"יש משהו שאי אפשר לקחת מאיתנו וזה שכשאנחנו בלחץ, היד נסגרת ואנחנו הופכים לאגרוף. זה העם שלנו וזה הכוח שלנו. מרגישים את האחדות שלנו וזה לנצח יישאר ככה", מצהירה אור שפיץ.
הקונדיטורית המצליחה הספיקה כבר לערוך סדנת אפייה אחת היום למפונים במלון "בראון" בתל אביב, ומתוכננות לה עוד שתיים כאלו בשעות הקרובות - כולן בהתנדבות כמובן. "זו הייתה הפעם הראשונה שהסדנה הייתה פרונטלית ועשינו את זה בלובי. מאז המלחמה עשיתי למעלה מחמש עשרה סדנאות בזום, וצריך להבין שלאפות זה קצת יותר מורכב מלרקוד או לשיר", היא מבהירה בחיוך.
איך הגיע הרעיון לעשות סדנת אפייה בזום?
"ביום השלישי למלחמה עשיתי זום באינסטגרם של הפרשת חלה עם סבתא שלי, וקיבלנו 3,000 צפיות. אחרי זה פנו אלי מאגודות של חיילים ובנות זוג של לוחמים".
מה עושים בסדנה?
"הזום הוא בין שעה לשעה וחצי, ויש בחירה אבל כולם רוצים לעשות עוגת זברה".
456 אלף העוקבים של שפיץ רגילים לתוכן שרובו עוסק באפייה ובקידום העסקים שלה - הבייקרי המפורסם והוותיק בתל אביב והפוד טראק החדש באשקלון, אבל כמובן שעם המצב הקשה גם התכנים השתנו בהתאם: "הלב שלי ממש מתחלק לשניים בין התסכול והכעס על מה שקורה, שאני רוצה לצרוח אותו באינסטגרם, לבין ההבנה שאני יכולה לשמח ולהעלות דברים שיעשו אנרגיה טובה. ככה אני מוצאת את עצמי מעלה פוסט אחד עצוב והשני מעורר השראה".
כמה זה קשה להיות בעלת עסק במצב של מלחמה?
"בשבוע הראשון של המלחמה לא פתחתי את הבייקרי ללקוחות וכל מה שעשינו היה לשלוח קינוחים ועוגות. כל יום תרמתי לבסיס אחר בארץ. רוקנתי את כל המצרכים, בסוף אפילו ביצה אחת לא נשארה לי. סך הכול הוצאנו לחיילים מעל אלף קינוחים וארבע מאות עוגות.
"אני חייבת להגיד שהדבר היחיד שעומד לנגד עיניי הוא לנסות להרים את המורל. ברור שאני חושבת על ההשפעות הכלכליות, בסופו של דבר אני צריכה לשלם שכירות. אבל כשיש לך עסק, אתה לומד משהו אחד בחיים - אין לך זמן להיות מתוסכל ועצוב. עכשיו בסדנה הייתה אמא שהבת שלה נרצחה, ומה אני יכולה לעשות חוץ מלחבק אותה?"
לפני חמישה חודשים שפיץ פתחה באשקלון את משאית האוכל הראשונה שלה – ואם אתם בקיאים בפועלה של הקונדיטורית, בוודאי תוכלו לנחש מה צבעה: ורוד. למרבה הצער, העסק החדש הספיק לפעול כמה חודשים בלבד, ומאז סוכות הפוד טראק שמוצב על צוק המביט לים, לא פעיל. "פחדתי לנסוע לשם או לסכן את החיים של מישהו מהאנשים שלי, אז העדפתי להשאיר את זה ככה", היא אומרת.
בינתיים המאפייה התל אביבית שלה פתוחה ללקוחות, והיא מספרת: "הדבקתי תמונות של חטופים על החלב. ראיתי שעשו את זה ב'קפה אירופה', ביקשתי מהם ובבוקר זה כבר היה אצלי. עכשיו אני מחלקת קפה חינם לכל מי שרוצה".
למה דווקא קפה חינם?
"הבנתי שכל העיר מלאה בפליטים מהצפון והדרום, אז החלטתי שבבייקרי אני מחלקת קפה בחינם, גם בלי לקנות קינוחים. אפשר גם לקבל חיבוק וזה הכרחי בימים אלה", היא אומרת ומוסיפה: "השליחות שלי היא לשמח אנשים דרך העסקים שלי".
