גם עם למעלה מ-300 אלף עוקבים בטיקטוק, תפקיד מוצלח בסדרת טלוויזיה ("הסדרתיים" של "כאן חינוכית") ואודישן מרגש ב"הכוכב הבא לאירוויזיון", אסתר אווקה ממשיכה להפתיע – ובעיקר את עצמה. מאז שהתפרסמה ככוכבת רשת, היא מעולם לא הסתירה את נטייתה המינית לכיוון הנשי, אבל פתאום ומבלי להתכוון גילתה בתוכה רגשות חדשים שערבבו מחדש את כל מה שחשבה על עצמה ועל זוגיות. "פתאום בחור אחד שלח לי הודעה וזה היה לי מוזר אבל דיברנו וצחקנו, ואז קלטתי שאני מתחילה לחכות להודעות ממנו", היא מספרת בפודקאסט "הברזייה" של מגזין הסופ"ש ב-ynet. "זה לא קרה לי מעולם. זה היה מאוד אינטנסיבי והרגשתי שאני חושבת עליו כל הזמן. נפגשנו, היה מה שהיה, ופשוט זה לא התאים. אבל הבנתי שכן, שאני מתאהבת ונמשכת גם לגברים".
פודקאסט הברזייה – אסתר אווקה
איך את מגדירה את עצמך היום?
"פאנסקסואלית. אני לא יכולה להגיד לך שעכשיו אני יוצאת עם מישהי או מישהו, אבל כשזה יקרה - אם זאת תהיה אישה אז אחלה, ואם זה יהיה גבר והוא יהיה אחלה, אני זורמת. פתחתי את עצמי לעוד אופציה".
אבל גם אם נניח את החלק האנטומי בצד, גברים ונשים זה משהו אחר לגמרי.
"אני תמיד יצאתי עם נשים גבריות וגם כשיצאתי עם גבר, הוא לא היה כזה 'אכבר גבר', הוא היה עדין. תמיד במערכות היחסים שלי אני הגבר - גם עם נשים וגם עם גברים. אני תמיד היוזמת. בגלל זה אני לא רואה שום הבדל".
את בת 30. יש כבר מחשבות על הקמת משפחה?
"אני רוצה ילדים, אם זה עם אישה או עם גבר, לא יודעת. גם אמרתי לאמא שלי שאם עוד כמה שנים אני לא מוצאת מישהי או מישהו, אני הולכת לבנק הזרע. אמא שלי אמרה: 'תמצאי, אלוהים ייתן לך, הוא מחכה לך'. זה בכלל לא משנה לי אישה או גבר, אני את שלי אביא".
"אמרתי לאמא שלי, 'אני לסבית'. היא אמרה לי 'מה זה לסבית?'. הסברתי לה שזה אישה ואישה והיא התחילה להשתגע מרוב עצבים. היא אמרה, 'את לא הבת שלי יותר, תעופי מפה'. הגעתי לבניין נטוש ליד התחנה המרכזית שגרו בו כל מיני ילדים שעזבו את הבית. לא היינו בקשר שבע שנים"
השיחה הכנה הזו עם אמא שלה לא מובנת מאליה עבור אווקה. במשך שנים הן היו בנתק, בדיוק בגלל המשיכה של אווקה לנשים. "כשהייתי בבית ספר התאהבתי בחברה הכי טובה שלי. הרגשתי שזה משהו לא רגיל. למשל כשגברים היו ניגשים אליה, הייתי מקנאה. אני זוכרת שאמרתי 'די, אני אספר לאמא שלי'. אצלנו בעדה זה נורא מורכב לבוא ולספר, אז לא יודעת מאיפה קיבלתי את האומץ הזה בגיל 17 וחצי. אולי בגלל שלא רציתי לחיות בשקר.
"הושבתי את אמא שלי ואמרתי לה, 'אמא, אני לסבית'. היא אמרה לי 'מה זה לסבית?'. הסברתי לה שזה אישה ואישה והיא התחילה להשתגע מרוב עצבים. היא אמרה לי, 'את לא הבת שלי יותר, תעופי מפה'. אז לקחתי מזוודה והגעתי לירושלים, כי אחותי הגדולה גרה שם אז. הייתי בלי טלפון, בלי כלום, והגעתי לאיזה בניין נטוש ליד התחנה המרכזית שגרו בו כל מיני ילדים בעייתיים שעזבו את הבית, באמת ילדים מקסימים. ככה זה התגלגל ובסוף לא היינו בקשר שבע שנים".
בלי טלפונים, חגים, ארוחות?
"כלום כלום. היום אני חושבת כמה פספסתי, כי לאט לאט היא מזדקנת ונאבדו לי כל כך הרבה שנים איתה. אבל הכול התהפך לטובה. זה היה צריך לקרות, כי אם לא הייתי עוברת את מה שעברתי, אני לא הייתי מי שאני היום".
מה עבר עליך במהלך הזמן הזה?
"זה קשה כשאין לך את העורף המשפחתי הזה. הגעתי להוסטלים ופגשתי שם ילדות שחוו אלימות מצד ההורים שלהן, בנות שעברו אונס. הסתכלתי עליהן ואמרתי, 'יואו, כל חטאי היה שיצאתי מהארון'. פתאום הכול התגמד".
זה אחרת להיות לסבית בעדה אתיופית?
"וואו, זה קשה. יש הרבה אתיופים שאומרים שנורא קשה להם להיות בקהילה הגאה. הם לא יבואו לאירוע מסוים בגלל זה, יש כאלה שלא יבואו להלוויה בגלל זה, או שהם יחכו בחוץ כי הם מתביישים. גם אני הרגשתי מבטים, אבל חייתי עם זה בשלום. בסוף גם האנשים מהעדה נפתחים ומקבלים את זה. ומי שלא, יצטרך לקבל, אין מה לעשות".
איך חזרת להיות בקשר עם אמא שלך?
"יום אחד היא ראתה בפייסבוק תמונה שלי ושל חברה טובה שלי, אז היא יצרה איתה קשר. אחרי זה היא התקשרה לחברה ואמרה, 'היי, רעות, מה נשמע? זאת אמא של אסתר, את יכולה להביא לי אותה?'. הרמתי את הטלפון ואז היא אמרה לי, 'אסתר, תבואי הביתה, אני אוהבת אותך, אני מתגעגעת אלייך'. אני חושבת שזו הייתה השבת הכי מאושרת שהייתה לי חיים. היא לא ידעה שהייתי ברחוב. כשסיפרתי לה, היא התנצלה ממש".
אתן מדברות היום על עניין המשיכה לנשים?
"אני יכולה להגיד לך שאין לה בעיה עם זה, אבל לא נדבר על זה".
6 צפייה בגלריה
''לא היינו הכי עשירים, אבל אף פעם לא הלכתי לישון רעבה''. עם אמה, מברט
(צילום: אלבום פרטי)
ואיך היא הגיבה כשסיפרת לה שאת יוצאת עם גבר?
"חגיגות. היא ממש התלהבה. היא שמחה ממש. היא אמרה לי, 'יואו, באמת? מאיפה הוא? איך הוא? מתי תביאי אותו?".
יש בך איזשהו מקום שאומר 'אני יכולה לחיות עם גבר, להביא ילדים, להקים משפחה ואז גם אמא שלי תהיה מבסוטית'?
"יוצא לי לפעמים לחשוב שזה יגרום לה גאווה, אבל בסוף מגיל 17 וחצי עשיתי מה שאני רוצה ואני לא חיה בשביל לרצות אף אחד. אמא שלי תאהב אותי כך או כך. הנה, עוד לפני שהתאהבתי בגבר היא אהבה אותי".
"רק אנשים שמכירים מקרוב מכורים לסמים יבינו אותי"
אווקה נכנסה לטיקטוק לפני שלוש שנים ומיד פרצה בגדול, בעיקר בזכות ההומור שלה, שלא מפחד להיות עוקצני וישיר – גם כשזה על חשבונה. "אני עושה המון קומדיה. נגיד יש לי איזשהו קושי, אז אני עושה מהסיטואציה הקשה דברים שמחים. נגיד אם פקח בא נותן לי דוח, אני עושה מהלימון לימונדה. החיים הם לא רק רע, יש גם את הטוב. בכל קושי יש דבר טוב ואנחנו לא רואים את זה תמיד".
הדרך המיוחדת שבה היא רואה את העולם והאופטימיות שעוזרת לה להתמודד איתו, עזרו לה לצלוח את החיים, שלא תמיד היו נוחים עבורה. היא גדלה בקרית-גת, למשפחה בת שבעה ילדים ולהורים שעלו מאתיופיה ולמדו בדרך הקשה שישראל זה לא תמיד רק חלב ודבש. "ההורים שלי עלו ב-1991. אבא שלי היה שופט באתיופיה, אבל הוא ממש רצה לעלות לארץ, הוא אהב את ישראל. הוא עזב את הכול והגיע לכאן, כי זה מבחינתו מקום קדוש. אבל כשהוא הגיע, לא קיבלו את התעודות שלו. הוא לא היה שופט כמו שהוא חשב שהוא יהיה. הוא נהיה מנקה ופתאום אף אחד לא הכיר אותו, למרות שבאתיופיה הוא היה שם דבר. גם השפה הייתה לו קשה וגם הגזענות שהם חוו, אז עם השנים הוא נהיה נכה וחולה, ואז הוא נהיה צמח ובסוף הוא נפטר מצער. אמא שלי לביאה. היא גידלה את כולנו לבד. יש לי גם שלושה אחים שעדיין גרים באתיופיה. ראיתי אותם רק בטלפון, אבל אנחנו בקשר טוב"
למה הם לא עלו לארץ?
"למה שיעלו? הם לא רוצים. הם חיים שם טוב, יש להם וילות, יש להם אוכל, יש להם כבשים. תמיד כשאני מסתכלת על אמא שלי, אני אומרת, יא אללה, לחשוב שהיא עברה את כל הדברים האלה לבד, בלי שפה, בלי כלום. לגדל אותנו ולעבוד בשתיים-שלוש עבודות בשביל שיהיה לנו מה לאכול. אנחנו לא היינו הכי עשירים, אבל אף פעם לא הלכתי לישון רעבה, וזה משהו שאני באמת מברכת את אמא שלי עליו. לפעמים אני מסתכלת על אמא שלי וחושבת שאנחנו שוכחים שגם ההורים שלנו עברו דברים קשים".
"אחותי סבלה מאוד. היו מסרסרים בה. כל פעם שהייתי לוקחת אותה לגמילה, היא הייתה אומרת 'אני חייבת לו כסף, בבקשה, הוא יהרוג אותי'. אמרתי לכולם שהיא בסכנת חיים, אבל אף אחד לא הקשיב, ותראה איפה היא היום"
טרגדיה משפחתית נוספת קרתה בספטמבר השנה, כאשר אחותה הגדולה של אווקה הלכה לעולמה בעקבות שימוש בסמים. "היא הייתה בחורה נורא חכמה", אווקה נזכרת. "קראו לה לילך בילדות ואז היא שינתה את השם לענבל, אז אני עדיין נוטה לקרוא לה לילך. היא עשתה תואר בחינוך, התחילה לטפל באנשים ולעזור למכורים לצאת מסמים. היא הייתה מדריכה במכוני גמילה ואיכשהו היא נפלה בעצמה. היה לה בן זוג שהיה נותן לה סמים - לא כי הוא רצה להזיק לה. הוא פשוט אהב אותה מאוד והיא הייתה מאיימת עליו 'אם לא תביא לי סמים, אני אפרד ממך'. היא התחילה לחפש סמים, להסתובב ברחוב ולא רצתה לחזור הביתה".
במשך שנים משפחת אווקה ניסתה להילחם בהתמכרות המסוכנת. "לקחנו אותה למכוני גמילה והיא תמיד הייתה בורחת משם וחוזרת לסמים. היא הייתה דיירת רחוב כמעט שבע שנים בנווה שאנן בתל אביב. היו פעמים שהייתי באה לחפש אותה ובמשך חודשים לא הייתי מוצאת, עד שפתאום הייתי נתקלת בה. היא רק הייתה מבקשת ממני 50 שקלים, 20 שקלים. כל פעם שהייתי נלחמת לקחת אותה לגמילה, היא הייתה בורחת. ניהלתי מלחמות על זה, הגעתי גם לכנסת בשביל זה, אחרי שלא אשפזו אותה בגלל חוק כבוד האדם וחירותו. היו מאשפזים אותה תשעה ימים ומשחררים אותה והיא מיד הייתה חוזרת להשתמש".
מה החוק אומר?
"שאתה לא יכול להחזיק בן אדם בגמילה בכוח. אני נלחמתי עבור אנשים שהחירות שלהם כבר מזיקה להם. אחותי לא הייתה בריאה בנפשה. בפעם האחרונה שראיתי אותה, כל העין שלה הייתה פתוחה. גם אז היא זיהתה אותי, אבל זו כבר לא הייתה אחותי. יום אחד מישהי שלחה לי הודעה בטלפון, 'אני ממש אוהבת אותך, את ממש משמחת אותי ואני מרגישה שאני חייבת לך, אז אני רוצה להגיד לך שאנחנו עשינו עכשיו החייאה לאחותך. זה ככל הנראה ממנת יתר, תבואי לוולפסון'. הייתי בשוק. כשהגעתי אמרו לי 'אנחנו משתתפים בצערך', אבל לא האמנתי עד שלא ראיתי אותה. לא הסכמתי שאמא שלי תזהה את הגופה, הלכתי לזהות אותה בעצמי, ופתאום ראיתי אותה - וכל העולם התהפך לי. אני לא זוכרת שבכיתי ככה עד אז. זה קשה לראות את האדם שהיה הכי קרוב אליך בתוך מקרר. אני לא ידעתי איך להתמודד עם זה. גם כשיצאתי, לא ידעתי איך להגיד לאמא שלי. מה אני אגיד לה?".
היא הבינה?
"היא הבינה. התחילה להשתולל, ליפול על הריצפה. הרגשתי שהכול גדול עליי. היו לילות שלא הייתי מצליחה להירדם, הייתי עוצמת את העיניים והייתי רואה את אחותי בתוך המקרר. הלכתי לנווה שאנן, הייתי חייבת סגירת מעגל. ישבתי על הספסל שבו מצאו אותה, התחלתי לשיר והדלקתי לה נר, ואז אמרתי זהו, נגמר הפרק הזה".
זו הקלה?
"הקלה. אני יכולה להגיד לך שהיא סבלה מאוד. תחשוב שהיו מסרסרים בה. כל פעם שהייתי לוקחת אותה, היא הייתה אומרת 'אני חייבת לו כסף, בבקשה, הוא יהרוג אותי'. אמרתי לפסיכיאטר ולכולם שהיא בסכנת חיים, אבל אף אחד לא הקשיב, ותראה איפה היא היום. אני יכולה להגיד לך שאמא שלי ישנה טוב עכשיו. היא לא יכלה לישון במשך שנים, כי תחשוב שהבת שלה הייתה ברחוב למרות שתמיד היה לה חדר בבית. אחרי שאחותי נפטרה היא אמרה לי: 'סוף סוף הבת שלי פה לידי. קרובה אליי'".
עוברות מחשבות על מה היה אפשר לעשות אחרת כדי להציל אותה?
"ביום ההולדת שלי ישבתי עם עצמי ובכיתי, כי חשבתי שאולי יכולתי לעשות משהו יותר ממה שעשיתי, אבל אז אמא שלי אמרה, 'אסתר, אנחנו עשינו הכול. אנחנו באמת עשינו הכול'. אנשים שופטים כי הם אוהבים לשפוט. כשהם ראו את אחותי ברחוב הם אמרו 'וואי, איפה המשפחה שלה? למה היא לא עוזרת לה?'. רק אנשים שמכירים מקרוב מכורים לסמים יבינו אותי. אם אני אראה עכשיו נרקומן ברחוב, אני לא אגיד איפה המשפחה שלו, אני אגיד כמה בטח המשפחה שלו ניסתה לעזור".
"לא לוקחים אותי לתפקידים רק כשצריך 'אישה שחורה'"
באחד הסרטונים הכי ויראליים של אווקה, היא מדברת על נושא שעדיין בוער גם בישראל של 2025 – גזענות כלפי העדה האתיופית. אווקה לא רק חושבת שהיא עדיין קיימת, אלא גם חוותה אותה על בשרה. "פעם מוכרת בחנות אמרה לי 'אתם לא שייכים למדינה שלנו' ואני פרצתי בבכי. הייתי בשוק. איך מישהי אומרת דבר כזה? לקחתי את הטלפון, כולי רועדת, והתחלתי לצלם. אחר כך תבעתי את הרשת שהיא עבדה בה והיום אני יכולה להגיד שהאישה הזאת תחשוב פעמיים לפני שהיא תדבר שוב".
הרגשת את הגזענות גם בילדות?
"אף פעם לא הרגשתי שונה, לא אמרתי 'מה, כי אני אתיופית?'. גם כשקיבלתי תפקידי משחק, ברוך השם, אף פעם לא אמרתי שלוקחים אותי בתור 'אסתר האתיופית' או בגלל שצריך 'אישה שחורה'. אני חושבת שזה גם תלוי איך אתה מסתכל על החיים: אם אתה תאמין שייקחו אותך לתפקידים רק כי אתה אתיופי - זה מה שיקרה. אם אתה מאמין שאתה טוב בכל רמ"ח אבריך ולא רק בגלל שאתה שחור, אתה תהיה טוב וייקחו אותך".
אז לאן את עוד שואפת להגיע?
"עד עכשיו עשיתי סדרות עבור 'כאן חינוכית' ו'ניקלודיאון' ואני עכשיו רוצה לשחק גם בסדרות למבוגרים ולא רק לילדים. בנוסף התקבלתי להצגה של 'סימבה מלך החיות' בחנוכה ואני מתרגשת! אני אשחק בתור מכשפת וודו. זה מתאים לי".
