כבר למעלה מ-20 שנים שמורן אטיאס גרה בחו"ל, ועדיין בכל פעם אחרי שהיא מסיימת ביקור בארץ ועולה על המטוס, היא חשה צביטה בלב. אבל עכשיו, לשם שינוי, היא דווקא מתרגשת. בדרך לביתה שבלוס-אנג'לס, היא הולכת לעצור בניו-מקסיקו, לצורך השלמות של צילומי הסדרה joseph of Egypt ("יוסף של מיצרים", בתרגום חופשי) של Prime, שבה היא מגלמת – בפעם הראשונה בניכר – אישה יהודייה.
"אני מגלמת את בלהה, אשתו של יעקב, ואחותי, שני, מגלמת את רחל. לפני הצילומים אמרתי לה 'נוני תסתכלי בוויקיפידיה. אני המשרתת שלך'. אני חושבת שזו אחת התפילות שהיו לי בלב. כל כך הרבה זמן רציתי לשחק יהודייה בסדרה אמריקאית, כי עד עכשיו שיחקתי דמויות אחרות - ערבייה, צוענייה, אמריקאית, לטינית. אף פעם לא שיחקתי יהודייה. עכשיו זה קורה ועוד דווקא בתקופה הזאת, שהיא כל כך מאתגרת. לקבל את התפקיד הזה בדיוק כשאנשים מרגישים שמנסים לרמוס להם את הזהות, לטשטש ולעקור אותה, היה הגשמת חלום. אני לא אוהבת את המילה 'להסביר', אבל בשבילי זו הדרך להמשיך את הסיפור היהודי שלנו דרך האומנות. בנוסף, גם הגשמתי את החלום לעבוד עם אחותי".
פודקאסט הברזייה - מורן אטיאס
עוד לפני שגל גדות ותומר קאפון הסתובבו להם חופשי בהוליווד, אטיאס הייתה הנציגה הכי בולטת שלנו בחו"ל. כבר בגיל 19 היא זכתה לפריצה הגדולה שלה באיטליה, שם דיגמנה והגישה מספר תוכניות ושעשוענים. ב-2008 היא שיחקה בסדרה האמריקאית "התרסקות" ומאז היא עובדת נון-סטופ בהפקות זרות וישראליות, ובהן הגרסה הצברית לסרט "זרים מושלמים" והסדרה "הכפר" של רשת NBC.
"העבודה הפנימית היא להתגבר על הקולות שבחוץ ובעיקר על הקול בראש, שאומר שאת לא מספיק טובה. ברגע שאת מצליחה להתגבר עליו, את הופכת להיות היוצרת של החיים שלך"
"עדי ברקן (צלם אופנה, ב"ז) אמר שהכי רחוק שאני יכולה להגיע זה להיות מלצרית בקפולסקי", היא נזכרת. "תמיד יש את אלה שלכאורה יכולים להיות המנטורים שלך, אבל במקום זה הם ישליכו עליך את הפחדים שלהם. נמאס מהאנשים האלה שמושכים לך בשיער ואומרים לך שלא תצליחי, אין לזה מקום יותר. מי אתה שתגיד לי שאי אפשר?".
את פוגשת את זה גם היום?
"כן, לפעמים זה מגיע מאנשים שעובדים איתי, למרות ההצלחות שאני באה איתן. העבודה הפנימית היא להתגבר על הקולות שבחוץ ובעיקר על הקול הזה בראש, שאומר לך שאת לא מספיק טובה ושאת לא יודעת מספיק טוב. ברגע שאת מצליחה להתגבר עליו, את הופכת להיות היוצרת של החיים שלך, היוצרת של הסיפור שלך - וזה מה שאני מאחלת לכל אדם".
"חיכיתי שמישהו יתקשר ויציל אותי"
לפני שלוש שנים, אטיאס, 44, הפכה לאמא לליה-יעל, אותה הביאה לעולם באמצעות בנק הזרע. ההחלטה להביא לעולם ילדה לבד לא הייתה פשוטה עבורה. "גם בתוך התהליך אמרתי 'טוב, זה לא באמת יקרה', הייתי בהכחשה לגמרי. חיכיתי שמישהו יתקשר ויציל אותי. היום אני יודעת שזו הבחירה הכי מדהימה שעשיתי".
איך המשפחה הגיבה?
"אבא שלי הוא פיגורה מאוד דומיננטית ואצלנו, במשפחה מזרחית מרוקאית, זה קודם כל 'כבד את אביך ואת אימך'. אני סוגדת להורים שלי על איך שהם מכבדים את ההורים שלהם, בחייהם ובמותם. עם זאת, אבא שלי הוא בן אדם מסורתי, וכשהגעתי להחלטה הקשה והמורכבת להפוך לאמא לבד, אמרתי לו באחת השבתות, 'אבא, מה אתה חושב - להמשיך את התהליך בארצות הברית או שאתחיל הכול פה, בישראל?'. בארצות הברית כבר ידעתי שיש לי ילדה מוקפאת מתהליך הפריה שעברתי. אם הייתי מחליטה לעשות את זה בישראל, הייתי צריכה עוד פעם לקחת הורמונים ולמצוא זרע – אז הייתה לי התלבטות. אבא שלי שתק ואחרי הרבה זמן הוא ענה: 'תשמעי, שרה אמנו הרתה בגיל תשעים'. אמא שלי ואחותי, שבדיוק הייתה בהיריון, כבר באו לתקוף אותו, אבל אני אמרתי 'רגע, אנחנו לא עכשיו עושים דרמה ומפרקים את השבת בריב. אני רוצה להבין מה אבא מנסה להגיד. התורה זה המצפן שלו'.
"הוא המשיך ואמר, 'אני צריך לשאול רב'. אוקיי, איזה רב? מה רב עכשיו? מה הרב יחליט? אמרתי לו, 'אבל אבא תמיד אמרת לנו שאנחנו לא צריכים מתווכים עם אלוהים'. אז הוא שתה עוד קצת מהדרינק שלו ואמר, 'אולי זה לא מה שאלוהים רצה בשבילך. אולי אלוהים לא רוצה שתהיה אימא?'.
"זה היה כמו חץ ללב, שכבר גם ככה מדמם וגם ככה מבויש ואני גם ככה מרגישה שנכשלתי בנרטיב המסורתי שעליו גדלתי, שלפיו כולם מתחתנים ומביאים ילדים לעולם בצורה נורמטיבית. הרגשתי כאילו אומרים לי שכל ההצלחה שלי לא שווה כלום, כי פה אני עלובה. פתאום נכנס בי באמת משהו אלוהי כזה, ואמרתי, 'אבל אבא, אתה יודע, אלוהים זיכה אותי להיות פורייה וגם נתן לי את הצלחה שמאפשרת לי עצמאות כלכלית, שבזכותה אני יכולה לעבור הליך שעולה הרבה כסף ולגדל ילד. ואולי אם הוא נתן לי את כל המתנות האלה, זה בדיוק מה שהוא רוצה. ואם אני לא אעשה את זה, זה יהיה כמו לא להודות לו על כל מה שהוא נתן לי'. באותו יום הרמתי טלפון להמשיך את התהליך בארצות הברית והזמנתי לי טיסה לאותו לילה".
"עשיתי הכול כדי להיות עצמאית. אין מצב שגבר 'קונה' אותי. אני גאה בזה שאני יכולה לתת השראה לבנות צעירות, שיבינו שהן לא צריכות לצאת עם מישהו שידאג להן ויפרנס אותן. שהן יכולות בזכות עצמן"
בלי לקבל את הברכה שלו?
"כל הדרך לשדה התעופה אני חושבת 'טוב, שמישהו יציל אותי מהנרטיב הזה, זה לא הגיוני'. הרגשתי ככה לא רק בגלל שזה מה שראיתי בבית, אלא כי גם אנחנו רואות את זה בכל סרט אפשרי – 'סינדרלה', 'פקהונטס', את כולן בסוף מציל הגבר - וזה בדיוק ההפך מהסיפור שלי. אני עשיתי הכול כדי להיות עצמאית, הכול. אין מצב שגבר 'קונה' אותי. אני כל כך גאה בזה שאני יכולה לתת השראה לבנות צעירות, שיבינו שהן לא צריכות לצאת עם מישהו שידאג להן ויפרנס אותן. שהן יכולות בזכות עצמן.
"אמרתי לעצמי, 'אז תחליטי מה את מורן, את עצמאית? מסורתית? מודרנית?'. הבנתי שיש מסורת אחת שאני לא רוצה להמשיך אותה ואני יוצרת את המסורת שלי, את הנרטיב החדש שלי, ועושה משפחה מסוג אחר. בין כל המחשבות האלו, בדרך לשדה, אני מקבלת טלפון מאבא שלי. זה היה מאוד מרגש. הוא אמר לי 'כל מה שאת בוחרת, אני איתך'. רק באותו רגע הבנתי למה הוא התכוון מקודם - להגיד לי שאני לא חייבת להיות אמא, שגם אם אני לא אהיה אמא, זה לא יוריד מהערך שלי. זה מה שהוא התכוון להגיד ופשוט יצא לו עקום.
"לאחרונה גיליתי שאבא שלי היה מקבל מכות מאבא שלו עם חגורה. הוא לא זכה בכלל לקבל חיבוק מאבא שלו, שהוא סוגד לו. אז איך אפשר לצפות שאבא שלי ידע לתת אהבה בצורה כזאת חמה? בסוף הייתה לנו סגירת מעגל מדהימה, כי הבת שלי דומה לו קופי. למרות זאת, קראתי לה על שם אימי, ליה יעל, כי בלי אמא שלי לא הייתי עושה את זה. וגם יש לי ככה בייביסיטרית לכל החיים".
איך הגעת להחלטה להביא ילדה לבד?
"הייתי בארוחת ערב בלוס אנג'לס, בערב של נשים מדהימות, כל אחת מצליחה בתחומה. ישבה לידי אישה יפה ואמרתי לה בצחוק 'טוב, משעמם, אין פה איזה גבר?'. היא אמרה לי, 'גם אני לא הייתי מתנגדת. גם ככה את שלי כבר עשיתי לבד'. בהתחלה לא הבנתי מה היא עשתה לבד ואז היא הסבירה לי שהיא עשתה לבד ילדים, עם תרומת זרע. הייתי אז בת 37 ופתאום נכנסה לי האופציה הזו לחיים. יש משפט שאני מאוד אוהבת באיטלקית, 'עדיף לבד מאשר בחברה לא טובה' - אם יש לך בן זוג מדהים שתומך ואתם יוצרים ביחד, בין אם זה עסקים או ילדים, אז מדהים. אבל אם זה בן זוג שהוא לא תומך, ואת איתו רק כדי להביא ילד לעולם, כבר עדיף לבד".
"ליה יעל היא המתנה הכי גדולה שלי בחיים, היא ההצלחה הכי אדירה שלי. זה בדיוק המסע שהייתי צריכה לעבור, ואין שום גבר שהיה יכול להביא את התוצאה המושלמת הזאת"
היה שלב שהיית קרובה להתפשר ולהביא ילד עם מישהו שלא באמת רצית להיות איתו?
"ברור. הגרועים ביותר, השפל שבשפל. הגעתי למצב ש'העיקר שיהיה אבא'. ואיזה מזל שזה לא קרה".
מה הפך אותם להיות השפל שבשפל עבורך?
"הם לא היו דמות אבהית, לא יציבים, לא תומכים, מקטינים. זה מרוב הרצון לשרת את הנרטיב שמוטבע להם במוח - שצריך להיות גבר חזק שאסור לו להביע רגשות. מנשים מצפים להתחתן, להביא ילדים לעולם, להשיג 'בית טוב' ולא להתרברב בהצלחה. יש לך כסף? תקטני, לא להוציא לאף אחד את העיניים".
מה באמת את חושבת על כל אלו שמשוויצות בתיק ברקין שלהן?
"אם אתם רוצים לקנות לי, אז בכיף, אבל אני לא אשקיע בזה. בעיני בכסף הזה אני יכולה לעשות דברים כל כך הרבה יותר משמעותיים. יש עכשיו הרבה משפחות קשות יום, שעברו מה שהן עברו בשביעי באוקטובר, ואני מעדיפה לאמץ משפחה כזאת. לא לכולם אכפת וזה בסדר, שכל אחד יעשה מה שטוב לו. לכל אחד יש סדר עדיפויות אחר. אבל בשבילי, לתת זה הסיפוק הכי אדיר בחיים".
יש לך רגעים שבהם את משחזרת מערכות יחסים קודמות וחושבת איך לא הצלחת להחזיק בהן?
"עם ההוא ועם ההוא ועם ההוא... יש לי כבר על זה סדרה של 17 פרקים כתובים. ליה יעל היא המתנה הכי גדולה שלי בחיים, היא ההצלחה הכי אדירה שלי. זה התחיל מהמקום שהכי התביישתי בו ועבר למקום שאני הכי גאה בו - וזה מטורף. זה בדיוק המסע שהייתי צריכה לעבור, ואין שום גבר שהיה יכול להביא את התוצאה המושלמת הזאת.
"בוא נודה באמת, יש המון גברים ונשים שמתחתנים כדי 'לסמן וי'. למה את עושה את זה? בשביל החברה? בשביל ההורים שלך? בשביל שלא יגידו עליך משהו? זה לא מחזיק מעמד ככה, כי לא באמת בחרת במה שטוב לך, בחרת במה שמצופה ממך. זה אתגר לבוא ולהגיד, וואלה, אני לא רוצה את הסיפור הזה".
את חושבת שתכנסי לעוד זוגיות?
"מי אמר שאני לא בזוגיות כבר עכשיו?".
את בזוגיות?
"אולי. אני חושבת שסיפרתי משהו שהוא אישי ואינטימי והרבה יותר משמעותי מאם אני בזוגיות או לא בזוגיות. אבל אני מבינה את השאלה, זה לגיטימי לשאול וגם לגיטימי לא לענות. אני באה לפה כדי שמישהי בבית תשמע את זה ותגיד, 'וואו, אני גם יכולה להצליח', 'אני גם יכולה ללכת ללמוד משחק או להגשים חלום', 'אני גם יכולה לקחת את עצמי וללכת למדינה חדשה', 'אני גם יכולה ללמוד שפה,' 'אני גם יכולה להביא ילדה לבד'. זה הרבה יותר משמעותי מאשר לספר אם אני בזוגיות. אלה לא הנושאים שאני רוצה לקדם. היו לי כל כך הרבה סיטואציות בהן אמרו לי 'את לא תקבלי שער במגזין אם לא תספרי עם מי את יוצאת' - אז ביי. לא על זה אני רצה לקבל שער. אני לא בעסקי הרכילות. לא רוצה להיות שם ולא אהיה שם לעולם".
"בשנתיים האחרונות הבטחתי לעצמי שכשאני מגיעה לסט כולם יגידו 'הישראלית היהודייה הזאת מדהימה'. אני לא אבקש כלום. זאת תהיה ההסברה הכי טובה שלי. אני שגרירה של מדינת ישראל כרגע"
את מתכננת להביא עוד ילדים?
"כן. ואני הכי אוהבת את אלה שאומרים 'אבל מהר! עכשיו! אל תחכי!'. כל דבר בעיתו. יש את השעון הביולוגי שהייתי חייבת להקשיב לו, והיה גם את השעון שלי, שהוא בעיניי הכי חשוב".
ליה יצאה כמוך?
"דגם משופר פלוס. כולם יותר אוהבים אותה. אני קישוט, אני נהג אובר - באתי לאסוף אותה, באתי להחזיר אותה. היא אור. אני אומרת תודה כל בוקר וכל לילה כי זכיתי".
איפה היא עכשיו בזמן שאת עובדת?
"זה האתגר, זה באמת מה שאני צריכה לתכנן ולהודות לדודה שלי, דבורה, שהיא עכשיו איתה, ולאמא ולאבא שלי וגם לדוד סטיבן. כשאני צריכה להיות בסדרה ולצלם, הם שם בשבילי. לצערי מזמן לא הייתי בסיטואציה שבה אני מכתיבה את התנאים שלי לעבודה, כי בשנתיים האחרונות הבטחתי לעצמי שכשאני מגיעה לסט כולם יגידו 'הישראלית היהודייה הזאת מדהימה'. אני לא אבקש כלום. זאת תהיה ההסברה הכי טובה שלי. אני שגרירה של מדינת ישראל כרגע".
"התאהבתי בעם שלנו עוד יותר"
ההחלטה הכמעט לא מודעת להיות שגרירה התחילה עוד בימים הראשונים של המלחמה. בשביעי באוקטובר אטיאס דווקא הייתה פה בביקור חגים, ולמרות שהייתה אמורה לחזור לביתה שבאל.איי, היא נשארה פה חודשיים וחצי נוספים. "הדבר היחידי שעשיתי בזמן הזה היה לראות חומרים, לצלם סרטונים על החטופים, לערוך אותם ולהפיץ. לפעמים היה לוקח גם 18 שעות לעבוד על סרטון אחד של דקה משמעותית, שתצליח גם להגיע לאדם בוויסקונסין שלא יודע מה קורה. אין לי פה בית, אז במהלך הזמן הזה ישנתי בבתים של אנשים מדהימים שפתחו בפני את הבית שלהם, בכל מיני מושבים שלא ידעתי שקיימים. זה גרם לי עוד יותר להתאהב בעם שלנו. כמה תעצומות נפש אנחנו צריכים, כל הזמן".
אז היו לך שנתיים שקטות מבחינת עבודה?
"יחסית. אלו היו שנתיים הכי קשות".
לצד המתקפה בעולם, בארץ נחתמה עצומת אומנים שקראה לסיום המלחמה. לא כולם אהבו את זה.
"חברה שלחה לי את זה, לחתום. עניתי לה בצורה ברורה מאוד – 'את אמיתית?' שלושה סימני קריאה, שלושה סימני שאלה. יצאתי על זה בצורה מאוד חריפה. ואז היא נבהלה ואמרה לי 'אנחנו רק רוצים שהמלחמה תסתיים'. עניתי לה 'מי לא רוצה שהמלחמה תסתיים? את חושבת שיש אמא במדינה הזאת שלא רוצה שהמלחמה תסתיים? את חושבת שיש חייל שנהנה להיות בעזה בזמן שאת מקליטה תקליט באולפן או עובדת על סט צילומים?'. כולם רוצים לסיים את המלחמה. אין בעיה לחמול על ילדים ואנשים שרוצים לחיות לצידנו, אבל מה עם אלה שלא? למה לי חמול על בן אדם שמתכנן לרצוח אותי ולאנוס את הבת שלי?".
כעסת על האומנים שחתמו?
"ברור. אבל כעסתי רק באותו רגע וגם לא עליהם ספציפית. הם משרתים את הנרטיב של חמאס, זה בדיוק הנרטיב שהם רוצים שנראה. תתעוררו ותבינו שהם לא רוצים שלום. הם התחילו את המלחמה, הם רצחו את האנשים שרצו לעשות איתם שלום. ובנוסף יש גם כל האומנים ברחבי העולם שרוצים להיות חלק ממה שקורה בעולם נגדנו. אני אוהבת את חאווייר ברדם, גם אני רוצה להיות חברה שלו, גם אני רוצה לעשות איתו סרט, אבל מסתבר שהוא תמיד היה אנטישמי. 30 שנה שהוא חותם על עצומות נגד ישראל. הוא בעצם אומר שהוא בכלל לא רוצה שתהיה מדינה יהודית, על זה אתם מסכימים איתו?
"אני לא חושבת שיש אומן במדינה שהוא עוכר ישראל. אני לא רוצה את ההסתה הזאת - לא לפה ולא לפה. גם אלו שחתמו על העצומה הם אמנים שאוהבים את מדינת ישראל בדיוק כמוני. הם פשוט חושבים שזה הפתרון. אגב, מי ששלחה לי את העצומה היא עדיין חברה שלי וגם השארתי לה הודעה קולית לפני יומיים כי אני אוהבת אותה. הם רוצים שאנחנו נריב אחד עם השני, אבל לא ניתן להם את הניצחון הזה".
