השחקנית שירה נאור התלבטה לא מעט אם להגיע לריאיון. כמו רבים כרגע, גם היא מוצאת את עצמה נעה על הסקאלה שנמתחת בין המציאות הקשה לבין ההכרח לא רק לחיות, אלא גם להעלות חיוך ואפילו להצחיק אחרים.
"אני חושבת שמה שקורה עכשיו הוא מזעזע", היא הסבירה את ההתלבטות. "אנחנו אמורים כל יום לחשוב על זה ואני גם חושבת על זה כל יום, אני הולכת להפגנות, אני מעלה כל הזמן דברים לרשתות, כמה שאפשר. ואז אני חושבת על זה שאני צריכה גם לעבוד ולהתפרנס, אבל זה מרגיש לא הוגן - גם החטופים צריכים לחיות את החיים שלהם, גם הם צריכים לצאת ולהשתקם ולהיות בבתים שלהם. כל הזמן יש קונפליקט. ובנוסף לזה אני גם מנסה לבדר. בתור מישהי שצורכת תרבות וגם צריכה את זה, לפעמים אני מתנחמת כשאני רואה משהו שמצחיק אותי בטלוויזיה, ואז אני חושבת שזה טוב שיש מה לראות. אבל כל הזמן יש את ההרגשה שאנחנו לא עושים מספיק".
מה עוזר לך להישאר בשפיות? מנחם אותך?
"אני מטפלת בגינה שלי. אני מאוד משקיעה בה, זה עושה לי טוב. אבל לא הרבה דברים משמחים אותי באמת. אנחנו מהולים בעצב".
פודקאסט הברזייה – שירה נאור
בשבוע הבא תעלה לכאן 11 התוכנית "4 חתונות", שמזכירה את הפורמט של "בואו לאכול איתי" המופתית, רק שהפעם עומדות במרכז ארבע כלות שמעוניינות שהחתונה שלהן תוכתר כמוצלחת ביותר. את נאור אומנם לא רואים, אבל היא חלק מאוד משמעותי ונמצאת שם על תקן הקריינית שמתבלת הכול עם הערות שנונות. כמו ביתר הסדרות שבהן היא שחקה עד עכשיו, שבהן "שבאבניקים", "היהודים באים", "ברלין בלוז" ו"בקרוב אצלי", היא עושה את זה בחינניות ועם המון הומור, ומצליחה להיות החברה שתמיד כיף שהיא בסביבה כדי לרכל איתה.
"אני שמה לב לאחרונה שאני מתעסקת המון בתכנים שקשורים בחתונות, אבל אני לא מתחתנת בסוף", היא אומרת בפודקאסט "הברזייה" של מגזין הסופ"ש ב-ynet. "זה אחד הפרויקטים שהכי שמחתי ממנו. כשפנו אלינו מחברת ההפקה לשלוח דוגמה, חשבתי למה אנחנו יוצאים מנקודת הנחה שזה צריך להיות גבר שיושב מלמעלה ואומר כל מיני דברים פיקנטיים על כל מיני כלות משוגעות ואף אחד לא מעלה בדעתו שזאת תהיה אישה? ואגב, אני גם לא מצאתי שום דוגמה בעולם לאישה שעושה את זה, מעניין למה. אולי כי אף אחד לא רוצה לשמוע אותנו. לי זה הרגיש מאוד הגיוני שאישה תעשה את זה".
יש בתוכנית הרבה טיפוסים.
"זה הכול יושב על טיפוסים, זה מה שאני אוהבת - כל הזמן לראות מלא דמויות שאני לא מכירה. מאוד נהניתי מתהליך העבודה על זה. ישבתי במשך שעות לראות את החומרים, רק רצתי לדעת עליהם עוד".
את ובן הזוג שלך, הקומיקאי ויוצר התוכן עידו קציר, כבר 7 שנים יחד. לא עשה לך חשק להתחתן?
"זה בטח לא עשה לי חשק. אני גם לא יודעת אם יש מה שיעשה לי חשק. זה פשוט אישר את הטענה שלי שלהתחתן זה הדבר הכי מלחיץ שאתה יכול לעשות לעצמך. אני אסביר לך שנייה משהו: מה לבשת בחתונה שלך?".
חליפה.
"החלפת חליפות או שלבשת אחת ואז הורדת?".
למה שאני אחליף חליפה ולמה שאת תחליפי שמלה?
"אני בטוח לא הייתי מחליפה, אבל כן עושה איזה משהו נוח יותר. אני אומרת שיש משהו ביום הזה, שיש בו כל כך הרבה פרטים. אני מזל בתולה, אז זה חשוב לנו איפה כל דבר יהיה. יש לנו רצון לשליטה, רצון שהכול יהיה מושלם, שאנשים לא יוכלו להתלונן ושרק יהיה להם מדהים ואף אחד לא ייכשל וכולם יעשו את העבודה שלהם כמו שצריך. אני לא יודעת אם אתה מכיר את הקטע של בר כהן, שהייתה פעם ב'אח הגדול'. צילמו את ההכנות שלה לחתונה בסרט 'אח שלי מתחתן' ולפני הטקס היא צרחה כי ירד גשם. טום באום הבין שהיא מזל בתולה רק בגלל הקטע הזה".
"לא יודעת למה כולם כל כך רוצים להביא ילדים לעולם, תסתכל בתוך מה אנחנו חיים, מי עכשיו מסוגל? יש לנו שכנה שאני הכי אוהבת בעולם שיש לה תינוק. היא הייתה רצה איתו על הידיים כל לילה למקלט, ואמרתי 'פאק, איזה זמן גרוע להיות אימהות לתינוקות'"
ואם עידו מחר כורע ברך ומציע נישואים?
"אני לא חושבת שזה יקרה כי הוא חי איתי, הוא יודע שזה לא מעניין אותי. אני יכולה להגיד לך שהקונספט היחידי שהיה נשמע לי נחמד להתחתן בו זה לטוס לווגאס וללכת לכנסייה של אלביס. גם זה מצחיק כזה. אבל מסתבר שזה לא עובד ככה באמת. בכל זאת צריך להוציא טפסים ועניינים, זה לא כמו ב'חברים'. עידו דווקא יעשה את זה אם הוא יקבל הוראה, או שהוא יחליט לעשות את בדיחה הכי מצחיקה בעולם. זה יהיה בשביל להצחיק את עצמו, אפילו לא בשביל באמת להתחתן".
אז חתונה לא באה בחשבון?
"אולי כשיהיו ילדים וכשנרצה לעשות חתונת כסף. אם אתה מחזיק עד אז, אז זה נגיד נראה לי מצחיק וכיף לעשות את זה עם הילדים".
אבל גם לגבי ילדים את לא מאוד בעניין.
"זו גם בעיה. אבל זה נורא משתנה. אם היית שואל לפני שנה, זו בכלל לא הייתה אופציה. אני לא יכולה לדמיין את זה, אני רק חושבת על זה ורע לי. זה מבעית. זה להיות בחרדה כל הזמן. זה מה שמפחיד אותי - החרדה. אני לא אשן יותר בחיים. זהו, אני לא אצליח.
"לאחרונה, וככל שאני גדלה, יש מסביבי יותר תינוקות. אני מאוד אוהבת אותם. כיף לי איתם, עם כולם, כל התינוקות. אני נהנית איתם, הם מצחיקים אותי, הם חברים שלי. אז בגלל זה נהיו לי חלומות שבהם אני מגלה שאני בהיריון ואז אני אומרת 'לא, לא, לא, אבל אני לא רציתי עדיין, אני לא רציתי'. בתת מודע זה אומר שזה יכול להגיע מתישהו והראש אומר 'עוד לא, עוד לא, עוד לא, עוד לא'".
בישראליות, חתונה וילדים זה אומר שהצלחת בחיים - מה את בלי בעל וילד? מה התגובות שאת מקבלת מסביב?
"על ילדים שואלים אותי הרבה יותר מאשר על חתונה. קודם כל יש לי מלא חברים שגם לא התחתנו עד שהם עשו ילדים. כולם אצלנו לוקחים את הזמן. לא יודעת למה כולם כל כך רוצים להביא ילדים לעולם, תסתכל בתוך מה אנחנו חיים, מי עכשיו מסוגל? יש לנו שכנה שאני הכי אוהבת בעולם שיש לה תינוק, שהיה כיף איתו במקלט בזמן המלחמה עם איראן. אתה מסתכל עליו צוחק וזה מאיר אותך. היא הייתה רצה איתו על הידיים כל לילה למקלט, ואמרתי 'פאק, איזה זמן גרוע להיות אימהות לתינוקות'".
זה תמיד זמן גרוע להיות אימהות לתינוקות.
"אולי עדיף להיות אימא לתינוק שהוא בכלל לא מבין מה קורה ויותר קשה להיות אמא לילד בוגר, או לנער".
או לבחור בן 18 שמתגייס לצבא.
"אני לא מבינה איך עושים את זה. אני חושבת שהייתי יושבת הכי קרוב לגדר שאפשר, יושבת ככה ומחכה לראות שהוא חוזר, זה מה שהייתי עושה. אני באמת מפחדת. חבר שיש לו ילד קטן אמר לי עכשיו, 'אני כל פעם שאני רואה שחייל מת, אני אומר לעצמי - הוא כמו שלי, אבל של מישהו אחר'. המוח שלי לא תופס את זה. זה הדבר הכי חשוב בחיים. וואו, איזה קשה פה".
"במתקפה האיראנית, כל פעם שעידו ואני היינו הולכים למקלט, היינו מסתכלים על הבית ואומרים 'ביי'. הייתי בכזאת הדחקה כשזה קרה, שאנשים שאלו אותי מה איתי ואמרתי 'כיף לי, זה כמו בקורונה'. ואז, כשזה נגמר, במשך חודש היו לי את הסיוטים הכי הכי קיצוניים וגרועים שהיו לי בחיים"
יש הרבה מחשבות על המצב?
"במתקפה האיראנית, כל פעם שעידו ואני היינו הולכים למקלט, היינו מסתכלים על הבית ואומרים 'אולי זו פעם אחרונה'. אומרים ביי כל פעם. זו מחשבה מוטרפת. זה מוטרף שיש לי חברים שהלכו להם הבתים. אני הייתי בכזאת הדחקה כשזה קרה, כל כך ניסיתי להיות תפקודית וליהנות, שאמרתי לעצמי, תתייחסי זה כמו משחק מחשב שיש בו אדרנלין וצריך להספיק לפעול מהר. אבל כנראה הצלחתי להגביר את ההדחקה לכאלו רמות, שאנשים שאלו אותי מה איתי ואמרתי 'כיף לי, זה כמו בקורונה'. ואז, כשזה נגמר, במשך חודש היו לי את הסיוטים הכי קיצוניים וגרועים שהיו לי בחיים. הנפש כאילו אמרה לי - חשבת שאת פשוט בן אדם סבבה, אבל פשוט הצלחת להפעיל את מנגנון ההדחקה שלך בצורה מדהימה".
"לא האמנתי שנותנים לי הזדמנות"
נאור, 31, התחילה את הקריירה שלה עוד כילדה, ועוד לפני שמלאו לה 20 כבר הספיקה לצבור רזומה מרשים בתוכניות הכי מובילות לילדים ולנוער, כמו "אליפים", "גאליס" ו"מועדון החנונים". אבל אם תשאלו אותה, את הפריצה הגדולה שלה היא בכלל חייבת לפסטיגל. "בדיוק ראיתי שמחזירים את ילדי פסטיגל ואני חייבת להגיד שראיתי את המודעה וזה עשה לי פלאשבק לגיל שמונה, כשראיתי את המודעה בערוץ הילדים. זה אותו נוסח – 'אם אתם אוהבים לשיר לרקוד ולשחק'. כמה רציתי להיות בזה. הייתי מוטרפת לטלמסר של ערוץ הילדים, התקשרתי אולי מאתיים פעמים רק שייקחו אותי. כל כך רציתי להשתתף ובכלל לא ידעתי מה זה פסטיגל עד אז. זה היה פסטיגל 2002, 'פסטיגל מהסרטים', יהודה לוי זכה אז, היה לו שיר פגז, 'עד הסוף הטוב'".
שירה נאור פודקאסט הברזייה
את המעבר הלא מובן מאליו אל עולם המבוגרים היא עשתה באופן חלק, וכעת היא נחשבת לאחת השחקניות המובילות בתעשייה. ובכל זאת, עדיין קשה לה לראות את עצמה על המסך. "אני לא כל כך רואה דברים שאני עושה", היא מודה, "גם לפודקאסט הזה אני לא אאזין בחיים. כשאתה רואה דברים שעשית, אתה כל הזמן חושב מה עשית לא מספיק טוב, מה יכולת לעשות יותר טוב".
אבל ככה גם אפשר להשתפר.
"נכון, אבל יש משהו בחוויה שהוא כואב, הוא קשה בגוף, לא נעים, אז אני לא אצפה. אבל אם משהו שהשתתפתי בו ישודר עכשיו בטלוויזיה, אני לא אעביר".
החבירה שלך ל"היהודים באים" הייתה הזדמנות לא מובנת מאליה.
"קיבלתי את זה בגיל מאוד צעיר, אז הייתי אסירת תודה. לא האמנתי שהם נותנים לי את ההזדמנות הזו. התחלתי שם מתפקיד אורח קטן. אני זוכרת שבאתי והייתי כל כך מבועתת מהסיטואציה, ואז אחר כך הם הכניסו אותי לעוד מערכונים, ואז זה היה רגע שבו אמרו לי 'טוב, את נכנסת להיות חלק מהקאסט', ואני חשבתי 'יואו, רק שאני לא אאכזב אותם, שמוני מושונוב לא ייגעל ממני ויחשוב שאני גרועה'".
חשבת "למה זה מגיע לי?" או דווקא "אני שחקנית מעולה, ברור שמגיע לי"?
"בהתחלה המחשבה היא בעיקר לעשות עבודה טובה. רק אחר כך, ככל שהעונות התקדמו והרגשתי יותר במקום הנכון, הבנתי שאני כבר יכולה יותר להרשות לעצמי להשתחרר ולעשות מה שאני רוצה. הרגשתי את זה גם עכשיו, בהקלטות של '4 חתונות', שאני צריכה למצוא את הקול שלי, את הדמות שלי, מי אני בתוך הדבר הזה".
עד כמה זה היה מאתגר?
"קריינות נשמעת לכאורה עבודה יותר קלה, אבל זה לא פשוט בכלל, זה ממש להבין איך אני רוצה שישמע הטון, הדינמיקה שלי עם הדמויות, מי אני בתוך הדבר הזה. מצד אחד זה דומה לפורמט של 'בואו להכיר איתי' שכבר מכירים, ומצד שני יש רצון לא לעשות חיקוי. אחרי הפעם הראשונה שהקלטתי, הרגשתי שאני צריכה להתנצל על זה שנתנו לי לעשות את זה. חשבתי לעצמי 'את צריכה להצדיק את זה שנתנו לך לעשות את הדבר הזה. את הבת הזאת שעכשיו מדברת ואומרת כל מיני הערות, אין לך זכות להיות לא טובה'".
וחשבת שהילדה הזו, שהייתה על הבמה של הפסטיגל, תהיה יום אחד בעירום מלא בטלוויזיה כמו שיצא לך להיות בסדרה "ברלין בלוז"?
"אני לא יודעת אם חשבתי על עירום, אבל בהחלט הייתי מאוד מוכוונת מטרה. אף פעם לא למדתי מתמטיקה, נגיד. מההתחלה הבנתי שזה לא בשבילי, שאני לא מבינה את התחום הזה. ידעתי שלא אצטרך את זה בעבודה שלי.
"הסצנה עם העירום הייתה בפרק שלוש. תכנסו. זה טופלס לרגע ובגדול הרבה תחת. הסדרה היא על זוג שעושה רילוקשיין לברלין, והדמות שלי רוצה לעשות משהו כיפי כדי קצת לרומם את הזוגיות המתפוררת והיא לוקחת אותו לספא, ומגלה שזה ספא בעירום".
בסצנה שאת מורידה את החלוק, אין לך כלום מתחת?
"רק מדבקה".
על החזה?
"לא, למטה, כמו ברבי. זו תחושה נורא מוזרה".
איך הרגשת עם הצילומים עצמם?
"כשצילמנו את זה, לא ידעתי שזה יהיה לי כל כך קשה. חשבתי שברגע שאני אוריד את החלוק, כבר לא יוכלו להחזיר אותו, כי אני רק ארצה להתרוצץ ולהצחיק. אבל זה לא היה ככה. פעם הסברתי את התחושה הזו: תדמיינו שאתם מתחילים עבודה חדשה ואז אחרי חודשיים בעבודה הזאת, אומרים לכם 'מחר את ואיתמר מגיעים ערומים לעבודה, סבבה? כולם יהיו לבושים אבל אתם ערומים, בסדר?', ואת חושבת 'לא, אז שכולם יתפשטו'.
"בפעם הראשונה שהורדתי את החלוק אמרתי, 'מה את עושה? מה זאת העבודה מוטרפת הזאת?'. מצד שני, כל כך הייתי מוגנת שם. דנה אידיסיס, היוצרת, כל הזמן אמרה לי, 'תקשיבי, אני רק רוצה שיהיה לך טוב' ורם נהרי, הבמאי, תמך בי. כולם דאגו לי. ידעתי שאני בידיים בטוחות ושאם יהיה משהו שיביך אותי או לא יהיה לי נעים, הוא לא יהיה. בתוך זה נורא רציתי גם לעשות את זה, כי חשבתי שזה חייב להיות.
"הייתה לי שם מתאמת אינטימיות, שזה תפקיד כל כך נחוץ לשחקנים בתחום הזה. לא יאומן שהיינו עושים את זה בלי זה. את צריכה את זה כי יש מישהו שמתווך בין סיטואציה אינטימית. בדרך כלל בסצנת סקס אומרים לשחקנים - אוקיי, אתם תעשו ככה: אתה תוריד את החולצה, תדביק אותה לקיר, תעברו למיטה. אז יש משהו מרגיע בזה שלפני הצילומים יש מישהי שמוודאת מול הצלם והבמאי מאיפה כל דבר מצולם, את יודעת מה רואים לך, מה לא רואים לך, איך זה יהיה. וגם בינך לבין השחקן - מה הולך להיות סוג המגע, איפה הוא ייגע, מה הוא יעשה. יש לי חברות שהצטלמו לסצנות שבהן מישהו החליט שהוא מערבב בין מציאות לסיטואציה כדי לייצר משהו וחצה גבול.
"האמת שאני חייבת להגיד שחשבתי שיהיה לי הרבה יותר קל להתפשט מול המצלמה, אני תופסת את עצמי כבן אדם שלא עושה עניין, כי אני נבוכה לא בזמן הנכון. יש לי באגים: אני עם יתר ביטחון בסיטואציה הלא הנכונה ואז פתאום, בדברים הכי רגילים, יש לי ביישנות לא מוסברת. אז לגבי עירום בטלוויזיה, היה לי קשה מאוד, אבל עכשיו לדעתי כבר לא יהיה לי קשה".
