בגיל 40 אלון ליבנה הוא ממעצבי האופנה הבודדים בישראל שהשם שלהם מוכר בכל בית – כולל בבתים שלעולם לא יוכלו להרשות לעצמם לקנות פריט מקורי שלו. כבר מגיל 13 הוא צייר ועמל על סקיצות שהלכו והשתכללו עם השנים, עד כדי יצירות שאותן לבשו כמעט כל הסלבס הישראליות שמכבדות את עצמן, מנועה קירל באירוויזיון ועד לאגם רודברג מתחת לחופה. אבל מי שנתנה לו את הגושפנקא הסופית, היא ללא ספק המלכה האם: ביונסה.
"תמיד ידעתי שאני רוצה להיות מעצב אופנה ותמיד שאפתי להגיע גבוה, רחוק, לנסות להגשים את החלומות שלי", משתף ליבנה בפודקאסט "הברזייה" של מגזין הסופ"ש ב-ynet. "אבל בסוף חו"ל הגיע כמעט במקרה. הראשונה בחו"ל הייתה ביונסה. זה להתחיל גבוה. פצצת דופמין מטורפת. זה היה כשהצגתי את הקולקציה שלי בניו יורק, ב-2013, ובין היתר ישב שם הסטייליסט של ביונסה. הוא שמע שיש מישהו חדש ומעניין שכדאי לו לבוא לראות. בסוף התצוגה הכירו לי אותו והוא אמר לי שהוא ישמח שאני אלביש את ביונסה. הייתי קצת בהיי מהתצוגה ממחיאות הכפיים והמחמאות, אז לא התרגשתי. עוד לא ראיתי את זה קורה. אחרי שבוע הגעתי למדידות עם ביונסה וזה נגמר בזה שהיא לבשה שמלה שלי בטור העולמי שלה, יום יום במשך שנה, וגם כל הרקדנים שלה. זו הייתה יריית פתיחה הראשונה שלי. ללא ספק זה היה אחד מרגעי השיא בחיים שלי".
פודקאסט הברזייה – אלון ליבנה
איך מלבישים אחר כך נשים שהן לא ביונסה?
"היו עוד נשים מעניינות שלא נופלות, אבל ביונסה פתחה דלתות. זה נתן איזושהי לגיטימציה לכוכבות אחרות לבוא ולבקש את הדברים שלי או ללבוש את הבגדים שלי. הכוכבות בח"ל נורא בררניות. הן רוצות רק מותגים מאוד גדולים, שזה יהיה רק מעצבי אופנה הכי גדולים בעולם. הן לא משחררות בקלות ללבוש משהו של מישהו אנונימי, וברגע שהן שומעות שהמלכה נתנה את האישור, זה קצת מקל".
הן משלמות על זה?
"רובן לא. ביונסה כן, כי זה לטור ובדרך כלל אנחנו עושים יותר מדגם אחד, כלומר אנחנו משכפלים את הדגם כמה פעמים כדי שהיא תוכל ללבוש אותו במשך טור שלם, כי הבגדים נשחקים. וזה גם היה לא רק עבורה, אלא גם לרקדנים, אז היא דואגת לשלם, כן".
וחוץ מביונסה היו עוד שמות גדולים.
"ליידי גאגא לבשה הרבה בגדים שלי במשך שנה שלמה. קים קרדשיאן, קיילי ג'נר, קנדל ג'נר, שאקירה, מיילי סיירוס ועוד. לא זוכר את כולן בשלוף".
יש אינטראקציה אישית איתן?
"בוודאי, עם ביונסה היו לי מדידות כמה פעמים, עם ליידי גאגא היו לי מדידות גם כשהיא הייתה בארץ וגם אחר כך, בחו"ל. הייתה לי איתה איזושהי תקרית מעניינת: היה אירוע שטיח אדום מאוד גדול שעבורו הכנתי לה שמלה שחורה מאוד מיוחדת, עם תלת ממד, משהו מאוד מושקע. היא הגיעה לשואו רום שלי, עשינו מדידות, הכול היה מושלם, ואז היא הלכה. הייתי צריך לסיים כמה תיקונים ובערב היא הייתה אמורה לקחת את השמלה כדי ללבוש אותה. לקראת הערב אני מקבל טלפון מהיחצנית שלי, שאומרת לי שבסוף היא החליטה ללכת על משהו אחר, אבל פטי ווילסון, הסטייליסטית של נעמי קמפבל, ראתה את השמלה ומאוד אוהבת אותה והיא רוצה שהיא תלבש אותה מחר בבוקר לצילומים עבור התוכנית שלה. אבל יש בעיה - הבסיס של השמלה הוא בצבע גוף, והצבע גוף של ליידי גאגא הוא מאוד בהיר והצבע של נעמי קמפבל הוא כהה. היו לי כמה שעות לראות איך אני מחליף את כל הבסיס של השמלה. צבעתי את זה בכל מיני דרכים ובסוף זה צלח והיא לבשה את זה לקמפיין ולפרסומת של התוכנית. זה היה על שלטי חוצות בכל ארצות הברית ובטלוויזיה, אז בסוף השמלה לא הלכה לפח".
אתה חושב שמעבר לכישרון שיש לך בתחום יש לך גם מזל.
"אני מאוד מאמין במזל וגורל, ואני גם חושב שאתה יכול לזמן לך את זה. באופן אינטואיטיבי האמנתי בעצמי ועבדתי מאוד קשה ותמיד חשבתי שאני אשיג את המטרות שלי. אני חושב שבאיזשהו שלב המזל מסתכרן עם מה שאתה מזמן.
"אני פאקינג כל חיי בלופ הזה. מגיל 13 אני עושה סקיצות, מגיל 16 אני כבר תופר, זה לא שהחלטתי יום אחד שאני מייצר אופנה ואחרי חודש הלבשתי את ביונסה, אני עבדתי בבתי אופנה, עבדתי אצל אלכסנדר מקווין, אצל רוברטו קוואלי, עשיתי דברים. אבל כן, אני גם מרגיש בר מזל שהשגתי את מה שרציתי. זה שאני עושה את מה שאני אוהב – זה מדהים בעיני".
ואחרי שהתחככת בכוכבות הכי גדולות, אתה חוזר לסטודיו שלך בארץ לעצב עבור "סתם" כלות.
"זה לא סתם עוד כלות. בשביל כלה זה היום הכי חשוב בחיים. אפשר להסתכל על זה רגע הפוך: בשביל ביונסה זה עוד שמלה שעשיתי, עבור הכלה זו השמלה ביום הכי חשוב בחיים שלה. כשעומדת מולי כלה, אני מודע לזה שאולי בשבילי זה עוד שמלה, אבל בשבילה זה הרגע שהיא חיכתה לו כל החיים והיא בחרה בי מכל האופציות, אז אני נותן את המאה אחוז שלי, כאילו היא ביונסה".
איך אתה עונה לביקורת על המחירים שלך, שלא יורדים מ-15 אלף לשמלה?
"קודם כל יש לי טווח מחירים שהוא לא בומבסטי ביחס לתחום. יש לי גם חנות סמפלים, שזו גלריה שלמה של שמלות מתצוגות ומאירועים, שנלבשו פעם אחת ועברו ניקוי יבש. אז יש לי טווח מאוד רחב של מחירים להציע ללקוחה, ממחירים באמת גבוהים ועד כאלו שהם מאוד ריאליים. עבור מישהי שמגיעה אליי ותופרת שמלה מאפס ועוברת את כל החוויה ואת כל התהליך, המחירים שלי הם לא יותר גבוהים מהשוק, זה לא שכולם מוכרים נמוך ואני בשמיים".
אז למה מציירים אותך כיקרן?
"מן הסתם אני לא זול, אבל הקולגות שהם באזור שלי מוכרים באותם מחירים. יכול להיות שבאיזשהו מקום אומרים 'טוב, הוא הלביש את ליידי גאגא ואת ההיא, והוא עשה תצוגות אופנה, אז בטח הוא מאוד יקרן', אבל בסופו של דבר מי שתגיע לסטודיו ותפגוש את הקולקציה ואת הצוות שלי, לא תרגיש שזה מקום יקר במיוחד".
"לעבוד עם הכוכבות הישראליות זה קצת כמו לעבוד עם חברים. נטע ברזילי כותבת לי באינסטגרם 'איזו שמלה יפה, תעשה לי כזאת', וזה לא קורה עם ביונסה. שם הכול עובר עם העוזרים של הסטייליסט והכול במיילים. בישראל הכול סחבקי וחברי ומשפחתי"
לי זה נשמע הזוי לשלם כל כך הרבה על שמלה שלובשים ללילה אחד.
"הרבה פעמים שואלים אותי למה בעצם השמלה היא להשכרה. לייצר שמלת כלה מאפס, זה עבודה עם החומרים הכי יקרים בעולם, זה הכול ממשי ועבודות יד, חרוזים, תיקונים קטנים ועבודה שלא נגמרת. זה לא טי-שרט או ג'ינס, זה באמת משהו שעובדים עליו כמה וכמה אנשים, תופרת ותדמיתנית ורוקמת. ובסופו של דבר אם אתה מוכר שמלה כזאת ב-10 או 12 אלף, זה לא בהכרח מחזיר את הרווח של השמלה, ולכן כשמקבלים אותה שוב ומשכירים אותה שוב, זה נותן איזשהו היגיון. זה הסיבה שבכל התחום הזה, לא רק אצלי, שמלות הכלה הן להשכרה ולא למכירה".
9 צפייה בגלריה
חשיפה בינלאומית וגאווה ישראלית. עם נועה קירל בבגד האירוויזיון
(צילום באדיבות יחצ אלון ליבנה)
מה ההבדל בין לעבוד עם כוכבות ישראליות לבינלאומיות?
"לעבוד עם הכוכבות הישראליות זה קצת כמו לעבוד עם חברים. במיוחד אם אני עובד עם מישהי יותר מפעם אחת, ועם רובן עבדתי יותר מפעם אחת. בעשר הדקות הראשונות יש איזשהו דיסטנס ואחרי זה זהו, זה נפרץ, אנחנו חברים. ישראלים הם סחבקים, משהו שאין בחו"ל. נטע ברזילי כותבת לי באינסטגרם 'איזו שמלה יפה, תעשה לי כזאת', וזה לא קורה עם ביונסה. שם הכול עובר עם העוזרים של הסטייליסט והכול במיילים, אז זה הרבה יותר פורמלי. בישראל הכול סחבקי וחברי ומשפחתי, שזה מה שאני מאוד אוהב".
בארץ הן משלמות?
"יש כל מיני פרויקטים, נגיד השמלות לאירוויזיון של עדן גולן או נועה קירל היה שיתוף פעולה. זה משהו שעשיתי כי ידעתי שיקבל חשיפה בינלאומית וזו גם גאווה ישראלית והכי נהניתי. בפרויקטים שהם יותר מתוקצבים, פרסומות או דברים כאלה, אז יש תקציב וזה בתשלום. הכול גמיש".
יש לך עכשיו שיתוף פעולה גדול עם קסטרו, מה שאומר שכל אחד יכול היום ללבוש אלון ליבנה.
"נכון, זה השיתוף פעולה השלישי שלי עם קסטרו והוא הגדול ביותר. חשוב לציין שזה גם לנשים וגם לגברים, כל מה שאני לובש עכשיו זה קסטרו. זה הזוי בשבילי, אני בחיים לא לבשתי בגדים שעיצבתי, זה נראה לי מוזר. שיתוף הפעולה הזה באמת נותן לי לגעת בקהל מאוד רחב מכל ישראל וזה גורם לי להרגיש גאווה מאוד גדולה - לשתף פעולה עם חברת אופנה אולי הכי גדולה בארץ, ותיקה, וזה כיף גדול".
מה היה חשוב לך בשיתוף פעולה הזה?
"היה חשוב לי לעשות ליין לגברים. כל הזמן שואלים 'מה עם גברים?'. והיה חשוב לי שיהיה לי חופש אומנותי כמעט מוחלט, שאני אוכל לבוא לידי ביטוי בדברים שלי. בדרך כלל לחברות חשוב שהדברים יהיו מסחריים מאוד, שזה יתאים להן למשהו מאוד ספציפי, למשל לעונה ספציפית, ומה שאני אוהב כאן זה שהם באמת מאמינים ונותנים לי יד חופשית".
"אני חי את החלום"
את הסימנים הראשונים לעתיד המעוצב של ליבנה היה אפשר לראות כבר בתיכון אלון שברמת השרון. "היה לנו שיעור קומיקס וזה היה השיעור האהוב עליי. חיכיתי כל השבוע לשלוש השעות האלו, ומתישהו המורה שמה לב שאני נותן המון דגש לבגדים. היא אמרה לי 'אתה צריך להיות מעצב אופנה, אתה ממש יכול להיות טוב בזה', והדליקה אצלי משהו. לימים היא באה לחנות שלי, ואמרתי לה 'נורית, בזכותך אני מעצב אופנה' והיא אמרה לי 'אתה היית כזה מוכשר וכזה חמוד ואהבתי אותך'. באמת היא נתנה לי יחס מאוד יוצא דופן. בגילים האלה, כשמבוגר מאמין בך ונותן לך יחס ועוטף אותך בביטחון כזה, זה יכול לשנות חיים".
לאחר התיכון, ליבנה נכנס ללימודים פורמליים בשקר ומיד אחרי שהסתיימו הוא החליט לנסות להגשים את החלום – לעבוד עם המעצב האהוב עליו, אלכסנדר מקווין. "עד היום אני חושב שהוא המעצב הכי מדהים שהיה, בטח במאה העשרים. ב-2008 כתבתי מייל שאני רוצה לבוא ושאני אשמח לעשות סטאז' ושלחתי את תיק עבודות שלי. אחרי כמה שעות קיבלתי טלפון מבחור בשם ג'יימס, שניהל את כל הסטודיו של אלכסנדר, והוא אמר שהם ישמחו לתאם לי ראיון לסטאז'. הייתי בשוק, זה אומר לגור בחו"ל, למצוא דירה, לא חשבתי על כל הדברים, חשבתי על זה שהוא מעצב שאני מעריץ מאז ומתמיד ושכל ההשראה שלי כמעצב באה ממנו.
"נסעתי ללונדון עם אימא שלי ובת דודה שלי, לקחנו איזשהו חדר מקרטע בלונדון, ישנו שלושתנו באותו חדר. הגעתי לריאיון, עברו על התיק עבודות, ואז שאלו 'מתי נוח לך להתחיל?' ואמרתי, 'תגידו לי מתי', ואמרו לי 'מבחינתנו זה מידי'. לא הייתה לי דירה בלונדון, לא כלום, פשוט באתי לחופשה שבמהלכה עשיתי את הריאיון. זה היה בדיוק בסוף השבוע וביום שני כבר הגעתי לסטודיו של מקווין. הרגשתי שאני חי את החלום. לא דמיינתי שזה יקרה ובטח לא ככה".
"אלכסנדר מקווין סבל מכל מיני בעיות נפשיות והייתה בהחלט אווירה לא פשוטה בסטודיו. אני זוכר שביום הראשון שבאתי, סטאז'רית אחרת אמרה לי, 'אתה יודע שאסור להסתכל לו בעיניים. היה פה מישהו שפעם הסתכל עליו בעיניים ובאותו יום פיטרו אותו'"
זה היה כמו בסרטים - בחור צעיר וחסר ניסיון שמגיע למקום נחשק ואז מתייחסים אליו ממש רע?
"בול ככה, במיוחד באלכסנדר מקווין, שזה ידוע. הוא כבר לא חי, מקווין התאבד קצת אחרי שהייתי שם. לא בגללי, מבטיח. היה ידוע שהוא בן אדם לא פשוט, הוא סבל מכל מיני בעיות נפשיות והייתה בהחלט אווירה לא פשוטה בסטודיו. אם פה אני מסתחבק עם התופרות שלי והן צוחקות עלי ויש אווירה קלילה וישראלית, שם זה ממש לא ככה, כלומר לא פונים אליו. אני זוכר שביום הראשון שבאתי, סטאז'רית אחרת אמרה לי, 'אתה יודע שאסור להסתכל לו בעיניים. היה פה מישהו שפעם הסתכל עליו בעיניים ובאותו יום פיטרו אותו'.
"הגעתי ילד קצת מפוחד, אמרתי טוב, לא נסתכל בעיניים. ואחרי כמה ימים אני עולה במדרגות לסטודיו שלו ובדיוק הוא יורד. באותו רגע היה לי רצון לבוא ולהגיד לו 'היי, התחלתי לעבוד אצלך, אני מעריץ אותך', אבל עצרתי את עצמי. ואז הוא פנה אליי ואמר לי, 'אתה אליי?' אמרתי לו, 'כן', והוא אמר לי, 'נעים מאוד, אני לי' - השם הפרטי שלו הוא לי - אמרתי לו, 'נעים מאוד, אני אלון'. הוא שאל אותי מאיפה אני וכשאמרתי שמישראל, הוא אמר לי 'וואו, אתה יודע שהתופרת הראשית שלי היא יהודייה והרבה פעמים אנחנו חוגגים בחגים היהודיים. היא מביאה כל מיני דברים, כמו סופגניות בחנוכה'. באותו רגע אמרתי, 'וואו, איך אנשים יכולים לתפוס בצורה מסוימת מבלי שיהיה לזה שום קשר למציאות'. זה גם אפרופו השאלה שלך, למה אני נחשב להכי יקר מכולם למרות שזה לאו דווקא נכון".
אחרי מקווין, ליבנה המשיך לשם ידוע נוסף בתחום האופנה - רוברטו קוואלי. "עבדתי שם שנה ומשהו במחלקה של שמלות ערב ושמלות קוטור, ואז שמעתי שיש בארץ את התוכנית ריאליטי של המעצבים, 'פרויקט מסלול', ואמרתי שאני חייב לעזוב הכול וללכת. הפרס היה שכירות לשנה של חנות בקניון כלשהו, שלא לקחתי. אבל היה עוד פרס - שיתוף פעולה עם קסטרו, וזה היה שיתוף פעולה הראשון שלי איתם. כעבור משהו כמו שש שנים עשינו עוד שיתוף פעולה ועכשיו, כאמור, אנחנו בשיתוף פעולה שלישי".
"תן לי עכשיו חצי שנה לא להתעסק בשום בגד"
כל אישה חובבת שופינג תספר שאין כמו לקנות בגדים כדי להרים את מצב הרוח. בהתאם ליבנה לא פעם מוצא את עצמו על תקן הפסיכולוג. למרות זאת, הוא מבטיח שמה שנאמר בתא המדידה, נשאר בתא המדידה. "חוויתי חוויות מאוד מטורללות עם לקוחות, אבל את חלקן עדיף שאני אשמור לעצמי, כדי לא לגרום לכל מיני הסתכסכויות בתעשייה", הוא מתנצל. "אני יכול לספר שמיילי סיירוס ראתה ז'קט שלי באיזושהי הפקת אופנה שאני צילמתי והעליתי לאינסטגרם והיא רשמה לי 'היי, איפה אני יכולה להשיג את הז'קט?'. זה מאוד לא נהוג, מיילי לא רושמת לאנשים הודעות, אז אמרתי שאני אענה לה כאילו זה לא מפתיע אותי שהיא פונה אליי. כתבתי לה 'אני מעצב ישראל ואני אשמח שתלבשי את הז'קט', היא ענתה: 'מדהים, תכתוב את המייל והסטייליסט שלי ייצור איתך קשר'. שלחתי לה ז'קט שעשיתי ובאמת היא לבשה אותו לכמה הופעות שלה.
"אני חושב שהאינסטגרם זה אחד המקומות שמאוד שינה את חוקי המשחק. היום רוב הסטייליסטים ומלבישי הסלבס פונים אליי שם. זה נתן איזושהי פלטפורמה בינלאומית כזאת. כל אחד יכול לפנות לכל אחד בעולם וזה מדהים. הסטייליסטים הכי גדולים בעולם עוקבים אחרי האינסטגרם שלי ואם אני מעלה אצלי שמלה או איזשהו בגד, אוטומטית הסטייליסטים האלו רואים אותם והפריט הופך לאופציה בשביל להלביש את אחד הכוכבים שלהם. זה ממש ערוץ מדהים שלא היה לפני, אפילו לא לפני עשר שנים".
"הזמרת סיזה פנתה אליי שאעשה לה בגד ואז היא עלתה על הבמה באחד המופעים שלה עם דגל של הרשות הפלסטינית. לא נראה לי מתאים שאני, כמעצב ישראלי שאוהב את המדינה, אלך ואעצב שמלה למישהי שהיא אנטי-ישראל בזמן שחיילים שלנו נהרגים פה כל יום בשביל שאנחנו נחיה"
כמו רבים מהישראלים שעובדים עם חו"ל, גם ליבנה הרגיש על בשרו את השפעת המלחמה. אבל לשם שינוי, במקרה שלו הוא היה זה שבחר לעשות חרם. "הזמרת סיזה פנתה אליי שאעשה לה בגד וכבר הסקיצה אושרה. ואז היא עלתה על הבמה באחד המופעים שלה עם דגל של הרשות הפלסטינית, התחילה לרקוד איתו ולהשתגע עליו. אחר כך כבר לא המשכתי לעבוד על הסקיצות וגם לא נכנסתי יותר מדי להסברים למה לא. פשוט אמרתי שאני לא יכול לעשות את הבגד ותודה על ההצעה. לא נראה לי כל כך מתאים שאני, כמעצב ישראלי שאוהב את המדינה, אלך ואעצב שמלה למישהי שהיא אנטי-ישראל בזמן שחיילים שלנו נהרגים פה כל יום בשביל שאנחנו נחיה. זה ניגוד אינטרסים מובהק ולא משהו שיכולתי לעשות מבחינת היושרה שלי".
ב-15 השנים האחרונות הוא נמצא בזוגיות עם האדריכל גיל אלון. "אנחנו גרים בתל אביב, מגדלים שלוש חתולות. יש קצת דיבורים, גישושים, אולי-אולי להוסיף לחתולות גם עוד דברים, אבל זה בהתחלה עדיין. אני בן יחיד".
זה הרבה על הכתפיים. צריך פה נכדים!
"אמא שלי כבר השלימה עם זה שלא היו לה נכדים".
אבל אתה אומר עכשיו שיש תקווה.
"כן, ועכשיו קצת זרקתי לה שאולי לא הכול אבוד".
אתה רוצה להיות אבא?
"זו שאלה שאפשר לעשות רק עליה פודקאסט שלם. אני חושב שכל החיים לא תיארתי את עצמי כאבא, לא ראיתי את זה קורה, ומשהו בשנים האחרונות כן הבשיל אצלי וגרם לי לחשוב שזו אולי אופציה, שאולי זה משהו שאני רוצה".
מה גרם לזה?
"זה משהו שפתאום התחיל. פתאום חברים הביאו ילד ורציתי לשמור עליו והרגשתי שאני מתחבר אליו, שנעים לי. גם יש משהו בעיסוק שלי שהוא מאוד נרקיסיסטי: אני מעצב, אני מתראיין, אני יוצא בסוף התצוגה, אני מלביש, כותבים עליי, וברגע שאתה מגדל ילד, זה הפוך לחלוטין. אתה פתאום לא הדבר הכי חשוב. אתה צריך לקום באמצע הלילה כדי להאכיל את הילד, אתה צריך לדאוג שהילד יהיה מוגן, שיהיה לו הכול. אני חושב שזה יכול להיות לי נכון, בחוויה שלי כבן אדם, קצת לצאת החוצה מעצמי ולהעניק גם למישהו אחר"
יש משהו בך שעד עכשיו דחה את זה כי לא רצית להידחק אחורה?
"זה לא שדחיתי את זה, זה פשוט לא היה בראש שלי, לא חשבתי על זה. בשנתיים האחרונות זה לאט לאט - לא בבום - מבשיל. זה משהו שאני עוד בונה אותו, עוד אין שום דבר מוחלט, אבל כן אני בהחלט פתוח לזה ואני חושב שאני מוכן"
יש איזה פחד שזה יפגע בקריירה באיזשהו אופן?
"לא, אין פחד גם אם אני אצטרך לקחת עכשיו חופשת לידה של חצי שנה, זה נשמע לי חלום. תן לי עכשיו חצי שנה לא להתעסק בשום בגד ורק להיות באיזשהו מקום מדהים עם תינוק, נראה לי מעניין.
"בשנים הראשונות מן הסתם לא יכולתי לקחת חופש, גם אם הייתי רוצה לא הייתי יכול לקחת הפסקה של חצי יום מהעסק שלי. היום יש לי יותר את הזמן וכן יש לי יותר את האופציות, אז זה משהו שבהחלט מדובר".
