חייה של גל רובין יכולים לספק מטעמים לעלילת טלנובלה פתלתלה ודרמטית במיוחד. בשנת 2023 היא כיכבה בריאליטי "הישרדות" (רשת 13), שם הגיעה למקום השלישי, אבל הטוויסטים שהנחיתה ההפקה עליה ועל שאר השורדים היו משחק ילדים לעומת מה שחוותה במציאות.
היא התחתנה בגיל צעיר לגבר חרדי, קיבלה עליה את אורח חייו והפכה לאמא לשישה - לפני שאזרה את האומץ לסיים את הנישואים שבהם הרגישה כל כך אומללה. כשכבר הייתה מוכרת בזכות "הישרדות" - היא נכנסה לקשר רומנטי חדש: הפעם עם גבר ערבי, מה שכמובן הסעיר את הציבור - שרובו לא קיבל בשמחה את הבשורה על זוגיות מעורבת בביצה.
גל רובין - פודקאסט הברזייה
(צילום: מתוך פודקאסט "הברזייה")
"התחתנתי בגיל 17, והפכתי לאימא חודשיים לפני גיל 19", מספרת רובין בריאיון לפודקאסט "הברזייה" של מגזין הסופ"ש של ynet.
"אני עדיין מופתעת מעצמי, כי במבט לאחור אני אומרת 'אימאל'ה, מי זאת הייתה?'. אם היום אני אראה מישהי ברחוב שתגיד לי, 'אני בת 19 ועכשיו הבאתי ילד' - אני אקבל עליה חום. אבל הפכתי לאימא בגיל הזה רק מהמקום שכל כך רציתי משפחה משלי, כי במישור המשפחתי קצת התאכזבתי. אני באה ממשפחה עם הורים גרושים, ואין כל כך את עמוד התווך הזה בבית שמחבר בין כולם. החלטתי שאין לי צורך להתבזבז בטיול אחרי צבא - עזוב שגם צבא לא עשיתי, ואני די מצטערת על זה. פשוט התחתנתי ואמרתי שאני הולכת על הדבר האמיתי, שזה משפחה וילדים. תן לי לבשל להם, לדאוג להם, לטפח אותם. זה משהו שאתה מפרה והוא מזין אותך בחזרה כל הזמן".
איך הכרת את בעלך הראשון?
"הכרתי את דניאל בגיל 15. זה היה כמו כל קשר בגיל הזה, אבל הייתה לו כל כך הרבה כריזמה של גבר, פרימיטיבי כזה, עתיק, מישהו שיודע מה הוא רוצה לכאורה. בגיל 17 לא חשבתי מה יקרה בגיל 27 או 30, ואם הקשר הזה יתאים לי גם כשאני כבר לא אהיה הילדה הזאת שרק צריכה שמישהו יגונן עליה וישמור עליה מפני העולם בחוץ.
"הוא היה גדול ממני בכמעט חמש שנים, בן בכור מבין תשעה אחים במשפחה חרדית, אז אצלם לא מבזבזים זמן ומתחתנים. לא בדקתי לעומק את המקום הרגשי של הדבר הזה. היום אני יודעת לומר שאני אישה שמאה אחוז צריכה תמיכה רגשית, מישהו שיבין אותי, שיקשיב, שיכיל".
"קיבלתי על עצמי את מה שאני מכירה. זה בא לי בקלות ועניתי על הדרישות שלו לאישה ביתית וחמה. זה היה ריצוי, לעשות דברים שאני יודעת לעשות - אבל לא בהכרח מאמינה בהם"
את גם מגיעה מבית דתי.
"נולדתי לבית חוזר בתשובה. אבא שלי הפך לחרדי ואמא שלי חזרה בתשובה בשבילו, ואפשר לראות שההיסטוריה חזרה על עצמה, כי גם אני חזרתי בתשובה בשביל דניאל. קיבלתי על עצמי את כל מה שאני מכירה, זה בא לי מאוד בקלות ועניתי על הדרישות שלו לאישה ביתית וחמה. זה היה ריצוי, לעשות דברים שאני יודעת לעשות אבל לא בהכרח מאמינה בהם".
מה למשל?
"קודם כל, לקבל על עצמי בחזרה את כל הצניעות והדת, כמו פאה מלאה. המראה שלי היה שולי לעומת איך שהרגשתי, וקידשתי את התא המשפחתי כי זה כל מה שתרם לאיך שאני מרגישה. עד היום תא משפחתי זה הדבר שהכי מפרה את הנפש שלי. הילדים, הבן זוג, השמחה בתוך הבית".
את זוכרת את הרגע ששמת את הפאה בפעם הראשונה?
"כן. מיד אחרי הנישואים. כיסוי ראש מלא, פאה, מטפחת. צניעות שהיא מלאה. ומאוד רציתי ילדים, למרות שהייתי רק בת 17 וחודשיים ביום החתונה שלי. דניאל הוא בן בכור, ולבן בכור שמביא נכד ראשון יש במה מאוד מכובדת במשפחה, ומאוד רציתי להיות זו שתעשה את זה כדי לקבל הכרה ושייכות וביטחון. אתן לבן שלכם הכול, אביא לכם ילדים ונכדים, ואוותר על המקום שממנו הגעתי. עברתי מהמרכז לירושלים, והתנתקתי מהעבר שלי כדי להתרכז במהות המשפחתית".
"רוב הנישואים הייתי בהיריון ולידות. ויתרתי על עצמי"
במהלך 12 שנות נישואיהם, רובין ובעלה הביאו שישה ילדים לעולם, והיא מספרת: "רוב תקופת הנישואים הייתי בהיריון ולידות. ויתרתי על עצמי, שמתי את עצמי בצד. לא סיפרתי את האמת שלי, מי אני, מה אני אוהבת, מה אני רוצה לעשות. קידמתי כל הזמן את בעלי ואת המשפחה שלו.
"הבאתי ילד אחד, ואחרי פחות משנה - עוד ילד. אחר כך הבאתי את הילדה השלישית. ואז התחיל להגיע חוסר סיפוק, 'מה עכשיו?', את דואגת לכולם, מכינה סנדוויצ'ים, בעלך הולך לעבודה עם פתקים ובגטים, סירים עומדים כל יום, צנצנות של עוגיות, הכול מושלם. אבל מה את אוהבת לעשות? מי את? מה היכולות שלך כלפי ההגשמה העצמית שלך?"
ואז מגיע היריון רביעי.
"עם תאומות. מאמא לשלושה הפכתי לאמא לחמישה. וגם היה הצורך הזה להביא ילדים ולהתעסק בזה, כי ההיריון הוא דבר מעסיק".
"שיתפתי את הרב שלי. את נותנת אמון במישהו והוא מנצל את זה כדי לענות לך מתוך אינטרס לשמור על קן יהודי. הבאתי עוד ילדים, ספגתי המון ובסוף רק יצאתי עם יותר נזקים"
דיברת על זה עם מישהו?
"שיתפתי בפחד את הרב שלי. לכל זוג חרדי יש רב שאיתו מתייעצים בדיסקרטיות. זה קצת להקטין ראש, לבוא ולקבל תשובות שדי ידועות. אמרתי לו, 'הרב, תקשיב, אני מרגישה שאני לא מאושרת בחיי הנישואים שלי ולפעמים אני רוצה להתגרש'. הוא ענה לי, 'הכול טוב, השם יסלח לך. תמשיכי, זה יעבור. תנסי שוב'.
"היום, במקום קצת יותר מושכל, זה עצוב, כי את נותנת אמון במישהו והוא מנצל את זה כדי לענות לך ממקום של אינטרס לשמור על קן יהודי, ובעצם פוגע בך בהמשך הרבה יותר. הבאתי עוד ילדים. ספגתי עוד המון ובסוף רק יצאתי עם יותר ויותר נזקים. יותר מזה, גם לגרוש שלי גרמתי נזקים, כי פחדתי מעצמי ולא הצלחתי להיות כנה וישרה איתו".
מה למדת על הקהילה שחיית בה?
"חונכתי בחינוך חרדי, ממש על טהרת היהדות, ואני מאוד מוקירה ואוהבת את זה. לא תיארתי לעצמי שיש שם כל כך הרבה שקר מתוך אנשים שנמצאים שם בצורה לא טהורה, אלא ממקום פוליטי. כל הגופים הפוליטיים שנשענים על המגזר החרדי - הם לא באמת מונעים מתוך דת, אלא משתמשים בה בשביל הפוליטיקה. דת לא נמדדת בציציות בחמישה שקלים וכיפה בשני שקלים מ'אושר עד'. דת נמדדת במידות שלי, בן אדם לחברו, בין אדם למקום. קודם כל תהיה בן אדם".
13 צפייה בגלריה
"כל הגופים הפוליטיים שנשענים על המגזר החרדי - הם לא באמת מונעים מתוך דת, אלא משתמשים בה בשביל הפוליטיקה"
(צילום: פרטי)
ביקשתי שיסכים שאוריד את הפאה. הוא איים להתגרש
בסופו של דבר רובין הבינה שעליה לעשות שינוי מהותי בחייה - לא רק למענה, אלא גם למען משפחתה. אבל בדרך לחופש היא נתקלה בכמה מכשולים מהותיים, ובראשם חוסר אמפתיה ממי שהיה בעלה.
"זה היה מפחיד בעצמות", היא מספרת. "זה התחיל בגיל 21 כשהייתי עם שלושה ילדים, וכדי לא להתמודד עם זה ולא להתגרש, ולא לצאת נגד הקהילה המאוד סגורה ונוקשה הזאת, החלטתי שאני מביאה עוד ילדים ומשתיקה את עצמי. פשוט הייתי מדברת לעצמי ואומרת, 'לא - את לא מתגרשת. חכי עד שתזדקני או עד שלא יודעת מה".
דניאל ידע או הרגיש משהו מזה?
"ניסיתי לשתף אותו. אמרתי לו שאני רוצה להוריד את הפאה, שאני מרגישה שאני לא שמה אותה ממקום של אמת, ולא מאמינה שכיסוי ראש מודד אותי כאישה טובה או דתייה. ביקשתי ממנו שיתמוך בזה שאוריד אותה. התשובה הראשונה שקיבלתי הייתה: 'אם תורידי את הפאה, אני אתגרש ממך'.
"זה חלחל בלב שלי וכאב לי ברמות, ולא הורדתי את הפאה. ואז התחילו ניסיונות שלי שוב לשתף, להגיד שאני צריכה קצת יותר תשומת לב ביום האהבה, ביום הנישואים, ביום ההולדת שלי. שאין בעיה, אני אישאר עם הפאה אבל אני רוצה להרגיש קצת יותר הכרה, שקצת יותר רואים אותי, ולא רק את מה שאני נותנת ומה שלוקחים ממני. תהיה קצת יותר נותן, לא רק לוקח. התחלתי להבין שהישועה לא תגיע, ואם אתה לא יכול לעצור ולהקשיב לצורך שלי, וקצת לכופף את הסטנדרטים שלך ממני בדת - אז לא. החלפתי את האוטו שלי עם חברה מאוד טובה, כי היה לי איתורן על האוטו ומעקב צמוד".
"פתחתי תיק לענייני גירושים בלי ידיעתו. פחדתי שהוא יעשה משהו - הוא מאוד פרימיטיבי ותמיד רצה להראות מי השולט והחזק בבית"
למה?
"כי ככה. נסעתי בלקסוס חדשה ועל כל דבר הייתי צריכה לתת דין וחשבון. איפה אני נמצאת, מתי אני נמצאת, מה אני עושה. בשעה ארבע הייתי חייבת תמיד להיות בבית, לא משנה מה קבעתי באותו יום.
"אז החלפתי את הרכב עם החברה, הלכתי לבית משפט ופתחתי תיק לענייני גירושים בלי ידיעתו. פחדתי שהוא יעשה משהו, הוא מאוד פרימיטיבי ותמיד רצה להראות מי השולט והחזק בבית. אז חשבתי שזו הדרך היחידה שלי להציל את עצמי מזה. גם לא הייתה לי אוזן קשבת כמו אימא, אבא או אחיות שיתמכו בי, רק אותה חברה, אלכסנדרה".
איך הוא הגיב?
"חזרתי והגשתי לו את המסמך, ככה על השיש. הוא קרע אותו למיליון חתיכות ופשוט הלך. אני האחרונה שאעודד גירושים, אני בעד להילחם על הבית ואם הייתה לי היכולת לדבר ולתקשר, כנראה שהייתי מיד בוחרת בזה. ולא היה את זה. הייתה שם סמכותיות, שהוא מוביל ואני קצת הייתי רכוש.
"אני חייבת לציין באותה נשימה, שהיום הוא אבא מדהים ובזוגיות מדהימה עם אישה שהוא מקבל אותה כמו שהיא. היא לא בצניעות ולא שומרת. הוא עשה תהליך מדהים. החוכמה היא לא לעשות תהליך עבור מערכות יחסים הבאות אלא באותו הרגע, אבל הכול מהשם ויצא לטובה".
13 צפייה בגלריה
"החוכמה היא לא לעשות תהליך עבור מערכות יחסים הבאות, אלא באותו הרגע. אבל הכול מהשם ויצא לטובה"
(צילום: פרטי)
איך עברה תקופת הגירושים?
"קראו לי משוגעת, אמרו שיצאתי מדעתי, שעזבתי את דרך האמת ושהילדים והגרוש שלי מסכנים, בזמן שאני רק בת 27 ומגדלת שישה ילדים לבד. קיבלתי את העובדה שלמהלך הזה אני נכנסת בלי אף אחד. לבד עם הילדים, עם הניהול, עם הכול. הוא הלך - פיזית, תיאורטית, בכל ערוץ. נעלם. לא היה לי עם מי לדבר. מדי פעם נפגשנו בבית משפט, שגם זה לא צלח והתפוצץ כל הזמן. מאותה נקודה נכנסתי למשהו הכי לא נודע ולא צפוי, שזה גירושים שארכו שבע שנים בצורת גהינום".
איך מתמודדים כלכלית עם שישה ילדים לבד?
"היה לי קשה להיות גם האבא וגם האמא, ברמת החינוך, ברמת התפעול וגם ברמה הכלכלית. זה פשוט היה לצמצם כל דבר אפשרי. אני נכנסת לסופר וקונה קורנפלקס, וזה לא אחד או שניים, צריך לקנות הרבה, כל דבר זה בכפילויות, באריזות ענקיות של משפחות מרובות, וזה להתחיל לחשב את הגרמים ואת המחיר. אין חופש".
מתי הגיע השלב שהזדקקת לעזרה ברמה של תרומת סלי מזון?
"גרתי במעלה אדומים והחיים שם מאוד קהילתיים וכולם מכירים את כולם. אנשים טובים שכנראה ראו או שמעו פנו אליי, וכשצריך, לוקחים.
"כשכל זה קרה, הייתה לי תינוקת בת ארבעה חודשים, ואת הלידה שלה עברתי לבד. בבית חב"ד במעלה אדומים יש קונספט כזה שנקרא 'שפרה ופועה' – כשמישהי יולדת, כל הנשים באות ועושות תורנות, ובמשך שבוע מבשלות לה ולילדים שבבית. ושם הרגשתי שאוהבים אותי בלי תנאי. לא יודעים מי אני בכלל, ונותנים לי אהבה ללא תנאים ודואגים לי. הייתי מאוד לבד וזה חיבק אותי ברמות. אחר כך המשכתי את זה, תרמתי לגוף הזה שבעצם מתנהל מתרומות".
13 צפייה בגלריה
במעלה אדומים יש קונספט כזה שנקרא 'שפרה ופועה' – כשמישהי יולדת, כל הנשים באות ועושות תורנות, ובמשך שבוע מבשלות לה ולילדים שבבית. שם הרגשתי שאוהבים אותי בלי תנאי"
(צילום: פרטי)
כאישה חרדית, מה הדבר שהכי התגעגעת אליו בתקופה הזאת?
"ללכת לים בשבת. זה הכול. וזה לא שעשיתי את זה אי פעם. גם לפני כן תמיד שמרתי שבת. אבל כשהתגרשתי בגיל 27 ובפעם הראשונה הלכתי לים - הסתכלתי עליו בהלם. לא האמנתי שיש אנשים בים בשבת. ראיתי את השדרות של תל אביב, ופשוט הייתי בשוק שאנשים יושבים על מדשאות ונהנים ממשקה קר ביחד.
"כאישה נשואה וחרדית, השבת שלי התחילה ביום רביעי עם קניות, חמישי סלטים, שישי בישולים. מכניסים שבת, ילדים, שומרים שבת כל שבת, ואז שוב, יום ראשון עבודה, ילדים. הלופ הוא תמידי ומאוד מתיש".
ואחרי כל התקופה הזאת, עד כמה קיצוני מבחינתך היה להתחיל לצאת עם גבר ערבי?
"הכי קיצוני. סוף העולם. אם הרגשתי שעשיתי את כל הדברים הקיצוניים בתהליך שלי, אז זה קיצון שלא ידעתי שהוא בכלל אפשרי. זה כמו שתגיד לי שיש פה דלת מסתורית שאם אעבור בה אני מגיעה לאלסקה. אפשרי? לא".
"לא הרגשתי את הגזענות, עד שהיא כוונה נגדי. זו השחתה של הנפש שלי - חיסול ממוקד"
בשנה שעברה, הרשת געשה כשנודע שרובין נמצאת בתחילתה של זוגיות חדשה. החרדית לשעבר, שהפכה לאישיות מוכרת אחרי שכיכבה בריאליטי "הישרדות", התחילה לצאת עם כוכב ריאליטי אחר - וערבי: מחמוד (מודי) ציפורי.
כמובן שלכולם היה מה לומר על הזוגיות המעורבת והמפתיעה הזו, ולמרבה הצער, רוב התגובות לא ממש פרגנו.
"סוף העולם, באמת. אין מעצורים לאנשים", אומרת רובין. "זה אפילו לא תגובות, זו השחתה של הנפש שלי, זה חיסול ממוקד. שכחו מי אני. אני לא בן אדם טיפש, לא הולכת בעיוורון אחרי דברים שטחיים, עברתי דבר או שניים בחיים. ראיתם אותי קצת על המסך, תנו לי קרדיט. אבל לא נתנו לי.
"הדברים הכי קשים היו תיאורים של מה אנשים רוצים לעשות לי ולילדים שלי. אנשים מאבדים צלם אנוש. זה נוגד את כל הערכים של הדת ברמות הכי גבוהות. גם כשבן אדם עוזב את דרך האמת, אתה אמור לעשות הכול על מנת לקרב אותו, ולא להראות את הפרצוף המכוער. ואם אין לך משהו טוב להגיד, אל תגיד, ותזכור שמעבר לבחירות שלי אני גם בן אדם, אני בת של מישהי ושל מישהו, ויש לי ילדים. אף פעם לא הרגשתי את הגזענות או מודעות לכמה שאנחנו גזענים, עד שזה היה מולי וכוון נגדי. הכי גזעניים בעולם. עזוב עכשיו ערבי-יהודייה, גם לא מקבלים אדם קצת שמן, קצת קולני, קצת מחוצ'קן. בן אדם יוצא בהצהרה שונה - כותשים אותו. זה נורא, זה אלים, זה הזוי, אני לא מקנאה באף אחד.
"יש קומץ חיובי, אבל הרוב הוא בהחלט רוב של עדר. אני חושבת שמאותה נקודה המשכתי להילחם על עצמי ועל איך שאני מרגישה, ועם הזמן פילוח השוק השתנה, קיבלו יותר. ראו שלא נרצחתי ולא קשרו אותי לאיזה גמל, אז הכול טוב".
פחדת שיעשו לך משהו?
"כולם פחדנים, זה רק מאחורי המקלדת. לא נתקלתי במישהו שאמר לי בפנים מילה אחת רעה. הם עפים עלינו, מתעלפים, בוכים מהתרגשות".
"לא הייתה גזענית ממני. אני לא יכולה לייפות את זה. כפתור השמדה - משמידה את כולם. אין חיי שותפות, שנאה בדם כל הזמן, הילדים שלי בית"ריסטים. יותר מזה, לאן נגיע?"
איך הכרתם?
"כשפגשתי את מודי, הייתי בתקופת גירושים מאוד קשים שעוד לא הסתיימו. והיה מפגש עם חברים, שבו מודי הציג את עצמו בפני כולם ואמר שהוא ערבי, והדבר הראשון שיצא לי מהפה זה: 'מה ערבי עושה במסיבה של יהודים, שילך לעזה'. אנחנו אחרי שביעי באוקטובר, מי המטומטם ששם אותנו בגרגיר סיכון פה? הייתי אז בקונפליקט עם עצמי, שלא קשור אליו. אני מסתכלת על בן אדם נחמד, שמדבר מאוד יפה ומציג את עצמו בלי לפחד. אני כל חיי הייתי מקוטלגת - יצאתי בשאלה, רוכבת אופנועים, אימא לשישה ילדים, לא שייכת לשום מקום. אז שאני אשפוט אותו כמו ששופטים אותי? אולי לא תקטלגי ותראי את הבן אדם כבן אדם?
"הוא היה מקסים, בן אדם ממש טוב, קשוב, אכפתי, רגיש. כל מה שחיפשתי בבן אדם - הבנה, תקשורת, שלא מכוון אותי מה להיות ומה לעשות. עד היום זה תמיד יהיה הצורך הראשון שאחפש במי שמולי".
13 צפייה בגלריה
"כל חיי הייתי מקוטלגת - יצאתי בשאלה, רוכבת אופנועים, אימא לשישה ילדים, לא שייכת לשום מקום. אז שאני אשפוט אותו כמו ששופטים אותי?"
(צילום: אור גפן)
מה חשבת על ערבים לפני שהתחלת לצאת איתו?
"אין גזענית ממני, מחילה. גם פה אני חייבת להיות כנה, אני לא יכולה לייפות את זה. לא פונה, לא מדברת, כפתור השמדה - משמידה את כולם. גדלתי בקהילה חרדית, ערבים רואים רק בחדשות. הגעתי לירושלים ושם האדמה בוערת בין שני המגזרים. אין חיי שותפות, שנאה בדם כל הזמן, הילדים שלי בית"ריסטים. יותר מזה, לאן נגיע?"
וכשהכרת את מודי זה השתנה?
"כן. החלטתי לא לשפוט בן אדם על פי משהו מולד או שהוא בעל כורחו. זה לא נתון לשינוי, זה הבן אדם. והרגשתי שכמו שאני לא רוצה שהוא יאסלם אותי - מה שלא יקרה בחיים, למה שאני אבקש ממנו משהו כזה עבורי? זה נראה לי אינטרסנטי ואגואיסטי. אל תנסה לשנות אותי ואני לא אנסה לשנות אותך. אל תפקפק, ואם אני טובה לך כבת זוג, תישאר. ואם לא, הכול טוב, לא נועדנו להתאים לכולם".
13 צפייה בגלריה
"אם אני טובה לך כבת זוג, תישאר. ואם לא, הכול טוב, לא נועדנו להתאים לכולם"
(צילום: פרטי)
לאחרונה נודע שרובין וציפורי קיוו לקחת את הזוגיות לשלב הבא: מעבר למגורים משותפים, אבל ההרכב המשפחתי שלהם - שישה ילדים מהצד שלה ושלושה ילדים מהצד שלו, הקשה על התוכניות. לפני חודשיים היא הסבירה: "זה בלתי אפשרי, אין בית שיכול להכיל תשעה ילדים ועוד חדר לזוג. וגם, הוא מאזור בת ים, אני מאזור ראשון לציון ויש הורים נוספים בתמונה, הגרושים שלנו. זה מורכב יותר ממה שהיה נדמה לנו בהתחלה".
למרות הקשיים, השניים לא מוותרים על הזוגיות: "אחרי כמעט שנה וחצי, אני מאוד רוצה להאמין שאני ומודי נזדקן ביחד. לא נלחמתי לחינם ולא האמנתי באהבה כל כך כדי להתבדות או להתאכזב. הלוואי שאני אצליח".
את מצפה לטבעת?
"אם הכול יהיה מדהים, אז כן. אבל לא בקונספט של חתונה אלא של התחייבות. בפעם הראשונה לא חוויתי את ההצעה, והיא הייתה מאוד טכנית. והלוואי שאני אחווה את ההרגשה שמישהו רוצה ונלחם עליי, לא רק כשהכול טוב".
עוד ילדים?
"לא. חד-משמעית לא יהיו עוד ילדים. אין לי שום צורך בזה".
13 צפייה בגלריה
"הלוואי שאני אחווה את ההרגשה שמישהו רוצה ונלחם עליי, לא רק כשהכול טוב"
(צילום: אלירן אביטל )
