תשע שנים לאחר חופשה חלומית בפסטיבל קאן, הדוגמנית אלכסה דול (31) משתפת בפוסט אישי ומטלטל על חוויה טראומטית שעברה – תקיפה מינית על-ידי אחת הדמויות החזקות בתעשיית הבידור.
בפוסט שפרסמה אמש (ב׳) ברשתות החברתיות, דול תיארה כיצד בגיל 23 הוזמנה לחופשה נוצצת בריביירה הצרפתית, אך המפגש עם אדם בעל השפעה רבה בתעשייה הפך לסיוט."זה קרה לפני 9 שנים. טסתי לחופשת החלומות בפסטיבל קאן בריביירה הצרפתית. הכל היה מושלם. הזמינו אותי ועוד שתי חברות דוגמניות לחופשה ללא תשלום, וכל מה שהיינו צריכות לעשות זה להגיע לפתיחה של מועדון חדש, להצטלם על השטיח האדום ולהצטרף לכמה יחצ"נים מהוליווד לארוחות ערב עם הכוכבים הכי גדולים בעולם. הייתי על גג העולם, עד שפגשתי אותו", כתבה.
"אחד האנשים הכי חזקים בעולם בתחום הסרטים, הקולנוע, הדוגמנות ובכלל. אדם שכל העיניים הופנו אליו כשהוא התקרב לשולחן שלנו בארוחת צהריים אחת במלון בצרפת. אני שתמיד דאגתי להראות כלפי חוץ כמה אני בטוחה בעצמי – בזמן שבפנים הייתי שבורה ומתמודדת עם הפרעות אכילה שאני מסתירה במשך שנים, ערך עצמי נמוך וחוסר ביטחון, הסתרתי את הכל עם מוחצנות, עם ביטחון עצמי מופרז. ומכל הדוגמניות בשולחן – אני תפסתי את תשומת ליבו.
"הוא קלט. כל הטורפים קולטים. יש להם חוש מיוחד לילדות ממעמד ביניים נמוך, עם ערך עצמי נמוך ומערכת פנימית חלשה. הוא אמר ל'חברים' שלי שהוא הולך לעשות ממני את הכוכבת הכי גדולה בעולם. וכשאדם כזה אומר את זה – את מאמינה. או יותר נכון – מאוד רוצה להאמין. את רוצה עבורך חיים אחרים, טובים יותר, בלי קושי כלכלי. את רוצה להצליח, להוכיח. אז את הולכת, נפגשת איתו. את משאירה את נורות האזהרה מאחור. את לא מקשיבה לתחושת הבטן ואת לא חושבת שמשהו כזה יכול לקרות לך. ואז זה קורה. ואחר כך מתחיל הסבל האמיתי, כי את לא מאשימה אותו, את מאשימה את עצמך. איך היית כל כך טיפשה והלכת? איך לא ברחת? איך נשארת?".
דול המשיכה, וכתבה: "את נכנסת לגיהנום האמיתי שבו את שונאת את עצמך ולא רק אותו. את יכולה לסלוח לו – אבל את לא סולחת לעצמך על הטעות. מוזר לא? איך קורבנות אלימות מאשימים את עצמם? הסיבה פשוטה, אנחנו מסוגלים להתמודד עם אשמה עצמית, אבל לא עם התחושה שהעולם לא הוגן. שהוא לא ורוד. שהחיים לא מושלמים כמו שילדים חושבים בתמימות. אבל בזכות התהליך הארוך הזה, שנים של הענשה עצמית, פגשתי אותי ואת כל הכאב, האשמה, הבושה. והגועל - וחיבקתי אותם. חיבקתי אותי. סלחתי לעצמי והבנתי את עצמי. הבנתי למה פעלתי כמו שפעלתי והפסקתי להאשים. ורק כשהתחבקתי עם החלקים האלו שבי – יצאתי לחופשי.
"הפוסט הזה מוקדש לכל נפגעות ונפגעי תקיפות מיניות. אתם לא אשמים. לא משנה איך פעלתם – חבקו את עצמכם. הביאו לעצמכם חמלה אינסופית. הבחירה אם לתת לזה להרוס אותנו או לבנות אותנו – היא רק שלנו".
