יוצרת התוכן קרן שחם (36) פתחה את שנת 2024 בווידוי חושפני וחשוב, כשסיפרה שהיא ובן זוגה אסף מנסים להפוך להורים ושהיא עוברת טיפולי פוריות. "אני בטיפולים כבר מעל שנה. מרגיש טוב לומר את זה", אמרה ל-141 אלף העוקבות שלה.
"הרגשתי שאני משקרת לעוקבות שלי", היא מסבירה כעת למה החליטה לספר. "הבנו שאנחנו בתוך התהליך ושזה הולך לקחת עוד זמן. אמרתי לאסף: 'תקשיב, ממש בא לי לשתף. אני לא יכולה יותר להסתיר'. פחדתי מהתגובה שלו אבל הוא ענה: 'ברור, מה שיעשה לך טוב'. אני חושבת שהוא ראה כמה קשה לי, גם בטיפולים עצמם וגם בלהסתיר את זה, אז הוא פשוט זרם והחלטתי לעשות את זה".
בר זגה
קרן שחם על טיפולי הפוריות: ״20 ג'ינסים לא נסגרו עליי. סגרתי אותם בקופסה מעל הארון״
54:22
איך ההרגשה אחרי שמשתפים כזה נושא?
"תיארתי לעצמי שתשאל אותי, והתשובה שלי היא 'איזה כיף'. כי איזה כיף. היו כל כך הרבה דברים שהרגשתי שאני מסתירה כל הזמן. בנות היו שואלות אותי: 'למה את כבר לא מראה מה את לובשת?', או שהייתה מישהי שכתבה לי שהשמנתי, ואני לא יכולה לענות וגם לא לענות ברבאק אם בא לי ולהגיד לה: 'תגידי, את סתומה? אני בטיפולים!'. לא יכולה".
יש זוגות שעוברים את זה, אבל נבוכים לשתף.
"אצלי ממש לא, אין בזה שום בושה. אני גם חושבת שזו הסיבה שחשוב לי לדבר על זה. אחד הדברים שהבהירו לי כמה זה חשוב, זה שדיברנו עם כמה זוגות מכרים ואחד מהם מספר שעברו טיפולים ופתאום ההיא מספרת שגם הם, ואלו אנשים שאני מכירה שנים ולא ידעתי את זה. תמיד חשבתי שכולם נקלטו ברגע.
"באמת יש איזו בושה סביב זה, אפילו הייתה עוקבת שכתבה לי: 'למה אף אחד לא מדבר על זה שאת הולכת למעקב זקיקים בבוקר, ומגלה שאת מכירה חצי מהבנות שנמצאות שם'. וזה נכון, לכל אחת יש את הזכות להחליט מה פרטי שלה ומה לא. אבל יש איזו בושה ואני לא מבינה למה, כי זה דבר שהוא כל כך נפוץ. כולן עושות טיפולים אז למה להסתיר את זה?"
יש תחושת הקלה כשאת יודעת שעוד נשים עברו את זה?
"ברור. אני גם מקבלת עצות מחברות שעברו את זה ותמיד שמחה לשמוע. המון נשים סיפרו לי על החוויות שלהן, וככה אני מגלה: 'אה, אז אני לא משוגעת, זה לא קורה רק לי', או 'עכשיו אני מבינה, זה ההורמונים'. זה תחום שמשום מה רוב הרופאים בו הם גברים אבל הוא נורא אינטימי ונשי, ואת מרגישה שאין לך אישה לדבר ולחלוק איתה. ופתאום את מגלה דווקא בנשים זרות את המקום שהוא מלא בנחמה".
שחם מודה שלא תמיד פשוט עבורה לראות נשים אחרות בהיריון. "אני אומרת: 'מתי אני? מה איתי? למה לא לי?'. מישהי שאלה אותי אם זה לגיטימי לקנא כשהיא שומעת על מישהי שנכנסה להיריון. היא הרגישה אשמה. אמרתי לה: 'זו הקנאה הכי בריאה שיש'. כי את לא מקנאה בה ממקום צר עין חלילה, אלא ממקום של רצון להיות שם גם".
מה מרגישים כשלא מצליחים להיכנס להיריון?
"יש תסכול, את מרגישה שהגוף בוגד בך. במשך חצי שנה ניסינו באופן טבעי וכשראינו שזה לא עובד התחלנו טיפולים והכל היה סבבה. ואז התחילו למצוא אצלי בעיות, פתאום עולה עוד בעיה ועוד בעיה, ויש אנדומטריוזיס וחצוצרה חסומה. ואני לא מבינה, אני בדרך כלל באה, אתה יודע - יד ראשונה מרופא, הכול פיקס. אז הרגשתי קצת פגומה ואפילו איזה צורך להתנצל על זה, אמרתי לאסף: 'שמע, אני מצטערת על כל הדפקטים, אני לא יודעת מאיפה זה הגיע'. והוא הסתכל עליי ואמר: 'תגידי, השתגעת?'. אבל זו הייתה התחושה אצלי".
יש גם חסרונות בשיתוף עם הקהל?
"מפריע לי יותר שפתאום מתייעצים איתי כאילו אני רופאה או פסיכולוגית, ואני לא. אני מבינה את המקום של נשים שבאות ופורקות בפניי וזה מבורך, אבל אני לא מוסמכת לתת עצות והמון פעמים התשובה שלי היא פשוט: 'מאמי, לכי לדבר עם הרופא שלך, אני לא מאמינה שאת שואלת אותי דברים שרק רופא יכול לענות לך, או רק פסיכולוגית יכולה לדבר איתך על זה'.
"הייתה מישהי שכתבה לי לפני יומיים שהיא מתחילה טיפולים ושנורא קשה לה עם זה שההיווצרות של ההיריון היא מחוץ לרחם. חיים, אני לא הכתובת. את ממש צריכה לדבר על זה עם מטפל שיתאים לך, מבחינתי לכי לרב, לקואוצ'רית, לפסיכולוגית, זה לא משנה. דברי על זה עם מישהו אחר, לא איתי".
יש גם שינויים פיזיים בגלל הטיפולים?
"בוודאי, זה עושה שינויים מטורפים. קודם כל, עוד לפני הטיפול הראשון, כבר מהרגע שהתחלנו לנסות באופן טבעי, אמרתי 'תביאו אוכל'. כאילו אני אוכלת בשביל שניים. ואז התחלתי את הטיפול הראשון עם ההורמונים ולא ידעתי את נפשי בי, אכלתי את כל מה שראיתי ונורא התמרמרתי מזה, כי עליתי בחודש משהו כמו חמישה או שישה קילו ולא הבנתי למה".
העלייה במשקל הטרידה אותך?
"בהתחלה זה הפריע לי מאוד. הייתי בשיא שלי מבחינת הלוק ואהבתי אותו. זה היה בדיוק אחרי שרזיתי קצת יותר מדי בגלל תקופה לא טובה עם דיכאון וחרדות ונראיתי על הפנים, ואז עליתי קצת והגעתי בול למשקל שאני אוהבת. וזה לא קרה לי הרבה, שהסתכלתי במראה ואמרתי: 'את וואו'. ואז התחלנו לנסות והכל הלך קיבינימט. פתאום הג'ינס לא נסגר. מה זה ג'ינס, אני מדברת איתך על עשרים ג'ינסים שלא נסגרו עליי. פשוט הכנסתי אותם לקופסא ושמתי אותם מעל הארון.
"הדרך שלי להתמודד עם כאב זה הומור, אז הייתי הולכת לים ואומרת: 'הנה הפילה באה'. זה למטרה טובה. אתם – תשקרו לי, תגידו לי: 'את עדיין נראית מהמם, את רזה, וואו!', אל תגידו לי את האמת. ברור שזה למטרה טובה. ועדיין, זה מבאס אותי אז שחררתי את זה. אמרתי, 'זה המצב', לקחתי את עצמי בידיים ואני נעזרת בדיאטנית כי הרגשתי שאיבדתי את הצפון לגמרי. אבל בהתחלה זה היה מבאס מאוד".
מה עם שינויים במצבי רוח ורגשות?
"בהתחלה התעקשתי שאני לא הורמונלית ושאין לי קריזות, ואז היה ריב פיצוצים ביני ואסף. אנחנו כמעט לא רבים, בטח לא ככה, טפו טפו. הלכתי למקס-סטוק כי זה המקום שבו אני נרגעת ובכיתי בין מדפי הפומפיות והסירים. אמרתי: 'קרן, תירגעי, את מאבדת את זה'. כאילו, יש משהו ששולט בך וצריך להבין את זה. ברגע שאת מודעת לזה, שיש משהו שכרגע שולט בך שהוא לא את, זה כבר צעד ראשון לאיזשהו איזון. אבל יש רגעים שאין שום איזון".
אסף הבין את זה?
"ברור. הוא גדל עם שתי אחיות והוא נורא מבין נשים הורמונליות. אני חייבת לומר שבקטע הזה גברים נורא הפתיעו אותי. חברים שלו שגם עברו את זה הכינו אותו ונתנו לו עצות מהממות. הופתעתי לטובה. הוא גבר מהמם, בלי קשר".
האזינו לריאיון המלא בפודקאסט שבתחילת העמוד!
