חנה לסלאו חוגגת 70: ריאיון מיוחד
(צילום: חגי דקל)
"אני לא מאמינה שהגעתי לגיל הזה", מצהירה חנה לסלאו. ממש אתמול (ד') חגגה אחת הכוכבות הגדולות והאייקוניות בישראל את יום הולדתה ה-70, וכעת היא אומרת בחיוך: "אני לא רוצה לחשוב 70".
מפחיד אותך להגיד את המספר הזה?
"זה נשמע זקן נורא. למרות שאני אומרת כבר בכל מקום שאני בת 70 ואומרים לי 'אל תגידי'. זה גיל שפעם חשבנו שמתים בו, אתה יודע. אבל אני עדיין חיה, בועטת ונושכת!"
זו כמובן לשון המעטה – יותר מחמישה עשורים שלסלאו מככבת בכל פורמט בידור אפשרי, החל מהבמות ועד המסך הקטן והגדול, וידה, איך אומרים, עוד נטויה: "אני בתקופה טובה, עובדת. רואה את הילדים, הנכדים. הם באים ליום הולדת".
בעוד שלא מעט אנשים שחוצים עשורים מעדיפים לציין את המאורע פחות ופחות ככל שהשנים עוברות – לסלאו דווקא חוגגת בשמחה את הכניסה לעשור החדש במסיבה גדולה, וכולם (כמעט) מוזמנים: "יהיו 200 איש. אני עושה לעצמי חתונה שלישית כי אני לא מתכוונת להתחתן שוב".
בטוחה?
"אם אני אתחתן פעם שלישית, האורחים יביאו לי צ'קים דחויים לשבע שנים. כל שבע שנים התגרשתי".
9 צפייה בגלריה
"אני אדם אופטימי ובלתי עציב בעליל. אני אדם שמח והופכת את הכוס בכל בוקר, אני לא רואה את מה שאין, רק את מה שיש". לוק: עינב נסירי
(צילום: זוהר שטרית)
לכבוד המספר העגול והמכובד שחוגגת לסלאו, הענקנו לה מתנה מיוחדת מ-Pplus: אלבום תמונות שמתעד את שנותיה בקדמת הבמה. כאמור – היה הרבה מה לתעד.
יוצא לך לחשוב ולהיזכר לפעמים בכל מה שעשית ועברת?
"אין לי זמן כל כך. מזל שיש את היוטיוב, ופתאום אני רואה דברים שבכלל שכחתי שעשיתי".
האמנת שתהיי כל כך הרבה שנים על הבמה?
"לא חושבת. אם היית אומר לי בגיל עשרים שאני אשחק במשך חמישים שנה... אני חיה את הכאן ועכשיו. אף פעם לא תכננתי עד כדי כך. גם היום, לא איכפת לי למות על הבמה".
לסלאו מדפדפת באלבום שהענקנו לה, ונראה שהיא מתענגת על כל תמונה וזיכרון: "עשיתי המון! מעניין מה זה? אה, זה מהפסטיגל. תראה איזה פצצה הייתי פה".
חשבת גם אז שאת פצצה?
"לא, לא ידעתי. בילדות אחי היה קורא לי שמנה עם אף גדול והאמנתי לזה. הייתי די מלאה כשהתגייסתי ללהקה צבאית, הייתי בוטילישס. לא מלאה מאוד, אבל עסיסית וקיבלו אותי לצוות הווי, לא ללהקה, כי לא הייתי מספיק חתיכה. אני זוכרת את הבנות שירדו וכל אחת הייתה פצצה. החיילים היו מסתכלים עליי ושואלים 'מה גם את בלהקה?' והייתי אומרת שאני המוכשרת. אבל במלחמת יום כיפור ראיתי דברים קשים ומזעזעים שגרמו לי לא לאכול כי לקחת ללב, וירדתי עשרה קילו. אז נהייתי חתיכה".
והיום כשאת מקבלת הרבה מחמאות על המראה החיצוני שלך והשינוי שעברת?
"אני עדיין נראית טוב אבל כבר מרגישה את השבעים".
איפה?
"קודם כל עשיתי ניתוח קטרקט בשתי העיניים, ופתאום אני רואה הרבה יותר חד. לפני זה חשבתי שאני נראית הרבה יותר טוב. גם פתאום אני רואה כתמים שלא ראיתי בבית לפני כן, אז פיטרתי את העוזרת. אסור לראות כל כך טוב בגיל מסוים. הטבע חכם, בגיל מסוים צריך לראות בכללי, בגלובלי, אסור לראות לפרטי פרטים".
9 צפייה בגלריה
"אני סבתא רחוקה. הנכדים שלי רפאל ולולו גרים בלונדון. הייתי רוצה להוציא את הנכד שלי מהגן, שיבוא אלי ואני אבשל לו ושהוא ינוח אצלי". לוק: עינב נסירי
(צילום: זוהר שטרית)
אבל את עדיין עם אנרגיות ורוח חיה כמו פעם.
"את זה אי אפשר לקחת את זה ממני. אני אדם אופטימי ובלתי עציב בעליל. אני אדם שמח והופכת את הכוס בכל בוקר, אני לא רואה את מה שאין, רק את מה שיש".
עברת לא מעט דברים קשים בחיים.
"עברתי בגידות, דברים לא קלים, אבל כל אישה עוברת את זה. היו שלוש שנים שלא עבדתי. התגרשתי מהבעל השני והוא די שדד אותי, איבדתי את העסק שהיה לי ויצאתי עם תוכנית יחיד שבוטלה".
לא פשוט.
"אתה לא עובד, הטלפון לא מצלצל. ואם הוא היה מצלצל היית יכול למצוא אותי בתוך המקרר כי ישבתי שם ואכלתי. נראיתי כמו חצי מקרר בשלב מסוים. הייתי מלאה עד אפס מקום, ולא הבנתי כמה היה קשה לאנשים לראות ששמנתי. היו ניגשים אליי ברחוב מתוך אמפתיה, ואומרים לי 'מה קרה, איך השמנת?' או 'איך נתת לו ככה לקחת לך את הכסף?' לכל אחד ברחוב היה מה להגיד".
וברגעים האלה מה את אומרת לעצמך?
"להרפות. הבנתי שאסור להילחם. עשיתי לעצמי אג'נדה של רוטינה - שחיתי כל יום, הייתי מחזירה את הילדים מבית הספר ומצאתי שמחה בדברים אחרים עד שזה יחלוף. זה ממש כמו גל. ואז הרמתי את עצמי מהשערות, כתבתי לעצמי תוכנית יחיד בשם "יותר חנה מלסלאו" וקיבלתי את פרס האקדמיה לתיאטרון. באותה שנה גם קיבלתי את הפרס בפסטיבל קאן וכל השאר היסטוריה. אנשים לא זוכרים את כל זה, שואלים אותי 'היו לך שנים קשות?' ואני אומרת 'כן!'. אני לא אוהבת לדבר על זה, היו".
היום, את מרגישה את האהבה של עם ישראל, של התעשייה?
"אני מרגישה, ועוד איך. הרבה הערכה והרבה אהבה".
ומה לגבי אהבה רומנטית? בן זוג?
"אני לבד כבר 25 שנה. בעצם לא לבד, אני עם עצמי וזו חברה מאוד נעימה. שואלים אותי 'מה תעשי אם פתאום תרצי שמישהו יחזיק לך את היד וישאל אותך מה שלומך?', אז אני עונה שבמקרה כזה אני אלך לחדר מיון. כשאני רוצה אהבה אני יורדת לרחוב ואני מקבלת שם כל כך הרבה אהבה".
ובכל זאת, את לא מחפשת? לא יוצאת לדייטים?
"אני לא יוצאת, אין לי זמן".
מי הוא גבר החלומות עבורך?
"יש גברים שמוצאים חן בעיני, זה מתחיל להתעורר. תלוי בבן אדם, הווייב, האנרגיה, המראה כמובן. חשוב לי חוש הומור, שיידע לצחוק. לדעתי זו הדרגה הכי גבוהה של האינטליגנציה. וגם יושר, לב טוב. טעם וריח אפשר לפתח, השכלה אפשר לרכוש, אפילו יופי אפשר לרכוש, לב טוב אי אפשר לרכוש! שואלים אותי מה המכנה המשותף בין כל החברים שלי, ואני אומרת שזה הלב הטוב".
גברים מתחילים איתך?
"כן, דווקא פה ושם מתחילים. אני לא מרגישה לא מחוזרת. כנראה שאני בסוג של פוסט טראומה מהזוגיות האחרונה שלי".
עדיין?
"אני לא מנסה לפתור את זה. המנוע זה גם סקס ותשוקה, זה מה שמניע את העולם וזה מאוד נרגע אצלי".
את דווקא מלאה בתשוקה.
"אני מלאת תשוקה לגבי המקצוע שלי, אוכל, יחסים עם בני אדם, אבל הסקס נרגע, אני לא פעילה. נוצר אצלי שקט. בהתחלה לא הבנתי מה זה השקט הזה, אין רעשים. אבל יש בזה משהו נעים. בשנים האחרונות אני הכי מפוקסת ומרוכזת".
9 צפייה בגלריה
"אם היית אומר לי בגיל עשרים שאני אשחק במשך חמישים שנה... אף פעם לא תכננתי עד כדי כך. גם היום, לא איכפת לי למות על הבמה". לוק: עינב נסירי. נעליים: אלדו
(צילום: זוהר שטרית)
לא מתחשק לך לפעמים להוריד הילוך ולנוח על זרי הדפנה? להפסיק להסתובב ברחבי הארץ בוואן?
"אני חורשת את הארץ, אבל אלו החיים שלי. זה מה שאני מכירה. אבל אני גם נוסעת ומבלה מלא. אוהבת לבשל ולארח, נוסעת לחופשות אצל הילדים".
שני ילדיה של לסלאו, מנישואיה הראשונים למפיק אביב גלעדי, מתגוררים כיום בחו"ל. "התרגלתי לזה, אני לא מכירה משהו אחר", היא אומרת על ההתמודדות עם המרחק. "אמא טובה צריכה לתת שורשים וכנפיים. אלה החיים שלהם. רוב הישראליות לא יודעות לשחרר".
איזו מן סבתא את?
"אני סבתא רחוקה. הנכדים שלי רפאל ולולו גרים בלונדון. יש לי גן ילדים מול הבית והייתי רוצה להוציא את הנכד שלי מהגן, שיבוא אלי ואני אבשל לו ושהוא ינוח אצלי".
הבן שלך שמע את זה ממך?
"אני לא רוצה לתת להם הרגשה לא טובה".
9 צפייה בגלריה
"לא ידעתי שאני נראית טוב. בילדות אחי היה קורא לי שמנה עם אף גדול והאמנתי לזה". לוק: עינב נסירי
(צילום: זוהר שטרית)
ההצלחה של לסלאו התבטאה לאורך השנים לא רק באהבת הקהל, אלא גם בפרסים היוקרתיים שקיבלה – ובראשם פרס השחקנית הטובה בפסטיבל הקולנוע בקאן, על תפקידה בסרט "אזור חופשי" בשנת 2005, ופרס מפעל חיים שהוענק לה מטעם אוניברסיטת בר אילן בשנת 2019. "אבא שלי לא רצה שאהיה שחקנית", היא נזכרת. "הוא שאל 'ממה תחיי?'. רק עכשיו כשהייתה הקורונה הבנתי שהוא צדק".
ההורים שלך זכו לראות אותך מצליחה.
"אבא שלי ראה אותי מצליחה אבל הוא נפטר בגיל צעיר, ממחלת ה-ALS".
היא ממשיכה ומספרת בדמעות: "אמא שלי נפטרה בגיל מאוחר יותר מסרטן. היה לנו קשר מאוד טוב. אבל אף פעם לא עשו בבית עניין מההצלחה שלי. אבא שלי אמר 'תתחתני, יהיו לך ילדים, תבני בית, והמקצוע יפריע לך', והוא צדק. אישה חזקה שמצליחה ויש לה קריירה - זה מפריע".
גם היום?
"אני חושבת שכן. למרות שאנחנו ב-2023, זה מפריע לגבר שאישה כל כך מצליחה. היום כבר יותר מקבלים, אבל אבא שלי אמר שכשיהיו לך ילדים המקצוע יפריע לך, והוא לא טעה".
היא מתגברת על הדמעות ומתנצלת: "בדרך כלל אני צוחקת גם כשזה כואב. זה נראה לי טיפשי לשבת ולמרר בבכי".
מה גרם לך להתרגש עכשיו עד דמעות?
"לא יודעת, ההורים. אתה לא יכול לדעת מה לוחץ לך על משהו".
9 צפייה בגלריה
"עשיתי ניתוח קטרקט בעיניים, ופתאום אני רואה הרבה יותר חד. אסור לראות כל כך טוב בגיל מסוים". לוק: מישי מונו
(צילום: זוהר שטרית)
כשאת מגיעה לסטים והשחקנים הצעירים פוגשים אותך, הם מתרגשים?
"הם אוהבים אותי מאוד. האמת שאני סוג של מנטור, הרבה מתקשרים להתייעץ איתי לגבי כל מיני החלטות. אני מאוד נדיבה, קשובה ומייעצת".
יש תפקידים שאת עוד חולמת עליהם?
"אני רוצה מאוד לעשות סרט קומדיה. אולי אני אשב לכתוב. אבל דברים באים. עכשיו אני עושה בתיאטרון הבימה את 'מלאכת החיים' של חנוך לוין, שזה תפקיד שחלמתי עליו הרבה שנים. גם קניתי את הזכויות של המחזה יחיד של דוקטור רות וסטהיימר ואני הולכת לשחק אותה. זה יהיה צחוק ודמע".
איך נשארים שפויים במקצוע הזה?
"האמת שבתקופה הקשה, כשעליתי במשקל, אמרתי שזה לא שומן אלא עור עבה שגידלתי, כי צריך עור עבה. אחרי כל גירושים הלכתי כמה פעמים לפסיכולוגית, שהייתה טובה אבל אין לי כוח לכל ה'אכלו לי, לקחו לי, שתו לי', אין לי כח לזה. אגב, זה לא אומר שאם טעינו ביחסים אז לא נטעה שוב, זה דפוס התנהגות. אנחנו עושים טעויות שאנחנו חוזרים עליהן ולכן אני קצת חוששת מיחסים, הייתי פעמיים ואני לא סומכת על הבחירות שלי".
מה את מאחלת לעצמך לשנים הבאות?
"שמחה ואופטימיות, להמשיך לעבוד. ועד כמה שזו קלישאה, אני מאחלת לעצמי בריאות. אתה יודע שאני סוכרתית".
בשנה שעברה הבהלת אותנו עם האשפוז בבית החולים.
"עכשיו יש לי חיישן. אחרי שקרה מה שקרה, אני משגיחה ומאוזנת כי אחרת אתה לא יכול לתפקד ולהצטלם ולהופיע שלוש-ארבע פעמים בשבוע ולצלם".
יש לך טיפ לבנות השבעים?
"פשוט לקבל את זה, לחבק את זה. לאהוב את עצמך. פחות להילחם, כולן היום מזריקות ועושות... לא להיראות כאילו יצאת ממזוודה. אפשר לשפר פה ושם, אבל לקבל את עצמך ולעסוק במה שאת אוהבת. זה יכול להיות גם התנדבות או משהו שגורם לך להיות נחוצה ולקום בבוקר עם שמחה. להרגיש שאת עושה משהו מועיל".
9 צפייה בגלריה
"אנשים לא זוכרים את זה, שואלים אותי 'היו לך שנים קשות?' ואני אומרת 'כן!' אני לא אוהבת לדבר על זה, היו". לוק: עינב נסירי
(צילום: זוהר שטרית)
9 צפייה בגלריה
"הרמתי את עצמי מהשערות, כתבתי לעצמי תוכנית יחיד, ובאותה שנה קיבלתי את פרס האקדמיה לתיאטרון ואת הפרס בפסטיבל קאן"
(צילום: זוהר שטרית)
9 צפייה בגלריה
"עד כמה שזו קלישאה, אני מאחלת לעצמי בריאות. אתה יודע שאני סוכרתית"
(צילום: זוהר שטרית)
צילום: זוהר שטרית
סטיילינג: זוהר מאירי
איפור: טלי קירשטיין
שיער: אלעד נגר
הפקה: ערן רחמני
צילום וידאו: חגי דקל
ייצוג חנה לסלאו: מרים עציוני
