כששומעים את השם נעמה קסרי, ייתכן שיש כאלה שיחשבו מיד על אי בודד, דן מנו ומשה-מלצר-חולון, או על הבסטי שלה ליהיא גרינר. אבל אחד הנושאים שללא ספק הכי מזוהים איתה הוא הטיפוח העצמי, ובוטוקס והזרקות בפרט. "אנשים שרואים אותי ברשתות ובטלוויזיה חושבים שאני מאוד מוזרקת ומוגזמת עם פלסטיק", היא מודה בריאיון לפודקאסט "הברזייה". "אבל במציאות זה לא ככה. המשפט שאני שומעת הכי הרבה מלקוחות שמגיעות לקליניקות שלי, זה 'במציאות את נראית אחרת'. אז אל תשפטו דרך המסך".
בחודש הבא קסרי תחגוג 17 שנה לניצחון הגדול שלה בעונה הראשונה של "הישרדות". לאחר מכן היא נשארה על המסך, הגישה תוכניות טלוויזיה, חזרה לעונה נוספת של "הישרדות VIP" - שם הגיעה לגמר וזכתה בתואר "חביבת הקהל" (וחייבים להגיד – הייתה צריכה לזכות גם שם), ובין לבין טיפחה אימפריה של קליניקות קוסמטיקה ואסתטיקה. לכן ברור שהיא לא מתנצלת על המראה הנוצץ שלה: "זאת העבודה שלי. 'להיראות תמיד נפלא לגילך', זה המוטו. להיות מטופחת ולא עשויה מדי".
כל ההזרקות האלה הכרחיות בעיניך?
"מה זה הכרחי? למי שמרגיש שזה עושה לו טוב. ולי זה עושה מאוד טוב. אני לא מכירה מישהי שקמה בבוקר, מסתכלת במראה ואומרת, 'איזה יופי, סוף כל סוף נהיו לי שקיות, יש לי קמטים, השפתיים שלי מתכנסות כלפי פנים, העיניים נראות עייפות ונפלו לי העפעפיים, חיכיתי לרגע הזה'. אני לא מכירה. או 'הרווחתי ביושר', כל המשפטים האלה. לא עשית כלום. את פשוט מזדקנת, לא הרווחת שום דבר ביושר. זה מין משפט כזה שהמציאו כדי להגן על הקמטים. גם לי יש קמטים, אתה רואה אותי, אני פה מולך. אני בת 47, אני לא מנסה להילחם בביולוגיה ולא מנסה להקפיא את הזמן, אני פשוט חושבת שכשאת מרגישה טוב עם עצמך, את בן אדם טוב יותר".
את זוכרת מתי היה המזרק הראשון שלך?
"ברור, לא אשכח לעולם. זה כמו הנשיקה הראשונה. התחלתי בגיל 27. היום זה נחשב בתעשייה לגיל סביר, אולי אפילו קצת באיחור. עשיתי קצת שפתיים, התנפחתי מאוד וזה נורא הלחיץ אותי. אגב, כל מה שאני מציעה ללקוחות, אני תמיד מנסה על עצמי קודם".
איך נכנסת לתחום?
"התחלתי בהסרת שיער ואז לאט-לאט לתחום של ההזרקות. היה לי מאוד קשה בהתחלה ולקח לי זמן לבנות קהל ואמון מול נשים שחשבו, 'מי את שתסבירי לנו על הזדקנות וקמטים? את בת 20, מה את יודעת בכלל על קמטים ובוטוקס?". הראיתי להן שאני אמנם צעירה אבל עם המון ידע ותשוקה, שזה דבר מאוד חשוב בכל מקצוע שאתה בוחר".
"לא אשכח לעולם את המזרק הראשון שלי, זה כמו נשיקה ראשונה. עשיתי קצת שפתיים, התנפחתי ונורא נלחצתי"
קשה לתחזק את המראה שלך?
"זו בהחלט דרך חיים. אנחנו מוצר מתכלה, אין מה לעשות. בגיל 30 הגוף מפסיק לייצר קולגן ואנחנו מתחילים תהליך של הזדקנות. כולם כולל כולם. כמובן שיש ביולוגיה טובה יותר ופחות. זה כמו שתשאל, 'שוב לעשות ציפורניים? שוב להסתפר? שוב להתקלח? הרי מחר שוב אתלכלך'. אבל מה האופציה? אז כן, תגזור ציפורניים, תסתפר, תמרח קרם, תתקלח.
"ההזרקות זה לא מאמץ אלא כסף. המאמץ הוא שלנו - אנחנו מתאמצים להביא את החומרים הכי טובים ואת הטיפולים הכי עדכניים. אתה רק צריך לשלם. אבל שוב, אם זה עוזר לך להרגיש יותר טוב - אז זה שווה את זה. פעם התחום הזה היה באמת רק לעשירון ולאלפיון העליון, והיום כבר לא. זה מאוד נגיש. כמעט כל אחת יכולה להרשות לעצמה, זה פשוט עניין של סדרי עדיפויות. במקום לקנות החודש חולצה חדשה, את יכולה לעשות בוטוקס במקום".
את לא מרגישה במרדף?
"אני לא חושבת שאני מתעסקת בזה בצורה אובססיבית או שמצריכה טיפול נפשי, ממש לא. אני נחשבת לאישה מטופחת ואני חושבת שיש הרבה משמעות למראה שלך ובאופן שבו מתייחסים אליך. אני רואה את זה גם ביומיום שלי. אישה מטופחת, שמריחה טוב ומסודרת - לעומת מישהי שהשיער שלה אסוף באיזה גולגול, שקמה מהמיטה, צחצחה שיניים ויצאה מהבית. אני לא מצליחה להבין את זה. הרבה פעמים אני מקנאה בזה, זה נראה לי ממש כיף פשוט לקום וישר לצאת החוצה. אפילו בעלי אומר לי, 'אני מרחם עלייך, את כבר שעה מתארגנת'. אבל אני אוהבת את זה, לי זה עושה טוב".
7 צפייה בגלריה
"אני לא חושבת שאני מתעסקת בטיפוח בצורה אובססיבית או שמצריכה טיפול נפשי"
(צילום: ערן לוי)
את אוהבת את איך שאת נראית?
"מאוד. מה שאני לא אוהבת, אני מנסה לשפר ולשדרג. עכשיו עשיתי ניתוח עפעפיים שלא היה חובה, אבל כשהסתכלתי במראה לא אהבתי את מה שראיתי, אז נכנסתי לחדר ניתוח בלי בעיה".
את מבינה את הביקורת שיש על ניתוחים פלסטיים והזרקות?
"אני חושבת שאנשים פשוט מגזימים ומקצינים, כמו בכל דבר. זה לא שחור או לבן, יש אמצע. זה שאת מתעסקת בעצמך, הולכת לקוסמטיקאית, עושה בוטוקס, עושה מזרקים, מטפחת את גב כף היד ושמה לב לדברים שמפריעים לך, זה לא הופך אותך למישהי עם הפרעה נפשית.
"יש לי הרבה פעמים שיח עם נשים שמאוד לא מתחברות לתחום הזה, ושואלות אותי שאלות ורוצות להבין למה עשיתי את זה. אין לי בעיה לנהל שיח מכבד, אבל אף אחד לא צריך להעביר ביקורת על מישהו אחר. אם אני סבבה ללכת עם גזר על הראש, אז אני אלך עם גזר על הראש. אם זה מה שעושה לי טוב, מה אכפת לך? זה פוגע בך? זה מפריע לך? זה על חשבונך? למה להעביר ביקורת?"
"מה שאני לא אוהבת, אני מנסה לשפר. עשיתי ניתוח עפעפיים שלא היה חובה, אבל כשהסתכלתי במראה לא אהבתי את מה שראיתי, אז נכנסתי לחדר ניתוח בלי בעיה"
את רגילה לחצים כאלה עוד מימי העונה הראשונה של "הישרדות".
"כשחזרתי משם, עדיין לא היה את הטוקבקים והאינסטגרם, ובכל זאת הרגשתי את הרוע והרעל כשאמרו שלא מגיע לי להיות אימא כי עזבתי ילד בן שבעה חודשים ויצאתי לתוכנית טלוויזיה לחודשיים. חטפתי על זה כל כך הרבה אבל זה לא הזיז לי. באמת לא הצלחתי להבין על מה כולם כועסים. התחשק לי לצאת ל'הישרדות', הילד שלי במקום מוגן עם אבא שלו, יש לו דודים, סבים וסבתות, והכול בסדר. אני בטוחה שאם האנשים האלה יקראו היום את הטוקבקים שהם כתבו, הם יתביישו. אבל לא התייחסתי לזה. הרגיש לי נכון לעשות את זה, והלכתי עם האמת שלי".
"אף אחד לא יחלק לי ציונים ויגיד לי כמה אני אוהבת את המדינה"
אם קסרי הייתה חסרה לכם על המסך, אז עכשיו תוכלו לקבל אותה בתוכנית דוקו-ריאליטי חדשה, שאולי לא הייתם מצפים לראות אותה בה: "הפוכים" (רשת 13), שבמסגרתה שני ישראלים בעלי אידאולוגיה מנוגדת נפגשים למשך 48 שעות ונחשפים לעולמות של האחר.
בין המשתתפים נמצאים אורטל בן דיין, אקטיביסטית פמיניסטית שציוותו לחיליק רוזנברג, חרדי מבני ברק, איל נוה, ממייסדי ארגון "אחים לנשק", שנפגש עם יהודה שלזינגר, עיתונאי בערוץ 14, וחן עשור, כוכבת רשת ימנית שפגשה את ניר אבישי כהן, לשעבר דובר ארגון "שוברים שתיקה". את קסרי חיברו לרבקה לפיאר - מתנחלת מעמיחי.
איך הייתה הפגישה ביניכן?
"לא פגשתי מתנחלים בעבר, רק ראיתי אותם בטלוויזיה כשמנסים לפנות אותם ולא הבנתי למה הם חייבים להיות דווקא על הגבעה הספציפית הזאת כדי שהחיילים שלנו יצטרכו להגן עליהם, להיפצע ולהיהרג. למה דווקא שם, חסר מקומות במדינה? אחרי שבעה באוקטובר הבנתי שמאוד חשוב שהם שם, ושהם השכפ"ץ שלנו - כי אם הם לא הקו ראשון, אז אנחנו הקו הראשון. מה שלא הבנתי זה איך הם, שמהווים 20 אחוז מהמתגייסים לצה"ל וכל כך הרבה מהם נהרגו במלחמה - איך הם לא באים איתנו לקפלן להפגין נגד חוק ההשתמטות. הרי העול נופל בעיקר עליכם, הציונות דתית. איך אתם לא מפגינים איתנו נגד החוק הזה, שהוא לא הוגן, מכביד על המדינה ויוצר כל כך הרבה כעס מבפנים? "אז הגעתי אל רבקה, ונחשפתי אליה ואל האנשים בהתנחלות שלה. מפחיד שם, אני לא יודעת איך הם ישנים בלילה. רק עם אמונה כל כך חזקה אתה יכול לחיות במקום כזה".
הגעתן לאיזשהי הבנה משותפת?
"אני מבינה שהיא מאוד אוהבת את ארץ ישראל הקדושה, ושגידלו וחינכו אותה להאמין שהר הבית זה המקום הכי קדוש. לתוך זה היא נולדה. אמרו לה שפה התחיל כדור הארץ. הם בכלל חושבים שהכותל זה סתם קיר תומך, אין לו שום משמעות. פשוט תהיו אנשים טובים, זה כל כך פשוט, הרבה יותר קל וטוב ונעים בלי להתאבד על איזו חלקה".
7 צפייה בגלריה
"לא הבנתי למה הם חייבים להיות דווקא על הגבעה הספציפית הזאת, כדי שהחיילים שלנו יצטרכו להגן עליהם, להיפצע ולהיהרג
(צילום: ערן לוי)
מה בעצם מטרת המפגש?
"המטרה היא להראות שאנחנו יכולים לחשוב ולהאמין אחרת ואולי לרצות דברים שונים, אבל אפשר גם לדבר ולמצוא דברים משותפים. החלטתי לצאת ולהראות שאני ממש לא מה שאתם חושבים, ואני גם רוצה להכיר את הצד השני, שאני כנראה לא אכיר בדרך אחרת, ולשמוע איך ולמה אתם חושבים ככה, ובואו תכירו אותי גם. תראו שאנחנו, אלה שהולכים לקפלן, אנשים מאוד נחמדים. היא פגשה קפלניסטים וישבה איתם בשולחן. היא אפילו אמרה לי, 'זו נקודת ציון מאוד חשובה בחיים שלי'. גם בשבילי זה היה לפגוש אנשים שנרתעתי מהם לפני כן, וחשבתי עליהם דברים אחרים ממה שאני חושבת עכשיו, אחרי שפגשתי אותם. אז זה היה חשוב, ואני מאוד שמחה שהשתתפתי".
"פשוט תהיו אנשים טובים, זה כל כך פשוט. הרבה יותר קל, טוב ונעים בלי להתאבד על איזו חלקה"
את ימנית בדעות שלך, אבל משתתפת בהפגנות שמשהו בהן מזוהה יותר השמאל.
"הצבעתי בנט. בדעות שלי אני ימין, אולי ימין מרכז. אבל אתה יודע מה? בואו לא ניכנס לפוליטיקה. קרה פה משהו שגרם להרבה מאוד אנשים לצאת מאזור הנוחות שלהם. אני בן אדם מאוד עסוק, יש לי הרבה מה לעשות, פרויקטים, ילדים וגם בניתי בית תוך כדי. בוא נגיד שזה לא שקמתי בבוקר ואמרתי, 'טוב, אין לי מה לעשות היום אז יאללה, נצטרף לקפלן ונעביר את הזמן'. זה לא המצב. יצאתי כי כאב לי. באמת. נפגעתי ממה שהממשלה הזאת עושה לחלק מהאנשים שעדיין חיים פה. אני משלמת מיסים ושומרת חוק, ואתם עושים משהו שכואב לי מאוד, שאני לא מסוגלת לראות אתכם עושים למדינה שלי".
אנשים יכולים לראות אותך בהפגנות ולפקפק בזה שאת ימנית.
"אף אחד לא יחלק לי ציונים ויגיד לי כמה אני אוהבת את המדינה, ואם אני אוהבת אותה פחות ממה שהוא אוהב אותה. זה לא שיח בכלל. מה זה השטויות האלה? אני חיה פה, משלמת את מה שצריך לשלם, מגדלת פה את הילדים שלי, שירתי בצבא והבן שלי עוד רגע מתגייס. מותר לי להביע את הדעה שלי. עם ישראל שמגיע להפגנות האלה הם אנשים טובים, איכותיים, מלח הארץ, שאכפת להם, שכואב להם, שלא מוכנים לקבל את הדרך שהממשלה הזאת מנהיגה. זו ממש לא שטיפת מוח".
"זה לא שקמתי בבוקר ואמרתי, 'טוב, אין לי מה לעשות היום, אז נצטרף לקפלן ונעביר את הזמן'. יצאתי כי כאב לי"
קיבלת תגובות מהעוקבים?
"אני משתפת אצלי הכול באינסטגרם, ובתקופה של ההפיכה המשטרית הלכתי לקפלן ועליתי לירושלים כשפיטרו את גלנט ודיברתי על ההסתייגות שלי מכל המהלך שהממשלה הזאת עושה על הראש של חצי עם או יותר. ולא הפסקתי עם זה גם כששלחו לי הודעות קשות וקללות ונאצות כמו 'יאללה, לכי תעשי עוד בוטוקס' או 'לכי תזריקי' ו'לכי לסתום את הפה שלך עם חומצה היאלורונית'. דברים לא קשורים.
"אני לא מפחדת ולא מוכנה לפחד להגיד דברים. אין מצב שאחיה במדינה שבה אני מפחדת להגיד את מה שאני חושבת. זה תמיד יהיה בצורה מכבדת. אני לא מקללת, לא מעליבה, לא מתנשאת, או לפחות מנסה. ואני לא עם הראש בקיר, אני מאוד מאוד פתוחה לשמוע וכואב לי לראות את מה שקרה לנו. אף פעם לא חוויתי את זה שאנשים משתלחים אחד בשני עם קללות ואלימות, ומשפחות שמתפרקות בגלל דעות פוליטיות".
יש משהו שאת רואה שאנחנו עוברים כמדינה שמפחיד אותך?
"כל כך הרבה דברים. הכול התפוצץ לנו בפנים בשנה וחצי האלו. בעלי ואני יושבים ואומרים, 'מה יש לנו לעשות פה?'. עם מה אנחנו משאירים את הבנות? עם מקום שהרוב מחליט בגלל שהוא מביא יותר ילדים ויש לו יותר הצבעות? ולאן נעבור, לאן נלך?
"גרתי חמש שנים בארצות הברית והיו לי שם חיים נפלאים. הייתי על יאכטה במיאמי, אבל כשהחברים שלי אמרו לי 'אנחנו פה בכנרת', קינאתי שהם שם. ובאמת, אין לנו לאן ללכת וכשטוב פה, אז ממש טוב פה. וזה שלנו, ואף אחד לא יכול להזיז אותנו. תחושת השייכות הזאת שווה כל כך הרבה. אני אומרת לך את זה בגלל שחייתי במקום שהוא כאילו לא שלי, ואחרי חמש שנים אתה מכיר שם את כולם וכן מרגיש שאלה השכונה שלך, והחברים שלך – ועדיין, זה לא הרגיש לי כמו ארץ ישראל".
"אני מפחדת שמישהו משיחי ישלח את הבן שלי לעשות משימות לא הגיוניות, רק בגלל האמונה שלו"
קסרי נשואה לשורד בדימוס אחר, גל ארז ("הישרדות: איי הפנינה"), שאיתו התחתנה בשנת 2015. יש להם שתי בנות משותפות - אחיות צעירות לרועי, בנה הבכור מנישואיה השניים.
רועי עומד להתגייס בקרוב.
"כשמאכילים אותם הם גדלים מהר. הוא אמור להתגייס באוגוסט ורוצה ללכת לקרבי. גדלתי בבית פטריוטי, אבא שלי היה בצנחנים בגדוד 890, שאול מופז היה המ"פ שלו והוא היה בקשר עם החברים שלו מהצבא עד יומו האחרון, ואני נורא רוצה שרועי יחווה את זה. קודם כל הוא ישראלי והוא חייב לעשות צבא, אין פה שאלה בכלל, ואני מאוד רוצה בשבילו שהוא יתבגר בתוך החוויה הצבאית, בתוך החברות הזאת של חברים קרביים, כמו שראינו בשנה וחצי האחרונות, שאחד בשביל השני. מצד שני, יש לי את הפחד שאיזה מישהו משיחי ישלח אותו לעשות משימות לא הגיוניות, רק בגלל שהוא מאמין במשהו שאני לא מאמינה בו. אז אני אתן לו להתגייס ונראה מה יקרה. תמיד אפשר לשבור לו את היד עם תפוח אדמה, לא?
"המחשבות באות כשאתה שומע בטלוויזיה 'הותר לפרסום'. זה מכווץ את הבטן ועושה פחדים נוראים. אבל מה אני יכולה לעשות? אלה החיים ובסוף לכל אחד יש את הגורל שלו. יש כאלה שאומרים אלוהים, יש כאלה שאומרים גורל, אבל אנשים עושים לפעמים שירות מאוד מסוכן במשך שלוש שנים עם מבצעים מטורפים, ובסוף נוסעים לטיול של אחרי צבא ונהרגים על קורקינט בפרו. אז לכל אחד יש את הגורל שלו".
7 צפייה בגלריה
"אני רוצה שהוא יתבגר בתוך החוויה הצבאית, בתוך החברות הזאת של חברים קרביים, של אחד למען השני". קסרי ובנה רועי
(צילום: אינסטגרם)
קנית לרועי רכב מאוד יקר ליום הולדת 18.
"נתחיל מהסוף, זה לא היה המהלך הכי חכם, בסדר? זה רכב מטורף וזה קצת החלום שלי. הרבה פעמים אנחנו עושים טעויות בהורות שלנו ולוקחים החלטות מהלב ולא מהראש. זה רכב מאוד מסוכן וצריך לדעת איך לנהוג בו. אני ורועי עברנו דרך מאוד ארוכה ביחד. הוא נולד לזוגיות לא בריאה ולא טובה. אני ואבא שלו נפרדנו בגיל מאוד צעיר והוא הצטרף למשפחה חדשה שהקמתי עם מישהו שהוא לא האבא שלו ועוד אחים שהצטרפו מהצד של גל, ועם אחיות שנולדו לי ולגל. זה לא פשוט למצוא את עצמך בתוך הדבר הזה. היו הרבה ירידות והרבה עליות והתבגרנו ביחד.
הוא הבכור שלי ונורא רציתי לעשות את זה בשבילו, וגם בשבילי. גם כי זה רכב חלום ואני מאוד אוהבת נהיגת ספורט, וגם בשבילו - זה עשה לו מאוד טוב שפתאום הוא ראה שאני שמה אותו במקום כזה ונותנת לו מתנה שהוא רצה. הוא מבין את המשמעות של המתנה הזאת. אני לא ממליצה את זה לכל הורה, אבל במקרה הזה זה היה דבר מאוד נכון לעשות".
היו תגובות רעות וגם תגובות של "היא עשתה את הכסף שלה בעשר אצבעות".
"נכון. אבל מה זה משנה מאיפה הגיע הכסף אם הוא לא נגנב או נגזל ממישהו, ומה זה משנה אם הילד בן 18 או 21? מה זה עניינכם אם החלטתי לתת או לא לתת לילד שלי? אתה יכול לבוא ולהגיד לי, 'אם זה לא מעניין אותך, אז למה את ברשתות?' אני ברשתות כי בניתי דמות וזה משרת אותי, וחוסך לי המון כסף בחשיפה ובשיווק. לעשות פרסומת בפריים טיים זה המון כסף.
"וחוץ מזה, אני מרגישה שאני גם נותנת הרבה דברים מאוד טובים להרבה מאוד נשים. אתה יודע כמה מיכאלות נולדו אחרי הבת שלי, שהבאתי בגיל 41? כמה נשים כתבו לי שבזכותי הן החליטו להביא עוד ילד שהן כל כך רצו? או נשים בנות 50 או 60 שכותבות לי שבזכותי הן התחילו להתאפר ולדאוג לעצמן? 'בזכותך שמתי את עצמי במקום ראשון'. אז אני ברשתות כי אני מרגישה שיש בי שליחות מסוימת לעוצמה וחוזק של נשים, בלי הגדרות מפוצצות כמו 'פמיניזם', כי הפמיניזם שלי מאוד שונה מההגדרה בוויקיפדיה או במילון. אני לא חושבת שנשים צריכות לשרוף חזיות, להפך, תלבשו אותן יפה עם תחרה".
