הריאיון עם נטע ברזילי בפודקאסט "הברזייה" של מגזין הסופ"ש ב-ynet היה אמור להיערך לפני שבועיים, אבל למציאות הישראלית היו תוכניות אחרות. עכשיו, קצת יותר משבוע לאחר הפסקת האש, וגם היא, כמו כולנו, עדיין מתאוששת מההריסות שהותירה אחריה המלחמה באיראן. "אנחנו חווים איזושהי רגרסיה אחרי שכבר הצלחנו להשתקם קצת. מאוד קשה לקום מהמיטה, מאוד קשה לענות להודעות, מאוד קשה לצאת מהבית", היא משתפת. "זו שגרה בלתי אפשרית. אנחנו לא באמת מעכלים את מה שאנחנו חווים ועוברים. זה מרגיש כמו להתהלך סהרורי".
מתוך פודקאסט ״הברזייה״
איך עברת את התקופה הזו?
"בן הזוג שלי, גיא, הוא אילתי במקור ואבא שלו, מקסים, הגיע אלינו יום קודם כי הם היו אמורים לטוס למחרת לבודפשט. בלילה התחילה המלחמה ואני קיבלתי שבוע עם בן הזוג שלי ואבא שלו אצל השכנה שלי יהודית, שיש לה ממ"ד. יהודית בעצמה טיל איראני. היא בת 60 פלוס ויש לה מקרר בממ"ד, אז מעבר למלחמה שהתחוללה בחוץ הייתה לי מלחמה בפנים, כי אני נלחמת באוכל שלה. היא שמה בקציצות פירורי לחם ואני מנסה להסביר לה 'אבל יהודית, אסור לי פירורי לחם', והיא עונה 'אבל שמתי רק קצת'. היא כזאת מהממת".
כבר שבע שנים עברו מאז שברזילי (32) פרצה לעולמנו, אחרי שיחד עם הלופר שלה זכתה ב"הכוכב הבא" ואז גם במקום הראשון באירוויזיון. מאז, הרבה מההצלחות הפנומנליות והמפתיעות של ישראל בתחרות הבינלאומית, אפילו בזמן שכל העולם נגדנו, נישאות על גבי אותה זכייה היסטורית. "אני ממש לא דמיינתי סיטואציה קרובה לזה", היא משחזרת את הלילה ההוא. "הכול היה נראה לי כמו דלתות מסתובבות. החיים נראו לי כמו משחק, החל מהרגע שבו זכיתי ב'הכוכב הבא', כשהייתי די בטוחה שאני הולכת. לא חשבתי שהעולם יבין אותי. תמיד הייתי מאוד אוונגרדית ואף פעם לא חלמתי רחוק".
למה?
"אני חושבת שאני נורא רגישה למה שאנשים אומרים לי. בתקופות מסוימות הקרקע שלי מאוד רועדת מכל תגובה חיצונית. גם ביקורות על ישראל כרגע גורמות לי לחשוב שיש מצב שיהיה לי קשה-עד-בלתי אפשרי להתקיים כיוצרת בעולם. מצד שני, עדיין יש אומנים ישראלים שהם סופר מצליחים. אם תגידי לעצמך שזה יעצור אותך, זה יעצור אותך. אני רוצה להזכיר לי ולכולם, שבכל מקום חשוך כרגע, אבל דווקא עכשיו העולם צריך דברים שימלאו אותו באור.
"זה מדהים לעשות משהו שמהדהד ומציל אנשים. זה מדהים להתרכז בלעשות טוב, ואם אני אתרכז בקולות שאומרים לי שאין לי סיכוי להצליח, שמונעים ממני את האור, זה יהיה פשע נגד המתנה שקיבלתי, זה יהיה חצוף מצידי ואין לי אפשרות כזאת. אני רוצה להיות במקום שאני רוצה לתת לעולם, דווקא כי אני מבינה עכשיו שכולם בחושך. החושך הזה הוא וירוס וזה נוגע בכולם, וכואב לי כאב שאני לא יכולה לשאת, זה משאיר אותי ערה בלילות. זה פגע בחברים שלי, זה פגע במשפחה שלי, זה פגע בי, ומה שאפשר לעשות נגד זה, זה לעשות טוב. בשיא הפשטות ובשיא הקלישאתיות".
"אני יכולה לעלות טיקטוק ואז תהיה תגובה כמו 'גיליתי שהיא מישראל אז צריך להפסיק ליהנות ממה שהיא עושה'. אבל אני מרחמת על אנשים כאלו, על העולם שמחשיך את עצמו. אנחנו דורכים לעצמנו על האצבעות ברגליים בגלל שאין בינינו הקשבה"
את מקבלת תגובות לא נעימות מקהל מחו"ל?
"ברור. אני יכולה לעלות טיקטוק ואנשים נהנים ממנו והוא מתחיל לתפוס, ואז תהיה תגובה כמו 'גיליתי שהיא מישראל אז צריך להפסיק ליהנות ממה שהיא עושה'. אני רואה את זה גם אצל כל בחורה בטיקטוק שסתם מדברת עברית. אבל אני לא חושבת שצריך להפסיק לעשות את זה, ומצד שני אני לא מרגישה חובת הוכחה או צורך לעשות דווקא. יש בי הרבה חמלה. אני מרחמת על אנשים כאלו, על העולם שמחשיך את עצמו. אנחנו דורכים לעצמנו על האצבעות ברגליים בגלל שאין בינינו הקשבה אמיתית".
את גם נעלבת מהתגובות?
"בהתחלה נעלבתי ובתקופה שנעלבתי עברתי ליצור רק בעברית. כתבתי אלבום שלם בעברית והופעתי בארץ ואני ממשיכה להופיע בארץ. גיליתי מקום אצלי ואצל הקהל שהוא שלנו. אלו חדרים אינטימיים ופרטיים רק שלנו וזה כל כך כיף לי".
האלבום בעברית, 'הכל עלי', יצא ביוני 2024, אחרי שני מיני-אלבומים עם שירים באנגלית. אבל ההבדל בין היצירות הקודמות של ברזילי לא הסתכם רק בשפה, אלא גם בסגנון המוזיקלי, שהפך לשקט יותר, עדין ומחבק. "אני חושבת שכל מי שהיה במדינה מאז 7 באוקטובר השתנה, ומי שלא השתנה, לא היה פה. זה הפך אותי", היא מסבירה את התהליך שעברה. "אני ממש זוכרת את הרגע שראיתי שמייבאים עגבניות מטורקיה וראיתי את הגזל מהעוטף. ישבתי והתעצבנתי מול הטלוויזיה כמו במשחק כדורגל. גם ראיתי את כל החברים שלי בורחים ואמרתי לעצמי 'תתנהגי כמו שאת מצפה מכולם: הבית בטראומה ואת נשארת בבית'. זה מה שעושים, לא? יש כאלו שעבורם לברוח מטראומה זה מנגנון הגנה, אבל אני לא יכולתי. הופעתי ועברתי בין בית מלון, לבית חולים למתנ"ס. אני הייתי צריכה חיבוק לא פחות מהאנשים שאני חיבקתי".
את ממשיכה ליצור בעברית?
"בוודאי. הייתי צריכה להיות רגע בבית ולהבין שגם זו הצלחה".
את רואה את עצמך זמרת מצליחה?
"כל עוד אני מצליחה לעשות את האומנות שלי ולהתפרנס, לחיות בבית שאני אוהבת ולקנות לעצמי בגד או שניים, אני זמרת מצליחה. ואם אני מצליחה להגיע לאנשים ולרגש אותם ולשנות את המציאות שלהם לטובה, אני זמרת מצליחה".
ולא היו חלומות על כסף, יוקרה ולוס אנג'לס?
"כאמור, אני חושבת שהבעיה שלי היא שאני חולמת קטן מדי. אני לא רוצה יותר מדי. אני נכנסת לאולפנים יפים ומעוצבים ומלוקקים, אבל אני עושה את השירים הכי טובים כשאני בחדר של חברה, על הספה עם הכלבים שלה. אני עושה מה שהלב שלי רוצה. אני לא רוצה תהילה עולמית, אין לי שום עניין בזה. אני רוצה לעשות מוזיקה שהתדר שלה הוא כל כך רחב שהוא נוגע בעשרות אלפי אנשים. אין לי צרכים יותר מדי, אין לי טעם יקר, אני אישה פשוטה וצנועה. אני אוהבת טבע, ואני אוהבת שיחות עמוקות ואני לא אוהבת לחשוב על כסף, אני לא אוהבת לדבר על כסף, זה לא כיף לי".
בתקופה של אחרי אירוויזיון, מן הסתם, זכית בתהילה בינלאומית. לא אמרת לעצמך "אני לוקחת את זה בשתי ידיים ואני עכשיו מתפוצצת בחו"ל?"
"אני לא יודעת אם לא לקחתי את זה בשתי ידיים. הקליפ של 'באסה סבבה' עלה חצי מיליון שקל בלי חסויות. מיד לאחר מכן, הופעתי עם 'ננה בננה' באירוויזיון. מאוד רציתי לעשות מה שאני רוצה וזה לא תמיד עלה בקנה אחד עם לייבל או עם או עם מה שהקהל ציפה לשמוע. כל ההצלחה וכל הכסף בעולם לא שווים שום דבר אם אתה לא מאמין במה שאתה עושה ואתה לא נהנה מזה. אי אפשר להחזיק קריירה ככה. כל העניין זה למצוא את הווליום המתאים לך.
"קשה לי נורא לייצר אינטימיות כשיש כל כך הרבה כסף מסביב. פעם הגעתי לאיזה מפיק בינלאומי גדול. יש לו אולפן ענק ויש לו אנשים שהתפקיד שלהם זה רק להביא לו דברים, הם נקראים 'רנרים'. שלושה אנשים שאחראים להביא לו קפה או באבל תה. אני הייתי כל כך בשוק שלא הצלחתי לעשות מוזיקה כל הימים שהייתי שם, זה הלחיץ אותי. יש משהו בהצלחה שמלחיץ עד שאתה קופא".
"אני מחוברת לעם, אבל קשה לי עם האלימות בינינו"
החודש היא חוגגת שנה של זוגיות עם גיא רפאל. לאורך החודשים המשותפים שלהם ביחד, רפאל היה לא מעט במילואים, גם בחזית בעזה וגם בלבנון. ברזילי מודה שהסיטואציה לא פשוטה ושהמחיר שלה – שלא מדובר מספיק – הוא כבד. "זה לא שהם הולכים לקייטנה וחוזרים. זה לא עובר אחרי שהם חוזרים. אם אתם רואים עכשיו כמה קשה לנו לחזור לתפקד אחרי מלחמה..."
אז בהצלחה למי שחוזר מהקרב.
"ממש. כשאתה במלחמה, יש איזה יש תדר אלוהי, אתה כאילו בשליחות: להגן על היקר מכל, ואתה יותר קטן מהסיטואציה. בזמן הזה, אנחנו במין עולם כזה שבו אנחנו המרכז ואנחנו עושים דברים עבורנו. יש המון צמיחה אישית וכל הטרנד הזה של 'סלף-הלפ'. אבל כשהם שם, הם תומכים ברעיון גדול יותר ממה שאני ואתה אי פעם נהיה מסוגלים להבין, ואז צריך לחזור לעולם הזה והכול נראה אפור, הכול נראה מת, חסר תכלית וחסר תועלת.
"כשחיילים אמריקאים עולים על טיסה של חברה אמריקאית, הדיילים אומרים משהו כמו 'חברים, יושבים איתנו בטיסה חיילים' וכל המטוס מוחא להם כפיים, כי הם ויתרו ונתנו מעצמם כדי להגן על העולם החופשי, על החופש של כולם. זה שכולנו מחויבים לעשות צבא לא אומר שלא צריך למחוא גם לחיילים שלנו כפיים. אני מוחאת לבן הזוג שלי כפיים כל בוקר כשהוא קם".
ואיך חיי הזוגיות חוץ מזה?
"הוא מתוק באמת. זו הזוגיות הכי פומבית בעולם עם בן אדם שלא רואים אותו. מבחינת כולם זה כאילו המצאתי בן זוג והוא לא באמת קיים".
"כשחיילים אמריקאים עולים על טיסה של חברה אמריקאית, כל המטוס מוחא להם כפיים, כי הם ויתרו ונתנו מעצמם כדי להגן על החופש. זה שכולנו מחויבים לעשות צבא לא אומר שלא צריך למחוא גם לחיילים שלנו כפיים. אני מוחאת לבן הזוג שלי כפיים כל בוקר כשהוא קם"
איך הכרתם?
"יום אחד היה לי ממש קשה ובכיתי על איזה מישהו שעיצבן אותי, ואז חברה שלי, ניב, אמרה לי 'את מפסיקה להתעסק בגבר אחד ומתחילה להתעסק בגבר אחר'. היא לקחה את הטלפון שלי, פתחה את אפליקציית ההיכרויות והתחילה להחליק ימינה אנשים. היא בחרה אותו ושלחה לו הודעה וקבעה איתו במקומי".
אני מניח שאנשים שנתקלו בך באפליקציית היכרויות הופתעו.
"הוא היה בטוח שאני מהחמאס".
ואיך היה הדייט?
"אני לא מתחילה דייט בלי בקבוק יין, אבל כשנפגשנו הייתי תוך כדי 'רוקדים עם כוכבים' והייתי במשמעת בלי סוכר ובלי אלכוהול. הוא לא שותה ולא מעשן מטבעו, גם אין לו פייסבוק או אינסטגרם, הוא כזה בן אדם נורא ספציפי, ואז פתאום בילינו ערב שלם אצלו ושתינו מים. זה היה כל כך מרענן ושונה".
את כבר חושבת על חתונה?
"לא, אני לא חושבת על זה. איזו שקרנית אני. אין מה לעשות, ברור שאני חושבת על זה. אבל העולם כל כך לא צפוי ומשתנה כל כך מהר. חוץ מלדעת שהוא איתי, אני לא צריכה איזושהי הבטחה. אני אשמח להתחתן בשמלה של אלון ליבנה באיזה אירוע ולהזמין את כל הדודות שלי, שכולם ייהנו".
את רואה את עצמך מקימה משפחה בקרוב, מביאה ילדים?
"אני רוצה לעבור את התקופה. רוצה שנצא ממנה בשלום. כשתגמר המלחמה וכשיחזרו החטופים, נדבר".
יש פחד להביא ילדים למקום בזה?
"חד משמעית כן. אני מחכה למצוא את המקום הבטוח".
הוא יהיה פה?
"אני מקווה. כולי תקווה שהוא יהיה פה. אני לא יכולה לדמיין סיטואציה אחרת, ואני לא רוצה לדמיין סיטואציה אחרת. אבל אני לא אביא ילד כדי להכניס אותו לממ"ד. אני לא רוצה את החוויה הזאת. ישבתי עם אדם, האחיין שלי בן הארבע, ורואים איך זה נצרב.
"אבל פה זה הבית שלי. כשמתחילה מלחמה, מיד רוצים לבוא לארץ. זה גם ככה אצלי - יש מלחמה ואני לא רוצה לצאת מפה. אני מחוברת לפה כי זה הבית שלי תודעתית, נשמתית, אני מאוד מחוברת לעם הזה. אבל יש גם הרבה חוסר שייכות, קשה לי עם האלימות בינינו".
"אני מאוד אוהבת להיות שונה"
בשנה האחרונה הכותרות על ברזילי עסקו לא רק באומנות שלה, אלא גם במראה שלה. ברזילי, שנחשבה לסמל לדימוי גוף בריא גם במשקל גבוה, רזתה עשרות קילוגרמים, מה שגרר תגובות שנעות מאכזבה לקנאה להתפעלות.
"השתניתי, אז מה? אני קטנה עכשיו כמו שתמיד הרגשתי. יכולה פול בין החריצים של הדק. דיברנו קודם על אימהות, אני מאוד רוצה להיות אימא, עבדתי על זה מאוד קשה, פיזית. אני רוצה להיות בריאה מאוד, אני לא רוצה ששום דבר יעצור אותי. תמיד שאלו אותי מה החלום שלי - וכבר אמרתי לך שאני חולמת בקטן - אז תמיד עניתי 'אני לא רוצה להפסיק להתרגש', ולהתרגש זה להשתנות. אני רוצה להשתנות, אני מאוד אוהבת להשתנות".
6 צפייה בגלריה
''אני צריכה למצוא את הייחוד שלי''. בתצוגת האופנה של 'בננהוט' ב-2019
(צילום: אבי ולדמן)
באיזה מובן?
"נניח בא לי לתקלט, בא לי להיות דיג'יי. אני מוצאת את עצמי עם הלופר, יושבת שעות ורק מאלתרת. בא לי לראות לאן זה ייקח אותי. ובא לי גם להשתנות פיזית, להיות גלוחת ראש עם 17 עגילים ובלונדינית ולשנות שם".
כמה השינוי הפיזי שעברת היה חשוב לך?
"אני מאוד רוצה להיות בריאה. אני אוהבת את החיים שלי. אני לא רוצה מסככים שיסככו לי את המציאות, כמו סוכר או אלכוהול באופן מוגזם. יש לי התנגודת לאינסולין ובגלל זה אני רגישה לפחמימות ולסוכר וזה מאוד משפיע לי על המוח. כשאני צורכת אותם אני יותר שכחנית ויותר ישנונית".
"הרבה שואלים אותי אם ירדתי בעזרת אוזמפיק. לא חשוב לי מה אנשים חושבים וגם שכל אחד יעשה מה שעושה לו טוב ומה שעוזר לו. אני רציתי לעשות שינוי עמוק, והאמנתי שאנחנו צריכים להיות יותר קשובים לטבע"
את מצליחה לא לאכול פחמימות?
"בקושי רב. זה קשה לצאת מזה, אבל אחרי שלושה שבועות של גמילה, יש איזה שקט במוח. אתה לא רוצה כלום יותר. אומרים שאוזמפיק זה ככה. אז אני תחת ההשפעה הזאת פשוט בלי להזריק לעצמי כלום, זה באמת להבריא".
היו הרבה אנשים חשבו אולי הזרקת אוזמפיק.
"עכשיו יש לי פודקאסט לחברת האיפור סקארה. יש לי אורחת בכל פרק ואנחנו מתאפרות תוך כדי שאנחנו מדברות. הרבה מהמגיבים שם שואלים אותי אם ירדתי בעזרת אוזמפיק. לא חשוב לי מה אנשים חושבים וגם שכל אחד יעשה מה שעושה לו טוב ומה שעוזר לו. אני יודעת שאני רציתי לעשות שינוי עמוק מאוד, והאמנתי שאנחנו צריכים להיות יותר קשובים לטבע. משהו התקלקל לנו בדרך, לא נולדנו כדי שיהיו לנו כל כך הרבה מוצרים בסופר, עם רשימות רכיבים כל כך ארוכות. זה לא הגיוני".
היום כשאת קמה, את מסתכלת על עצמך במראה ואומרת "וואו"?
"הרבה פחות מפעם. כי אני הרבה פחות שונה מאחרים ואני מאוד אוהבת להיות שונה. אני צריכה למצוא את הייחוד שלי תוך כדי תנועה. אני בתהליך קבלה של הדבר החדש, ואני בתהליך של השתנות. זה לוקח שנים. זה ייקח שנים".
כשהתחלת את הדרך, הטיקט שלך היה בחורה מלאה, מיוחדת, מגניבה, שלא עושה חשבון, ואז עשית את השינוי הזה. זה לא מין בגידה במותג?
"זה מאוד מקטין ומצמצם לחשוב שהמשקל והנראות שלי יותר גדולים ממה שאני עושה. אני באמת יוצרת, אני באמת אומנית, זה באמת נס המתנה שקיבלתי וזה לא קשור לגודל שלי. איך שאני מרגישה עם עצמי זה עניין פרטי שאני בוחרת לשתף בו שאנשים. הכישרון שלי לא תלוי בכמה שמנה או רזה. ככה או ככה אני מוכשרת ברמות".
