שחר טבוך לשער Pplus
(צילום: ירון ברנר)
שחר טבוך לא מוכן להתחייב על הגדרה אישית. הוא גם שחקן וגם זמר, מצד אחד כוכב נוער, מצד שני פונה גם למבוגרים: "השאלה הזו של 'איך הייתי מציג את עצמי' זה משהו שאני פוגש כל יום. לא יודע, אני מי שבא לי", הוא אומר. "יום אחד אני קם בתור שחקן, יום אחד אני רוצה לשיר ויום אחד אני רוצה ליצור תוכן. יום אחד אני רוצה לדבר על היסטוריה ויום אחר אני רוצה להיות במחשב וללכת לישון בעשר. כל פעם אני בן אדם אחר, אז לא באמת הייתי יודע לשים את האצבע. הייתי אומר – שחר". הוא מסכם.
הוא יחגוג החודש את יום הולדתו ה-23, ובאותה נשימה גם יציין, תאמינו או לא, עשור לקריירת בידור מצליחה. ב-2012 הוא הצטרף לערוץ הילדים והגיש את התוכנית "קליק" ואת תוכנית המתיחות "סתאאאם!". לאחר מכן שיחק בתיאטרון בהצגה "מירל'ה אפרת", השתתף בשנה שעברה בפסטיגל ופיתח קריירה טלוויזיונית ענפה בסדרות כמו "תברחו", "משפחה בהנפקה", "סקיי" ו"מי הבוס". אבל הפרויקט שכנראה הפך אותו לכוכב באופן רשמי עבור צעירים ומבוגרים כאחד היה "שעת נעילה" של כאן 11, בה גילם את אבינועם, החייל העדין והרגיש שמגדל קיפוד כחיית מחמד.
מרגיש שאתה על הגל.
"חמסה, בעזרת השם. מה שאתה אומר, אני לא יודע".
אתה לא לוקח אחריות.
"מה שנותנים - אני לוקח, מרביצים - אני בורח".
עשית מלא סדרות נוער, אבל הפריצה הגדולה שלך הייתה עם "שעת נעילה".
"זה מאוד מרגש. האפשרות להיות כלי שמספר סיפור כל כך משמעותי ולייצג אותו, זה לא נתפס. בזמן החזרות ובכל העבודה לא באמת עיכלתי, לא הבנתי מה זה אומר לקחת חלק בפרויקט כזה. לא הבנתי שאני הולך להיפגש עם אנשים שאשכרה נלחמו במלחמה הזו, שאשכרה היו שם על הגבול, שעשו את התפקיד ששיחקתי. ועזוב שבהכנות הכרתי את האנשים הכי מדהימים, שהם הגיבורים של המדינה מבחינתי, אבל הייתה לי האפשרות לשמש כלי שמספר לצופים את הסיפור של הגיבורים האלה. לדעת שזה היה הדבר שבזכותו אנשים הכירו אותי, זו באמת הייתה מתנה ענקית".
הרגשת שהתפקיד הזה עומד להיות מקפצה עבורך?
"כשצילמתי את זה, לא הרגשתי ככה כשתדע. וברגע שהבנתי כמה זה גדול... זה היה בזמן הקורונה, כשכולם היו בבתים בגלל הסגרים. ואני זוכר שכשיצאתי בפעם הראשונה מהבית לסופר ומישהי עצרה אותי. 'הקיפוד!' היא אומרת לי. לא הבנתי, שאלתי 'איפה?'. היא ענתה 'לא, זה אתה עם הקיפוד', ואני כזה 'כן, את מכירה אותי? את רואה?'. בקיצור, שם התחלתי להבין שאנשים מתחילים לזהות, וזה נורא מרגש".
הדמות שעשית היא של בחור עדין, שברירי ורגיש, בזמן שמסביבך כולם היו מאצ'ואיסטים. איך זה הרגיש?
"זה כיף, כיף לייצר דיסוננס ובלגן. ככה זה בצבא היום, יש מגוון כל כך רחב של חיילים וחיילות, זה מדהים שיש מקום לכל אחד, יש כל כך הרבה סוגים, וזה היה כיף, אהבתי להיות הטווינק".
בשנת 2017 טבוך ניסה את מזלו בעונה הרביעית של "הכוכב הבא" (זו שבה ניצח אימרי זיו), אך נכשל כבר בשלב האודישן. לקח לו כמה שנים, אבל הוא לא ויתר על הקריירה המוזיקלית ובחודשים האחרונים הוציא שני סינגלים ראשונים.
"הרבה מאוד זמן רציתי לעשות מוזיקה", הוא מודה. "למדתי מוזיקה, זה מה שהתמחיתי בו. גם הייתי מעבד מוזיקלי בלהקות הצבאיות, אבל היה לי פחד מאוד גדול להוציא מוזיקה משלי. היום אני הרבה יותר מוכן. אני עדיין לומד אבל יודע מה אני רוצה ליצור, שזה כיף. אני מביא את התיאטרליות שלי בתור שחקן למוזיקה, ואני מרגיש שזה מה שהופך את זה לשלי".
לפני כחודש הוא הוציא את השיר "מישבאלי", שהפך ללהיט ולווה בקליפ עתיר כוכבים שכלל, כך נראה, כמעט את כל חברי הביצה הצעירה - מליבי רן (שגם כתב והלחין את השיר) ועד עדן אלנה וקים אור אזולאי. אפילו נועה קירל קפצה להתארח. כשאני שואל אותו איך הצליח לקבץ לקליפ אחד כל כך הרבה קולגות מפורסמים, הוא פורץ בצחוק: "פיפי שאתה קורה לזה קולגות! אמרתי לך, הן חברות שלי".
תמיד יש את טענה הזו שאין באמת חברויות בתעשייה.
"תקשיב, זה בולשיט. למה כולם אומרים את זה? זה שטויות. כל מי שבא, בא כי הם חברים שלי. לא היה שום אינטרס, זה הכל כי הם רצו להרים לי והיינו ביום כיף".
לטבוך יש ראייה מאוד אופטימית על החיים, יש שיגידו קצת נאיבית. אולי זה בגלל גילו הצעיר, ייתכן וזו פשוט האישיות שלו - לבבית שרואה את הטוב שבכל דבר. "בסופו של דבר כל עם ישראל הוא משפחה, כולם אחים וצריך להיות ביחד" הוא מסביר.
אולי. אבל בתעשייה הזו הרבה פעמים אנשים מתחברים מתוך אינטרס להתקדם הלאה, לא באמת מתוך חברות אמיתית.
"אני מבין מה אתה אומר, אבל השיטה שלי היא פשוט לעצום עיניים ולסמוך על בורא עולם שיכוון אותי לאנשים שאני צריך להיות איתם. ואם לא, אז זה שיעור שלמדתי. בסופו של יום אני מרגיש שאני בא עם לב פתוח. כשאתה בא עם הלב על המגש, אתה מקבל בחזרה לב של מישהו אחר, ככה זה מרגיש לי אז אני זורם על הדרך הזו".
הדמות שעשית בפסטיגל הייתה של נער שסובל מבריונות. סיפרת בעבר שזה משהו שיצא לך לחוות בעצמך.
"שמע, כל אחד באיזשהו מקום חווה בריונות, בין אם אלו מכות או קללות או במובן של 'לא הזמינו אותי' או 'יורדים עלי בקטנה'. כל אחד חווה את ההרגשה הזו ואי אפשר להתחמק ממנה. בסופו של דבר זה מחשל אותך וזה גם חשוב.
"אני עברתי את זה כשהייתי בתיכון וביסודי. בתיכון היה לי ממש טוב, אבל היו אנשים שלא מהתיכון שלא ממש קיבלו את זה, וחוויתי מקרים של אלימות, קללות, השפלה".
12 צפייה בגלריה
"אמא שלי הייתה בהלם לשנייה כשהתחזקתי, אבל היום היא מדליקה איתי נרות והיא מתה על זה"
(צילום: ערן לוי)
למה נראה לך שחווית את זה, מה גרם להם להציק דווקא לך?
"יש את השלב הזה שאתה מתבגר ומגלה מי אתה. בשנה הזאת הייתי נראה ככה, בשנה אחר כך הייתי נראה ככה, אז נורא חיפשתי את עצמי. יצאתי מהארון בגיל מוקדם, בגיל 14, שזו בחירה אמיצה אבל היו לה השלכות. הייתי הגיי הראשון בתיכון, הגיי הראשון בחוג, הגיי הראשון בזה... אז אתה הופך להיות הראשונה שאנשים מכירים משהו. בגלל שיש אימג' מסוים, שלצערי הרב חלק מהאנשים רואים את הקהילה כדבר מסוים, ספציפי ונישתי. אז יורדים עליך. 'אתה הומו, אתה זה עם השמלות'. קודם כל מה הבעיה להיות עם שמלות?
"גם הייתי ילד סנטר ברמות, אני עדיין גאה בזה, אני הכי ילד סנטר. הייתי הולך רק עם חולצות עד לפה, סופר גותי כזה והיה לי פוני עם צבעים אדומים בשיער... אל תשאל. והייתה שנה שהייתי רק עם שלייקסים וכובעי מגבעת".
זה נתן לגיטמציה אנשים לבוא ולהציק?
"הייתי עוף מוזר וזה בסדר. אני באמת חושב שזו הייתה הדרך שלי להבין מי אני, ואני מאוד שמח על התגובות שקיבלתי. בדיעבד אפילו מאושר על זה".
גם על האלימות?
"שמע, אין מה לעשות. אם אני לא אהיה מאושר על זה, אז שאבכה כל הזמן? אז אני שמח".
צמחת מזה.
"מאוד. זה הפך אותי למה שאני היום. זה חישל אותי למה שאני היום. אני עדיין אוהב לעשות דברים עם המון חמידות וחן, אבל אל תדאג, יש לי גם ביצים".
12 צפייה בגלריה
"עברתי בריונות כשהייתי בתיכון וביסודי. חוויתי מקרים של אלימות, קללות, השפלה"
(צילום: ערן לוי)
גיל 14 זה גיל מאוד מוקדם לצאת מהארון, איך באמת הסביבה קיבלה את זה, המשפחה?
"אמא שלי... אין על אמא שלי, היא עשתה חזרות עם חברה שלה, היא הכינה את עצמה".
היא ידעה?
"היא הרגישה, בטח. אמא יודעת. טוב, אמא שלי יודעת. הייתי רקדן, זה לא היה כזה קשה. היא יזמה את השיחה. היה לי מאוד קשה להגיד שאני הומו. לא משנה כמה אמא שלך אוהבת אותך ותומכת בך, ועד כמה ההורים שלך אוהבים ותומכים, זה עדיין מפחיד מאוד. היו ימים שהייתי סוגר את הדלת ובוכה לאלוהים 'בבקשה בבקשה בבקשה שאני אהיה רגיל'. והיום אני רגיל. מה זה רגיל... אתה מבין למה אני מתכוון".
פחדת שיהיו השלכות? שיזרקו אותך מהבית?
"שמע, זה מצחיק להגיד כי ההורים שלי הכי תומכים בעולם, אבל כשאתה בארון אתה לא רואה את זה בפרופורציה. כשסיפרתי לאמא שלי, לא הצלחתי להגיד 'הומו', אמרתי 'אני אוהב בנים כמו שאני אמור לאהוב בנות'. ואז היא אמרה לי 'אני יודעת. שחר, כשכולם רקדו בגן ככה ואתה רקדת ככה, אני הבנתי לבד'. זה היה נורא מצחיק".
12 צפייה בגלריה
"מתבייש להתחיל בלייב עם בחורים. אני צריך להיות יותר אמיץ בסיטואציות האלו"
(צילום: ערן לוי)
מה עם אבא?
"עם אבא שלי זו הייתה סיטואציה קצת אחרת. ההורים שלי גרושים והוא... זה קצת פחות טבעי לו, הוא פחות מכיר את העולם הזה. אחלה גבר אבא שלי, אני מת עליו, איזה איש. כשסיפרתי לו, הוא לא דיבר איזה 20 דקות ואני כאילו, 'אבא תגיד משהו'. הוא אמר 'אני מקבל אותך כמו שאתה ואני אוהב אותך'. הוא מדהים ואני אוהב אותו מאוד. זה כל כך לא מובן מאליו. אבל כן, בורכתי, חמסה".
אני שם לב שבמהלך השיחה שלנו יצא לך להזכיר הרבה תפילות ואת אלוהים.
"הו, הנה השיחה - הוא הומו ודתי. אלו שאלות ששואלים אותי כל הזמן, אבל אני שמח כי זה באמת חשוב. תראה, אני מאמין, אני מאוד מאמין וזה חשוב לי. זה מסע שגיליתי עם עצמי, בורא עולם זימן לי להכיר אנשים במקומות מסוימים שעזרו לי להבין את זה.
"המשפחה שלי יחסית חילונית, לא היה אצלי אף אחד ששומר שבת, אבל לפני כמה שנים נסעתי עם חברה לפולין והיה ערב יום כיפור. שתבין, הייתי בחו"ל ביום כיפור. היא החליטה לחזור למלון ואני רציתי להמשיך לטייל. נשארתי לבד ב-10 בלילה בפולין, ברחוב, לא יודע מה לעשות. ואיפה אתה מרגיש הכי בטוח? בבית כנסת, איפה שיש לי אנשים, היהודים שלי. כי אין מה לעשות, אנחנו עם מאוחד. כשאני נכנס לבית כנסת אני מרגיש את החיבה, הזיקה, במיוחד כשאתה מישראל".
12 צפייה בגלריה
"השיטה שלי היא פשוט לעצום עיניים ולסמוך על בורא עולם שיכוון אותי לאנשים שאני צריך להיות איתם"
(צילום: ערן לוי)
ושם הייתה לך הארה?
"נכנסתי לבית הכנסת והיה בחור פולני בכניסה שדיבר איתי והביא לי ספר יהודי מגרמניה, ומישהו מצרפת ומישהו מאיטליה ואמרתי "וואו, אני חלק מדבר כל כך גדול ומדהים שאני לא יודע עליו כלום'. כולם התרגשו לשמוע שאני מישראל, ואני כאילו 'אתם אולי יותר יהודים ממני', התחלתי ללמוד, לקרוא, להעמיק ולשמוע, ומצאתי את הדרך של מה שמתאים לי. אני לוקח מהדת דברים שאני מחבק ושאני יכול לחבק, וזהו, אני מאושר".
מה יותר קשה למשפחה, התחזקות או יציאה מהארון?
"שאלה נדירה. שמע, בתכלס זה לא היה קשה. אמא שלי הייתה בהלם לשנייה אבל היום היא מדליקה איתי נרות והיא מתה על זה. לאבא שלי זה היה מדהים, זה ממש קירב בינינו כי המשפחה שלו יותר מסורתית אז אני פק"ל שישי אצלם שם בקידוש".
שומר שבת?
"שומר שבת".
"זה לא משפיע על הקריירה?
"זה יכול. אבל אם אתה עושה משהו ומאמין בו אז אתה יכול לעשות הכל בעיניי. אני מאמין שאם בורא עולם מזמן לי משהו, אז אני יכול לסמוך עליו שאוכל לעשות את הדברים בצורה הנכונה".
אתה לא חושב שמתישהו זה יגמר? רמת אמונה, או שכבר לא יהיה לך נוח?
"להפך, זה עשה לי את החיים הכי נוחים בעולם, אתה לא מבין אפילו. אתה כל שישי-שבת במרדף גדול של לצאת, לבלות, לכבוש. אתה שוכח מה הדבר הכי חשוב – משפחה וקצת זמן לעצמך. מתי בפעם אחרונה ישבת כמה שעות מנותק מהטלפון שלך, רק אתה והמשפחה שלך? זה מנקה אותך בצורה הכי מדהימה שיש, אתה מבין? אני פתאום מתחיל להבין איזה מזל יש לי, ואיזו ברכה שיש לי את סבא וסבתא שלי והמשפחה שלי. זה לא צחוק, זה מדהים".
בוא נדבר על מערכות יחסים. הייתה לך?
"הייתה, לפני כשמונה חודשים וזה לא הצליח. באנו ממקומות מאוד שונים, אני הייתי במקום אחד, הוא היה במקום אחר ולצערי נאלצנו להיפרד".
איך מכירים בחורים כשאתה מפורסם?
"שמע, אני באפליקציות היכרויות".
רגיל?
"רגיל, עם הגיל, עם הכול, מה זה משנה. אתה יודע מה הכי כיף לי? שכותבים 'השיר שלך נדיר', תודה! פעם אחת מישהו כתב לי 'שמע, השיר שלך בושה לישראל', ואני כזה 'תודה, אבל זו אפליקציית היכרויות. אתה רוצה, תכיר, אל תבוא ותרד לי על השיר, את זה אתה יכול לכתוב לי בפייסבוק'. מנסים, אתה יודע. ברור שהחלום האידיאלי הוא שאני אכיר את הבחור בעבודה או במקום אחר, בבית קפה. אבל אני לא מוותר על האהבה, היא תבוא ואם אני צריך להתאמץ טיפה, אני אתאמץ".
לא קשה להיות באפליקציות כשאתה אדם מוכר וכולם יודעים מי אתה?
"אז מה? אז יגלו שאני בטינדר, אז מה? באמת אני שואל. מה זה משנה? אוקיי, אז אני בטינדר, ו...? אני רוצה להכיר כמו שאתה רוצה להכיר, כמו שהיא רוצה להכיר. כולם רוצים להכיר".
12 צפייה בגלריה
"כשסיפרתי לאמא שלי, לא הצלחתי להגיד 'הומו', אמרתי 'אני אוהב בנים כמו שאני אמור לאהוב בנות'"
(צילום: ערן לוי)
מה אתה מחפש בגבר?
"לא יודע. כשאני אכיר אותו, אני אדע".
אתה בסצנה? אתה יוצא למסיבות?
"אני כותב שירים למסיבות אבל הולך לישון בעשר. ומה מצחיק? שהשיר שלי לא שומר שבת, אבל אני כן, שזה פיפי. אני לא יוצא כל כך אבל אני משתדל, אני לא מוותר לעצמי. עדן דניאל גבאי, הוא אחד החברים הכי טובים שלי בעולם, והוא אומר לי 'שחר, היום אתה יוצא', כי הוא רוצה שאני אתחיל להכיר. אז הוא מוציא אותי בכוח".
מתחילים איתך בחוץ או שאתה מתחיל?
"האמת שלא כל כך. אני גם מתחיל, אני גם שולח הודעות אם אני מרגיש לנכון, אבל מתבייש להתחיל בלייב. אני צריך להיות יותר אמיץ בסיטואציות האלו. אני אהיה יותר אמיץ".
12 צפייה בגלריה
"אני לא מוותר על האהבה, היא תבוא ואם אני צריך להתאמץ טיפה, אני אתאמץ"
(צילום: ערן לוי)
12 צפייה בגלריה
"אני עדיין אוהב לעשות דברים עם המון חמידות וחן, אבל אל תדאג, יש לי גם ביצים"
(צילום: ערן לוי)
צילום: ערן לוי
סטיילינג: קים אליהו
איפור ושיער: אלכס סיבקוב
הפקה: ערן רחמני
צילום וידאו: ירון ברנר
ייצוג שחר טבוך: סוכנות פרי כפרי בניהולה של שלי אלוני
יחסי ציבור: נטע הר-לב
יחסי ציבור מוזיקה: רונית ארבל
קרדיטים לבוש:
לוק שער: חליפה - דיוויד ששון, נעליים - אוריג׳ינל
לוק כתום: סוויטשרט ומכנסיים - סאליאור דנינו, גרביים - אוסף פרטי, חולצה מכופתרת לבנה - דיוויד ששון
לוק סוודר: סוודר - זוהר בן סימון מעצבת, ג'ינס - דיזל
לוק פרחים: חליפה - Lihi pickelny
לוק ריאיון וידאו: אוסף פרטי
