השבוע הסתיימה העונה השנייה של הסדרה "השוטרים", ומה שבטוח כבר עכשיו זה שדניאל גד לא יחזור לעונה השלישית. ספוילר למי שלא ראה עדיין: יואב, דמותו של גד, נורה למוות ואלא אם יהיה טוויסט בעלילה (אפוד מגן? קאמבק בתור רוח רפאים?), סביר להניח שתפקידו בכוח הסתיים באופן רשמי.
הצופים אולי הופתעו, אבל לגד הייתה עונה שלמה להתכונן: "כבר לפני הכתיבה היוצר המוכשר יובל יפת דיבר איתי ואמר לי שחשב על כל מיני כיוונים ולאן זה יוביל את יואב".
והכיוון היה מוות.
"תשמע, יש בזה משהו שהופך אותו לגיבור טראגי כי הוא זה שהיה לו הכי הרבה מה להפסיד והם באמת הלכו עם הבחירה הזאת עד הסוף".
קיבלת כבר תגובות מהצופים?
"אומרים לי 'שברת לנו את הלב'. וכשאני עונה שלא אני כתבתי את זה, אז אומרים לי 'איך הסכמת לשתף עם זה פעולה?'"
15 שנה חלפו מאז הפציע גד לראשונה על המסך בסרט "שבעה", וטיפח מאז קריירה מרשימה, שנעה בין פרויקטים לילדים ונוער דוגמת "גאליס", "סוסי פרא" ו"סקיי" ועד כאלו שמיועדים לקהל בוגר יותר כמו הסדרות "שבאבניקים", "מותק בול באמצע" ו"השוטרים" והצגות תיאטרון כמו "שייקספיר מאוהב" ו"שבעה".
בקרוב תוכלו לראות אותו בסדרה "המזח" שתשודר בכאן לקראת יום כיפור, שמספרת את סיפורו האמיתי של מוצב מבודד על גדות תעלת סואץ. לאחר התקפת פתע מצרית, 42 חיילי המוצב נאבקים להדוף את התקפות האויב הקטלניות.
היית מזוהה מאוד עם סדרות נוער, ואז הגיעו "השוטרים" ו"המזח" שהיו שינויים רציניים.
"קהל היעד הוא לא קריטריון משמעותי אצלי בבחירת הפרויקטים, זה יותר העניין של התסריט. וכשאתה מקבל לידיים תסריט כמו למשל העונה הזאת של 'השוטרים' או 'המזח', אז אתה מרגיש שיש פה הזדמנות להיות שותף לסיפור, והעניין הוא אם אני יכול לתרום לתפקיד הזה ואם הוא יכול לתרום לי".
הרבה שחקנים משחקים בסדרות נוער ומוצאים את עצמם תקועים בז'אנר הזה ומקוטלגים כשחקנים שפונים רק לקהל צעיר. זה לא משהו שעבר לך בראש?
"לא הייתה לי איזו בחירה מושכלת של 'אני עכשיו יוצא מזה'. אני חושב שבהתחלה התאמתי מבחינת הגיל שלי לדמויות בסדרות נוער, ואז אתה גדל ותסריטים מגיעים ומשתנים ותפקידים מתפתחים".
ממה נהנית יותר?
"'גאליס' הייתה הרפתקה קסומה. לגעת בלבבות של כל כך הרבה בני נוער, זה משהו שגם הורים ומשפחות היו יושבים לראות. אני חושב שזה בנה את השחקן וגם את האדם שבי. עם 'השוטרים', אני יכול לשתף אותך ששמעתי שהמבקרים משווים את העונה השנייה שלה ל'הסמויה', שהייתה אחת הסדרות האהובות עליי כנער. אז זו מתנה ממש גדולה להיות חלק מיצירה שמזכירה לאנשים סדרה כזאת ששינתה את הטלוויזיה בעולם".
"שבאבניקים" ממש הפכה להצלחה ענקית.
"הסדרה הזו היא מתנה גדולה, היא נגעה במרקם אנושי של ישראל 2023, ובאמת מדברת על מה זה להיות - נקרא לזה יהודי, ישראלי, חרדי ולשמור על המקום ועל הערכים שבאים מהם".
מה למדת על המגזר החרדי?
"למדתי המון על הראייה. דרך הגמרא אתה יכול ללמוד על דרך התבוננות על החיים, סדר עדיפויות של התחברות לדברים שהם יותר נצחיים, חיבור להכרת הטוב ולהודיה. אלו דברים שגדלתי לפיהם, ככה חינכו אותי".
זה קירב אותך באיזשהו אופן לדת?
"אני חושב שבגלל שאני בא מבית מסורתי, זה לא היה זר או שונה. ברמה היותר עמוקה אני חושב שאלה דברים שקראתי להם בשמות אחרים, אבל הם די מקבילים לערכים שקיבלתי. זה היופי ששוזר את כולנו, בסוף כולנו אחד שמחוברים ושונים. בעידן הפלורליסטי שאנחנו חיים בו האתגר שלנו זה לקבל את כל השוני שקיים מתוך אהבה וקבלה".
זה שיח שרלוונטי עבורנו היום יותר מתמיד.
"כולי תפילה שניפגש אחד עם השני ונתעל את האנרגיה למקום של אהבה וקבלה והקשבה. לפתח חמלה שיכולה לשאת מורכבות ברמה התודעתית-אישית וברמה התודעתית-חברתית. אני ממש מקווה ומתפלל שאם עכשיו אנחנו בקצה המדרגה התחתונה, שנעלה למדרגה שבה השיח שלנו יותר כנה וישיר, מכבד ואוהב. שנבין שבלב יש שני חדרים - בלי חדר ימין, חדר שמאל לא יכול לעבוד לבדו ולהיפך.
"אולי זה נשמע קלישאתי, אבל אני מתפלל גם על עצמי, שאדע להכיל יותר, להקשיב יותר, להתבונן יותר. בסוף אלו דרכי התבוננות והקשבה שלנו בתוך העולם המודרני הזה. הקולות צפים בו והמהירות שהם מגיעים למקומות בזכות הרשתות החברתיות היא הרבה יותר מהירה ממה שהיה פעם. אז זה האתגר שאנחנו צריכים לעבור ואני באמת אופטימי, אני מאמין שזה יגיע למקומות יותר בריאים בקשר שלנו".
יש הרבה מורכבות בימינו ולא מעט אמנים יצאו לרחובות למחות. מה דעתך על זה?
"כל בן אדם חשוב שתהיה לו הזכות להביע את דעתו, אין פה בכלל שאלה. חופש הפרט, חופש הביטוי, אלה דברים הכרחיים וקריטיים. האתגר הוא באמת לדעת להכיל, לקבל ולבטא את הפחדים והחששות בצורה כזאת שישמעו בצד השני. כדי שזה לא יהפוך לעימות אלא למפגש ושגם אם זה לא יהפוך להסכמה, עצם ההקשבה תפתח ראייה אחרת בשני הצדדים על פחדים וחששות שהצד השני חווה. וזה בדיוק האתגר שלנו כחברה, לדעת לשאת מורכבות. זה שיעור תודעתי שאנחנו חווים כרגע וזה תלוי בקצב למידה ובהתפתחות שלנו".
אתה לא יצאת להפגין.
"אני מבטא את זה בדרכים שלי, בפאנלים שאני מדבר בהם, עכשיו כשאני מדבר איתך".
יש בך חשש להביע דעה, להגיד שאתה נגד או בעד?
"לא, אני פשוט מרגיש שיש אנשים חכמים יותר ממני שמנסים לקרב. אני מהמקום האישי שלי מנסה לפעול מתוך רצון לומר את האמת שלי בדברים שאני מבין ויודע, ובדברים שלא אז להקשיב ולהיות קשוב לבן אדם שמדבר ולהבין מה המקום שהוא חושש ממנו. מהמקום הזה להתקדם עוד צעד לאיחוד, לחיבור. בעזרת השם, אם נאמין שיהיה יותר טוב, יהיה יותר טוב. אני באמת מאמין בזה".
למרות הקריירה הפורחת, גד עשה צעד שלאו דווקא היה הכרחי עבורו והלך ללמוד משחק במשך שלוש שנים בסטודיו למשחק של ניסן נתיב. "היו כאלה שאמרו לי 'מה, תעצור את עצמך עכשיו שלוש שנים?', אבל בחרתי להישאר נאמן לעצמי ולדרך שלי. רציתי להשתדרג, להתפתח, להרחיב את גבולות ההכלה שבתוכי. זה נתן לי הרבה כלים".
היום נראה שלא מעט שחקנים מגיעים מהרשתות החברתיות ופחות מבתי ספר למשחק.
"זה חלק ממה שקורה היום, אתה לא יכול ללכת נגד הקדמה. אני חושב שיש מקום לזה וגם לזה, זה מוכיח את עצמו משנה לשנה. בסופו של דבר כדי לקבל תפקיד צריך לעבור הרבה אישורים, של המלהקת, הבמאי, גוף שידור, חברת הפקה. יש שרשרת שלמה של אנשים שאני מעריך שאם הם בוחרים מישהו לתפקיד אז הוא כנראה עונה להם על הצרכים. אני לא חושב שהם מתייחסים לכמות העוקבים שיש לו ברשת החברתית או אם הוא למד בבית ספר למשחק או לא. בסוף זה עניין של התאמה".
אתה עצמך פעיל ברשתות החברתיות?
"כנראה שלא מספיק, אני יכול להשתפר בזה. אני באינסטגרם ובפייסבוק. באפליקציה החדשה של אינסטגרם, אני לא שם. יש בי משהו שרוצה לנצור את הרגע שאני חווה, וכשאני נמצא על סט אני אומר שבטח יהיה מישהו שכבר יצלם, אז אני משתף את מה שהם מתייגים".
בכלל נראה שאתה שומר על החיים האישיים שלך מאוד בפרטיות. אתה לא ברשתות וגם לא במדורי הרכילות כמו סלבס אחרים.
"זה שלהם ואני מכבד אותם".
בסוף, הדברים האלה מביאים קמפיינים, כסף.
"אני מקווה שימשיכו לשמוע בתקשורת על פרוייקטים, על סדרות, על סרטים שבהם אני אשחק, אולי גם אכתוב בעתיד, דמויות שיבוא הרבה אור למסך ותקווה".
לא היית רוצה שיכתבו עליך יותר, שתהיה בכותרות?
"שמח בחלקי".
יש קצת הרגשה שאתה לא חי את התעשייה שאתה עובד בה, שאתה לא חלק ממנה בשעות שאחרי העבודה.
"אני דווקא מרגיש שיש לי הרבה חברים שרכשתי במהלך העשייה ובין פרויקט כזה לאחר. אולי אני לא נמצא במדורים שאתה מציין אבל אני פה. זה גם היופי במקצוע הזה, שהוא מביא איתו ורסטיליות ומגוון באנשים שנכנסים לך לחיים, שבתקופות מסוימות יכולים להיות מאוד מאוד קרובים אליך ובתקופות אחרות פתאום מוצאים את עצמם יוצרים עולם אחר ומספרים סיפור אחר ומכירים אנשים אחרים".
מה אתה אוהב לעשות בשעות הפנאי?
"אני אוהב לגלוש. יש עמותה שאני מתנדב בה שנקראת 'הגל שלי', אני מעביר בה סדנה למדריכים שלהם שעוסקת בפיתוח דרכי התבוננות והקשבה. זו עמותה שעובדת עם נוער בסיכון דרך פעילות ימית, היא לוקחת את בני הנוער לים ובאינטראקציה שלהם עם הים הם לומדים איך להתמודד עם כוח שהוא יותר גדול ממך ולדעת לשלוט בו במידות הנכונות ובהקשבה פנימה".
אתה נראה בחור עדין וילד טוב כזה, במיוחד עבור תעשייה שהיא הרבה פעמים מאוד קשוחה. אתה מרגיש את זה שאתה אולי קצת שונה בנוף?
"נראה לי שזה לא יהיה שונה בנוף להגיד שאני שונה בנוף, שמעתי את זה כבר. לא יודע אם הרבה, אבל שמעתי את זה".
למה אומרים את זה לדעתך?
"נראה לי שמהסיבות שציינת, וגם מהבחירה שלי, הדברים שאני רוצה לעשות, שמסקרנים אותי. אם תשאל אולי מה החלום שלי, אני חושב שזה להיות אדם בריא ומאושר, אין לי משהו שאני יכול לציין בפניך שהוא מטרת העל שלי, אני לומד את זה תוך כדי תנועה".
אז מה למדת בינתיים?
"שהלימוד הוא אינסופי. הוא כל הזמן קורה וזה מאוד פנימי ומקרין החוצה. אני חושב שכל אחד בכל תחום חי את היום יום שלו בשביל איזו מטרה, אפילו קטנה, ומטרת העל היא להיות אדם ומאושר".
אתה מאושר?
"אני רוצה להאמין שכן".
מה לגבי זוגיות?
"רווק, כבר כמה חודשים".
זה אומר שהיה משהו מתחת לאף שלנו ולא היה לנו מושג.
"כמה חודשים".
החיים הרומנטיים זה משהו שאתה מעדיף להצניע?
"כמו שאמרת מקודם, פחות שומעים על החיים שלי. אולי אני פחות מעניין את המדורים, אין לי מושג מה השיקולים. כשיהיה מה לשתף אני אשתף באהבה וברצון גדול".
עכשיו אתה מחפש, רוצה קשר?
"כן. לא בלחץ, אבל הרצון קיים".
מה אתה מחפש?
"אין לי משהו ספציפי, אני חושב שזו מישהי שתהיה אשת שיחה, קשובה עם חוש הומור, בריאה, מאושרת. שיהיה לה הכי טוב בחיים ומסלולנו יפגשו ויתאימו, וכשזה יקרה..."
כשאתה נכנס לקשר חדש, יש חשש שאולי זה יפריע לך בקריירה?
"אני חושב שזה יכול להעצים זוגיות בריאה וטובה, שיש לך שותפה שרוצה שיהיה לך טוב ולהכיל אותך ורק רוצה שתצליח. היא לא רוצה שתשב בבית כל היום ותחכה לטלפון של מה לעשות, להיפך, זה גם מעצים אותה ויוצר דיאלוג בריא יותר, קשוב יותר".
צילום: טל עבודי
סטיילינג: לימור ריחנה
איפור, שיער: אלכס סיבקוב
הפקה: ערן רחמני
ע. צלם: אלמוג אוחיון
צילום וידאו: אוראל לוי
עריכה: אורי סתו
ייצוג דניאל גד: ADD
קרדיטים לבוש:
חליפה שחורה ומשקפי שמש שחורים- ארגו חליפות (הרצל 116, רמלה)
חליפה חמרה - פיגל חליפות
לוק שחור וחגורה - זאדיג אנד וולטר ככר המדינה