אסי ועדי בוזגלו הם זוג מוכר בכל סלון בישראל. אסי, כדורגלן בן למשפחה של שחקני כדורגל, הוא גם זוכה העונה השלישית של "הישרדות VIP", וביחד השניים כיכבו בתשע העונות של תוכנית הריאליטי המשפחתית "הבוזגלוס", כמו גם בסרט שמבוסס עליה. ובכל זאת, החשיפה הזוגית בתוכנית "פאוור קאפל" (רשת 13), שעולה בראשון, הביאה להם התמודדות מסוג חדש. "זאת הייתה החוויה הכי מדהימה שהייתה לי בחיים. אני מדברת על זה עם דמעות בעיניים", עדי מתלהבת בפודקאסט "הברזייה" של מגזין סופ"ש של ynet. "אני בן אדם פחדן ושמרן באופי, אבל תמיד הדהד לי בראש 'אם תצאי מאזור הנוחות, דברים טובים יקרו'. את זה לימד אותי המאסטר אסי, הוא המורה דרך שלי להרבה דברים".
אסי: "זה הכי לצאת מאזור הנוחות, הכי להגיע למקום שאתה לא תלוי רק בעצמך. זו עמידה בלחצים ובמשימות, ואתה לומד הרבה על הזוגיות ועל המקום שאנחנו נמצאים בו וההכלה אחד כלפי השנייה, לצד צדדים שאתה לוקח בחשבון שצריכים לצאת. מי שיוצא לתוכנית כזאת, אין לו מה להסתיר".
עדי, מה היה חשוב לך במסע הזה?
"בעיקר שיכירו אותי באמת. אמרתי בואו, קבלו את עדי איך שהיא, אל תספרו סיפורים, אל תניחו הנחות, בואו תראו אותי, והכי הכי שמחתי שאני יכולה לעשות את זה עם אסי. לא התייחסתי לתחרות כאל תחרות, התייחסתי לזה כמתנה".
מה את חושבת שחושבים עלייך?
"בחוץ רואים אותי כמו כוסברה - או שממש אוהבים אותי או שלא, וזה בסדר. אי אפשר לאהוב את כולם. אבל קשה לי שחושבים עלי דברים שהם לא נכונים. אין בעיה, אל תאהבו אותי, אבל קשה לי לפעמים עם התגובות הרעות. באינסטגרם אני הכי אני, לטוב ולרע. העוקבות שלי הן החברות הכי טובות שלי, הן מכירות אותי הכי טוב.
"הרבה זמן לא הסכמתי להתראיין כי לא הייתי במקום שלם עם עצמי. היה לי קשה גם להתמודד עם הביקורות והשיח והרוע וגם להתמודד עם עצמי, עם המלחמות שאני עוברת עם עצמי. עברתי תהליך של 180 מעלות, הרבה בזכות אסי. הוא הפסיכולוג הכי גדול שלי. הייתי במצבים הכי נמוכים, הכי חשוכים, והיום אני משתדלת כל יום ללמוד איך להיות אדם יותר טוב ואיך ללמוד מטעויות".
איזה טעויות למשל?
"אני לוחמת צדק, ותמיד ניסיתי להוכיח, להשמיע. אבל לפעמים צריך לדעת לשחרר, ולא ידעתי מתי לשחרר".
איך נכנסת לתהליך הזה?
"לא היה לי טוב עם עצמי כי חייתי בדמות שלא רציתי לחיות בה, וכשאת קמה כל בוקר ורואה משהו שאת לא אוהבת במראה, זה קשה. ובמקביל לתפקד כאמא. המשפחה מבחינתי היא ערך עליון. מה שתמיד עמד לנגד עיניי זה קודם כל להיות האמא הכי טובה, האישה הכי טובה, לתפקד ולאהוב את עצמי. ולא אהבתי את עצמי. היום סדר העדיפויות שלי בחיים שונה".
עדי: "אני עם בעיית שמיעה שהתכחשתי אליה. אנשים מדברים איתי ואני לא עונה, אז כולם חושבים שאני סנובית. אנשים מתביישים להרכיב מכשירי שמיעה. היום אני דווקא גאה להיות כבדת שמיעה ולדבר על הבעיה הזאת ולהגיד שזה דווקא חמוד"
אסי, איך אתה חווית את התקופה הזו?
"כשאתה כל הזמן צריך להתמודד עם בן אדם שלא מרוצה ושקשה לו, אתה יכול לקחת את זה לשני מקומות - או להתאכזב ולהתמרמר ולהתנגח, או להתחיל להתפתח כסוג של מנטור. עדי מאוד החזיקה ממני, אז רציתי לתת לה מהניסיון שיש לי. היום היא באורח חיים מדהים, אני כל כך גאה בה. אני מתמוגג כל יום כשאני קם ורואה שהיא מרוצה".
עדי, למה לא היית שלמה עם עצמך?
"זה כדור שלג, אי אפשר להצביע על משהו ספציפי. קודם כל עבדתי במקום שלא היה לי טוב בו. עבדתי במכירות ואני עם בעיית שמיעה שהתכחשתי אליה. כל הזמן הזה אני עובדת בסביבה רועשת ומתביישת לשים מכשירי שמיעה. אנשים מדברים איתי ואני לא עונה, אז כולם חושבים שאני סנובית. בקורונה, כשכולם היו עם מסכות, זה היה גזר דין מוות בשבילי כי לא יכולתי גם לקרוא שפתיים. ואז בורא עולם לקח אותי להחלטה של 'את חייבת עכשיו להתמודד עם הבעיה, לשים מכשירי שמיעה'".
למה התביישת?
"כי לא מתייחסים למכשירי שמיעה כמו למשקפיים. אני גם חווה את זה היום, כשאני מדברת על זה בחופשיות. אני רואה כמה אנשים מתביישים להרכיב מכשירי שמיעה. היום אני דווקא גאה להיות כבדת שמיעה ולדבר על הבעיה הזאת ולהגיד שזה דווקא חמוד".
מה קרה כשהתחלת להרכיב מכשירי שמיעה?
"זה שינה לי מאוד את החיים, מצד שני מכשיר שמיעה זה לא 100%, עדיין קשה לי בסביבה רועשת. אם מדברים אליי כשיש הרבה אנשים, אני מתחילה לאבד את זה. אנשים אומרים לעצמם 'רגע, אבל היא עם מכשיר שמיעה, אז מה, אני קורא לה והיא לא עונה?', אז כן, קוראים לי ואני עדיין לא שומעת. לכן תמיד אומרת באינסטגרם שלי לעוקבות - אם אתן קוראות לי בקניון ואני לא שומעת, פשוט תיגשו אליי. אני באמת לא שומעת ואני כל כך שמחה שניגשות אליי ומדברות איתי".
יש יתרונות בלא לשמוע?
אסי: "יש יותר יתרונות בלא לשמוע".
עדי: "קודם כל יש לי את העולם שלי. יש את העולם של כולם ויש את העולם של עדי. במכשירים המתקדמים אני עונה מהמכשיר לטלפון, אני שומעת שירים, אני מקשיבה להודעות קוליות".
אסי: "היא גם יכולה להנמיך אותך לגמרי".
"השקעתי בהגזמה ובסוף הוא בכלל לא הסתכל עליי"
בספטמבר הקרוב בני הזוג יחגגו עשרים שנות נישואים. "בשבילי זה יותר מחצי חיים. אני עוד שנייה בת 40", אומרת עדי, ואסי נזכר איך כשהכירו לפני 23 שנה. "הייתי לוקח אותה עם הילקוט לבית ספר. היום עושים אישיו מזוגות שהם 6-7 שנים ביחד. כשאני אומר שיש לי ילדה בת 19 אנשים בהלם".
איך הכרתם?
עדי: "בחתונה של אחותי".
אסי: "ספרי את האמת כבר".
עדי: "אסי שיחק עם גיסי בהפועל רעננה, ויום אחד הלכתי לראות משחק. התחתכתי, שמתי עקב, רציתי להיראות טוב. באתי למשחק בחולון. ראיתי את אסי, מספר 10 על החולצה. נפלתי. נפלתי באמת כי אני גם לא יודעת ללכת על עקבים, ונפלתי מהתרגשות. שאלתי את גיסי מי זה מספר 10, ולפני החתונה הוא בא לאסי ואמר לו 'תסתכל על אחות של הכלה'. הגזמתי עם התסרוקת וההופעה, השקעתי, והוא לא הסתכל עליי בחתונה. החצוף הזה התחיל עם כל העולם ואחותו".
אסי: "טוב, הייתי רווק".
עדי: "שלושה ימים אחר כך, הייתי עם בת דודה שלי, הייתי אחרי חפיפה. קוקו אבועגלה, קפוצ'ון, הכי בית. הוא התקשר אליה, אמר לה משהו עליי ולקחתי לה את הטלפון. הייתי ילדה אמיצה ובדיוק הוצאתי רישיון נהיגה, אז אמרתי לו: 'אני באה אליך'".
אסי: "אני אומר לה שיש לי משחק מחר".
עדי: "אמרתי לו, '20 דקות אני אצלך, ביי'".
אסי: "20 דקות היא הייתה למטה. הזמינה את עצמה אליי. אני יורד, אני רואה מישהי עם אבועגלה טרנינג, ג'ינס של דיזל, פלטפורמה. אני עושה לה 'זאת את שהיית בחתונה? אין סיכוי. איזו יפה את'. היא עלתה אליי ומשם זה היסטוריה".
עדי: "לא נפרדנו מאותו רגע. זה היה מטורף".
אסי: "אחרי שבוע כבר ידעתי שהיא תהיה אשתי. כשאמרתי לאמא שלי, היא אמרה: 'אתה יוצא איתה שבוע'. זה מראה לך שמה שהיא רוצה היא משיגה".
איך מחזיקים זוגיות של 23 שנים?
אסי: "זו עבודה לא פשוטה ובעיקר ויתורים".
עדי: "גם עברנו מלא רכבות הרים. היו לנו ממש שבע שנים רעות".
אסי: "שנים רעות זה אומר מתח כלכלי, לא מסכימים על אותם דברים, והיא דעתנית ואני דעתן וכל הזמן אנחנו סביב משחקי אגו. כשהתחתנו היא הייתה בהריון, אז תבין ששני ילדים מגדלים ילדה. היו לנו גם שתי פרידות של חצי שנה בערך, אבל לא ויתרנו. הגבול בין אהבה לשנאה דק מאוד. יום אחד הייתי אומר איך אני שרוף עליה ויום אחר אני לא יכול לראות אותה. וככל שאתה עובר עוד מכשול ועוד מכשול זה מחזק".
איך לא נשברים?
אסי: "אתה לא מוותר, אתה מנסה שוב ושוב. זה המסר הכי טוב שאני יכול להעביר לזוגות. הכי קל זה לקום וללכת, אבל כשנשארים זה משתלם ביג טיים. זה הדבר הכי טוב שיכלנו לעשות לעצמנו ולילדים. עברנו תקופות מאוד מורכבות וקשות, והתגברנו".
אסי: "בשבע השנים הראשונות עשינו את כל הטעויות האפשריות. היה מתח כלכלי ומשחקי אגו. הגבול בין אהבה לשנאה דק מאוד. יום אחד הייתי אומר איך אני שרוף עליה ויום אחר אני לא יכול לראות אותה"
מתי נגמרה התקופה הרעה?
אסי: "בשבע השנים הראשונות עשינו את כל הטעויות האפשריות. זה אומר לערב משפחה כמעט בכל ריב, שזו טעות חמורה. גרנו בסביבה של המשפחה, ברמה שהם היו יכולים לפתוח את הדלת ולהיכנס, בלי פרטיות. כדי שזה יצליח יצאנו מהקן המשפחתי של עדי ברמת גן. זה אומר שאנחנו ביחד בהכול, גם ברע ואחר כך בעזרת השם גם בטוב. זה ממש לבנות אחד את השנייה ואת הביחד שלנו".
עדי: "אני לא מצטערת על כלום, גם על התקופה הלא טובה. אם הייתי צריכה לעבור אותה בשביל להגיע למקום שאנחנו נמצאים בו היום, הייתי עוברת אותה עוד 400 פעם. אני מוצאת את עצמי לפעמים נוסעת באוטו וצורחת לבורא עולם תודה. זה לא מובן מאליו שאני בריאה, שיש לי משפחה, שיש לי ילדים, שיש לי הורים, שיש לי בעל".
"אסי גבר פרימיטיבי, אי אפשר לקחת את זה ממנו"
לצד התהליך הפנימי שעברה, בשנים האחרונות עדי עברה גם מהפך חיצוני כשהשילה עשרות קילוגרמים ממשקלה בעבודה קשה. "הכול התחיל מתמונה תמימה", היא משחזרת. "נסענו לחופשה בקפריסין כשריין הייתה בת עשרה חודשים, וחברה שלי צילמה אותנו. היא הראתה לי את התמונה ואמרתי לה 'זאת אני?', תגידי, הכול בסדר עם הטלפון שלך? מה קורה פה?' ושם נפל לי האסימון. כשחזרתי לארץ התחלתי לצאת להליכות, וזה לא ריגש אותי. רציתי לצאת מאזור הנוחות שלי.
החלטתי שהילדה שבשיעורי ספורט הייתה ממציאה את כל התירוצים האפשריים בשביל לא לרוץ, תוכיח שהיא יכולה לרוץ. התחלתי משתי דקות, עליתי לשלוש דקות ולארבע והבנתי שזה מרגש אותי ברמות. אמרתי למאמנת שלי שתרשום אותי למרוץ, והיא אמרה 'את יודעת שהמינימום זה 5 קילומטר', אמרתי 'כן'. התאהבתי. כמו שהכישלון מדבק, ככה גם ההצלחה. כשאת מתחילה לראות תוצאות ופתאום מחמיאים לך ואת מרגישה טוב, את אומרת 'איזה כיף'.
"הבנתי גם כמה כוח יש לי לתת לבנות אחרות. אני סובלת עד היום מהפרעות אכילה, זה לא עוזב אותך. אני אמות עם זה. היום אני יודעת איך להכיל אותן ולהתמודד איתן, ויש לי את הזכות שקיבלתי את האינסטגרם כדי לעזור לכמה שיותר אנשים, כי אם לא, אין לי שום ערך מוסף בחיים האלה".
עדי: "הייתי מחכה שכולם ילכו לישון והייתי אוכלת את כל הממתקים עד שכמעט איבדתי הכרה, ברמה שאני הולכת להקיא את החיים שלי. בבוקר הייתי קמה לפני כולם והולכת למכולת, קונה בדיוק את אותם הממתקים שהיו ומסדרת באותו סדר בארון"
איך מתבטאות הפרעות האכילה?
"הייתי ילדה מאוד רזה ואמא שלי לא ידעה להתמודד עם זה, אז היא פשוט הייתה מושיבה אותי ודוחפת לי אוכל. זה היה בגיל שמונה. בגיל 12 כבר הגעתי לממדים שהיו מעל המשקל הנורמלי. אמא שלי הייתה מחביאה את הממתקים, ואני הייתי מחכה שכולם ילכו לישון והייתי אוכלת את כל הממתקים עד שכמעט איבדתי הכרה, ברמה שאני הולכת להקיא את החיים שלי. בבוקר הייתי קמה לפני כולם והולכת למכולת, קונה בדיוק את אותם הממתקים שהיו ומסדרת באותו סדר בארון.
"גם כשעשיתי את הדיאטה הראשונה שלי, הפרעות האכילה לא עזבו אותי. הייתי יכולה שלושה ימים לא לאכול. גונבת את הממתקים, אוכלת את הממתקים, וככה כביכול הייתי רזה, אבל עם הפרעות אכילה. כשהכרתי את אסי הוא לא ידע מזה כלום. אני זוכרת את עצמי בהיריון של אייר, אכלתי את כל מה שלא אכלתי כל החיים שלי".
אסי: "היא עלתה 32 קילו".
עדי: "עליתי המון ומשם זה היה כמו אקורדיון - את עולה יורדת, עולה יורדת, ובמקביל נמצאת במקום שלא טוב לך. היו מלא פיצוצים בינינו, אז את בורחת לאוכל".
אסי: "זו התעסקות יומיומית, כי כל דבר הכי קטן הופך להיות סרט, אפילו ללכת לאירוע. פתאום היא הייתה אומרת לי 'אני לא באה, אין לי מה ללבוש'. זה היה הדבר הכי קשה לי בעולם, כל הזמן לנשוך שפתיים".
אסי: "התחתנתי עם דוגמנית, אבל כשהיא הביאה את הילדים ראיתי בזה תהליך טבעי שהגוף עובר. הייתי אומר לה 'חיים שלי, אני מאוהב בלב שלך, זה לא מעניין אותי', אבל היום אני מסתכל ואומר 'וואלה, בא לי עוד מזה, כיף לי'"
החיצוניות שלה הפריעה לך?
"החיצוניות שלה אף פעם לא הפריעה לי. היום כשאני רואה אותה ככה, אז כן, אני לא רוצה שהיא תחזור למה שהיא הייתה. ראיתי אותה עצובה והשתגעתי מזה. אני כל יום מתמוגג ממנה, ואחרי התהליך הקשה שעברתי איתה, אז בכלל אני קנאי לדבר הזה. התחתנתי עם דוגמנית, אבל כשהיא הביאה את הילדים ראיתי בזה תהליך טבעי שהגוף עובר. הייתי אומר לה 'חיים שלי, אני מאוהב בלב שלך, זה לא מעניין אותי', אבל היום אני יכול להגיד לך שזה מאוד מעניין. היום אני מסתכל ואומר 'וואלה, בא לי עוד מזה, כיף לי'".
עדי, היית עצובה?
"הייתי בן אדם מאוד עצוב, שלא טוב לו במקום שהוא נמצא. וזה קשה, כי את גם צריכה לתפקד, אני הייתי אמא. זה לא קל להיות אמא במדינת ישראל, אנחנו תמיד במרוץ החיים וצריך לפרנס".
איך ירדת במשקל?
"ירדתי כמעט 40 קילו. אנשים חושבים שעשיתי קיצור קיבה או ניתוח בריאטרי, אז לא עשיתי. הייתה תקופה שרציתי אבל לא אישרו לי, אז עשיתי ניתוחים אסתטיים. היה שלב שחיפשתי קיצורי דרך, וחשבתי שאם אעשה מתיחת בטן או ישאבו לי פה ושם שומן, אצליח לרדת במשקל. לפני שבע שנים עשיתי מתיחת בטן, זה קוסמטי, סוג של עיצוב הגוף. שאבו לי מהסנטר ומהידיים. יצאתי מהניתוח מצולקת, ירדתי רק 4 קילו ונשארתי עם עודף משקל של 30 ומשהו קילו.
"לנראות הגעתי לבד, עם ריצות, ספורט, אימון כל בוקר אצל גיסתי נטליה בסטודיו, ותזונה, שזו גולת הכותרת. 80 אחוז זה תזונה. אחרי שהגעתי למשקל שרציתי, עשיתי תיקון למתיחת בטן, אבל שום דבר מעבר לזה".
על איזה אוכל ויתרת?
"אני לא מוותרת על כלום. היום אני יודעת לעשות את האיזון. אני לא אוכלת יום אחרי יום לאפה כמו שהייתי עושה בעבר, אבל אני מרשה לעצמי. הלאפה הזאת לא תנהל אותי יותר. אכלתי, נהניתי, מחר יום חדש. אני חושבת שהייתי משמינה רק מרגשות האשם".
הבת הבכורה של השניים, אייר, עוד מעט חוגגת 20, ואסי מודה שעדיין קשה לו להתרגל לרעיון. "זה מטורף. יש לה חבר עוד מעט שלוש שנים. בהתחלה היה לי מאוד קשה לקבל את זה, כי בסוף אני גבר, אני אבא".
עדי: "לקח לי זמן להושיב אותו לדבר על זה. הייתי צריכה לקבל את המידע ולחלחל אליו. הייתי בין הפטיש לסדן כל הזמן, במיוחד בנושאים שקשה לשמוע. הוא גבר פרימיטיבי, אי אפשר לקחת את זה ממנו".
אסי: "הפרימיטיבי הכי ליברלי שאני מכיר. עם מה שקורה בחוץ, לא שווה קצת להיות פרימיטיבי? זה שומר על האותנטיות, ותמיד חוזרים לעבר".
עדי: "אמרתי לו שאפשר גם לעבור לגור באיראן".
אסי: "מה הקשר?"
עדי: "גם לי הוא מעיר".
על מה?
"על הבגדים. אני אומרת לו 'תעזוב אותי חיים שלי, לא רואים כלום'. זה לא עניין של לא צנוע, גם כשאני מתלבשת צנוע יש לו מה להגיד. בכל זאת, לא הייתי במקום הזה הרבה זמן, אז לפעמים בא לי קצת להשוויץ ולהתלהב. אבל אני גם אוהבת את זה שהוא כזה, כי אני רואה את מה שקורה בחוץ, ואני לא מדברת על נשים. אני רואה ילדות, פשוטו כמשמעו, ילדות בנו 12-13 שהולכות עם חוטיני. זה עושה לי רע לראות את זה מהצד. הייתי רוצה שהן ידעו שיש להן מה להציע מעבר לגוף".
