בין שלל היוזמות, ארגוני הסיוע והתרומות שמציפים את הארץ בשבועות האחרונים, אפשר לציין את "החמ"ל של ענבל", כאחד הבולטים בשטח. החמ"ל בניצוחן של ענבל שבח שרביט, שבימים שבשגרה עובדת כמפיקה בתוכנית "ערב טוב עם גיא פינס", ודניאלה מלכה, הפך למוקד עלייה לרגל לשלל אנשים שבאים לעזור בכל דרך אפשרית בימי המלחמה. יד ימינן בתקופה זו, היא בל אגם. "זה התחיל עם סוכה קטנה בדרום תל אביב. ביום השני של המלחמה ראיתי שענבל העלתה שהיא שם, אז אפילו לא שאלתי, פשוט עליתי על מונית ובאתי. היא הסתכלה עליי ולא כל כך הבינה אני עושה – אמרתי לה שאני לא זזה מכאן עד סוף המלחמה.
"דרך האינסטגרם הגענו לתורמים שעזרו לנו לפתח את הפרויקט, ואחרי כמה ימים החמ"ל הפך לענק. הפכנו להיות מעצמה. אנחנו מוציאים כמויות אדירות של אוכל, מוצרים וציוד לחיילים ולתושבים. יש כמה עשרות אנשים ומתנדבים, משנעים, הביקוש מאוד גדול".
איך נראה ה"חמ"ל של ענבל"
אבל יש לא מעט שאומרים שהחיילים לא באמת צריכים כלום.
"בחדשות מראים שלא חסר לחיילים כלום ושיש להם מלא ציוד ושהכל בסדר - אבל זה לא 100% נכון. אני עדיין מקבלת המון פניות מחיילים שחסרים להם המון דברים. אני עובדת בצורה מסודרת והיום כשיוצא משלוח לחייל מהחמ"ל זה עובר דרך רס"פ, ועדיין אנחנו מקבלים המון פניות. אנחנו דואגים לאוכל חם דרך הרבה מסעדות ושפים ומוציאים אלפי מנות אוכל חם החוצה".
ומה את עושה בפועל?
"אני מנהלת את מערך הפניות בחמ"ל, יחד עם בנות מקסימות שיושבות איתי במשרד, אני פחות יוצאת החוצה לבסיסים. אנחנו יוצאים גם לפרויקט חדש שנקרא 'קבלת שבת', וביום שישי הקרוב כבר נפעיל אותו. נצא לשטח עם הצוות, נגיע עם אוכל, חלות, שתייה ומוזיקה - וכמו שאתה מכיר אותי, חאפלות זה אני. כל כך התגעגעתי לשמח, לרקוד ולהרים, וזה בדיוק מה שנעשה. נרים את המורל כי זה מה שצריך עכשיו, אי אפשר עכשיו ליפול".
אגם, מגישת טלוויזיה ופעילה ידועה בקהילה הטרנסג'נדרית בישראל, שבימי חול עובדת ככתבת בידור ב"ערב טוב" ומנחת אירועים, מודה שהעיסוק המשמעותי בחמ"ל תורם לה לא פחות משהיא תורמת לחיילים. "אני חושבת שהעשייה שלי מסיטה אותי מלהיכנס לדיכאון, זה כמו טיפול פסיכולוגי בשבילי. יש כאלה שהתגייסו למילואים ויש את זק"א, מד"א, וכאן זה המילואים שלי".
אז לא לשאול מה שלומך?
"זו שאלה שלא נוחה לי בימים כאלה. אני מסתכלת על כל התושבים שעברו את מה שהם עברו, זו תהיה חוצפה להגיד ששלומי רע. אני חושבת ששלומי פחות מעניין, מעניין שלומם של אלו שחוו את הטראומה בעוטף ומה שלום החטופים שנמצאים במקום הנוראי הזה והילדים שנמצאים בלי ההורים שלהם. מי אני בכלל?"
המצב גרם לך לחרדות?
"אם תחזיר אותי ל-7 באוקטובר ביום שבת בבוקר, אבא שלי התקשר והעיר אותי משינה ואמר 'תקומי, מלחמה'. אמרתי לו 'אבא, תעשה לי טובה', לא התייחסתי לזה ככה. כמה שעות אחר כך כבר ישבתי מול הטלוויזיה ואני שומעת אנשים מדברים בלחש עם מגיש החדשות כשמחבלים נכנסים להם הביתה – זה היה רגע של חרדה מאוד קשה בגוף. הרגשתי לחץ ופחד שתכף יביאו לאיפה שאני גרה. בלילות הראשונים לא ישנתי. כל תזוזה של משהו בבניין ישר קפצתי ונבהלתי. מודה, אני מדמיינת שמחבלים נכנסים לי הביתה. בשלושה ימים הראשונים היה פחד גדול מאוד, אבל עשיתי עבודה עם עצמי ואני לא יכולה להיות משותקת עכשיו, אני צריכה להתעלות מעל זה, לפעול ולהסתכל קדימה - וזה מה שאני עושה".
עוד היא מוסיפה: "אני עצובה מאוד מהמצב. בהתנדבות ב'חמ"ל של ענבל' יצא לי לשוחח עם אימהות מהעוטף שהיו בהתקפי חרדה, משפחות שחסר להן אוכל ומצאתי את עצמי בוכה עם אימהות שאין להן מטרנה לילד. המדינה לא מצליחה להשתלט על המצב והבנתי שאין סיכוי שאני מסיימת שיחה בלי שהצלחתי לעזור להן. זה הרבה מעבר ל'רק חיילים'. היה סטרס של המון תושבים בודדים, הייתי מתרסקת מכל ארגז שהגיע, לא מאמינה איך יכול להיות שיש אמא עם ילדים רעבים בבית ואני אמורה להאכיל לה את הילדים. מי אני? הימים האלה הביאו בשורה שאת המדינה הזו מנהלים האזרחים. אם לא אנחנו, אנשים היו מתים מרעב, היו מתים בכללי. מצד אחד זה נורא שהאזרחים צריכים לטפל בהכל ומצד שני זו נחמה, כי אתה מבין שבשעת צרה אמיתית, אנחנו לא מה שהיינו לפני שבועיים וחצי. אנחנו לא מפולגים ושונאים ואין ימין ושמאל. בחמ"ל אני עובדת עם חרדים, עם להט"בים, הם אורזים יחד ארגזים ונוסעים יחד לחיילים בדרום, שעד לפני שבועיים וחצי היה ביניהם ניתוק ואולי אפילו שנאה. נעשה פה חיבור מדהים ואני ממש מקווה וחולמת שאולי זו הנחמה הקטנה שתצא מהימים הנוראיים האלה – ההבנה שאם אין לנו אותנו, אין לנו כלום".
את חוששת מהפגיעה הכלכלית שהמלחמה הביאה איתה?
"אני אמנית, וכמו בקורונה, אמנים נפגעים ראשונים וחוזרים אחרונים. זו הייתה אמורה להיות תקופה של המון מופעי חינה שהיו סגורים לי קדימה - אני כבר מפיקה את כל החינות היום עם תפאורה, תלבושות וציוד מאוד גדול שלאחסן אותו עולה המון כסף, כל מה שתפרנו לכלות נמצא סגור במחסנים. ואני רוצה להעביר מסר לכל כלות ישראל כי הכמויות של כלות שעשיתי איתן שיחות, שבכו וששברו לי את הלב – תדעו שכל עכבה לטובה ואל תחשבו שלא תהיה שמחה. אנחנו נחזור לעשות שמח ולעלות על שולחנות, נחזור להרים יחד. אני כבר מחכה להכניס כלות לטקס חינה וזה יקרה בקרוב – אני מבטיחה".
רגע לפני שהיא חוזרת לעבודה הפיזית בחמ"ל, אגם מבקשת להעביר מסר לקוראים: "תזכרו שהאנשים שיוצאים למילואים ולצבא ומתים בשטח בשביל שאנחנו נחיה פה, הם גם ימניים, גם שמאלנים, גם דתיים וגם להט"בים, ובזכות כל האנשים האלה אנחנו נמשיך לחיות גם מחר. אז אל תשכחו את האנשים האלו ואל תתנו לקיצוניים מאף צד ומאף מגזר להרוס את מה שבנינו, ובעזרת השם ננצח".
5 צפייה בגלריה
"אנחנו לא מה שהיינו לפני שבועיים וחצי. אנחנו לא מפולגים ושונאים ואין ימין ושמאל"
(צילום: אינסטגרם)
