מורן אייזנשטיין מתיישבת על הכסא ונושמת עמוק. "קשוח לי פתאום", היא מודה. "עד עכשיו דמיינתי שאני במקום אחר ושהריאיון לא יגיע, אבל עבורו התכנסנו. אני אעמוד בזה", היא מבטיחה ומתאמצת לחייך.
החשש שלה מובן. נתחיל מכך שמי שהייתה אחת הכוכבות הבולטות של תחילת שנות ה-2000, נעלמה בשנים האחרונות מתעשיית הבידור כמעט לחלוטין. "זו הייתה בחירה שלי, אני במקום אחר היום", היא מסבירה ומבהירה למה בכל זאת שמה על עצמה את הפוקוס מחדש: "פשוט יש דברים שהם הכרחיים, והכתבה הזאת, הכרחית שהיא תצא. מאוד".
ואכן, לא מדובר הפעם בריאיון קליל, או כזה שנועד לקדם מוצר מסוג כלשהו. השיחה שלנו מגיעה בעקבות פוסט קשה וכואב שכתבה אייזנשטיין לפני כמה ימים, בו סיפרה שהייתה קורבן לאלימות מצד בן זוג לשעבר, שאת זהותו לא חשפה.
"אני סתם פחדנית, בגלל זה שתקתי", כתבה אייזנשטיין בפוסט. "שתקתי כדי להראות את עצמי בסדר מול כולם, שיחקתי משחק, שהכל בסדר כשהכל לא היה בסדר. חייכתי אחרי שדקה לפני חטפתי התקף זעם מהנרקיסיסט, שתקתי כשהרחיקו ממני את החברים הכי טובים שלי ואת המשפחה. שתקתי כשלקחו לי את כל הגבולות שלי, את החלומות שלי, את הזהות שלי. שתקתי, שתקתי כי התביישתי". בהמשך היא כותבת: "איך אפשר להסביר למישהו את המושג אלימות שקופה, כשאני נראית ממש בסדר. מי יבין את המניפולציות בחדרי חדרים, את הענישות בשתיקה והחינוך מחדש, מי יבין כשאני בעצמי לא הבנתי?"
כתבת בפוסט על 'אלימות שקופה'. יכולה להסביר למה הכוונה?
"אלימות שקופה זו אלימות שלא נראית עליך כסימנים על הגוף. זו התעללות נפשית. אתה נראה בסדר ואף אחד לא יכול לדעת עליך, אבל הנשמה היא כמו אישה מוכה לכל דבר, או גבר מוכה. מערכת היחסים כזו היא משהו שגם גברים חווים, וחשוב להגיד שזה גם עבורם".
את מכנה את אותו בן זוג "נרקיסיסט".
"הפרעת אישיות נרקיסיסטית זה משהו שאין אליו הרבה מודעות בארץ. אתה נכנס למערכת יחסים שמרגישה כמו גן עדן, שמצאת את הנשמה התאומה שלך. אבל נרקיסיסט הוא אדם שמחפש קורבן שיהווה עבורו אספקה כדי להזין את האישיות שלו. לרוב הם מחפשים אדם אמפתי, רגיש, שאוהב לרצות, כזה שבסופו של דבר אפשר לחצות את הגבולות שלו ולשלוט בו. בהתחלה הוא גורם לך לחשוב שמצאת את אהבת חייך, שאלוהים נגע בך. ככה הרגשתי".
ואיך זה מתדרדר?
"זה לא משהו שקורה ברגע אחד. זה מגיע נורא לאט ואתה לא יכול לשים על זה את האצבע. מערערים לך את הראש עד כדי כך שאתה לא יודע להבחין בין מה נכון ומה לא. גוזלים ממך את כל החלומות שלך, מאשימים אותך כל הזמן, לא משנה מה אתה עושה - אתה לא בסדר. שולטים בך ברמה הכי הכי קשה שיש, אבל היא כביכול לא נראית קשה. בגלל זה קשה לעלות על זה".
ואת עברת את כל זה?
"כן. כלפי חוץ יש לך חיים טובים, אתה יוצא החוצה ושם הכול נראה מושלם. זה כמו הפרסומות של השיניים המחייכות. אבל הדבר הזה קורה בחדרי חדרים. כשהוא מקטין אותך, בשתיקות שאמורות להעניש אותך, מניפולציות. בזה שיש עליך כל הזמן שליטה ולאט לאט אתה מאבד צלם אנוש. שאלת אותי קודם איך חוויתי את זה? כגיהינום".
בשלב הזה אייזנשטיין מתחילה לדמוע: "לקח לי זמן. זה לא משהו שיכולתי לעשות פעם. אצלי זה כבר אחרי הריפוי", היא אומרת ומבקשת להבהיר: "חשוב לי להגיד שלא מדובר באבא של הילדים שלי (בעלה לשעבר, סוכן השחקנים ינאי רטפין, איתו יש לה 3 ילדים; ב.ז). זה לא הוא וחשוב לי מאוד להגיד את זה.
"ההתעסקות במי זה, היא הלא העניין. המטרה היא לא להכפיש ואני לא רוצה לפגוע באף אחד, אני לא פה מהמקום הזה. אני רוצה לפקוח את העיניים לאנשים שנמצאים שם כמו שאני הייתי, ולא יודעים שיש לזה שם. כי כשהתחלתי להבין מה זו ההזיה הזו שאני חיה בה, התחלתי לחפש מה זה התקפות זעם ומה זו הענשה בשתיקה, ורק כשאתה מתחיל לקרוא, אתה מבין. יש לזה מונחים פסיכולוגים".
את החיפושים האלו עשית בזמן שהיית עדיין במערכת יחסים איתו?
"גיליתי את זה רק אחרי שיצאתי משם. הייתי בנאדם מת. לא האמנתי, לא הבנתי איפה הייתי. זה כמו להתעורר מתרדמת ולשאול מה קרה כאן עכשיו, איך הייתי שם, מה חשבתי לעצמי ואיך נתתי לזה לקרות".
אייזנשטיין מספרת שהיה שלב שבו עוד ניסתה להציל את הזוגיות, והצליחה לשכנע את בן הזוג ללכת איתה לייעוץ. "בתמימותי חשבתי שאפשר לטפל בזה. הלכנו למטפלת, והיא היחידה שראתה את מה שאני עוברת".
מה היה במפגשים?
"הוא חווה מולה התקף זעם על כלום ושום דבר, והיא הייתה שם. זה היה נוראי, נורא התביישתי".
מה זה בעצם אומר, התקף זעם?
"צעקות ברמה הכי קיצונית, עליי, עליה גם. ברמה מאוד טראומתית. אני בנאדם שכשמישהו רק מרים עליי את הקול, אני בורחת. אני מפחדת מרעשים. וכשהוא יצא בזעם ישבתי מולה והורדתי את הראש. פשוט התביישתי".
אייזנשטיין לוקחת לעצמה כמה שניות וממשיכה בדמעות: "היא הסתכלה עליי ואמרה 'את מבינה שאת יכולה להיות הקורבן הבא?'. לא הבנתי למה היא מתכוונת, פתאום לשמוע את המילים 'אישה מוכה'. הייתי מוכה נפשית. אף פעם לא פיזית. וזו הבעיה. זה לא פחות מלהיות אישה מוכה פיזית, אם לא יותר, כי זה בפנים.
"יצאתי משם והבנתי שאין לזה טיפול. אבל היה משהו אחד ששימח אותי, וזה שמישהי הייתה עדה לזה. כי זה משהו שאי אפשר להסביר לאחרים. בגלל זה אנשים לא מדברים על זה וסובלים בשקט. ותשאל - לא יכולת לקום וללכת? אתה לא יכול. זה נשמע הזוי. זה לא שאתה לא יכול, אבל זה משהו אנרגטי, כאילו כובלים את הנשמה שלך במשהו ואתה באמת מאמין שאתה זה שלא בסדר. ואתה כל הזמן רוצה להשתפר ולהיות טוב יותר. אבל לא משנה מה תעשה, אתה לא תצליח".
איך הוא נתן לך את התחושה שאת לא בסדר? במה זה התבטא?
"זה 24/7 שאת לא בסדר. לא משנה מה את קונה, מה את לובשת. ואם את עושה משהו שלא מסתדר בדיוק לפי הרצונות שלו, הייתי מקבלת ממנו טיפול בשתיקה או התקף זעם, שנועדו בסופו של דבר להחזיר אותי לשליטה".
ולא היה שלב שאמרת לעצמך "זה לא מתאים לי הדבר הזה"?
"חד משמעית, אבל לפעמים אתה נמצא במצב מורכב מכל מיני סיבות שאי אפשר לקום וללכת. וכן, אני כל רגע אמרתי לעצמי לאן נפלתי, מה לעזאזל, איך אני יוצאת מפה. והיום אני יודעת למה משכתי את הדבר הזה. זה היה השיעור שלי. אם אתה שואל למה לא עזבתי, אז בגלל העבר שלי, שריטות, לאבד אבא בגיל 14, חרדת נטישה שיושבת בתת מודע. ומעבר לזה – התאהבתי, כן. וחשבתי שגם הוא אוהב אותי. אבל הייתי כלום בשבילו. כמה שזה נשמע רע ועצוב, עבור נרקיסיסט אתה לא יצור אנושי, אתה רק מספק את הסחורה. כל עוד אתה הולך לפי איך שנכון לו, הוא אוהב. כשאתה כבר לא מספק את המקום – אתה עף החוצה".
חוץ מאותה מטפלת, לא סיפרת על זה לאף אחד? חברה?
"לא. כי אתה צריך להבין שבחוץ זה נראה כל כך מושלם, שאתה לא חושב שבכלל יאמינו לך. ומעבר לזה, ידעתי שאם אני אומרת את זה למישהו - אז אני צריכה לקום וללכת. יש משמעות לדברים שאני אומרת וכל עוד אין בי כוח לקום וללכת, אז על מי אני עובדת?"
איך הצלחת לעזוב?
"זה הוחלט בשבילי. זה היה היום הכי קשה בחיים שלי. ידעתי שאלוהים שלף אותי משם".
מה קרה אותו ביום?
"הבנתי את המעגל הנרקיסיסטי שאני נמצאת בו. הקדוש ברוך הוא שהוציא אותי מהדבר הזה, עזר לי לראות את המניפולציות, את התקפי הזעם, השתיקה, איך הכל חוזר על עצמו. הוא פשוט איבד את השליטה עליי, וברגע שאי אפשר לקנות אותך הוא זורק אותך".
חשבת להישאר?
"הוא ניסה לשאוב אותי בחזרה לקשר בעזרת מניפולציות. אבל כשעזבתי, קיבלתי החלטה שלשם אני לא חוזרת, ולא משנה כמה קשה היה לי".
מה היה קשה?
"התחושה שזרקו אותך כמו חפץ, אחרי שהאמנתי שהייתה בינינו אהבה. ואז אתה צריך להתמודד עם הקושי הכי גדול - מול עצמך. להתמודד עם שאלות כמו למה משכתי כזה דבר. וצריך לקחת אחריות, כי קל להגיד 'הוא והוא', אבל איפה אני הייתי? איך לא אמרתי, איך לא זיהיתי דברים, אולי ראיתי אותם קודם ובכל זאת נתתי לזה מקום? איך נתתי למישהו לקחת ממני את הגבולות שלי? זה שאלות שהייתי צריכה לשאול את עצמי בסוף. זה תהליך לא קל, הריפוי הזה מול עצמך, מול כל השדים הפנימיים שלך".
אין אחר כך הקלה, שאת כבר לא בתוך זה?
"יש פה דבר שהיה כמו קללה אבל הפך לברכה של החיים שלי. זה שינה אותי. יש שתי מורן, של לפני הקשר ושל אחרי. ומורן של אחרי היא מישהי שחוותה כאב שאי אפשר להסביר את הגודל שלו, ברמה הכי כואבת. והכאב היה שליח שבא לנקות אותי מהפסולת של עצמי שאפילו לא הייתה קשורה אליו, אלא לחרדות ולאמונות שלי שגרמו לי למשוך לחיים שלי קשר כזה".
כמה החוויה הזו השפיעה על העשייה שלך לאחר מכן?
"היה קשה. אבל אני אדם מאמין, וברשותך בוא נכניס קצת אמונה. אני לא אומרת סתם, באמת לא יכולתי לעשות את זה אם לא הייתי מאמינה שיש משהו גבוה מעליי, שיש תוכנית והכל מדויק ובהשגחה. היו לי הרבה מחשבות כמו 'מה עשיתי רע שמגיע לי הסיוט הזה?' אבל בסוף שחררתי את השאלות ואמרתי 'יש פה שיעור שאני צריכה ללמוד. תוביל אותי בורא עולם, אני כלום, קח אותי'. כי לא היה לי כוח, הייתי זומבי. ומיום ליום האור הגיע".
הפוסט שכתבת עורר הרבה דיונים וסקרנות. לא כל הגולשים היו תומכים.
"ברור ונורא טבעי שישאלו, 'מה את מטומטמת, איך לא הלכת?' זה הגיוני. אני גם שואלת. כמו שאתה רואה דמות בסרט ושואל 'איך היא לא הולכת?'. קל לשפוט מהצד. זה בסדר".
היו גם הרבה ששאלו למה את מספרת את זה דווקא עכשיו.
"זו שאלה לגיטימית, 'למה דווקא עכשיו? מה מסתתר פה?'. אז אין לי איזה שיר שצריך לקדם, לא מסתתר שום דבר. אני אשמח לדבר על הספר שלי שכתבתי וזה שיצא, כי זה חלק ממני וזה בסדר לדבר עליהם. אבל הסיפור הזה הוא לא משהו חדש שיצא רק עכשיו. כתבתי על זה כבר שנים בפוסטים שלי. פשוט הביטוי הזה, 'אלימות שקופה' - הביא לכך שאשב פה. אין כאן משהו נסתר, זה לא שהכתבה תצא ושפתאום אקבל תוכנית".
אז מה באמת הביא אותך לכתוב את הפוסט?
"באותם ימים ידעתי שאצליח לצאת מזה, לא ידעתי איך אבל ידעתי שאצליח. אבל חשבתי על הנשים האחרות שנמצאות בקשר כזה, חלק עם ילדים, חלק בלי, נשים בהיריון, שעוברות את זה וזה פשוט קרע לי את הלב. ואחרי שיצאתי משם ונרפאתי, לא יכולתי לישון. הציפיה של הבורא מאיתנו היא לפתוח את הלב לאחרים, להיות פנס. אמרתי שאם מישהי עוברת את זה כמוני ואין לה ידע, אז אני אהיה שם בשבילה".
אתם עדיין בקשר כלשהוא?
"אין לי שום קשר עם האיש הזה, חסמתי אותו. לא יודעת עליו כלום, לא ראיתי, לא שמעתי".
לא יצא לך להיתקל בו?
" לא, בהשגחת הבורא. זה הרבה תפילות".
מה היית רוצה להגיד לאנשים שמוצאים את עצמם בזוגיות כזו?
"אני רוצה שאנשים לא יקראו לזה זוגיות. מבינים את זה כשהבן אדם זורק אותך ועובר מיד לזוגיות חדשה. אני מסבירה להם שזו לא זוגיות - זו אספקה. נרקיסיסט לא יכול להיות לבד, הוא חייב את האדם השני בשביל זה. וזה משהו שקשה מאוד להבין ולתפוס.
"ואני מאוד מקווה שהכתבה הזו תביא תועלת לכל כך הרבה אנשים שזקוקים לה. שאלו שנמצאות במקום הזה, יבינו שהן שם. זה לא בהכרח אומר לקום ולעזוב - יש פער מאוד גדול בין להבין את הסיטואציה ולפעול, אבל שלפחות ידעו. כשאתה יודע, אתה מבין שאתה לא משוגע".
מאז שהתפרסמה, לאייזנשטיין היו שלוש מערכות יחסים רציניות. היא הייתה בזוגיות עם הזמר חיים צינוביץ' ולאחר מכן נישאה פעמיים: בעלה הראשון היה כאמור ינאי רטפן לו הייתה נשואה בין השנים 2010-2015, והשני הוא איש העסקים דני מרקוביץ, ממנו התגרשה בשנת 2020 אחרי פחות משנתיים של נישואים.
הילדים שלך כבר גדולים. הם עושים עלייך גוגל?
"בטח. אני לא מתביישת בעבר שלי, אסור להתבייש. בזכותו אני מי שאני היום. כן יש איזה דבר או שניים שהייתי מורידה משם. אבל הם מבסוטים ושואלים אותי ומתלהבים".
איך מתווכים להם את מה שהם מוצאים על אמא?
"אין שם משהו קיצוני. זו בדיחה לעומת דברים שרואים היום, מקסימום בגד ים. הכול פתוח ואני לא מסתירה כלום, אין לי עבר אפל. זה שהיו לי בחירות שגרמו לי לשינויים ותיקונים בחיים, בסדר".
אמרת קודם שעזבת את עולם הבידור כי חיפשת משהו אחר. למה התכוונת?
"הרגשתי שיש בי הרבה יותר מהמקום החיצוני שבאותם ימים מכרתי רק אותו. וזה היה בסדר לאותם ימים, אבל הרגשתי שבעה, נמאס לי מזה. רציתי להביא משהו אחר לעולם".
מה זה היה הדבר ההוא שמכרת?
"חיצוניות. רוצה את ההגדרה המדויקת? סמל סקס. וכשזה היה רק זה, זה לא הספיק לי. חיפשתי משמעויות בחיים".
מצאת?
"ברור, בגדול. מצאתי את השליחות שלי בעזרה לאנשים. דרך סרטונים, ההרצאה שלי 'האומץ להיות מי שאת' (6.9 ב-Inaamed), קורסים אישיים. זה לקום בבוקר פשוט מאושרת, עם מטרה".
עדיין מזהים אותך ברחוב?
"כן, וזה כיף שזוכרים אותי. זה משמח. אבל פעם אנשים היו פוגשים אותי ואומרים 'ואם ביום שלישי לא בא לי?' (סלוגן מוכר מאחת הפרסומות שאיינשטיין כיכבה בהן בתחילת דרכה, והפך למזוהה איתה; ב.ז). היום אנשים מדברים איתי על השינוי שהם עשו בזכותי".
צילום: טל שחר
סטיילינג: חנה שפיצר (לסוכנות Solo)
איפור, שיער: פז מחלבני (לסוכנות Solo)
הפקה: ערן רחמני
צילום וידאו: אוראל לוי
קרדיטים לבוש:
לוק שער: טי שירט לבנה וחצאית אפורה - זארה, גרביים לבנות עם שרוכים - Other Stories &, נעלי עקב שחורות - סטיב מאדן
לוק אוברול ג'ינס: אוברול - זארה, שרשרת גוף כסף - אוסף פרטי, נעלי בוקרים לבן אדום - סטיב מאדן, עגילים- born from rock
לוק כחול: חליפה כחולה - זארה, שרשראות - H&M, נעליים ורודות - אוסף פרטי
לוק פרחוני: אוברול פרחוני - זארה, נעלי בוקרים לבנות - סטיב מאדן