כתבת השער של משה פרץ
(צילום: אוראל לוי)
משה פרץ מגיע לריאיון בשעת בוקר מוקדמת, כשהוא נראה רענן במיוחד. קצת מפתיע בהתחשב בעובדה שערב לפני הוא התארח בהופעת הענק של אייל גולן בבלומפילד, אבל עוד יותר בגלל העובדה שיש לו ילדים קטנים בבית, והמושג שעות שינה - ממנו והלאה. "דווקא הלכתי לישון מוקדם", הוא אומר בחיוך אך מבהיר: "עם ארבעה ילדים זה תמיד עמוס, אבל אני אוהב להיות בתנועה, זה מפרה אותי. זה לחץ טוב".
כבר 18 שנים שפרץ הוא אחד הזמרים המצליחים בתעשייה: משחרר להיטים בקצב, חתום על שירים שהגיעו לראש מצעדי הפזמונים, שפט בתוכניות הריאליטי הגדולות ומופיע כמעט כל ערב. בנוסף, הוא אחראי על טיפוח הדור החדש – ואנחנו לא מתכוונים רק לבת חסותו אגם בוחבוט שעוד נחזור אליה בהמשך, אלא לילדים שלו, שמגיל צעיר מגלים כישרון אומנותי. "אני חושב שלריף, הקטנה שלי, יש כישרון שירה מאוד חזק ולמיכאלה הגדולה יש את התנועתיות – היא רקדנית ברמה גבוהה מאוד. אתם עוד תראו קליפ שהיא תוביל אותו מההתחלה ועד הסוף, עכשיו עוד קצת מוקדם לה לדעתי".
כאמור, לפרץ ולאשתו ירדן יש ארבעה ילדים קטנים: מיכאלה (7.5), התאומים נועם וגיא (6) וריף (4). בני הזוג לא מגיעים ליותר מדי אירועי השקה ומדורי הבידור והרכילות צמאים לכל פיסת מידע שהם מוכנים לספק. אלא שבניגוד לזמרים אחרים בקליבר של פרץ, נדמה כי הוא מצליח להשאיר את ענייניו האישיים - פרטיים. הסוד? מבחינתו זה מאוד פשוט: "כשיש הרבה רעש בחוץ, סוגרים את הדלת", הוא אומר על ההשוואה לזמרים אחרים שהחיים האישיים שלהם עולים לכותרות מדי שבוע. "אנחנו זוג נורמלי כמו כל זוג אחר".
ובכל זאת, איך מצליחים לתחזק קריירה, זוגיות והורות ל-4 ילדים?
"אם היית שואל אותי את זה פעם, הייתי עונה לך 'לא יודע'. אבל כנראה שהתשובות מגיעות עם הזמן, אתה מגלה שאתה סופרמן, לא יודע איך להסביר לך. זה לא פשוט. אני לא יודע איך אני עושה את זה אבל זה קורה".
אתה אבא טוב?
"אני אבא טוב מאוד".
מה הילדים יגידו?
"שאני האבא הכי טוב שיש".
10 צפייה בגלריה
"כשהילדים היו קטנים היה קשה מאוד לשמור על הזוגיות. אם עברנו את זה, אנחנו יכולים לצלוח כל דבר"
(צילום: שי פרנקו)
פרץ אף מבהיר כי בשלב מסוים הוא עשה שיקול מחושב להוריד הילוך בכל הקשור לקריירה שלו, כדי להיות עם הילדים – בעקבות עצות שקיבל ממוזיקאים אחרים. "בהתחלה הורדתי קצת מהמוזיקה כדי ליהנות מהם. אני שומע הרבה סיפורים של אמנים שאמרו שהם מצטערים שלא בילו יותר זמן עם הילדים שלהם ולא ראו איך הם גדלים. אז עצרתי רגע לחשוב כדי שלא אעשה את הטעויות שהם עושים. הורדתי טיפה בעבודה והרווחתי את הילדים שלי. אני מכיר כל ניואנס בהם".
כמה אתה מעורב? עוזר בשיעורי בית, הולך לימי הורים?
"מאה אחוז. מעורב בילדים, משחק איתם, מלמד אותם מה שאפשר על החיים. כל פעם שאפשר להכניס קצת ערכים ותורה ולא בדרך של כפייה, בדרך של אהבת חינם, לכבד את המבוגרים, לדבר יפה. מה שחינכו אותנו".
יש מחשבות על ילד נוסף?
"לפני שנה אמרתי ש'די', אבל עכשיו בגלל שהם גדולים ויכולים לדאוג אחד לשני ועושים פיפי וקקי לבד, לא אכפת לי".
הרבה פעמים כשמגיעים ילדים לעולם, זה יוצר מתחים או אפילו משברים בזוגיות. זה משהו שיצא לך ולירדן לחוות?
"כל הזמן, הבית עומד להתפוצץ כל שניה. למשל כשמיכאלה הייתה בת שנה ונולדו לנו תאומים שלא היו מתוכננים והם היו עם קשיי נשימה ואסטמה. אלו שלושה ילדים ואני הייתי בדיוק בצילומים של 'האקס פקטור' והופעתי בערבים, בקושי הייתי בבית. ירדן הייתה צריכה להכיל את כל הדבר הזה. היו לנו לילות לבנים והייתי חייב את השינה שלי בשביל היום שלמחרת ולא היינו ישנים. תקופה של כמעט חצי שנה, קצת יותר. היה קשה מאוד לשמור על הזוגיות ולשמור על איפוק, אז זה היה מתפוצץ ועם הרבה שיחות והרבה פעמים החברים וההורים התערבו. היה לא פשוט אבל אם עברנו את זה, אנחנו יכולים לצלוח כל דבר".
איך מתגברים על זה?
"תפילות, ובסוף ההבנה שלי יש אותה ולה יש אותי. מה אני אגיד לך, אלוהים שולח את הכוחות, אבל מתמודדים, עוברים את זה".
הרבה זוגות לא מצליחים לשרוד משברים כאלה.
"נכון, אני גם מבין אותם. זה עניין של ויתור ואגו. וגם לשתף את המשפחות, אמא שלה תמיד תמכה בי ואמא שלי תמכה בה, אמרו לשנינו ללכת ולפתור את הבעיות. בסופו של דבר כל הדבר הזה נולד מאהבה וקיבלתם מתנות, אל תקראו לזה דברים קשים. אז מחדירים קצת פרופורציות, ואתה מבין שאתה סתם מפונק ושאפשר להתמודד עם כל קושי. אז חוזרים, עושים כוס יין וארוחה, מדברים ואחד אומר סליחה והשני 'סתם צעקנו'. בסופו של דבר הזוגיות מאוד חשובה וצריך לשמור עליה".
כאילו שהאתגרים שהחיים מציבים לנו לא מספיקים כדי לטלטל את עולמו של כל הורה שמנסה לשלב עבודה קשה וזוגיות, תוסיפו לזה קורונה. כמו רבים אחרים, גם פרץ מצא את עצמו יושב בבית ומתקשה להסתגל למצב החדש. "במשך שלושה חודשים הרגשתי חצי פצוע, חצי מת", הוא נזכר. "אני בן אדם שאוהב ורגיל להיות על הבמות כמעט בכל יום, לצלם קליפים, לכתוב את היצירה שלי ובעיקר לראות אנשים. פתאום סוגרים לך במכה אחת את כל מה שאתה אוהב, את כל מה שאתה חי ממנו. זה כמו פרח שצריך את השמש".
איך באמת מצליחים לפרנס בתקופה כזו?
"לפרנסה דווקא לא דאגתי, כי כל החיים התנהלתי לקראת ימים כאלה, ככה לימדו אותי. תמיד התנהגתי בחוכמה עם הכסף. יותר הפריעה לי היצירה, משהו פנימי שמת בי. פתאום לא הייתה לי מוזה לכתוב וזה נמשך כמעט שנתיים".
את הקרדיט ליציאה מהמשבר הוא נותן לאשתו. "בדרך כלל אני מזין אותה באנרגיה של הבית ודוחף אותה, מרים את השמחה, הולך ויוצא ומשמיע לה שירים. פתאום היא זו שהרימה אותי אחרי תקופה של חצי שנה", מספר פרץ. "היא אמרה לי 'הכל טוב, זה קיים, תנצל את התקופה הזאת'. אין מה לעשות, כי גם עם ארבעה ילדים בבית, בלי עזרה ובלי מטפלת, עוד פעם התחילו הפיצוצים. הבנו שאני בשבילה והיא בשבילי ואין מקום אחר ללכת אליו. אז התחלתי להתלבש יפה בבוקר – גם אם אין לי הופעה. התלבשתי כאילו להופעה. הרגשתי חגיגי, שמנו שירים, רקדנו עם הילדים, הבנו שאני בשבילה והיא בשבילי והרמנו אחד את השנייה. גיליתי שאני אוהב אותה מחדש ושאפשר לפתור את הבעיות בינינו ושאפשר לחיות עם הילדים וליהנות מהזמן הזה. הבנתי שלא חייב להופיע כל יום. אפשר להיות בבית עם הילדים".
זה משהו שלקחת איתך אחרי הקורונה, אתה מופיע פחות עכשיו?
"כן, הגבלתי את עצמי להופעה אחת. פעם הייתי יכול להופיע גם שלוש הופעות בערב ולסגור קליפ ואחרי זה הופעה, ולסגור צילומים כשבמקביל יש הופעות. לא הייתי נהנה מההופעה, אין לך זמן. עכשיו אני נהנה מהרגע וחוזר עם הרבה תובנות וסיפוק".
בזמן שישבת בבית בקורונה, היו הרהורים על המקצוע, על החיים?
"בחצי שנה הראשונה כן, שאלתי מה רוצים ממני ברמה האישית ומה רוצים מאיתנו ברמה החברתית, הכללית. לא הפקנו ולא הסקנו את המסקנות הנכונות, לא כחברה, לא כממשלה, לא כמשהו שהופך אותנו לאחד. חשבתי שנהיה יותר טובים. אני הפנמתי את הדברים האלה, ובגלל זה אני חי אחרת והרבה יותר טוב, בלי לחץ, בלי לכעוס על אף אחד. להבין שמה שאני מקבל זה מה שמיועד לי ולא למישהו אחר. להבין שאני יכול להוריד את הרגל מהגז בדברים מסוימים, כי אתה לא יכול לטרוף את העולם, זה סתם מושג. אתה יכול לטרוף רק את מה שאתה יכול להכיל בעצמך".
10 צפייה בגלריה
"יש משהו חזק בזה שאתה חולק את הבמה עם מישהו, ככה אתה לא מפחד על המקום שלך"
(צילום: שי פרנקו)
מה ציפית שישתנה מבחינה חברתית, ממשלתית?
"שכל אחד יהיה מסופק ושמח בחלקו. לראות את האחר כשווה בשווה אפילו שהוא שונה חזותית, מהותית או איך שהוא מסתכל פוליטית על העולם. בסופו של דבר יש בן אדם עם דעות אחרות שאתה צריך לקבל, כי אתה חי איתו באותו מקום".
ועדיין, כשמפורסמים מביעים דעה פוליטית הם חוטפים הרבה ביקורת.
"זה לא נכון. גם כשאני לומד תורה עם אנשים אחרים ומציגים איזה בעיה, כל אחד פירש פסוק באופן אחר והיו ויכוחים אבל בסופו של דבר היה גורם משותף אחד והחלטה אחת שבסוף כולם תמכו בה.
"פה המניע החברתי הוא לא שאנחנו גוף אחד ויש בן אדם שבסופו של דבר יש לו דעות אחרות, אבל בסופו של דבר הוא רוצה לחיות פה, הוא רוצה לחיות בשלום וזה לא המסקנות שלנו וזה מה שעצוב. אנחנו מפורקים בגלל שמזינים אותנו פוליטית חברתית מהמקום הכי גבוה מסיבות לא בריאות ונכונות למקום הכי פשוט. מאכילים אותנו כל הזמן בתקשורת דברים אחרים פוליטית ואנחנו הולכים למקום, במיוחד אנשים תמימים שמזינים אותם דברים. עוצרים אז עוצרים, ממשיכים אז ממשיכים, ימין ושמאל וערבים. אף אחד לא חשב על היסוד של הבן אדם, זו הבעיה ואני מתפלל כי לא נשאר לעשות דברים אחרים אלא להתפלל ולדבר ולהפיץ את האהבה הזו".
"להפיץ את האהבה" היה יכול להישמע אפילו ציני אם כל אחד אחר היה אומר את זה, אבל כשפרץ מוציא את המילים מהפה, קל יותר להאמין לו. ולא רק במישור הפוליטי – הזמר מיישם את הדברים גם בקריירה רבת השנים שלו ובחברויות עם הקולגות. לא סתם הוא עלה להופיע עם גולן בבלומפילד, כשהוא לא הופעת האורח היחידה. "כל אחד נשמע אחרת, מביא עולם אחר. לכל אחד יש את המעריצים שלו. זה יפה לראות שכולם מפרגנים לכולם. אני ודודו אהרון ואייל גולן ועדן בן זקן וזהבה בן".
10 צפייה בגלריה
"לפרנסה דווקא לא דאגתי, כי כל החיים התנהלתי לקראת ימים כאלה, ככה לימדו אותי"
(צילום: שי פרנקו)
אין תחושה של יריבות?
"אני לא חושב שאני מסתכל על זה ככה. הבולטים המקבילים שלי הם אולי באותו סגנון מוזיקלי, אבל זה לא אותו זמר. אני זה אני, אייל זה אייל, שרית זו שרית. ואתה יודע מה יפה? שאנחנו גם נמצאים על אותה במה, כמו אצל אייל במופע האחרון. היינו שם שבעה אורחים שאתה מגדיר אותם מקבילים במוזיקה, כי זה אותו ז'אנר. וכל אחד נשמע קצת אחר, וכל אחד מביא עולם אחר. זה יפה לראות שכולם מפרגנים לכולם, הפירגון גם עושה טוב לקהל בסופו של דבר. זה לא אוכל מהפרנסה או מההצלחה שלך, בדיוק להפך. יש משהו חזק בזה שאתה חולק את הבמה עם מישהו, ככה אתה לא מפחד על המקום שלך".
מי שמתארח בהופעות של אחרים מקבל על זה תשלום?
"אני לא לוקח, רק פעם ב... אם אתה בא, תבוא כבר כדי ליהנות. לא יקרה כלום. אנחנו אחד בשביל השני, שים לב שאחרי הקורונה הכל השתנה. כולם מתארחים אצל כולם בכיף, בסלון, בקיסריה".
אפרופו תחרות, נראה שהשוק מוצף בכל רגע נתון בשירים חדשים ואמנים שמבקשים לקבל את תשומת הלב של הקהל. ובכל זאת, אין מקום לכולם ואפילו לא לרובם. איך מתמודדים עם זה?
"אני לא באמת מתחרה במוזיקה שאחרים עושים. אני מתחרה במה שאני עשיתי ואני רוצה תמיד לשבור את השיא של עצמי. אני לא יכול להיות נועה קירל או אגם בוחבוט, הן טובות במה שהן עושות ואם הן יזלגו לעולם אחר זה לא יישמע טוב".
כשמתפרסמות הרשימות של האומנים הכי מושמעים ברדיו, תמיד מוצאים הרבה גברים לצד נשים בודדות שגם הן לרוב בתחתית הרשימה. איך מסבירים את זה?
"אני לא רוצה להסביר את זה. אני חושב שלא צריך לתת לזה מקום, כי אני חושב שנשים הן מאוד חזקות ואני יכול לספר לך על זמרות שאני אוהב, נועה קירל, אגם בוחבוט, קרן פלס, מירי מסיקה, נסרין, עדן בן זקן, ריטה... גם לי יש מלא שירים שלא השמיעו ברדיו".
הזכרת את אגם בוחבוט. גילית אותה ב"בית ספר למוזיקה", ובניגוד לשופטים ומנטורים אחרים, באמת הלכת איתה יד ביד במשך תקופה ארוכה. עכשיו היא אחת הזמרות המצליחות בארץ.
"כן, אני מלווה אותה כבר עשר שנים. היא גילתה משבצת חדשה שמשלבת את המוזיקה שהיא עשתה במשך כל התקופה הזאת עם פן חדש של מוזיקה, ממש פתחה לעצמה משבצת חדשה שנקראת אגם בוחבוט, והיא בלטה, נהייתה יהלום".
אתה בעצמך כמעט כל שנה ברשימת המושמעים במקומות גבוהים. זו טפיחה על השכם בשבילך?
"כן. אחד הדברים שלא עשיתי לפני הקורונה היה לעצור רגע ולהסתכל על ההישגים שלי, וכשעשיתי את זה ראיתי שהייתי כמעט בכל במה אפשרית. הייתי הראשון בהיכל מנורה יומיים ברצף, עם 11 אלף איש. אני לא מתלהב מהכמות, אני מתלהב שהבאתי את הדברים האלה ראשון ותמיד חשבתי איך להתחדש ולהיות אחר ולהוביל".
איך באמת שומרים על רלוונטיות ויצירתיות במשך כל כך הרבה שנים?
"בהתחלה יש לך מלא רעיונות, ואז אתה מגלה שכבר כבשת כל מקום אפשרי, היית על כל במה, עשית כל סוג וסגנון אפשרי של המוזיקה, מהקלאסיקות עד מזרחי, עד מזרחי טיפה יותר כבד, אלמנטים מערביים לכיוון הסלסה. ממש נגעתי בכל סגנונות המוזיקה. ואז אתה עוצר לשאול את עצמך מה עוד אפשר לעשות? ואתה מגלה שהחיים מושכים ולוקחים אותך לכיוונים אחרים. אתה מתחתן וזה סוג אחר של כתיבה, של בגרות, של החלטות, הילדים מביאים עוד רובד של טקסטים אחרים, ואתה רואה שהחיים בוחרים לך את הסגנון והקצב.
"מי שאומן בנשמה שלו, מגלה שליחות בעולם הזה דרך המוזיקה, להגיע לאנשים. יש בו את הבערה הזו שכל הזמן גורמת לו לעשות משהו ובעיקר לגעת באנשים".
שאלה אחרונה: אני חובב מוזיקה ישראלית ואני רואה שמגיע איזשהו שלב שזמרים מבוגרים מקבלים פחות מקום. פחות הופעות, פחות קהל, פחות מקום בפלייליסטים. איך זמר כמוך מסתכל על העתיד הזה. אתה חושש?
"אתה שואל אותי אם אני אהיה במקום הזה? אני לא יודע. אני חשוב שמה שמחזיק אותם זו התשוקה למוזיקה - לא הכסף והפרנסה, גם לא להיות מקום ראשון בתעשייה. אך ורק התשוקה. ואני חושב שזמרים צעירים, גם אני ביניהם, צריכים לקחת את הנושא ברצינות ולארח זמרים כאלה. כמו הערב שעשו לצביקה פיק. חשוב לעשות כבוד כי כל המוזיקה שאנחנו עושים היום זה כתוצאה ממה שהם עשו. הם התחילו את זה. אביהו מדינה, שושנה דמארי, יפה ירקוני, יהורם גאון, זוהר ארגוב... אנחנו המשכנו הלאה וצריך לעזור בכל דרך - לעשות דואטים או קאברים, לחשוף קהל צעיר לשירים שלהם.
10 צפייה בגלריה
"אחרי ריב עושים כוס יין, מדברים ואחד אומר סליחה. בסופו של דבר הזוגיות חשובה וצריך לשמור עליה"
(צילום: שי פרנקו)
10 צפייה בגלריה
"אני לא באמת מתחרה במוזיקה שאחרים עושים. אני מתחרה בעצמי ורוצה לשבור את השיא שלי"
(צילום: שי פרנקו)
צילום: שי פרנקו
סטיילינג: מיכה טרנובסקי
איפור: אילנה פיצ'חזה
הפקה: ערן רחמני
ע.צלם: עוז שמש, מיכאל קמנצקי
צילום וידאו: אוראל לוי
ייצוג וניהול אישי משה פרץ: אמנון זנדני
יחסי ציבור: זאביק דרור
