איתי שגב בשער Pplus
(צילום: אסף מגל)
"אני כבר אסדר לך את הכותרת לכתבה", מבטיח איתי שגב בתחילת השיחה שלנו. "זה ברור, נכון? לא צריך לחשוב יותר מדי. זה 'הילד בן 50'. שקוף, צפוי, אבל מתבקש".
איתי שגב חגג מוקדם יותר החודש את יום הולדתו ה-50. הוא היה אחד מכוכבי הילדים הגדולים במדינה בשנות ה-90, שני אולי רק למיכל ינאי, לצידה גם כיכב בהצגת הילדים המצליחה "הקוסם". הוא היה אחד המנחים האהובים ביותר וכשסיים את משמרת הצהריים שלו בערוץ הילדים, קפץ היישר לפריים טיים של ערוץ 2 בתוכנית "הקומדי סטור", שהייתה אחת ההצלחות הטלוויזיוניות הגדולות ביותר בניינטיז. בעוד שמנחים אחרים בערוץ שמרו על תדמית "האחים הגדולים", שגב הפרוע והשטותניק נתפש יותר בתור החבר הטוב שכולנו רצינו שיהיה לנו. "יש תגובות מבאסות כשאני מספר שאני בן 50", הוא מודה. "התגובה היא 'מה?! לא יכול להיות!'"
אני חושב שהרבה שואלים את עצמם, "איך קרה שאיתי שגב כבר בן 50?"
"כן, מה אני אעשה, לא עשיתי את זה בכוונה. גם תמיד זוכרים אותי בתור הילד מערוץ הילדים או מ'הקומדי סטור'. אומרים לי 'גדלנו עליך', ותמיד אני שואל 'על מה גדלתם?' מי שאומר 'קומדי סטור' הוא בן 30 ומעלה, ערוץ הילדים זה 20-30 ו'הישרדות' זה עד גיל 20'.
"פעם אחת, וזה אמיתי לגמרי. ילדה אחת אמרה לאמא שלה 'הנה איתי שגב מהישרדות' אז האמא שואלת אותה, 'את רוצה להצטלם איתו? אין בעיה'. תופסת לי את היד, עושים סלפי, ואז תוך כדי שהיא מצלמת אותי עם הבת שלה היא אומרת לה 'את מכירה אותו עכשיו, אני הכרתי אותו כשהוא היה חתיך'".
אחת הסיבות שבגללה ייתכן והקהל מופתע בכל פעם מחדש לגלות שאיתי שגב כבר לא ילד, היא שאחרי שנות השיא בקריירה הטלוויזיונית שלו, הוא לקח צעד אחורה ודי נעלם מהעשייה הציבורית. העובדה שלא ממש התבגר לנגד עינינו בעשורים האחרונים, גרמה לפרסונה המוכרת שלו להיטבע היטב בבועת זמן נוסטלגית. כלומר – במציאות כבר בן 50, אבל עבור רבים, הוא עדיין איתי שגב הצעיר והקופצני מהטלוויזיה.
זה המקום שחשבת שתהיה בו גיל הזה?
"יש לי מחשבות ותובנות, אני מנתח את הדברים וחושב 'איפה הייתי יכול להיות'. אני חושב שעם כל הדברים שעשיתי, הייתי יכול להיות מסודר יותר עכשיו. כלומר, לא במובן של בלאגניסט אלא מסודר כלכלית. החלום שלי זה לא להיות עשיר, אלא שאוכל לכלכל את עצמי בסבבה. אני מבחינתי יכול לגור בדירת חדר, אני רק צריך מחשב, שאוכל לכתוב, ואת הספרים ואינטרנט לפורנו".
אז למה אתה לא מסודר כמו שהיית אמור להיות?
"אולי זה משהו בהתנהלות שלי. לא ממקום שחצני, אבל הלוואי והייתי יודע קצת לעוף על עצמי. כשאני אומר להיות מסודר, שוב, הכוונה היא לא ללהיות עשיר, אבל גם לא להיות חרד לפרנסה".
אתה עדיין חרד?
"כל הזמן, ברור. במיוחד במקצוע שלנו, במיוחד אחרי הטראומה שהייתה בעקבות הכתבה ההיא. זה עדיין נשאר".
שגב מתייחס לכתבה גדולה שפורסמה עליו לפני כארבע שנים, בה סופר שנותר מרושש כלכלית וחסר בית, בניסיונותיו לפרנס כראוי את בתו, שהייתה אז בת 16. המידע הזה התקבל בהפתעה, לא רק מכיוון שמדובר היה באיתי שגב כוכב הטלוויזיה, אלא גם מכיוון ש-6 שנים קודם לכן זכה ב"הישרדות VIP" וגרף את פרס הזכייה הגדול.
כשאמרתי לאנשים שאני מראיין את איתי שגב, חלקם אמרו 'מה איתו, שמעתי שהוא היה גר ברחוב', ושאלו לאן נעלם הכסף שהרווחת ב"הישרדות".
"זה מה שמבאס, שזוכרים בעיקר את הכותרות ואת הפרומואים. אז בוא אני אענה לך. הלכתי ל'הישרדות' כי שילמו לי כסף, אחרת לא הייתי עוזב את הבת שלי לחודשיים. זה היה בשבילי עבודה, ולא הסתרתי את זה. וכן, זכיתי, אבל היו לי קצת חובות שכיסיתי. יש קטע כזה היום, שכל טוקבקיסט הוא עיתונאי שיודע. אז טוקבקיסט אמר 'כן, הוא עשה סמים, זונות, הימורים'. ושתקתי, בלעתי רוק עד עכשיו. אולי כן כדאי שאני אגיד את זה, כי נמאס לי ששואלים כל הזמן לאן הלך הכסף או שטוענים שאני משקר. כן, היו לי חובות, אבל גם תרמתי ונתתי המון כסף, הרבה מאוד כסף תרמתי אחרי הזכייה הזו. בוא נאמר שיש היום ילד שחי בזכותי. אמיתי, כן? עד עכשיו לא דיברתי על זה, ואני אומר את זה עכשיו לא כדי שיגידו 'תראו איזה צדיק', ממש לא, אני לא מספר חצי מהדברים שעשיתי, כי זה לא מעניין".
הרווחת הרבה כסף בתוכנית, לא רצית קודם כל לדאוג לעצמך?
"לא יודע, אני לא טוב בזה. זה נשמע קלישאתי, הרי כל סלב שמתראיין אומר ש'האושר האמיתי שלי זה לראות את החיוך של הילדים, ההתנדבות זה האושר'. אבל זה באמת האושר שלי. באמת".
מה היית אומר עכשיו לאיתי של אז, שהיה כוכב בן 20 ומשהו?
"שאלה יפה, אתה יודע למה? כי שאלת מה היית אומרת לאיתי, ולא מה היית אומר לאיתי שגב. ויש הבדל. לאיתי הייתי אומר 'תהיה יותר איתי שגב', יותר לשחק את המשחק. אף פעם לא ידעתי לשחק אותו. כי לרוב לא משנה מה אתה אומר אלא איך אתה אומר, המסביב. הייתי בוס מאוד מאוד גדול, עורך של סדרות, יצרתי סדרות, ואני מגיע למשרד ושואל 'מה קורה אח שלי?', הולך עם חולצות של מיקי מאוס ועושה שטויות. האמת שלך יכולה לצאת יותר טוב החוצה כשאתה עוטף אותה בתדמית, בכותרות".
ואתה מרגיש שלימים זה התנקם בך, שלא שיחקת את המשחק?
"כן, בוודאי. היו לי למשל הרבה סטאז'רים שהיום הם מנהלים בכירים. למה? הם מוכשרים והכל, אבל ידעו איך ומה לעשות. היה עליי לא מעט פעמים דיבור כזה בתעשייה, 'איתי שגב הוא גאון, אבל הוא שטותניק, בעייתי, תזזיתי, משוגע'. אני חושב שמה שאני כן גאה בו, זה שהצלחתי להיות איתי שגב מבלי לאבד את איתי. זאת אומרת, לא היה הרבה פער בין איתי לאיתי שגב".
אם הייתי שואל כמה כוכב היית, מ-1 עד 10?
"10. הייתי כוכב גדול".
ומה קטע את זה?
"השאלה היא מה זה כוכב. שאלת אותי קודם אם אני חושב שיזכרו אותי, ואני חושב שיזכרו. כי עשינו דרך. פעם היה נורא קשה להגיע - אבל מי שהגיע נשאר. היום, אתה יודע... ושוב, אני לא אומר בגנות אף אחד, יש הרבה מוכשרים ואושיות רשת שהם מוכשרים, אבל בתכלס, אם אתה לוקח מישהו שלומד בבית ספר למשחק, ומישהו שצילם את הכלב שלו מפליץ ואוכל טופי ויש לו מלא לייקים – למי מהם יש סיכוי יותר גדול להיות בטלוויזיה?
"כל זה אף פעם לא היה עבורי מדד לכוכבות. מה שאתה רוצה, היה לי: הייתי איש השנה, נכנסתי לספר השיאים של גינס בתור הסלב שקיבל הכי הרבה מכתבים ממעריצים. אבל לא בגלל זה הייתי כוכב. אתה יודע מתי הרגשתי כוכב? בזכות היכולת של לקחת ולעשות דברים, כשעשיתי בזמנו הצגת יחיד בתיאטרון בית לסין, עיבוד לספר של יאנוש קורצ'ק. כל מי שהיה בהצגה הזו, זה אפילו לא חצי אחוז רייטינג, אבל מבחינתי ההרגשה הייתה שאני אפילו יותר כוכב. אני מרגיש כוכב כשאני יכול להרשות לעצמי להיות איתי. ככל שאני מרשה לעצמי להיות איתי, בין אם הקהל מקשיב לי או לא, אז אני מרגיש הרבה יותר כוכב".
מבאס אותך שבהשוואה לאיתי שגב של ערוץ הילדים אתה כבר פחות בטופ?
"לא. זה לא מבאס אותי, כי שמחתי אז והיה לי טוב לא בגלל שהייתי בטופ אלא כי נהניתי ויכולתי לעשות מה שרציתי. זה מה שמבאס אותי, שאני לא יכול לעשות עכשיו מה שאני רוצה. אני מתגעגע לתקופה הזו, זו הייתה תקפה של עשייה. 'הקומדי סטור' למשל, נהנינו מהחזרות, מהפגישות, פחות מהצילומים. היה יותר פירגון, אחת הסיבות שהקומדי הצליח הייתה כי באמת פרגנו אחד לשני, אמרנו 'נלך, נכתוב'. אני מתגעגע לתקופה הזו".
כמה אהבת את זה? השידורים החיים, התלבושות, הפאות, הקהל.
"את הפאות והתלבושות פחות אהבתי. מהשידורים החיים ומהאדרנלין נהניתי. ושוב אני אומר, נהנינו מהיצירה. אני זוכר שאמרתי 'תן לי לעשות ושאף אחד לא יראה'. ב-2011 הוצאתי אלבום שקיים עד היום בארגזים. אין לי אומץ לעשות אותו ומבחינתי אני מאושר. למה? שלחתי את הטקסטים לנתן זך והוא פרגן לי על המילים".
אתה בקשר עם מישהו מהחברים מפעם?
"עם עינת ארליך אני מדבר מדי פעם, גיל ססובר כמובן, עודד מנשה מדי פעם. שוב, זה תקופה כזו שבאמת לא התחרינו אחד בשני, באמת פרגנו ונורא אהבנו אחד את השני, באמת היינו משפחה. גם קומדי סטור זו משפחה".
היו אנשים שהתרחקו?
"כל הזמן. הקהל לא נוטש אותי כי הוא נאמן לתקופה שאני חלק ממנה. אבל כן, החברים הם לא אותם חברים. אני יודע מה מדד הפופולריות שלי לפי כמות ההשקות שמזמינים אותי אליהן. לאיתי שגב היו הרבה חברים, וזה לאט לאט יורד, כי פתאום יש כוכב אחר ב'הישרדות', כוכב אחר שם. זה יורד ואני נשאר איתי".
מה אתה עושה בימים אלו?
"איפה שאין כסף, שם אתה תראה אותי. אני עושה הרבה הרצאות על ספרות, שירה ותנ"ך, גם לילדים. חוזר לסטנד אפ בקרוב מאוד. לא זוכר את התאריכים (תיאטרון תמונע ת"א 11.4, input1 ברחובות 20.4 ו"הגלריה שבחווה", סתריה 30.4 - ב"ז). אני כותב המון, בקרוב יוצא רומן שכתבתי, כותב הרבה שירים ומחכה לתשובות לפורמטים".
נשים מתחילות איתך?
"גם אם כן, אני לא יודע לראות את זה. אני גם לא מהבליינים, אני לא כל כך יוצא אז אין להן איפה להתחיל איתי".
לא שולחות הודעות בפייסבוק, או ניגשות אחרי הרצאה ומשאירות פתק?
"כן, משאירות, אבל אני נורא נבוך מהדברים האלה. גם יכול להיות שהן לא מתחילות איתי, יכול להיות שזה סתם 'אהבתי את מה שעשית', זה לא בהכרח להתחיל איתי".
אתה מחפש זוגיות?
"איפה לחפש, איפה מוצאים? בברים? במועדונים? אני גם לא בן אדם של סטוצים. אבל זה לא כיף להיות לבד. זה משמח אותי לא להיות לבד, זה לא כיף. הקורונה הכתה בי, נתנה לי סטירה. חליתי ואני בבית בבידוד, ממש הרגשתי רע ואתה אומר 'וואלה, אתה לבד'. אתה כבר לא ילד, זה מלחיץ".
כשהיית צעיר, בשיא ההצלחה, היו חיזורים? התחילו איתך?
"כן, אבל הייתי גם חננה כזה. הכל אצלי התחיל מאוחר. הייתה איזו מישהי מבוגרת, היה מה שהיה, והיום יש מצב שאם אתה הולך איתי ברחוב, אנחנו מסתכלים על מישהי כמעט בת 80. אני בוטה מדי?"
מה אתה מאחל לעצמך ל-50 השנים הבאות?
"שזה לא יהיה 50 שנה, זה מוגזם. מה אני מאחל לעצמי? אתה יודע, אצל פו הדב, כשלאיה היה יום הולדת, פו הדוב אמר לו 'מזל טוב, אני מאחל לך יום הולדת שמח', אז איה אמר לו 'יום הולדת שמח גם לך פו הדב'. פו הדוב ענה לו 'זה לא יום ההולדת שלי, זה יום ההולדת שלך', ואיה אמר 'אז מה, אני רוצה שיהיה לך טוב. אם יהיה לך טוב, אז גם לי יהיה טוב'. אני מאחל לעצמי, שיהיה לאנשים שאני אוהב טוב, זה מה שאני מאחל לעצמי".
10 צפייה בגלריה
" אני יודע מה מדד הפופולריות שלי לפי כמות ההשקות שמזמינים אותי אליהן"
(צילום: ערן לוי)
צילום: ערן לוי
סטיילינג, איפור ושיער: ענבל שומר
הפקה: ערן רחמני
צילום וידאו: אסף מגל
קרדיטים לבוש:
לוק שער: חולצה סימפסון - Spring light the designer (חולצה עבודת יד מבד מקורי מ-94, תפורה ממצעים)
לוק חולצה ומכנסיים שחורים - מישימונו ופרא. זר פרחים - ביני בוקט
לוק ז'קט בז' וגולף לבן – אוסף פרטי
לוק חולצה כתומה ומכנסיים בהירים - אופיר איבגי, נעליים - צ'לסי
מכנסיים ירוקים - צ'לסי, חולצה שחורה - אוסף פרטי
