איש התוכן והטלוויזיה עדי עייש עשה בשנים האחרונות את המעבר הלא פשוט מאחורי הקלעים אל קדמת הבמה – בזכות האינסטגרם שלו שבו הוא משתמש בידע ובניסיון שלו כדי להעביר ביקורת נוקבת על המפורסמים והמשפיענים למיניהם, רבים מהם קולגות שלו.
התכנים שלו הצליחו כל כך ותפסו תאוצה עד שהפך בעצמו למשפיען מן השורה, אך הוא עדיין לא מהסס להעביר ביקורת על העולם שבו הוא פועל.
פודקאסט הברזייה – (עדי עייש)
לטובת האנשים שאולי לא יכירו את השם עדי עייש, ספר על עצמך בכמה מילים.
"אני עורך טלוויזיה יותר מעשור, עשיתי ליהוקים, קריאייטיב ותוכן בכל התוכניות הגדולות - 'האח הגדול', 'המרוץ למיליון', 'הישרדות' ועוד הרבה אחרות. לפני כמה שנים הבנתי שהטלוויזיה מאבדת מהכוח שהיה לה ושהרבה תקציבים זולגים לדיגיטל, ואמרתי 'רגע, צריך לחלק את הביצים שבסל'. התחלתי לעשות את הקריאייטיב והתסריט שאני יודע לעשות בעולמות התוכן המסחרי בסושיאל ולפצח כל מיני מהלכים מסחריים. בזמנו הייתה לי, ועדיין יש לי, המון ביקורת על הדרך שבה נעשים מהלכים מסחריים באינסטגרם, והיא הדהדה גם באינסטגרם האישי שלי והגיעה לאוזניים של מפרסמים ומשרדי פרסום".
איך העמוד שלך הפך למה שהוא?
"זה התחיל מזה שהסתלבטתי על הרשתות והתרבות, מה שאנשים מגדירים כ'השחרות'. נגעלתי מהרשת, מעצמי ומהכול. ומהר מאוד סביב השפה הביקורתית נוצר קהל שקפץ במספרים לא נורמליים. היום זה עומד על קרוב לשישים אלף עוקבים".
האינסטגרם גם מביא איתו הרבה כסף.
"הרבה כסף, אתה לא טועה".
זה שווה את זה?
"זה שווה את זה. אבל אנשים שומעים כמה מרוויחים בשיתופי פעולה ואומרים 'וואו', אבל לא מחשיבים את כל התוכן האורגני שמתפרסם, שזו עבודה בפני עצמה, את כל האירועים שצריך ללכת אליהם, הקשרים שאתה יוצר, לשבת לענות לכול ההודעות שאתה מקבל. בחלק מזמן זה כיף גדול ובחלק מהזמן גם לא.
"ולחשיפה הזו יש מחיר. היא מביאה איתה חיטוט ושאלות, אף אחד לא חושב על זה כשהוא חושב על משפיענים. חושבים על שת"פים ועל הרגע שבו את מצלמת ארטיק ואומרת 'זה טעים, תקנו גם'. אבל יש לזה גם המון מחירים נפשיים. לא עשיתי איזה מחקר ואני לא בא עם נתונים כמותיים, אבל אני יכול להגיד לך שהחוויה הזאת של להיות יוצר תוכן או משפיען, איך שלא תקרא לזה, היא מאוד מטלטלת. אתה חשוף לביקורת של עשרות אלפי אנשים. כמעט כל יוצר תוכן שאני מכיר, התחיל לחוות בשלב כלשהוא חרדות וטיפול תרופתי. אגב, שזה ייאמר שחור על גבי לבן, אין שום בעיה בטיפול תרופתי, ציפרלקס, זאנקסים, הכול. מה שאתם לוקחים ומה שעושה לכם טוב כדי לעבור את זה, שיהיה לבריאות. אני רק אומר שזו חוויה מאוד מטלטלת רגשית. ואני רואה ילדים צעירים ואומר 'שמישהו ישמור עליהם בדבר הזה'. יש אנשים שעבורם פרסום זה חלום - הרגע הזה שעוצרים אותם ברחוב ואומרים להם 'אתה מהאינסטגרם, אני מת עליך', זה רגע שממלא אותם. אני מכיר אנשים שכשהם נכנסים לחלל ואף אחד לא מזהה אותם, זה ממש מבאס אותם".
4 צפייה בגלריה
"אני מכיר אנשים שכשהם נכנסים לחלל ואף אחד לא מזהה אותם, זה ממש מבאס אותם". עדי עייש
(צילום: שי הנסב)
וגם אתה בתוך הדבר הזה.
"עם הזמן התחלתי להבין בעצמי את החוויה של אדם שצובר סביבו קהל, ופתאום כל כך הרבה אנשים קוראים את מה שאתה כותב, מקשיבים למה שאתה עושה, עוקבים אחרי היום שלך. יש לזה כוח שמסוגל לטלטל אותך, ואם אתה לא נשאר חזק... אותי זה תקף בגיל 35, ואני חושב על ילדה בת 22, שפתאום המספרים שלה קופצים והיא מתחילה לקבל אין סוף תגובות ועוקבים. קשה מאוד בגיל 22 להיות שק חבטות של תגובות.
"וזו עוד ביקורת שיש לי, אנשים חושבים שהתגובות השליליות הן הבעיה ולא מבינים שהתגובות החיוביות הן בעיה בפני עצמה, כי מישהו שבכל בוקר מאשרים אותו על כל דבר - כל מה שהוא לובש יפה ומה שהוא אומר מצחיק ודעתו תמיד צודקת ונכונה - הוא לא מגיע למצב שבו הוא פוגש את העולם. אף אחד לא מתנגד לו, אז הוא פחות פוגש את המציאות, פחות יוצא מהבית. מי ברשת יגיד לך משהו רע? כל מה שאת עושה, את מושלמת, את החיים. אז את מתחילה לסגור את עצמך לתוך המרחב הווירטואלי הזה, בלי לשים לב".
זה קרה לך?
"למזלי לא. הגעתי לסיטואציה הזו בגיל בוגר ומההתחלה שמתי לעצמי כללים. הראשון היה שאינסטגרם לעולם לא יהיה העבודה המרכזית שלי. זה אולי יהיה המפרנס המרכזי אבל לא העבודה המרכזית. ובגלל זה אני עדיין שומר בקנאות על שני הכובעים הנוספים שלי, בטלוויזיה ובקריאייטיב ותסריט וייעוץ".
כמה פעמים הפה שלך סיבך אותך?
"אני אפתיע אותך ואגיד שהתשובה היא מעט מאוד. הבינו את הסטייל שלי די מהר. אני מסתלבט אבל מסביר לאנשים את ההבדל בין רע למרושע - רע זה רוע טהור, מרושע זה מרושע קומי. אני מגייס את הקומדיה כדי להגיד משהו. אמנם אני עושה שימוש בסטורי שאתה העלית או במשהו שאמרת וברור שאתה חלק מהעניין, אבל אני מעביר ביקורת על תופעה, אני מסתלבט על משהו יותר רחב.
"אם עכשיו ליקוש מנחם מפרסמת כדוריות למכונת כביסה, אז בא לי לכתוב לה 'חיים, את לא עושה כביסה ובחיים לא הפעלת מכונת כביסה אז באיזה עולם את תלמדי אותי איך עושים כביסה?'. ואני לא מעביר את הביקורת הזו על ליקוש מנחם, אלא על זה שיש תרבות של אנשים שמפרסמים ונותנים המלצות גם אם אין להם מושג, כמו כל הילדות בנות עשרים ואחת שהפכו להיות קואוצ'ריות לחיים. שומעת? נולדת אתמול, אחות, בואי קחי רגע צעד אחורה, תעברי משהו".
אבל היו לך גם ריבים.
"היה ריב אחד או שניים עם אור לוזון, וגם עשינו סולחה. מה זה סולחה, לא תרימי לי טלפון עכשיו ונשב לקפה".
מה היה מקור הריב?
"זה התחיל בזה שעומר אדם הוציא את השיר 'קקדילה', ויוליה פלוטקין נורא נעלבה כי השיר אמנם קומי, אבל מעליב נשים רוסיות. יוליה כתבה תגובה והגיעה הסטייליסטית של עומר, אור לוזון, שיצאה להגנתו וכתבה לה משהו כמו 'לכי חפשי, היית מתה להיות רבע מעומר, יא סלב סוג ז''', דיברה מגעיל. ראיתי את זה ופשוט כתבתי 'נשבר לי מהילדות-עשירים האלה שחושבות שהכול מגיע להן. את פורח וגם אלף תיקים של שאנל לא יעניקו לך קלאס'. היא לא אהבה את זה וכתבה לי בפרטי 'הגלגל הוא עגול'. נורא כעסה והתעצבנה ואז גם חסמה אותי".
בשלב מסויים בשיחה, עדי עוצר ומפתיע עם שאלה משלו: "איך היה עם אדל בספלוב שהתארחה אצלך כאן?"
אדל מושלמת. היא אומרת כל מה שהקהל רוצה לשמוע, מספקת את הסחורה מה שנקרא.
"אני חושב שזו הצגה מאוד גדולה של כנות ואותנטיות. זה משהו שהיא מצליחה למכור באופן מדהים להרבה מאוד אנשים, אבל אני לא קונה את זה. אני ממש לא קונה את זה. אני מאוד מתורגל במקצוע שלי, בטח כמלהק וכמי שישב וראיין מתמודדי ריאליטי במשך שנים ושעות על גבי שעות. יש לי המון שעות טיסה מול אנשים שמדברים באותנטיות וכאלה שמזייפים, ואני מכיר דמויות שיודעות לזייף בצורה מבריקה. יש לי איזה חיישן מאוד עדין לזה".
אתה אומר שאדל מזויפת?
"אני לא קונה את אדל. היא מזויפת וגם חסרת אחריות. היא מרשה לעצמה לדבר ולהגיד שטויות בלי לבדוק, והיא לא מבינה שיש סביבה קהל עצום של בנות שהן פשוט חיילות שלה. לא ננהל פה ויכוח אם אדל מוכרת או לא מוכרת או אם היא משפיענית טובה או לא משפיענית טובה. היא מוכרת ויש לה צפיות ויש לה עוקבות חיילות ומה שתשים אצלה יימכר. נקודה, סוף. היא חושפת את עצמה ואת החיים שלה ויש לה סטורי מעניין והיא עושה 'שאלות-תשובות' ועונה בצורה מעניינת. אבל האם היא משפיעה לטובה? האם יש שם ערך חיובי? לא. לא ניכנס לזה, אבל הרבה חארטות מפרסמים דבר אחד ובפועל משתמשים בדבר אחר. ולא רק אדל, אגב, אני אומר את השם אדל, אבל כמו שאמרתי, אני יכול לצחוק עליה אבל אני מדבר על התופעה. כמו אדל יש עוד מלא. כשאתה מאבד את המרכז שלך בתוך הדבר הזה, אז גם שיתופי הפעולה שאתה עושה, לא נלקחים מתוך שאלה של אם אני הייתי משתמש בזה או אם אני באמת מאמין במוצר הזה.
"אני לא אומר שהיא ממציאה כל דבר שהיא אומרת או שהיא משקרת לקהל שלה, רחוק מזה. אני פשוט אומר שכל הדמות שלה, זאת שלא פוחדת מאף אחד, שמסוגלת להגיד כל דבר, שלא רואה בעיניים, אני לא קונה את זה. אני חושב שבסוף זה יושב איפשהו על חוסר ביטחון. אני מכבד את אדל, לא מחפש עכשיו לריב איתה. אנחנו פשוט לא מסכימים. היא הייתה המתמודדת שלי ב'האח הגדול' וסך הכול אני מחבב אותה. היא עושה הרבה פעמים בחירות לא חכמות, ויש לה כוח מטורף ולפעמים היא חסרת אחריות באיך שהיא בוחרת להשתמש בכוח הזה, אבל זה לא אומר שאני לא אוהב אותה".
אתה בקרוב עוזב לתאילנד לשנה.
"עוד שבועיים. אני נוסע - לא עוזב, וזו לא איזו מכבסת מילים. אני באמת לא האדם שיעזוב את הארץ. יש לי פה משפחה מאוד גדולה וכל מי שאני אוהב חי פה, וגם כי בסוף, אחרי הרבה דברים גרועים, רעים, מגעילים ודוחים שיש לי להגיד על המקום הזה, במציאות שבה אנחנו נמצאים כרגע, אני אוהב את המקום הזה מאוד ואני יודע שאין אף מקום בעולם שבו אני יכול להתהלך בחופשיות ובלי פחד. זה הבית שלי. אני מקווה שאני עושה החלטה נכונה לנסוע. כרגע אני אומר שזה לשנה אבל יכול להיות שאחזור מהר יותר. אני לא יוצא בהצהרות".
איך מתכננים מעבר כזה?
"אנשים אומרים לי 'איזה אמיץ אתה, הלוואי שהיה לי את האומץ'. איזה אומץ? אם הייתי עם ארבעה ילדים, בית, משכנתא ועבודה במשרד ממשלתי, אז הייתי אומר 'אוקיי, באמת אומץ, עזבתי הכול, הוצאתי את הילדים מהמסגרות'. אבל אני בלי ילדים, אני יכול לעבוד מרחוק ואני גר בשכירות, אז בארבעה טלפונים סידרתי את כל הדבר הזה. טלפון אחד למוביל, אחד למחסן שמאחסנים בו את כל הריהוט והציוד שלי, בעוד טלפון ביקשתי מאבא שלי שימכור את הרכב שלי אחרי שאסע ובטלפון הרביעי סגרתי טיסה".
צפו בריאיון המלא בראש העמוד, או האזינו לו ממש כאן:
בר זגה
עדי עייש: "להיות משפיען זו חוויה מטלטלת. יש לזה מחירים נפשיים, כמעט כולם חווים חרדות ולוקחים כדורים"
01:11:37
