ילד בשם עידן פלג, בן 13.5 מגבעתיים, ריגש השבוע את הגולשים כשסיפר שיצא מהארון לפני כשנה, וספג בריונות ואלימות שהופנתה כלפיו מילדים אחרים. הפוסט זכה לעשרות אלפי לייקים ותגובות אוהדות, ועידן הפך בין לילה לסמל של חודש הגאווה שחל ממש בימים אלו.
השבוע התארחה בפודקסט של בר זגה ברדיו ynet הבדרנית הטרנסג'נדרית בל אגם, וגם לה היו מילים חמות על עידן: "אני לא רואה בילד המדהים הזה קורבנות או חולשה. להפך, אני חושבת שמה שהוא עשה זה דוגמה לילדים אחרים בגילו, שעוברים חרמות או שיוצאים מהארון. הוא סמל של אומץ וכוח. מה שאנחנו, אנשים בוגרים בגילים כפולים ממנו, לא מעיזים לעשות - הוא קם ועשה. הוא מלמד אותנו שיעור על קבלה עצמית, כי אני חושבת שמה שעידן אומר כאן זה 'אני מקבל את עצמי גם אם אתם לא מקבלים אותי'. וזה משהו שאני מאוד יכולה להזדהות איתו. אני אף פעם לא חיכיתי שיקבלו את התהליך שלי, שיחבקו, שיאהבו או לא יאהבו. אני מאמינה שלהיות אדם שלם זה משהו שלא תלוי בשום דבר מסביב, אלא אך ורק בעצמך. ברגע שאתה שלם או לפחות קרוב למי שאתה באמת - הרבה יותר קל לך להתמודד עם הסביבה".
כשאת היית בתחילת הדרך הזו, עם ההבנה של 'אוקיי, אני לא כמו כולם', היה פחד?
"הפחד הוא חומה ענקית בינינו לבין ההגשמה העצמית שלנו, וככל שאנחנו מנכים אותו יותר, ככה אנחנו מתקדמים בחיים. אני הלכתי עד הסוף, לא עניין אותי מה יהיה המחיר שאשלם. אמרתי שאני אעשה ואצליח, ואוכיח שגם בחורה טרנסג'נדרית יכולה להיות אשת קריירה מצליחה".
את רואה בעצמך סמל של הקהילה הגאה?
"אני לא חושבת שאני אייקון גאה או שההצלחה שלי מוגדרת לקהל ספציפי. לא נראה לי שהופעתי אי פעם מול גייז. האנשים שסוגרים הופעות שלי הם לאו דווקא אנשים מהקהילה, אלא מהפריפריה, מרחובות ובאר שבע ועד דימונה, שוהם, קריית שמונה וקריית אתא. הקהל שלי הוא מסורתי, הכי שמרני. אני מחובקת על ידי הקהילה הגאה אבל מתנהלת גם מחוץ לקהילה".
את מרגישה שזה עובר לכולם חלק בגרון, כשאת מגיעה לכל המקומות האלה?
"לגמרי, חצי מהחברות שלי הן חרדיות. אני חושבת שיש הוכחה שמה שרואים בתקשורת זה לא מה שקורה בשטח. יש רבנית גדולה בבני ברק שחיתנה את הבת שלה והתקשרה אליי להגיד שהיא מתחברת לסיפור שלי וביקשה שאעשה את המקווה של הבת שלה. נכנסתי לאירוע שכולן היו בו דתיות עם כיסוי ראש וזה היה מדהים".
ההצלחה שלך היא חריגה בנוף, כי הרבה נשים טרנסיות לא זוכות לכזו קבלה מהסביבה.
"נכון. עשו עליי פעם כתבה ורשמו שאני לא סיפור טרנסג'נדרי, ומאוד נפגעתי מזה. אני הכי סיפור טרנסג'נדרי, אני הטרנסית עם הכי פחות אופציות להצליח בחיים שבסוף עשתה כמעט כל מה שבלתי אפשרי לנשים כמוני. מאוד כעסתי וכתבתי לה את זה. היא התנצלה והסבירה שהסיפור הטרנסג'נדרי האמיתי זה לא להיות מצליח וטלוויזיה וגלאם ולרקוד עם בנות דתיות בהפרשת חלה. ואז הבנתי שיכול להיות שזה באמת נכון".
איך עברה עלייך התקופה ההיא, כשהבנת על עצמך?
"זה לקח לי קצת זמן, כי זה לא כמו היום, שיש אינטרנט ויכולתי לקרוא. הבנתי שאני מרגישה כמו בת, אבל זה לא משהו שיכול לקרות, זה כמו לבקש לעוף. היו לי המון רגעים של בלבול ומשברים, שחיפשתי את עצמי, חיפשתי מה אני. התחלתי ללבוש חולצות בטן, ואמא שלי הייתה מסתכלת עלי מהצד ויאמר לזכותה שהיא לא הייתה שיפוטית, זרמה".
מה היא אמרה?
"נראה לי שאמא שלי הבינה לפני מה אני ומאוד רצתה לגונן ולשמור עלי. ולאט לאט הגשמתי את עצמי. זה לא היה החלום שלי להיות אישה מלידה. אם עכשיו אלוהים יציע להתעורר מחר כאישה ביולוגית לכל דבר כמו אישה רגילה, אני לא ארצה את זה. עם הזמן התחברתי לזה שאני אישה טרנסית. וואלה זה מגניב, זה לא כזה נורא כמו שעושים מזה. זה מסע אחר, סיפור אחר, אני מאוד מתחברת למי שאני. כמו השאלה הזו ששואלים אותי 'מתי הרגשת שנולדת בגוף הלא נכון?', אמא שלכם נולדה בגוף הלא נכון! מה זה גוף לא נכון? קיים בעולם גוף או נשמה שהיא לא נכונה? אני מרגישה הכי נכון ונח בגוף שלי, עם מה שהוא מביא איתו".
לא היו שנים שחשבת "למה לא יכולתי להיוולד רגילה"?
"לא. זה אולי נשמע שקר, אבל לא. יכול להיות שהחיבוק שקיבלתי בתחילת התהליך, כנראה בגלל שהשתתפתי ב'פרויקט Y' (תכנית המציאות של yes ששודרה ב-2004. אגם השתתפה בעונתה השנייה; ב.ז), זה מאוד טשטש לי את ה'למה אני?'. הייתי ילדה מחולון שלא מכירה כלום מהחיים שלה, ופתאום רודפים אחריה פפראצי, פתאום מתעניינים וזה מאוד קסם לי. רק חשבתי איזה כיף לי".
מתי הבנת שיש לך את האפשרות להשתנות?
"בערך בגיל 15. גרתי עוד בחולון והיה לי חבר גיי, שהציע שניסע לבר גייז בשוק הכרמל שקוראים לו 'הצ'אפס'. בחיים לא הייתי במקום כזה, הייתי עוד ילד, נער. הגענו לשם באוטובוס ואמרנו בכניסה שאנחנו בני 18. המטרנה עוד הייתה על השפתיים. בפנים ישבו 3 נשים, כל אחת עם שיער בלונד, טופים, ג'ינסים ועדשות. אמרתי 'איזה בנות יפות, בטוח דוגמניות'. ניגשתי אליהן והתחלנו לדבר. הייתי בהתלהבות ולא היה לי מושג שאלו טרנסג'נדריות, עוד לא נחשפתי לזה בצורה כזאת ואז הן סיפרו לי שהן היו פעם בנים".
איך הגבת?
"התרגשתי. 'זה בדיוק מה שאני רוצה לעשות, זה בעצם מה שאני!', זה היה רגע של הארה. היו במועדון הופעות דראג, אז אמרתי בשיא חוצפתי לאחראי שאני רוצה להופיע, הוא אמר 'יש הופעות פתוחות כל יום רביעי, תבוא'. הלכתי לאלנבי, קניתי פאה שחורה מתולתלת וצלליות עם נצנצים סגולים, נראיתי כמו מגדת עתידות. הסתובבתי שם לבושה עם הפאה ומלא מצפצפים לי, ואני בטוחה 'איזה כוסית אני'. כולם נבהלו, הייתי שד. עליתי על הבמה והשיר הראשון ששרתי היה של ליאת בנאי 'אין כמוני', שיר מזרחי של השכונות – שם התחיל התהליך".
3 צפייה בגלריה
"'זה בדיוק מה שאני רוצה לעשות, זה בעצם מה שאני!', זה היה רגע של הארה"
(צילום: אינסטגרם)
כאמור, אגם התפרסמה כשהשתתפה בריאליטי 'פרויקט Y', ובניגוד לרוב המשתתפים האחרים שם, הצליחה למנף זאת לקריירה ארוכה ויציבה. "כשהלכתי לאודישנים, עדיין אפילו לא לקחתי את ההורמונים, היו לי רק את המרשמים שלהם אז", היא נזכרת, ומספרת למה החליטה לקרוא לעצמה בשמה הנוכחי: "לפני זה קראתי לעצמי אוולין ואז שיניתי לרויטל. אבל מאוד אהבתי את הנסיכה בל מ"היפה והחיה". רציתי להיות נסיכה, רק לא מצאתי את החיה".
באודישן כבר היית בל אגם?
"כן. אני לא יודעת מאיפה היה לי את האומץ בכלל לעשות תוכנית ריאליטי כזאת. עוד לא ליהקו אז טרנסג'נדריות, דנה אינטרנשיונל הייתה היחידה. אבל אני חושבת שהמסלול הזה, עזוב את הפרסום ואת כל הדברים מסביב, 'פרויקט Y' נתן לי קרקע הרבה יותר נוחה למישהי כמוני. כי אתה יודע, בשנים האלה להסתובב ברחוב בתור אישה טרנסג'נדרית, זה לא היה פשוט. ואני פחות עברתי את זה, הרחוב לא היה אגרסיבי אליי. כשהתחלתי את השינוי שלי בדיוק התפרסמתי, וכשהיו רואים אותי ערסוואתים ברחוב הם אמרו 'אה, זאת מהטלוויזיה'. זה הציל אותי, אלוהים שלח לי הגנה".
סיפור מרתק.
"אז יכול להיות שאני באמת אני לא הסיפור הטרנסג'נדרי היומיומי, אבל אני לא שוכחת שאני בעצם כמו כל טרנסג'נדרית אחרת. אם עכשיו יש צעירים, לא רק טרנסג'נדרים, שמרגישים שונים ויושבים בבית ורואים אותי בטלוויזיה, בהופעות ובכתבות, מקבלת במה וחוגגת את מי שאני, אני חושבת שאני עושה להם שירות מדהים ונותנת להם תקווה שזה אפשרי. הרי גם אני הייתי פעם הילד הזה שאמר 'איזה סיכוי יש לי להצליח בחיים?'.
"בסוף עשיתי את זה כי האמנתי ועבדתי קשה. זה לא היה קל. המון פעמים בחיים סגרו לי דלתות בפרצוף. אבל היה לי קול פנימי שאף פעם לא וויתר, המשכתי לנסות והאמנתי שיום אחד הרגע שלי יגיע. וזה מסר שאני רוצה לתת לכל בן אדם. לקחתי את הסיפור שלי ובמקום להפוך אותו לקורבנות, הפכתי אותו לכוח, להצליח בעזרתו בקריירה שלי".
לריאיון המלא, האזינו לתוכנית שבראש הכתבה. כל השערוריות, כל הרכילויות וכל מה שצריך לדעת על עולם הבידור בתוכנית הרדיו של בר זגה.
