תשע שנים חלפו מאז הפעם האחרונה שמיכאל אלוני (39) התיישב לשיחת עומק עם המדור, ולא מעט השתנה מאז – הוא ביסס את עצמו בתור אחד השחקנים המובילים בארץ וגם ניהל זוגיות ארוכת שנים שכבר הסתיימה, אבל דבר אחד נשאר כשהיה: הוא לא אוהב להתראיין. "נכון. זה לא השתנה", הוא מודה.
למה בעצם? ממה אתה חושש?
"כשאני מגיע להתראיין, זה על תוכן שאני עושה, לדבר על היצירה ועל החוויה שעברנו. אני רואה ראיונות שעושים בארה"ב, ומדברים שם הרבה על דרך העבודה ועל דברים שהיו על הסט, וכאן יש הרבה פעמים נטייה לעשות את זה צהוב. יש אנשים שנורא אוהבים לדבר על עצמם עוד ועוד, ואני פחות".
מובן, אבל בסופו של דבר המעריצים מעוניינים לשמוע גם על החיים האישיים שלך.
"נכון. אולי אני קצת 'אולד-פאשן', אבל אני חושב שכמה שאתה יודע פחות על שחקן, ככה הוא יותר מעניין על המסך. ברור שמסקרן את הקהל לדעת מה קורה, אבל זה לא תמיד המקומות שנוח לי לדבר עליהם ואני מעדיף להשאיר את החיים הפרטיים כפרטיים".
למרות שעם כל השנים שלך בתעשייה וההצלחה, אתה כבר אמור להיות רגיל לעניין סביבך.
"נכון, אבל יותר נוח לי לדבר על העשייה שלי מאשר על החיים האישיים שלי".
צפו:
שער Pplus - מיכאל אלוני
(צילום: ירון ברנר)
אז לפי בקשתו, בואו ניזכר קצת בפועלו המקצועי של מיכאלי, ובאמת שקצרה היריעה מלהכיל את הרזומה הענק שלו, אבל על קצה המזלג נזכיר שהוא הפך לכוכב נוער ענק כשבשנת 2005 עלתה לאוויר הסדרה "השמינייה", בה כיכב. הסדרה הייתה להיט ענק, הצלחה כל כך גדולה שעד היום מעריציה מתרפקים על גלי הנוסטלגיה ונהנים להיזכר בה ולהזכיר אותה (ראו לדוגמה כל פוסט שני בערך של "הפשוטע"). הסדרה שודרה במשך שלוש עונות, ונתנה למיכאלי את הדחיפה לעבר קריירה עמוסה: החל מהנחייה בערוץ הילדים ובריאליטי השירה The Voice ועד שלל תפקידי משחק – בהצגות כמו "אינגעלע" ו"הפושעים החדשים", בסרטי קולנוע כמו "למראית עין", "ואז היא הגיעה", "אין בתולות בקריות", ו"אוהב אותך צ'רלי" וסדרות מצליחות כמו "האלופה", "שטיסל" "פמת"א" ו"מלכת היופי של ירושלים". בין לבין הוא גם כתב, ביים והפיק סרט קצר משלו והוציא לאור את ספרו הראשון "אהבה בימי שפעת". כל זאת כאמור – רשימה חלקית ביותר.
אתה כבר קרוב ל-20 שנה על מסך הטלוויזיה, עשית המון דברים – אבל נראה שמה שעדיין זוכרים לך הכי הרבה זה את "השמינייה". זה דור שגדל עליך.
"כן, יכול להיות. עבר הרבה זמן. מי שראה את זה אז היה ילד שחוזר הביתה עם שניצל וצ'יפס ופתיתים".
אתה מרגיש את ההערצה הזו?
"כן, אני מרגיש שהתוכן שעשיתי, מהילדים בני ה-12 שרואים עוד פעם 'השמינייה' כי זה אף פעם לא נגמר, ועד לסבתות שמתרפקות על היידיש של 'שטיסל', זה חוצה גילים וזה כיף".
החלום של המעריצים הוא איחוד של "השמינייה".
"יש איזה דיבור עכשיו שמתרקם סביב 'השמיניה' בטיק-טוק, אני לא יודע אם אמצא את עצמי וארגיש בנוח שם".
אתה מעדיף להתרחק מ"השמינייה" או דברים שקשורים לילדים?
"ממש לא".
כי אני רואה את החבר'ה האחרים של הסדרה שנמצאים הרבה ביחד, ופה שם יש איחודים קטנים. אתה פחות שם.
"השאלה אם מה שקיים ברשתות זה מה שקורה בחיים. לא בהכרח. האם משהו שקורה בתוך סטורי מסוים הוא אמיתי או שזה רק לנראות עין?
"כמישהו ש... אני לא אגיד שהאמת נורא חשובה לו - אבל אני כן חי איזושהי אמת גם כשאני משחק, ובתפקידים שאני עושה חשוב לי להביא המון אמת ביצירות ובדברים שאני משתתף בהם כשחקן. זה שאני לא נמצא בתמונות איחוד מ'השמינייה', זה לא אומר שאני לא חלק מזה ושאנחנו לא חברים. אפילו היה לי איזה רעיון לאיחוד טלוויזיוני, אבל כמובן שיש הרבה אנשים שמעורבים בזה, אז אי אפשר לדעת אם זה יקרה".
מעניין. כי המעריצים, וגם אנחנו כתקשורת, שכן רואים את התמונות של האחרים, שואלים אם יכול להיות שאתם לא חברים יותר. אז אתה אומר שזה ממש לא המצב.
"בוא נבהיר, אני ו'השמינייה' חברים מאוד טובים, תאמין לי".
11 צפייה בגלריה
"זה שאני לא נמצא בתמונות איחוד מ'השמינייה', זה לא אומר שאני לא חלק מזה"
(צילום: רן יחזקאל)
הסדרה ממש מקבלת היום חיים חדשים ברשת. אתה לפעמים נתקל בקטעים ששכחת או שמזכירים לך נשכחות?
"אני לא כזה חזק בסושיאל. בטיק-טוק אני לא נמצא כל כך, יש לי עמוד אחד כי אוראל צברי הסביר לי איך לפתוח, חוץ מזה אני לא כל כך פעיל".
היום אנשים ממש עובדים בזה, טוענים שלפעמים מלהקים במיוחד שחקנים שחזקים ברשתות החברתיות.
"זה מדיום נורא חזק. אני עוד לא למדתי לנצל אותו נכון או שזה לא מספיק מעניין אותי. אין ספק שיש לזה המון כוח ותוכן משעשע ומגניב, אבל לא בטוח שזה מדבר אליי בכלל. אני מביים עכשיו הצגה של תלמידי שנה ג' בניסן נתיב, מחזה שתרגמתי בעצמי. והנה, גם הם מלמדים אותי טיק-טוק. אני מגיע לשחקנים של הדור החדש ושואל אותם - למה ללמוד שלוש שנים בבית ספר למשחק ולצאת לשוק רק כדי שמישהו שמקבל מיליוני צפיות בטיק-טוק בגלל שהוא יודע לשאוב ספגטי בצורה מעניינת, ייקח את המקום שלהם בהפקה הבאה של מלכת היופי של ירושלים?"
מה עונים על שאלה כזאת?
"אין לי תשובה. לכו תעשו טיק-טוק. אם אתם יודעים לייצר תוכן מגניב ומעניין, תעשו את זה".
אז אתה אומר להם בעצם שאין טעם היום ללמוד משחק?
"אני עדיין חושב שמשחק זה מקצוע, ומי שבאמת רוצה להיות שחקן ולבחור בדרך הזו - חשוב שילמד. פעם שחקן ידע לעשות הכול, לרקוד, לשיר. בית ספר למשחק נותן לך הכשרה מעמיקה מאוד עם כלים ואופי לחיים שלך אחר כך".
ועדיין כוכבי הטיק-טוק...
"עושים הרבה יותר כסף".
ולא רק זה, גם מקבלים תפקידים על חשבון כאלו שלמדו משחק.
"השאלה היא כמה זה באמת מעניין אותם. כמה הם באמת חיים את זה. אנשים היום רוצים להיות מפורסמים. אני חושב שיש 2 צדדים למטבע - מצד אחד, אתה היוצר והרבה פחות תלוי באחרים. זה המון כישרון של אומנות אחרת של עריכת וידאו, תוכן מעניין וכישרון משחק. מצד שני, האומנות של השחקן היא לספר סיפור לאורך תקופת צילומים של סדרה מסוימת.
"לצורך העניין, ב'מלכת היופי של ירושלים' אנחנו בשנות ה-40 תחת המנדט הבריטי, והסיפור הוא סביב איך אנשים התנהגו אז, מה היו המנהגים, מה זה סיפור של אהבה לא ממומשת. זאת אומרת, מה הרבדים של עומק ותוכן שאתה יכול לייצר כדי ללבוש על עצמך דמות כזו - זה כישרון מסוג אחר".
11 צפייה בגלריה
"לא כזה חזק בסושיאל. עוד לא למדתי לנצל אותו נכון או שזה לא מספיק מעניין אותי"
(צילום: רן יחזקאל)
"מלכת היופי של ירושלים", שעונתה השנייה עלתה לא מזמן ב-yes, הצליחה בגדול ולא רק אצלנו. היא עלתה לשידור גם בנטפליקס, מה שחשף אותה לקהלים שונים מרחבי העולם.
חשבת שזה יצליח כל כך?
"ידענו שאנחנו עושים משהו שהוא אולי אחת ההפקות הכי גדולות שעשו בארץ בשנים האחרונות, אבל אני חייב להגיד שהופתעתי מגודל ההצלחה כשזה הגיע לנטפליקס. כשהייתי לא מזמן במרוקו בצילומים, הייתה איזו חבורה שקראה לי 'גבריאל, גבריאל', ואני כזה 'לא יכול להיות שאתם רואים את זה כאן'. ואז הם מראים לי את התמונה שלי ורוצים לראות את הדרכון ולראות אם זה באמת אני, כי אני לא נראה אותו דבר".
11 צפייה בגלריה
"כשהייתי לא מזמן במרוקו בצילומים, הייתה איזו חבורה שקראה לי 'גבריאל, גבריאל'"
(צילום: רן יחזקאל)
ומירושלים של שנות ה-40 להוליווד הנוצצת – אלוני מטפח בימים אלו קריירה בינלאומית מסקרנת, עם תפקיד שעשה בסדרה "תמונות מחיי הנישואים" של רשת HBO, בה שיחק לצד ג'סיקה צ'סטיין ואוסקר אייזק, וסדרה חדשה אליה הוא מצטלם בימים אלו, המבוססת על הספר "היינו בני המזל": "אני לא יכול לספר הרבה כי אני חתום על הסכם סודיות, אבל זו סדרה שעוסקת במשפחה שהצליחה לשרוד את השואה. סדרה מאוד מעניינת עם יוצרים מאוד מוכשרים".
איך זה לשחק לצד שמות מפורסמים כל כך?
"שמע בסופו של דבר זה כמו לשחק עם עדי הימלבלוי. אתה מגיע ליום צילום ועושה את העבודה, זה אותו הדבר".
רק בשפה אחרת.
"לשחק בשפה זרה זה תמיד כיף. זה כישרון חדש ללמוד ושאתה יכול לקחת, וזה גם נותן איזה חופש כי אתה לובש דמות שמדברת בשפה אחרת. זה כיף".
התרגלת לסטנדרטים של ההפקות הבינלאומיות?
"כן, אבל לא נהייתי דיווה".
מה זה אומר?
"בסופו של דבר יש משהו נורא כיף בזה שיש לך המון כסף לעשות סדרת טלוויזיה, ואתה לא מצלם אותה בשלושה ימי צילום לפרק ודוחס 20 סצנות ביום כמו שקורה כאן בכל מיני הפקות. יש אוויר לנשימה ויש לך טריילר וזמן ויש לך שלוש מצלמות ותנאים יותר טובים".
יותר תקציב.
"הכל יותר עשיר, אין מה לעשות. אתה פונה לקהל יותר גדול. אבל יש משהו בסופו של דבר גם בעבודת גרילה שאנחנו עושים פה בארץ, שכמה שזה יכול להיות סט של רעש ובלאגן וכאוס טוטאלי בחוסר תנאים נורמליים - זה בכל זאת כיף, זו עדיין משפחה, עדיין ב'אהלן, אהלן' וכל ישראל חברים, וזה כיף. אתה מתגעגע לזה. אתה יושב בטריילר בשיא התנאים ואתה אומר 'נו, איפה החבר'ה, מה קורה?'"
11 צפייה בגלריה
"סט של רעש ובלאגן וכאוס טוטאלי, בחוסר תנאים נורמליים בארץ - זה בכל זאת כיף, זו משפחה"
(צילום: רן יחזקאל)
יצא לי באמת לדבר עם לא מעט שחקנים ישראלים שמשחקים בחו"ל, והם תמיד מדברים על האווירה המשפחתית והקרובה שיש בישראל, בגלל שכולם תמיד ביחד בחדר אחד.
"כן, בכלל באופי של העבודה בחו"ל, יש את הפוליטיקלי קורקט וכל אחד צריך לשמור על העמדה שלו. עוזר גריפ לא ידרוך על משהו שתאורן צריך לעשות וארט חלילה לא יזיז אם הצלם לא אמר, יש סדר נורא ברור. ועדיין, יש בבית משהו כיף בזה שאתה יכול להרגיש חופשי מאשר להיזהר בכל צעד ושעל שלך".
אתה מגשים חלום של כל שחקן ישראלי כנראה, להגיע לקהל בינלאומי.
"להיות גל גדות. ברור".
אתה גל גדות?
"אני הכי גל גדות! אני חושב שהעולם התפתח למקום שבו יותר קל לחצות גבולות ושפות. העולם מאוד פתוח ואני חושב שזה נותן הרבה יותר אפשרויות גדולות לשחקנים מאשר בעבר וזה כיף. אני מרגיש אסיר תודה שהתמזל מזלי והצלחתי לחצות למדינות אחרות וטריטוריות אחרות ואני מקווה להמשיך לעשות את זה. תמיד רציתי לעשות עבודות שידברו לקהל שנמצא בכל העולם".
מכל התפקידים שעשית עד היום, יש לך אחד שאהבת במיוחד?
"אדם מהשמינייה".
וואלה. הפתעת!
יש משהו בתפקידים הראשונים שנשארים אתך. אתה כל כך בתולי במה שאתה עושה שזה כיף, יש חופש בדבר הזה".
טוב, הבהרנו בתחילת הריאיון שאתה מעדיף לדבר על הקריירה מאשר על חייך האישיים. עד עכשיו דיברנו על הקריירה.
"אוי לא, עוד לא נגמר לנו הזמן?"
בשנה שעברה אלוני ומוריה לומברוסו, שהייתה בת זוגו במשך ארבע שנים, הלכו לדרכיהם הנפרדות. במקביל נודע שהוא כבר בזוגיות חדשה עם בחורה בשם רוני, הצעירה ממנו ב-17 שנים שאפילו קפצה אליו לחו"ל לביקור על סט הצילומים.
באוגוסט האחרון עוד דיברת על הזוגיות עם מוריה ובדצמבר התברר שאתם כבר לא. מה קרה?
"קשה לי לדבר על זה פה איתך, מול המצלמה. זה קרה מהרבה סיבות, אני רוצה לשמור על כבודה ועל כבודי ולא להיכנס לכל הפרטים של הדבר הזה, אבל נעשתה החלטה של שני הצדדים לסיים את זה. לא החלטה פשוטה, אבל לקחנו אותה ואנחנו עומדים בהחלטה הזאת כרגע".
4 שנים זו תקופה די ארוכה.
"כן, אתה יודע, בגילי המופלג זה לא פשוט לפרק מערכת יחסים אחרי ארבע שנים בשום צורה".
חשבת שזה יהיה לטווח הארוך?
"כן, שנינו חשבנו, זה הלך לשם".
ממש לא מזמן דיווחנו על רומן חדש בחייך, וגם הוא כבר נגמר.
"זה עוד לא התחיל וכבר פרסמתם, זה קצת היה מוקדם מדי. פנו אליי לתגובה לפני הפרסום ואמרתי שמוקדם מדי לדבר או לקפוץ למסקנות".
בתור מפורסם שנשמר מפני רכילויות, איך הרגשת כשזה יצא החוצה?
"כעסתי נורא, בעיקר כדי לכבד את מוריה. לא היה שם משהו שהיה צריך לקפוץ למסקנות לגביו בשום צורה. חשבתי שזה הרבה רעש על לא כלום".
אתה מחפש זוגיות עכשיו?
"מחפש זוגיות - כן. אני פשוט לא מחפש אותה, אלא..."
מקווה שהיא תמצא אותך?
"כן. להיכנס לתוך אינטימיות אמיתית ארוכה, לתוך זוגיות אחרי ארבע שנים, או שזה פשוט קורה מעצמו והקארמה הטובה... אתה תמיד יכול להיות מופתע. זה לא משהו הכי טבעי לקפוץ - לא אקרא לזה ממיטה למיטה, אלא יותר מבית לבית".
אמרת קודם 'גילך המופלג', חשבת שבשלב הזה תהיה כבר נשוי עם ילדים?
"אני לא מתכנן ממש קדימה, אבל כן יכול להגיד לך שאני מוכן לשלב הזה של החיים. שיחקתי כבר יותר מדי דמויות של אבות, אז אולי נראה מה זה אומר לשחק את זה בחיים".
צילום: רן יחזקאל
סטיילינג: קורין סוויד
איפור, שיער: אלכס סיבקוב
עוזרת סטיילינג: אורין מלכה
הפקה: ערן רחמני
צילום וידאו: ירון ברנר
יצוג מיכאל אלוני: דנה רוזנברג
קרדיטים לבוש:
לוק 1:
מכופתרת אדומה: אוסף אישי
מכנס לבן קורדורוי: cos
לוק 2:
ז׳קט ג׳ינס- h&m
גופיה: אוסף אישי
לוק 3:
ז׳קט עור: en culture
לוק 4:
ז׳קט עור שחור: diesel
מכנס שחור מחויט: cos
נעליים שחורות: Aldo
לוק 5:
גופיה ושלייקס: אוסף אישי
מכנס שחור מחויט: cos
לוק 6:
חליפת קורדורוי בז׳: american vintage
