהצופים שיראו אותו.
מה המסר שעומד מאחורי הסרטים שיצרת?
"זה פרויקט של סרטים קצרים שעלו לרשת, שמדברים על האדם הקטן נגד הממסד או 'האח הגדול' אם תרצה. אלו סרטים שאני קורא להם 'קומדיה קצת עתידנית'. זה לא עתידני לגמרי, אין חייזרים מעופפים, אבל זה מאוד קרוב לחיים שלנו עכשיו. אני אתן דוגמא למשהו מהסרטים: כשמישהו מזמין פיצה מסירי, והוא מגלה לאט לאט שהיא יודעת עליו הכל. הוא רוצה להזמין קולה אבל היא לא מרשה לו כי לפי הבדיקות שלו יש לו יותר מדי סוכר, או שהיא מעירה לו על דרך התשלום שלו. האח הגדול, ואת זה כולנו יודעים, סוגר עלינו. מערכת החוקים החדשה היא קשה, אגרסיבית ואין לה שום קשר לבריאותו של האדם. יש כאן מערכת מאוד גדולה שמנסה לכפות חוקים מאוד נוקשים בשביל שליטה".
וכאן, כמו שאפשר להבין, אנחנו נכנסים לנושא נפיץ ושנוי במחלוקת – שלכהן יש כמה דעות ברורות מאוד לגביו - הקורונה. "עשיתי הצגת יחיד על פרנץ קפקא, מי שהיה אבי הפילוסופיה והראה דרך הסיפורים שלו שבני האדם לא באמת יכולים להסתדר אחד עם השני, ושבעולם הזה יש שולט ונשלט - הרצון של האדם הקטן הוא לשלוט על חייו, ואם לא נותנים לו את השליטה הבסיסית על חייו הוא משתגע. הגעתי במהלכה לתובנות מאוד גדולות ולא רק זה, הפסקתי עם ההצגה, החלטתי שזה גדול עלי ומייאש אותי, שאני לא רוצה לחשוב ככה. ואיך שזה קרה - התחילה התקופה הכי קפקאית בהיסטוריה של האנושות לדעתי, שבה כולנו מאשימים אחד את השני שאנחנו חולים, ובכולנו יש את האשמה שאנחנו מדביקים".
חרדות?
"חרדות איומות. אני בחרדה איומה כבר שנתיים, כולם! יש כאלה שמודים בזה ויש כאלה שזה יבוא להם יותר מאוחר. הכפייה הנוראית של החוקים הנוראיים שיש עכשיו, מקשה מאוד על חיים נורמטיביים.
"גם ככה החיים שלנו קשים, גם ככה יש לנו טיימליין של עד מתי נחיה ומתי זה ייגמר, ואנחנו חיים בהתקף חרדה מהרגע שבו אנחנו נולדים. אתה מנסה לחיות עם זה, ומה שעוזר לך זה לפגוש חברים, ליהנות, לטייל בעולם. ואת כל הדברים לוקחים ממך, או שמבקשים ממך אישורים בירוקרטים שמסרבלים, מקשים על האדם, ובאופן פרדוקסלי גורמים לו להיות חולה יותר. לכן התחושה הכללית שיש עכשיו היא שכולם חולים. זו גם השפעה של התדר הזה שמכניסים לנו, הפחדים האיומים האלה".
אתה מדבר על זה עם אחרים? מנסה להסביר להם?
"מצאתי שיטה אחרת. מכוון שאני לא אוהב להתווכח, להרגיש צודק מאוד או טועה מאוד, עשיתי סרטים. וכל מי שמתחיל להתווכח איתי על הנושא, אני שולח אותו לצפות בסרטים ומשם ננהל שיח. אני מעביר את האני מאמין שלי דרך האומנות. בסוף גם אתה תצמצם אותי לנקודה של אם התחסנתי או לא. האדם הוא חיה משוחררת, נתנו לנו את האפשרות ללכת בעולם, להריח ולשאוף אוויר. והממשלות קצת הפכו את העולם לבית חולים אחד גדול, שצריך להביא אישורים לכל מחלקה".
אנשים יופתעו לשמוע את הצד הזה בך?
"אני עדיין חמוד ולבבי. אני אומר את מה שאני אומר מתוך אהבת האדם. אני רוצה שלכולם יהיה טוב. אני חושב שצריך למנוע את הנוקשות הממסדית כדי שתהיה לנו שמחה בסיסית, שנוכל לחבק את ההורים שלנו מתי שאנחנו רוצים, כדי שנהיה יצורים חופשיים בעולם. החוק הראשון במדע הוא שבריאות שווה שמחה. כשבן אדם לא שמח וקשה לו - הוא נהיה חולה. אני מבקש את החופש שלנו בחזרה, רדו לנו קצת מהגב".
כשאתה מדבר עם הקולגות שלך למקצוע, מה אתה שומע מהם?
"אני קצת מופתע מהצייתנות העיוורת, אבל אני גם קצת מבין אותה. טופאק שאקור אמר 'פחד גדול מאהבה' - לא משנה מי יאהב אותך, ברגע שהוא מפחד ממשהו, הפחד חזק מכל אהבה. ואני מבין את האומנים שמפחדים ממשהו מטורף שיהרוג את כולנו. המכת פחד שהשרישו בנו השפיעה גם על האנשים שאני ראיתי כחופשיים ביותר. תמיד חשבתי שאנשי תרבות ואומנות הם אנשי חופש, אנשים שפועלים למען זכויות הפרט, והיה לי מאוד קשה פתאום לראות את הצייתנות העיוורת שלהם. עברתי מכעס, להכלה ומבקש גם מהם ללכת לראות הסרטים שלי".
יש מסר מסוים שאתה רוצה להעביר למי שצופה בריאיון?
"אני מקווה שזה יפתח להם את הראש, שהם יראו את הסרטים שלי ויבינו על מה אני מדבר יותר לעומק. בעיקר שיזכרו שיש לנו זכות בסיסית לחיות, שלא ניתנה לנו על ידי אף אחד".
10 צפייה בגלריה
"העובדה ששיחקתי בהרבה סרטים לא הופכת אותי לבמאי, זה מקצוע בפני עצמו"
(צילום: שי יחזקאל)
כהן חגג בשבוע שעבר את יום הולדתו ה-38. פעם היה רווק הולל שכיכב רבות במדורי הרכילות והפפראצי. בשנים האחרונות עושה רושם שנרגע וגם מחזיק בזוגיות יציבה עם בת זוגו מזה שנה וחצי, סשה שוטורוב.
היא לא מהתחום.
"היא הייתה פעם דוגמנית ונמאס לה. דווקא נחמד שהיא לא מהתחום".
מערכות יחסים קודמות שלך היו בווליום תקשורתי גבוה יחסית.
"תמיד השתדלתי שמערכות היחסים שלי יישארו אינטימיות, אבל זה לא היה בכוחי ודברים הצליחו לצאת החוצה. אני מאוד מאמין בלשמור על הבית, ועל החיים האישיים ועל הפרטיות, כדי לשמור על עצמי בריא. ברגע שאני חושב שהחיים שלי הם נחלת הכלל ואני מאבד את הגבול הזה בין מי אני ומי אני בחוץ - אז יש סכנה נפשית מאוד גדולה. אני רוצה לשמור על עצמי ועל הקרובים שלי".
10 צפייה בגלריה
"את מה שיש לי להגיד אני אומר דרך האומנות שלי בלבד, דרך הדמויות והסרטים שלי"
(צילום: שי יחזקאל)
אתה מאלו שעושים חשבון נפש ביום ההולדת? מגיע לתובנות?
"אני דווקא נכנס להכחשה כללית ונהנתנות של כמה ימים, נזרק באיזה מלון או מטייל. תובנות יש, אבל הן בעיקר מהתקופה האחרונה. אני חושב שהתובנה שהגעתי אליה היא להינצל מהכעס, לא לכעוס על דברים".
כי היית כזה בעבר?
"כן, יש דברים שהכעיסו אותי ועדיין מכעיסים, אבל אני אומר לעצמי שלכעוס זו לא הדרך להגיע לדברים".
אז מה כן הדרך?
"הדרך היא להכיל, לקבל, לשנות. לקבל עלייך גזרות ולא לכעוס בגללן".
נשמע כאילו אתה מתקרב לדת. מתחזק?
"מתרחן. אני מרגיש יותר רוחני עם כל יום שעובר. אני לא מאמין בדתות. אני מבין שאני אחד עם היקום, שאני חלק ממערכת גדולה, חלק מהטבע ומנסה לראות דברים ממעוף הציפור, מלמעלה".
10 צפייה בגלריה
"הממשלות קצת הפכו את העולם לבית חולים אחד גדול, שצריך להביא אישורים לכל מחלקה"
(צילום: שי יחזקאל)
אני זוכר אותך כאורח קבוע במדורי הפפראצי, כתבות שערים לפחות פעם בשנה, חגגת בכל המסיבות הכי גדולות.
"פעם חשבתי שככה אני אמור להביע את עצמי ולהעביר מסרים. כל שער היה עבורי דרך להביע את מה שאני חושב. לאט לאט זה הצטמצם לתובנה שאת מה שיש לי להגיד, אני אומר דרך האומנות שלי בלבד, דרך הדמויות והסרטים שלי, לא בכתבות. את כל השאר אני מנקה. מדי פעם עושים כתבה כדי לציין דרך".
היית שמח לפסוח על הריאיון הזה?
"אני לא רוצה להעליב אותך! אני כן מבין שעל מנת להגיע לאנשים, צריך לדבר וצריך להיפתח אני גם לא רובוט שמייצר אומנות, אני בן אדם עם אמונות ורצונות, וכן יש רצון לקרב אליי את האנשים. מבחינתי, הכתבה היא לא 'בואו תראו מי אני', אלא 'בואו תראו מה אני עושה', שיצפו בסרטים שלי ויורידו את המוסיקה שלי, שם נמצאת האמת האמיתית שלי".
אושרי הבליין שהכרנו בעבר, לא היה אושרי האמיתי?
"הוא היה אושרי האמיתי שחשב שזו הדרך, שנתן יותר מקום ליחסי ציבור, לכתבות ולכל מה שמסביב. התבגרתי".
אתה מאושר?
"יחסית לאומללותו של האדם, כן. כולנו אומללים בסופו של דבר, אבל מנסים להרים את עצמנו מהאומללות הזו, כי אנחנו נהיה חולים ובסוף נמות. מתוך האומללות הכללית של כולנו, אני חושב שאני מצליח להתמודד איתה יפה".
10 צפייה בגלריה
"ברגע שאני חושב שהחיים שלי הם נחלת הכלל ואני מאבד את הגבול - אז יש סכנה נפשית מאוד גדולה"
(צילום: שי יחזקאל)
10 צפייה בגלריה
"עבורי משחק ובימוי הם דברים קדושים, אני לוקח כל יצירה בצורה מאוד טוטאלית"
(צילום: שי יחזקאל)
צילום: שי יחזקאל
סטייינג: תומר אלמוזנינו
שיער: מספרת Grooman, ת"א
איפור: אסף מלמד
הפקה: ערן רחמני
ע.סטיילינג: שיר סמילה
צילום וידאו: אסף מגל
ייצוג אושרי כהן: סוכנות שחקנים זוהר יעקובסון - ייצוג והפקה בע"מ
לבוש:
לוק שער: ג'קט משבצות - COS, גולף - H&M;, נעליים - אייטיז
לוק 2: חולצת ג'ינס - COS, ג'ינס - אוסף פרטי
לוק 3: חולצת ג'ינס וסוודר פולו - ראלף לורן לפקטורי 54, ג'ינס - Highlight Studios
לוק 34: כובע - H&M;, חולצה וסריג - Acne Studios לורנר רמת אביב, מכנסיים - COS
