ירדן ג'רבי כבשה את מזרני הג'ודו בישראל וברחבי העולם, נכללה בצמרות הדירוגים ואפילו זכתה במדלית ארד באולימפיאדת ריו בשנת 2016. אחרי הזכייה המרגשת, היא החליטה שהשיגה את כל מה שרצתה ופרשה מהתחום. ימים של חוסר ודאות לגבי עתידה המקצועי התחלפו בקריירה טלוויזיונית מצליחה והרצאה מעוררת השראה.
כעת היא מספרת על הדרך שלה בעולם הספורט ועל המעבר לטלוויזיה, הכישלונות שהגיעו לפני המדליות והפחד מפרישה ללא עוגן כלכלי. וגם: היציאה הפומבית מהארון, כיצד התארסה לבת הזוג עדי והחתונה שבדרך. צפו
פודקאסט הברזייה – (ירדן ג'רבי)
"עבור הרבה אנשים, ג'ודו זה חוג שהם היו הולכים אליו בבית ספר. ככה זה התחיל גם אצלך?
"זה היה חוג וזה היה כיף. בתור ילדה התאהבתי בענף הזה, וזה משהו מאוד חשוב – קודם כל ליהנות ממה שאתה עושה. עם הזמן הבנתי שאני מאוד רוצה את זה".
היית הכי טובה בחוג?
"לא הייתי טובה בתור ילדה ולא בתור נערה. לאורך כל המסע שלנו, לא משנה מהו, אף אחד לא מבטיח לך הצלחה. העניין הוא מה המטרות שלך. והבנתי שדווקא ההפסדים ואי-ההצלחות מניעים אותי יותר מההצלחה, ובכול פעם שהפסדתי זה גרם לי לרצות את זה עוד יותר".
כשלא מצליחים במשהו לאורך זמן, הנטייה היא לוותר.
"אפשר להגיד את זה, אבל מצד שני אתה מתמכר לתחרות ולענף הזה. מתוך עשרים מדליות אולימפיות שיש לישראל, תשע הן מהג'ודו. יש לנו פה מסורת, נבחרת חזקה בטירוף. יש משהו מיוחד בענף הזה, אני חושבת שזה מכלול של דברים שקשורים מאוד לעם שלנו כישראלים".
אגרסיביות?
"גם, אבל לא רק. זה גם הפטריוטיות להילחם עבור המדינה שלך. אנחנו תמיד נלחמים על עצמנו, על המהות שלנו, על הקיום שלנו".
6 צפייה בגלריה
"בג'ודו יש את הפטריוטיות להילחם עבור המדינה שלך. רוח הלחימה על עצמנו, על המהות שלנו, על הקיום שלנו". ירדן ג'רבי
(צילום: דנה לביא כספי)
בתיכון אלה שנים משמעותיות של תחרויות ואימונים. נכחת בבית הספר?
"אני חושבת שמכיתה י' כמעט ולא. היה לי הסדר עם בית הספר שאני מגיעה רק למבחנים ולבגרויות. למדתי לבד, אני אוטודידקטית. עשיתי לבד תואר ראשון באוניברסיטה הפתוחה בשבע שנים. אתה טס המון, אז אם זה בטיסות, בין טיסות או בין האימונים".
יש דברים שאת מצטערת שפספסת בילדות בגלל הספורט?
"הקריירה הספורטיבית שלי זו הדרך הכי מדהימה שיכולתי ליצור לעצמי בתור ילדה ונערה. להגיד שוויתרתי על דברים זה לא המושג הנכון. יש מחיר כמו לכול דבר. בתור נערה, במקום לצאת לבלות ולהיפגש עם חברים, הייתי באימונים. הלכתי לישון מוקדם ובסופי שבוע הייתי מתחרה. אבל אם הייתי יכולה לחזור עכשיו לגיל 6, הייתי עושה הכול אותו דבר. כי בילויים אני עושה היום, כיף לי היום. היה לי גם כיף בג'ודו, וזה לא באמת מאה אחוז כל הזמן ככה, יש לך שלבים ורגעים שאתה כן יכול לבלות יותר ולאכול יותר, אז זה הכול לפרקים. אבל זה מה שבנה אותי למי שאני היום, אני כל כך גאה בקריירה שלי ואני ממש לא מתחרטת על כלום".
איך קיבלו אותך בבית הספר אחרי הזכיות?
"זה היה גיל שבו הייתי פחות טובה. פחות מדליות ופחות מחיאות כפיים, אבל זה בדיוק הזמן שבו אתה בונה את עצמך. לספורט יש מגבלת זמן, אין מה לעשות. אני לא יכולה לעסוק בג'ודו בגיל חמישים או שישים. יש טווח מסוים והגילאים האלה של התיכון והצבא, זה בדיוק השלב שבו אתה עושה את קפיצת המדרגה שלך, אז אתה צריך להתאמן כמה שיותר".
מתי התחילה ההצלחה?
"את המדליה המשמעותית הראשונה שלי קיבלתי רק בגיל 19. הייתה תקופה שקראו לי 'זאת שמצלמת מהספסל'. תחשוב שאני טסה עם משלחת בנות שאנחנו מתאמנות אותו דבר וכולן מצליחות חוץ ממני. ואני לא מבינה מה אני עושה לא בסדר. עד שהגיע הרגע שזכיתי במדליה הראשונה וזה פתח לי את הדרך הזו. ואז המשכתי להצליח וכול הזמן השתפרתי, ובזמן הזה הבנות שהיו איתי כבר עזבו. אז דווקא בגיל צעיר רכשתי שם את כל הכלים של ההתמודדות עם ההצלחה, עם ההפסד, עם ההתמדה וזה מין דרך שאתה בונה".
יש באולימפיאדה זמן לאינטראקציות חברתיות?
"זה מאוד תלוי איך אתה מגיע לשם. אני הגעתי לתחרות, לא באתי לבלות או לחגוג. אין לי כמעט תמונות מהכפר האולימפי, באתי ממש חדורת מטרה להצליח".
מה השגרה שם? אני מניח שהאוכל זה עניין בפני עצמו.
"יש חדר אוכל ענק בגודל של שני אצטדיוני כדורגל, הוא עצום. נכנסים אליו כמעט עשרת אלפים ספורטאים ואנשי צוות, מלא אנשים".
היה מותר לך לאכול הכול?
"בג'ודו יש קטגוריות משקל ואתה שומר על המשקל, זה משטר. המשקל שלי היה באמת המשקל התחרותי שלי ושבו שקלתי, כלומר לא הורדתי המון ממנו. אז די אכלתי מה שרציתי, אבל זה לא שאכלתי דברים לא בריאים ולא טובים. אני מעדיפה להזין את הגוף שלי באוכל בריא שנותן לי כוח, לא סתם לדחוף מתוק וסוכר ודברים כאלה. כשפרשתי מג'ודו, זה היה ההיפך הגמור, רק ליהנות ולחגוג, לאכול מה שבא לי ואיך שבא לי".
בשנת 2017 הודעת שאת פורשת. איך קיבלת את ההחלטה?
"פרשתי שנה אחרי המשחקים האולימפיים. פשוט השגתי כל מה שרציתי. ניסיתי לחזור לאימונים ולתחרויות, אבל האש בתוכי דעכה. הייתי הראשונה להגיע והאחרונה לעזוב, באמת הקלישאה של העובדת הכי קשה בעולם, ולא הייתי צריכה לייצר מוטיבציה, זה פשוט בער בי. אחרי שזכיתי במדליה אולימפית, זה לא בער יותר".
מה קורה אחרי שפורשים?
"הקושי בפרישה מענף אולימפי זה שאין לנו דמי אבטלה ואין חל"תים ובחיים לא עבדתי. מגיל 6 עד גיל 28 הייתי בספורט. אז זה פחד כלכלי מאוד גדול כי ביום של מסיבת העיתונאים אני במשכורת אפס ולא יודעת מה אני הולכת לעשות, אז זה מפחיד.
"יום אחרי מסיבת העיתונאים קמתי, זה אפילו לא היה בבוקר אלא ב-12 בצהריים, לא קמתי ככה שנים. ושאלתי את עצמי 'מה עכשיו?'. פחד, ריק, זה באמת מפחיד. והתחלתי לחשוב על כל מיני כיוונים. היו לי הרבה הצעות אבל הבנתי שאני יזמית, אני רק רוצה ליצור ולעשות. ולא שאני חלילה מזלזלת בזה, אבל להיות שכירה באיזושהי חברה, זה פשוט לא מתאים לאופי שלי. אז התחלתי לכתוב את ההרצאה שלי, שהיא על חוסן מנטלי, וזה לקח זמן. כתבתי את כל מה שעשיתי, כל התחרות וכל החוויות".
אחרי הפרישה, ג'רבי עברה מהמזרן למסך הקטן: היא הנחתה את התוכנית "ספורט טי. וי" בטלוויזיה החינוכית הישראלית, השתתפה בתפקידי אורח בסדרות "אלישע" (ערוץ הילדים) ו"לבד בבית" (כאן חינוכית), כיכבה בעונה השלישית של "הישרדות VIP" (רשת 13) שבה הגיעה למקום השלישי ולאחר מכן החלה להנחות את התוכנית "נינג'ה ישראל" (קשת 12) לצידו של ניב רסקין. לפני שנתיים היא הוכיחה כישורי בישול מרשימים ב"מאסטר שף VIP", שם זכתה במקום הראשון, ועד לאחרונה גם השתתפה בעונה השלישית של "רוקדים עם כוכבים" (קשת 12) והגיעה להישג מכובד ביותר כששרדה 12 הדחות עד שהודחה במקום התשיעי.
איך היה ב"רוקדים עם כוכבים"?
"זה היה מאתגר בטירוף. זה באמת ספורט הפוך לגמרי מזה שממנו הגעתי וחונכתי. ממש נדלקתי על הרעיון. התחלתי להתאמן הרבה זמן לפני. לא ידעתי למה אני נכנסת וזה כל כך קשה. הייתי בפער מאוד גדול מכל מי ששם, אבל סימנתי לעצמי מטרה להתרכז בעצמי ולראות לאן אני יכולה להגיע. והשתפרתי בטירוף, אם אני מסתכלת על ההתחלה ועל הסוף, היה שינוי מטורף, וזה קצת מסכם את פרק ב' של חיי היום. אז אולי בריקוד אני לא הכי טובה, אבל אני יודעת שאני יכולה להשתפר עם הרבה עבודה קשה. היה לי גם פרטנר מדהים, דני. הפכנו לחברים והיה לנו כיף, זו הייתה חוויה מדהימה והפקה כל כך חיובית, והיה כל כך נעים וטוב. בסופו של דבר, זה לא הדחות שמדיחים אחד את השני, יש שופטים וקהל ואתה עושה את המקסימום שלך".
במהלך הקריירה חשבת על היום שאחרי, ושתהיי בפריים טיים בטלוויזיה?
"ממש לא, זה מעולם לא עבר בראש שלי. דברים התגלגלו והיום אני במקום מאוד טוב ושלמה עם מה שאני עושה. למשל 'רוקדים עם כוכבים' זה פרויקט שפשוט יצאתי בו מחוץ לקופסה ורציתי לנסות, כי אני מנסה להכיר את עצמי לא כספורטאית. מי אני, ירדן שמחוץ לספורט?"
ממש החודש תחגגי שנתיים מאז הפוסט שבו יצאת מהארון וסיפרת שאת בזוגיות עם אישה. איך הייתה ההרגשה באותו יום?
"הייתי מאוד בלחץ כי לא ידעתי מה יהיה, אבל קיבלתי כל כך הרבה אהבה וזה ריגש אותי בטירוף. הלוואי שזה תמיד יהיה ככה, כי כשאנשים מוכרים יוצאים מהארון זה נותן מסר שאנחנו נורמליים לחלוטין, אנחנו רגילים, אנחנו בסדר. ויש ילדים וילדות בבית שמרגישים שמשהו לא בסדר כי הסביבה נותנת להם להרגיש ככה. וברגע שהכול יהיה נורמלי והתחושה הזאת תעבור לילדים ולמשפחות ולדורות של פעם, זה יעזור להם להרגיש טוב וביטחון עם זה. זה לא משהו שצריך לעצור אותם מלחיות את החיים שהם היו רוצים, ואני חושבת שזה מאוד חשוב".
באפריל האחרון, ג'רבי ובת זוגה עדי אמבר התארסו אחרי קרוב לשנה של זוגיות. תאריך עדיין אין, וגם התכנונים לא בשיאם: "יש זמן, שנה הבאה מתישהו. זה לא ממש עוד מעט. אני הייתי בסשן של 'רוקדים' ועדי עובדת ולומדת מהבוקר עד הערב, אז אנחנו רוצות לעשות את זה בכיף, שזה לא יהיה בלחץ", היא מסבירה.
6 צפייה בגלריה
"יצא ששתינו הצענו אחת לשנייה ולשתינו יש טבעות". ירדן ג'רבי וארוסתה עדי אמבר
(צילום: רפי דלויה)
איך הייתה הצעת הנישואים?
"קודם כול דיברנו על זה וזה הרגיש לנו מאוד נכון וטוב מהרגע הראשון. ומה שקרה בסוף זה שרציתי להפתיע אותה בבית. יש לנו חתול שהלבשתי בטוקסידו, והצפי היה שהיא תיכנס הביתה ושהכול יהיה מלא בפרחים, נרות, מוזיקה וחתול בטוקסידו. וביום הזה היא התעכבה והתעכבה, וכבר נגמר לנו הזמן כי גם סגרתי מסעדה. בסוף היא הגיעה והצעתי לה, והיא ממש התרגשה. היא גם לא ציפתה שזה יהיה בבית רק אני והיא. באותו סופ"ש היא חגגה יום הולדת, ונסענו למלון במדבר והיא הפתיעה אותי שם, עם מלא נרות וברביקיו ומוזיקה בשקיעה, וזה היה סופר מרגש. אז יצא ששתינו הצענו אחת לשנייה ולשתינו יש טבעות, אז זה יצא מושלם".
צפו בריאיון המלא בראש העמוד, או האזינו לו ממש כאן:
בר זגה
ירדן ג'רבי: ״כשפורשים מענף אולימפי, אין דמי אבטלה וחל"ת. לא עבדתי בחיים, היה פחד כלכלי גדול״
55:01
