כשיובל שם טוב, או בשמו המוכר יותר - יובל המבולבל, מאחר קלות לפגישה שלנו, הוא מתנצל בחיוך ומסביר: "מה לעשות, לבן אדם יש שבעה ילדים. זה בגן הזה, ההוא בבית ספר ההוא, כל אחד במסגרת שלו. צריך להכין סנדוויצ'ים, לשים במסגרות ו'אבא שכחתי את הכובע' וכו' וכו'..."
ככה זה בכל בוקר?
"ככה כל בוקר. מה שיפה אצלנו זה שהילדים עוזרים. הם קמים בבוקר, עוזרים להכין את הסנדוויצ'ים, הם כולם בעניין".
כשיש שבעה, זה כוח עבודה.
"כוח עבודה זול!"
שם טוב רגיל להתמודד עם קהלים גדולים של ילדים, אבל מן הסתם כשזה מגיע לקבוצת הצאצאים הפרטיים שלו ושל אשתו מיכל, העסק קצת שונה. בעוד שהמעריצים הקטנים שצופים בו בהופעותיו נתלים על כל מילה ושיר שיוצאים מפיו, בבית מן הסתם, לפרסונה הבימתית שלו אין את אותה מידת השפעה.
כשאתה מעיר אותם בבוקר, אתה יובל המבולבל או שאתה אבא?
"כשאני מעיר אותם בבוקר אז יובל המבולבל מתחיל, וכשהם לא קמים אני עובר ליובל שם טוב. מתחיל ב'בוקר טוב, קומו, השמש זורחת', ואז 'יאללה אופק, קדימה לבית הספר, אני מאחר, יש לי כתבה היום, קדימה, קדימה'".
למי מהשניים הם מקשיבים יותר ב-7 בבוקר?
"ליובל שם טוב. על יובל המבולבל כבר מזמן לא שמים פה בבית".
איך מתמודדים עם שבעה ילדים? זו חוויה שרוב האנשים לא מכירים.
"אני רוצה לתת מסר לאומה, לא סתם אומרים 'ילדים זה שמחה'. יש לנו בית שמח וזה בעיקר כי יש ילדים והרבה עניין. אומרים שמהילד הרביעי זה נהיה יותר קל, וזה נכון. הם מעסיקים את עצמם, משחקים עם עצמם. כיף לראות שהבית מאוד דינמי. לפני שאני ואשתי התחתנו, נסענו באוטו והיא אמרה לי, 'אתה קולט שיום אחד המושב האחורי יהיה מלא בילדים?' מי ידע שזה לא יהיה רק המושב האחורי, אלא עוד כמה מאחוריו".
זה מעניין. כוכב ילדים שבעצמו יש לו הרבה ילדים בבית.
"תמיד היה לי קשר לילדים. אני חושב שאני קצת ילד בעצמי, אז אני מרגיש בנוח. במקרה הזה הסנדלר לא הולך יחף, הסנדלר עם נעליים חזקות".
זה גם תורם לדמוגרפיה.
"בדיוק, האמת שאני הרבה פעמים כותב שיר או עושה משהו חדש, אני רואה בבית איך זה הולך, זה קהל היעד שלי".
אתם חושבים על ילד שמיני?
"אנחנו לא חושבים על ילד שמיני, אבל לא חשבנו גם על ילד רביעי, חמישי, שישי או שביעי. אם יגיע, אז ברוך הבא".
יש לכם וואן?
"יש וואן. אנחנו עושים גם הסעות לאומנים למי שרוצה".
אתה מאוד עסוק, עד כמה באמת אתה אבא מעורב ופעיל?
"רוב העבודה היא של אשתי, אני לא מתכחש לזה. היא באמת נמצאת איתם רוב הזמן בבית, דואגת לכל מה שקשור לחוגים, לחינוך, ללימודים. לאחרונה הוצאנו את הילדים מבית ספר רגיל והעברנו אותם לאנתרופוסופי, ואת כל הדבר הזה באמת אשתי מנהלת".
למה החלטתם על בית ספר אנתרופוסופי?
"הלוואי ואני הייתי לומד במקום כזה. אני רואה את זה ואומר 'זה מה שאני הייתי צריך'. זה בית ספר שמתעסק בחוויה של למידה, לא בלמידה עצמה. בכיתה א' הם לא לומדים לקרוא, הם רק מכינים את הילד לקראת הקריאה שתגיע בכיתה ב'. כל ההתייחסות ללימוד היא שונה לגמרי. אין ציונים, אין שיעורי-בית כמעט, אין מבחנים ועדיין מגיעים לבגרויות בסוף כמו כולם".
בקיץ האחרון סיפר שם טוב בריאיון למדור "7 לילות" של "ידיעות אחרונות", כי בתו פלג (18) עוברת תהליך של התאמה מגדרית. כשהגיעה עם אביה לאירוע תקשורתי זמן קצר לאחר החשיפה, היא סיפרה ל-Pplus: "בסופו של דבר חשבתי שאין סיבה להסתיר את זה יותר. אני שמחה לתמוך באנשים אחרים שאולי במצב דומה לשלי ואולי צריכים לראות קצת ייצוג. זה נחמד לא להסתיר את זה יותר".
איך היו התגובות על השינוי של פלג?
"קודם כל, זה מדהים לראות איך בבית קיבלו את זה נורא מהר, מהקטן עד הגדול".
הם הבינו?
"הסברנו להם, כל אחד לפי הגיל שלו. מצד אחד זו הייתה טלטלה ומצד שני זה עשה טוב, זה עשה המון טוב, כי יש בבית הזאת..." הוא צוחק ומתקן את עצמו: "בבית הזה - עשיתי שינוי מגדרי לבית. יש בבית הזה תחושה שההורים מקבלים ותומכים ומחבקים, וכל ילד יכול לבחור את הדרך שלו ואנחנו נלווה אותם לכל מקום, זה כיף להיות חלק ממשפחה כזאת".
ואיך התגובות בחוץ?
"בעיקר מאוד תומכות ומחבקות, אנחנו נמצאים בעידן שבו אנשים יותר פתוחים לדבר הזה. באמת יש יותר חופש לאנשים, גם כאלו שיש להם קרובי-משפחה שעשו את השינוי הזה, וגם למי שרוצה לעשות את השינוי בעצמו, הוא יכול להרגיש שאנחנו נמצאים בעידן שמחבק את זה".
אותו החיבוק שעליו מדבר שם טוב הוא לא מובן מאליו ולצערנו לא כולם זוכים לו. בתקופה פוליטית-חברתית רגישה כמו זו שמדינת ישראל נמצאת בה בימים אלו, בטח אחרי הבחירות האחרונות, רבים הביעו חשש שהפתיחות וקבלת האחר ייעלמו לטובת דעות שמרניות הרבה יותר שבהן אוחזות כמה מהמפלגות הגדולות בכנסת.
שם טוב עצמו הוא ימני בדעותיו, ואת מה שוודאי ייחשב עבור רבים לדיסוננס בהתחשב בתהליך שעברה בתו - הוא מסביר: "יש הרבה שאומרים שזה יהיה כמו איראן, אבל אני ימני ויש לי בת טרנסג'נדרית ואני לא חושש כי אני יודע שכל דבר פה במדינה... זה לא פשוט לחוקק חוקים. יש הרבה אנשים עם דעות שונות ויש להם כוח להשפיע על הדברים האלו. אני חושב שהדעות הימניות שלי קשורות בעיקר לביטחון של המדינה. יש סדר עדיפויות בארץ שלנו ולפני שנתעסק בשאלה אם הבת שלי תוכל לאמץ ילד או לא, צריך שהיא תחיה פה קודם בביטחון ויהיה נעים ונוח ושקט".
רוב המפורסמים מעדיפים להצניע את דעותיהם הפוליטיות. אתה לעומת זאת, פחות ניטרלי ואפילו הגעת להפגנה באלעד.
"אני לא מרגיש שום צורך להסתיר את דעותיי, גם את הפוליטיות. אז כן, אני יכול להגיד שאני ימני בדעותיי. הסיבה לכך היא שאני איש ציבור ויש לי את כוח להשפיע. מעבר לזה שאני כוכב ילדים, אני גם בן אדם ויש לי ילדים. חשוב לי שהם יגדלו במדינה שאפשר לחיות בה בביטחון.
"לאחרונה בפוליטיקה רואים שיש המון דעות חלוקות בין אנשים וזה בסדר גמור, אני לא חושב שצריך לפסול אדם בגלל דעותיו, כל עוד הוא לא קיצוני. אבל באמת צריך להבין שיש פה ימנים ושמאלנים, חילונים ודתיים וצמחונים ואוכלי בשר. צריך לכבד ולקבל אחד את השני. אנחנו יכולים לחיות פה ביחד כמו סלט טעים של ירקות, ולא להיבהל או לפסול בן אדם שיש לו דעה שונה משלך".
יצא לך לדבר גם לא מעט על ההתקרבות שלך לאמונה ולדת.
"כל הנושא של דת אצלי הוא מאוד אישי ואני חושב שזה מה שיפה. אני לא הולך עם כיפה, אני לא שומר שבת, אבל אני כן מניח תפילין, אני מתפלל, מדבר כל היום עם הקדוש ברוך הוא. יש בי אמונה מאוד גדולה ואני חושב שיש לי מין הסכם עם אלוהים שזה שלי ושלו".
זה משהו שחשוב לך להביא לקהל? העלית למשל כמה תמונות שאתה מניח בהן תפילין.
"אני חושב שיש המון כוח ברשתות היום, ואני צריך לנצל את הכוח הזה לדברים טובים. אחד הדברים נקרא 'קידוש שם שמיים ברבים' - לתת דוגמה אישית. אני מניח תפילין ואני מזכיר או נותן להם נקודה למחשבה, אני מאוד מאמין בזה.
"היה לי מאוד קשה לשמוע את ההתבטאויות של נתן זהבי, באמת, יש כל כך הרבה אנשים שמוכנים למסור נפשם בשם היהדות ובשם התפילין. היום אנחנו נמצאים במין שאננות כזאת ואסור לנו להיכנס אליה, כי הכול מאוד נפיץ בארץ הזו שלנו. אנחנו צריכים לשמור על הארץ, על המדינה והזהות היהודית שלנו".
זה משהו שהרגשת תמיד, או שהתפתח בשנים האחרונות?
"זה תמיד היה לי בלב אבל ויתרתי לעצמי. בשנים האחרונות, בעקבות הרבה דברים שעברתי, דברים פחות נעימים, הבנתי שאני צריך ללכת בדרך יותר ישרה, נכונה וטובה, והדבר הזה עושה לי טוב".
אתה לא חושש שכוכב ילדים עם זיקה כל כך גדולה לדת עלול להרחיק קהל חילוני?
"אני לא עושה את זה בצורה קיצונית, אני לא מנסה להטיף למיסיונריות. אני פשוט לוקח את האמת שלי ואת הדברים שעושים לי טוב ומנסה להעביר אותם החוצה לקהל. אני חושב שבסופו של דבר, כל אחד צריך להביא את האמת שלו וזה מה שמנצח".
ואם כבר הזכרנו נושאים שעלולים להרחיק את הקהל – חייבים להתייחס גם לשערורייה הגדולה שהכתימה לרגע את שמו של שם טוב ואיימה לחסל את הקריירה שלו.
בשנת 2019 הוא הורשע ב-6 מקרים של שימוש בסמים קשים, ובמסגרת עסקת טיעון נגזרו עליו שלושה חודשי מאסר על תנאי, קנס כספי בסך 2,500 שקלים ו-300 שעות שירות לתועלת הציבור. אם היה מדובר באמן שפונה לקהל בוגר, הציבור אולי היה מגחך מעט ועובר הלאה – אבל שם טוב הוא לא סתם אמן – הוא כוכב ילדים, וכוכבי ילדים שנתפסים בסיטואציות מהסוג הזה, עלולים למצוא את הקריירה שלהם מושלכת לפח האשפה, ללא אפשרות של חנינה ציבורית.
למזלו של שם טוב – נראה שהקהל לא התרגש במיוחד מהתקרית. אולי זה בגלל שרכישת סמים לשימוש אישי לא נתפשת בעיני הציבור כמשהו שצריך לעשות ממנו יותר מדי עניין ואולי זה בגלל שאף הורה לא רצה להסתכן בלהגיד לילד שלו שהכוכב האהוב עליו הוא עכשיו מחוץ לתחום. כך או כך, שם טוב כן מספיק בשביל לדבר על הנושא - בלי להתחמק. "קיבלתי את המכה הזאת כמתנה. אלוהים שכל כך אוהב אותי הביא לי את הפרשה הזו כדי לתת לי סטירה ולהעיר אותי, שאחזור חזרה ללכת בדרך הישרה. בעקבות זה גם הגיעו דברים ותובנות לחיים, להבין שלא הכל מותר ושיש דרך ישרה שצריך ללכת לפיה. בסופו של דבר זה לטובתך ואם אתה מבין את זה, אתה יכול ללכת ישר ובשמחה".
היו השלכות מקצועיות, כלכליות? הרגשת שקונים פחות כרטיסים או שיש פחות הזמנות להופעות?
"באופן מאוד מפתיע זה לא קרה. הייתי בטוח שיום אחרי הפרשה האולמות כבר יהיו ריקים. בשורה התחתונה אני חושב שלא עשיתי רע לאף אחד. לקחתי אחריות, לא התנערתי ושילמתי את החוב שלי, הראיתי צער וחרטה ואני חושב שזה הסוד. כולנו טועים, השאלה מה עושים אחר כך. אחרי שהבן אדם טעה, האם הוא צריך להלקות את עצמו, להתייאש ולהרים ידיים, או להרים את עצמך ולהתקדם קדימה? ואותם אנשים שאומרים שהאחר טעה, האם תזקפו לו תמיד את הכתם הזה או שתרימו אותו למעלה?
"אני עדיין רואה כל מיני תגובות שמעליבות אותי אבל אני לא מתייחס לזה כמובן. רוב האנשים והקהל שלי תומכים ואוהבים, וזה גם מרים אותי למעלה ונותן לי כוח להמשיך וליצור. יש כאלה שבוחרים אחרת, זו בחירה שלהם וזו גם בעיה שלהם".
כמעט שני עשורים חלפו מאז שפרץ בגדול והפך לאחד מכוכבי הילדים האהובים והמצליחים בארץ, תואר שהוא אוחז בו גם בימים אלו. כוכבים רבים באו והלכו - אבל שם טוב הצליח לעשות משהו מאוד לא מובן מאליו ולשמר את ההצלחה. המעריצים שהתחילו איתו את הקריירה הם כבר אנשים בוגרים ומאז נולדו וגדלו עוד כמה דורות שהתאהבו בו כמו קודמיהם. כמו שזה נראה, בעקבותיהם עתידים להגיע עוד לפחות כמה דורות נוספים – חלקם כבר יהיו הילדים של מעריציו הראשונים.
איך מצליחים לשמור על העניין של הקהל הצעיר? במיוחד כשהזמנים משתנים והכל הופך למהיר וקצבי יותר.
"אני נמצא בתחום מעל 20 שנה, אני כבר רואה ילדים שגדלו עליי שעכשיו מתחילים להיות הורים. זה מאוד קשה לפרוץ בעולם הילדים ולא פחות קשה לשמור על עצמך בעניינים, להיות מבוקש וחם בעולם הזה. אני חושב שהסוד העיקרי, מעבר לזה שאתה צריך להמציא את עצמך כל הזמן ולחדש, הוא להיות בגובה העיניים של ילדים. להקשיב להם, לראות מה הם אוהבים, לראות מה הדברים שעכשיו סוחפים אותם וללכת איתם".
הזכרנו כבר את העובדה שהוא איש עסוק מאוד, אבל מועד הריאיון שלנו תופס אותו בתקופה לחוצה אפילו יותר. מבט חטוף בלוח השנה ילמד שחג החנוכה נמצא מעבר לפינה, ומלבד העובדה שמדובר בחגן של הסופגניות והחנוכיות – זוהי גם אחת התקופות העמוסות ביותר עבור אמני הילדים בישראל, אם לא העמוסה שבהן. בחג הקרוב הוא יככב ב"מותק בארץ הילדים" ויפגוש על הבמה את מיקי, קוגומלו ואת הדמויות קופיקו וסוניק. השנה יש לו סיבה נוספת לגאווה: את המופע הוא כתב בעצמו.
חנוכה בפתח, זה החג שלך!
"אפילו יותר מפורים, למרות שאני ליצן. חנוכה בשבילי זה גולת הכותרת של העשייה שלי, כי שם בעצם אני עושה את ההפקה הכי גדולה השנה. אני משתתף בהצגה 'מותק בארץ הילדים', שנפלה בחלקי הזכות לכתוב אותה".
ספר עליה קצת.
"אני חושב שכל שנה זו הפקת הדגל של חנוכה עם כל האומנים הכי מובילים. זה כבוד גדול להשתתף בדבר הזה ועל אחת כמה וכמה לכתוב את זה. השנה חשוב לי, מעבר לפסטיבל וכל הצבעוניות והכיף שקיימים בו כל שנה, גם להביא מסר, ערך מוסף להפקה הגדולה והצבעונית הזו.
"הסיפור השנה הוא מאוד יפה, על ילדים שרוצים להגיע לעולם בלי כללים ובלי גבולות, והם מגיעים לארץ הילדים שבו הכל מותר. אבל אז מתחילות הבעיות. כשהכל מותר אתה יכול לפגוע בעצמך או באחרים, ואז אתה מבין שכללים וגבולות וחוקים נועדו כדי לשמור עלינו, זה גם מה שאני עברתי בחיים, עם הפרשה של הסמים, כשחשבתי שהכל מותר לי ושאני על פסגת העולם, ושם גם נפלתי".
שם טוב חגג השנה את יום הולדתו ה-50, אבל הוא מבקש להבהיר: "תמיד חשבתי ש-50 זה זקן. 50 זה תחילת החיים! אני מרגיש בתחילת הדרך, זה מדהים. אחרי הקורונה, האולמות חזרו לעבוד ואני מוצא את עצמי נוסע לאילת ומשם לטבריה, קופץ מהופעה להופעה, קופץ על הבמות כמו ילד קטן. אני חושב שזכיתי לעסוק בעבודה שמצעירה אותי, אני הופך צעיר משנה לשנה. אני יודע שלא לעולם חוסן, שיום אחד אני אהיה סבא יובל המבולבל, אבל עדיין עיקר העבודה שלי זה קשר עם ילדים ולזה אין גיל".
אתה חושב קדימה? מה יהיה בגיל 60?
"עכשיו אני מתחיל לזרוע דברים מעבר למה שאני עושה. יש לי פרויקטים של אומנים שאני מקדם ובמקביל יש לי את 'יו קיד', אפליקציה שיצרתי עם כוכבי הילדים וכל הסרטים והסדרות נמצאים שם. אני חושב על העתיד, כשלא אוכל לקפץ על הבמות. אני לא חושש מזה, צריך לזרום עם הזמן".
יש מחשבות על להיכנס לעולם של משחק?
"אני מקבל הרבה הצעות אבל לא יכול לפתח קריירת משחק למבוגרים כשאני ממשיך לעשות את עולם הילדים. אולי בעתיד. יש לי הרבה רעיונות, אבל זה תמיד יהיה בתחום, לא תראה אותי מתעסק בנדל"ן או בעריכת דין או רפואה".
אתה רואה את עצמך ממשיך בלי הקהל של הילדים?
"לא, זה מה שמניע אותי, מה שנותן לי את הדרייב. אני מקפיד בסוף כל הצגה להצטלם עם כל הילדים והרבה חושבים שאני עושה את זה בשבילם. לא, אני עושה את זה בשבילי. שם אני מקבל את הפידבקים האמיתיים. כשהקהל מוחא כפיים בחושך אין קשר, אבל כשהאמא אומרת לי 'בזכותך הילד אוכל', 'אנחנו מאוד אוהבים אותך', 'כל בוקר הוא אוהב לראות את הדברים שלך', אתה רואה את הקשר גם עם ההורים וגם עם הילדים, זה ממלא אותך".
עולם הילדים הוא בסופו של דבר שוק די מצומצם. יש תחרות בין הכוכבים?
"יש תחרות בריאה אבל לא יריבות. כולם מדברים עם כולם, כולם חברים של כולם, כל כוכבי הילדים שנמצאים היום, אני יכול להגיד שהם חברים טובים מאוד שלי. לרובם גם מאוד עזרתי בתחילת הדרך, זה כיף לראות את הענף הזה מתפתח.
אתה מרגיש שמעמד כוכבי הילדים נחלש בשנים האחרונות? יש לי תחושה שפעם להיות כוכב ילדים היה מעמד גדול יותר, עם יותר פרסום.
"אני נמצא 20 שנה בתודעה ואני לא מרגיש שיש ירידה, לפחות אצלי. אני כמו יין, משתבח. הדברים שעשיתי הפכו לקלאסיקה, 'בלון גדול', 'אני מאמין בעצמי' - כולם שרים את זה, בבתי ספר, במסיבות סיום, לומדים את התכנים שלי בכיתות. מדהים לראות את זה אחרי כל כך הרבה שנים של עשייה. זה הופך לקלאסיקה. כולם שרים את השירים ומכירים את הדמות, זה יותר עמוק בעיניי".
צילום: ערן לוי
סטיילינג: הילה ג'רבי
איפור: ענבל שומר (לסוכנות ״סולו״)
הפקה: ערן רחמני
צילום וידאו: אוראל לוי
קרדיטים לבוש:
לוק 1: חליפה שחורה - Don Amor, חולצה בז׳ - H&M
לוק 2: סריג שחור - COS, מכנסיים ירוקים - H&M
לוק 3: עליונית ירוקה - COS, חולצה בז׳ - H&M, ג׳ינס - ZARA
לוק 4: ג׳ינס - H&M, חולצה בז׳ - H&M, עליונית מכופתרת משבצות - COS