הרבה גבות מעוצבות התרוממו כשמעצב האופנה שלומי דדון (61) הכריז לפני כשלוש שנים על חזרה בתשובה והימנעות מיחסים עם גברים. בשבוע שעבר, מי שנחשב לאחד מעמודי התווך של הקהילה הגאה בשנים שבהן התחילה לזקוף את ראשה ולדרוש לגיטימציה ושוויון זכויות, השלים את כל מאה ושמונים המעלות של המהפך, כשמול הכותל המערבי ביקש את ידה של יסמין אביגיל (45) אחרי חודשיים יחד. "ראיתי שזה זה וזה מצא חן בעיניי, אז הצעתי לה", מספר דדון בפודקאסט ה"ברזייה" של מגזין סוף השבוע של ynet על החתונה שתתקיים בשמונה ביוני. "אמרתי לה שתקבע תאריך שהיא אוהבת, מה שמתאים לה".
מצאתם כבר אולם?
"מצאנו. הקדוש ברוך הוא עזר לי, דאג לכל הדברים כמו שצריך, ממש. אני מאוד מתרגש. התהפכו לי החיים, אבל אני שלם עם זה וטוב לי והכול בסדר".
זה מסלול שרצית להיות בו? להקים משפחה?
"ברגע שאתה לוקח על עצמך את הדת כמו שצריך, אם זה כיפה וציצית ותפילין, לקום לתפילה כל בוקר, צומות, אז מתבקש גם להתחתן, להקים בית בישראל, להביא ילדים יהודים מאישה יהודייה. אם זה מה שהקדוש ברוך הוא ציווה עלינו, זה מה שמתאים לי".
דדון מעולם לא למד לימודי אופנה, אבל זה לא מנע ממנו להפוך לאחד המעצבים המוערכים בתעשיית האופנה המקומית. "ב-1989 פתחתי את העסק בבת ים", הוא משחזר, "וב-2017 סגרתי שם ופתחתי בדיזנגוף בתל אביב. כל החיים היה לי חוש לזה. תמיד הלבשתי אנשים - חברות, חברים, את אחותי. אני אוהב להלביש. היום יש את הקטע הזה של סטיילינג. אז אני עושה סטיילינג כל החיים".
שמלות ערב זה עסק רווחי?
"זה עסק שאתה חי ממנו טוב".
התחרות מאוד גדולה היום.
"כל החבר'ה האלה, המעצבים החדשים והמעצבות החדשות, מקסימות שיהיו בריאות, אין להם תחרות איתי. יש לי קליינטיות שעשיתי להן שמלה לבת מצווה, אחר כך לנשף בתיכון, שמלה לחתונה, לברית של הבן, לבר מצווה וגם לחתונה שלו. אין אדם שלא מכיר אותי בתחום. אף פעם לא הסתכלתי מה אחרים עושים. הם לא מפריעים לי ואני לא מפריע להם".
האמונה תמיד הייתה נוכחת בחייו של דדון, אבל על אש קטנה. גחלת כמעט שלא מורגשת. "גדלתי בבית דתי פלוס מינוס, אבל בשנים האחרונות התקרבתי לבורא עולם. לא היה רגע שאמרתי 'עכשיו אני חוזר בתשובה'. זה בא לי בהפתעה".
חתיכת הפתעה.
"כשפתחתי את החנות בדיזנגוף גרתי במשמר השבעה, לא הכרתי אף אחד בתל אביב. פעם אחת הגיעה לחנות אישה דתייה ואמרה 'יש לי פה חנות לבנים, בוא נעבוד בשיתוף פעולה'. שלחתי לה לקוחות מכל הלב. יום אחד סיפרתי לה שאני נוסע לסוף-שבוע באילת. הגעתי לשדה ביום שישי ופספסתי את הטיסה. ישבתי בשדה ולא ידעתי מה לעשות עם עצמי ופתאום היא מתקשרת אליי. אמרתי לה שפספסתי את הטיסה והיא אמרה 'אנחנו באים לקחת אותך'. היא ובעלה לקחו אותי אליהם הביתה, לתל אביב. ישנתי אצלם, היא הכירה לי את הבנים שלה, הלכתי איתם לבית כנסת, ישבתי אצלם בקידוש. היה מגניב. סיפרתי לחברות 'אל תשאלו, הייתי בבית כנסת' וזה.
"אחרי שבוע הזמינו אותי שוב, ואחרי שבוע שוב. בראש השנה נסעתי לאילת עם חברים, והיא התקשרה וביקשה שארד שם לבית הכנסת. בכלל לא תכננתי, אבל ירדתי לתפילה. היה מפוצץ אנשים. פתאום מישהו אומר לי 'היי, אתה שלומי דדון, אשתי קנתה אצלך'. הוא היה הגבאי של בית הכנסת של משמר השבעה. עד אילת הגעתי כדי לפגוש אותו. כשהייתי בשישי בבית, במשמר השבעה, הוא דפק לי בדלת והזמין אותי להצטרף. הכרתי שם את שרון אדם, אמא של עומר אדם, נהיינו חברים טובים. לא שמרתי שבת, אבל הייתי הולך לבית הכנסת בכיף מתי שבא לי.
"כשעברתי לתל אביב לפני שנתיים וחצי עברתי לגור מול האישה הדתייה ובעלה, והוא אמר לי 'אם אתה כבר הולך לבית כנסת בשישי שבת, אז תשמור שבת, תנסה'. ניסיתי, היה לי כיף, והחלטתי להמשיך עם זה. ואז הוא אמר לי 'בוא לתפילות באמצע השבוע', וכבר שנתיים אני מגיע כל בוקר לבית הכנסת. אני צם את כל הצומות, אני דתי לפי ההלכה. עבד השם. אני נהנה ואני אוהב את הדת. זה שינה אותי, הפך אותי לאדם אחר".
באיזה מובן?
"זה עשה אותי יותר רגוע ושלו. אין סמים, אין אלכוהול, אין מסיבות, אין שיגעונות, אין תאוות. יש רק שקט ושלווה".
"בבית כנסת לא יתנו לי סמים"
לאורך הריאיון נראה שדדון מתייחס אל החיים שלפני החזרה בתשובה כאל גלגול קודם ומדבר עליהם ללא געגועים או נוסטלגיה, כמי שמנסה לא רק לירוק לבאר שממנה שתה, אלא לסתום עליה את הגולל כדי שלרגע לא תפתח שוב האופציה. "לא יכול להיות שהייתי האדם שהייתי", הוא מטיח. "כל סופשבוע שלי היה ממסיבה למסיבה, ממסיבה לאפטר, מהבית הזה לבית ההוא. בשנות השמונים בקהילה של הגייז היו כל הזמן מסיבות. מלא ברים, מועדונים, האוויטה, התיאטרון, האומן, הקומפורט. פתאום הגעתי לבית הכנסת, עברו כמה חודשים והכול נעלם לי. היום אני במצב של שקט ושלווה, בלי רעשי רקע".
יכול להיות שזה עניין של גיל?
"בגיל חמישים התחלתי את החזרה בתשובה. הפסקתי עם הסמים, התחברתי יותר לקהילה של משמר השבעה. פתאום אתה רואה הכול אחרת. אתה רוצה להידמות להם. אני רואה אבא עולה עם הילד שלו לתורה ונצבט לי הלב. בא לי להיות כמוהו. כל העולם שלי השתנה. ברגע שאתה מתקרב לקדוש ברוך הוא, אתה מתחיל להוריד מעצמך את מה שאסור".
מה היה הדבר האסור הראשון שהורדת?
"משכב זכר. אמרתי שאני אנסה. ניסיתי והצלחתי. זהו. שלוש שנים לא הייתי עם גבר ועברתי את זה בלי שום בעיה. כשאתה נכנס לבית כנסת אתה לא חושב על מסיבות, על עניינים. ובלי סמים, בלי אלכוהול, בלי חברים שגוררים אותך לכל מיני מקומות, הכול נראה אחרת. הכול טוב, הכול שקט. כיף לי".
אפשר לקרוא לזה "גמילה"?
"אפשר להגיד שנגמלתי. פשוט ירד לי. אתה לא פוגש את האנשים האלה, אתה לא יוצא למסיבות האלה. בבית כנסת לא יתנו לי סמים".
"אנשים צריכים לצאת מהדבר הזה - 'הוא היה ככה', 'הוא כזה'. אז מה אם הוא היה? מה שהוא היום זה מה שחשוב. דיברתי לשון הרע, הייתי רכלן, הייתי מהמר, הייתי נרקומן. גמרנו, עכשיו אני טוב"
כשאתה אומר 'שלוש שנים לא הייתי עם גבר', אתה בעצם מתאר התנזרות.
"כן, התנזרות. נהניתי מזה. אני לא רוצה להישמע אחד כזה שאומר מה אסור ומה מותר. כל אחד שיעשה מה שהוא רוצה. אני מדבר על עצמי כרגע. לי זה עשה טוב. בתורה כתוב שזה אסור, אז אני לא עושה את מה שאסור. ניסיתי, ראיתי שזה תפס לי, מהמם".
היצר של גבר הומו, ושל כל בן אדם, לקיים יחסי מין חזק יותר מהרבה דברים אחרים.
"והתגברתי עליו".
אולי בינתיים.
"לא בינתיים. התגברתי ואני מאמין שאני אתגבר עליו אם אני אמשיך בדרך הזאת. התאהבתי באישה ואני מתחתן ובעזרת השם מביא ילדים. יש לי עסק, יש לי בית, אישה, יהיו לי ילדים, זה מה שאני רוצה. כל בוקר אני מבקש מאלוהים 'אל תזכור לנו עוונות ראשונים' – אל תחשבן לי את זה שהייתי הומו ואת מה שהיה פעם. גם אנשים צריכים לצאת מהדבר הזה - 'הוא היה ככה', 'הוא כזה'. אז מה אם הוא היה? מה שהוא היום זה מה שחשוב".
אתה לא חושב שזה הגיוני שאנשים אומרים שלהיות הומו זה לא משהו שמשתנה?
"די, צאו מזה. דיברתי לשון הרע, הייתי רכלן, הייתי מהמר, הייתי נרקומן, הייתי, גמרנו. עכשיו אני אחר".
לפי התמונה שאתה מייצר להיות הומו זה משהו רע.
"אני לא אומר שהומו זה משהו רע. לי זה עשה רע. עובדה. אם היה לי טוב כנראה שהיום היה לי בן זוג והייתי מביא איתו ילד והיינו אבא ואבא. היום השקפת החיים שלי שונה. הראש, החברים, האנשים, הבילויים, הכול השתנה. יש אנשים שזה טרנדי אצלם, 'אני שומר שבת וכיף לי עם זה'. סבבה, תשמור ותהנה. אני לא רק שומר שבת, אני לקחתי על עצמי להיות דתי".
יש הומואים דתיים שחיים עם בן זוג ומביאים יחד ילדים ומקיימים אורח חיים דתי.
"אם אתה עבד השם אתה צריך לעשות מה שהשם אומר, ואם השם אומר שזה אסור אז אני לא עושה את זה. מה שאחרים עושים זה עניין שלהם, כל אחד שיעשה מה שהוא רוצה. אני מדבר רק על עצמי. גם שרימפס זה מאוד טעים, אבל אסור, אז אני לא אוכל".
"נלחמתי והיום אני שלם עם עצמי"
דדון לא מסתיר את הכעס שלו על התקשורת שלטענתו "לא מחבקת את אלה שחוזרים בתשובה. יש כזה מין אנטי. למה לא לחבק אותנו? למה גבר שנשוי לאישה שלושים שנה יכול להתגרש ופתאום לצאת מהארון ולהיות הומו וכל התקשורת תחבק ותנשק אותו ו'איזה יופי, הוא יצא עם האמת שלו'. איזו אמת זאת? שלושים שנה הוא חי בשקר?".
כנראה שכן.
"שלושים שנה הוא היה עם אישה ואז הגיע למסקנה שזה לא מתאים לו ובכלל מתאים לו משהו אחר, אבל גבר שהיה הומו ומחליט שזה לא בשבילו וחוזר בתשובה, למה לא לחבק אותו?".
יש הבדל. כשאדם חי בארון שלושים או אפילו ארבעים שנה, הוא מסתיר סוד. הוא מפחד.
"מי אמר? אולי זה לא בא לו בזמן הזה? אולי זה היה רדום? אז הוא יצא מהארון, אני נכנסתי לארון".
נטייה מינית זה לא משהו שאתה יכול לשנות.
"יש לי מלא חברים שהיו עם בן זוג 12 ו-15 שנה ועזבו אותו, התקרבו לקדוש ברוך הוא, התחתנו עם אישה, הביאו ילדים. הם נהנים".
אני לא מערער על אורח החיים של אף אחד, שכל אחד יעשה מה שטוב לו, אבל זה ללכת נגד עצמך, ככה אני מרגיש.
"ממש לא. נלחמתי והיום אני שלם עם עצמי".
נכון, אבל זו לא מלחמה שנגמרת.
"אז אני אלחם כל יום, מהמם. כל בוקר אתה עובד על המידות שלך - לא לכעוס, לא לקלל, להתנהג אחרת".
מבחינתי זה כמו להתפלל כל בוקר שאקום עם עור בהיר יותר. זה לא יקרה, ככה נולדתי.
"אל תלך לשמש, אז יהיה לך עור בהיר יותר. כל אחד עובד על היצר הרע שלו. עובדה שכמה שנים לא הייתי עם גבר ועובדה שהיום אני נמשך לאישה ובעזרת השם נביא ילדים ויהיה לנו מהמם. אם אני אמשיך בדרך הזאת, אין סיבה בעולם שאני אחזור לגבר. הייתי שם. זה לא פשוט. הומואים לא בהכרח חיים חיים מהממים, תצאו מהסרט הזה. לכל אחד יש את החבילה שלו. תפתח את הרשתות החברתיות ותראה שכולם כותבים 'ריק לי', 'לא טוב לי', 'אני לוקח כדורים'. לכו לבית כנסת".
לדבר ככה על הקהילה אחרי שכל כך הרבה שנים היית חלק ממנה ונהנית מהדבר הזה זה קצת צבוע.
"הייתי ילד והתלהבתי, וזה מה שהיה לי, זה מה שהכרתי. אני לא צבוע, מה שהיה בעבר היה בעבר. בשביל זה קוראים לזה עבר, זה עבר ומת. זהו, זה היה ונגמר".
גם היום, כמעט שלושים שנה מאז מצעד הגאווה הפומבי הראשון בתל-אביב, יש צעירים וצעירות שכמהים להרגיש שלמים עם עצמם אבל מפחדים להכריז על הנטיות המיניות שלהם וחוששים מההשלכות שעדיין יש על יציאה מהארון. דדון, מצידו, לא מודאג מכך שהאמירות שלו יפגעו או יגרמו לאנשים לקחת צעד אחורה וטוען ש"יש המון נערים שהיה להם מגע עם גבר באיזה מסיבה, הם התלהבו, התלבטו, ואז בא איזה הומו ו'יאללה נוציא אותו מהארון', 'יאללה בוא למסיבות'".
זאת לא כת שמושכת אליה אנשים. זה בן אדם שמרגיש רגש מסוים והולך אחריו.
"אני הייתי במסיבות ואני יודע מה זה להפיל סטרייטים, לקחת אותם אליי הביתה עם בנות, לקחת איתם סמים ולשכב איתם".
נשמע שדווקא אלו עוונות שצריך לכפר עליהם. אז איך זה הולך – שנים של עוונות נמחקים ברגע?
"יכול להיות שכן. הלוואי. אם הייתי חוזר בתשובה לפני שלושים שנה היום בטוח הייתי סבא לנכדים. אבל בסדר, אף פעם לא מאוחר".
"אני אמות סטרייט, עם ילדים ונכדים"
היציאה מהארון של דדון, בשנות העשרים לחייו, הייתה לאחר השירות הצבאי. "הלכתי עם חברים למועדון התיאטרון, שהיה אז ה-מועדון בתל אביב, עם עופר ניסים ושירזי שהיה בן הזוג של אדם. הגעתי לשם ולא הבנתי מאיפה הדבר הזה נפל עליי. שם התחלתי עם הסמים, האלכוהול, המסיבות, כל הטירוף".
איך סיפרת למשפחה?
"לא סיפרתי. ההורים שלי נפטרו לפני עשר שנים בערך ולא ידעו. הם לא שאלו ואני לא עניתי. אבא שלי היה אדם דתי, אינטליגנט, היה יו"ר ועד העובדים של בית חולים וולפסון. איש מאוד חכם, והוא לא ידע".
לא שאלו אותך מה עם חתונה וילדים?
"אף פעם. אני לפעמים כועס על עצמי שלא הלכתי עם אבא שלי לבית הכנסת".
אולי דווקא אבא שלא שואל או מתעניין בחיים של הבן שלו זו סיבה לכעוס.
"הם היו מבוגרים, מרוקאים של פעם. לא נאורים כמו היום. אבא שלי היה בן 70, מה עניין אותו הומו או לא הומו? אף פעם לא דיברנו על זה, היו לנו הרבה דברים אחרים לדבר עליהם".
לא רצית לשתף? פחדת לאכזב אותם?
"לא. זה לא עניין אותי. לא מצאתי לנכון לספר".
"אני אוהב את אשתי ואני אמות עליה, אני יודע את זה. אני נמשך אליה, תאמין לי. אני אמשך אליה ואנחנו ניכנס להריון והכול יהיה מהמם. אני מרגיש את זה"
היום אתה מגדיר את עצמך כסטרייט?
"קודם כל אני לא מקיים משכב זכר, אז אני סטרייט".
לא, יש הבדל. נטייה מינית זה דבר אחד, ומה שאתה עושה בפועל זה דבר אחר.
"מה אתם כל הזמן מלבישים לי נטיות, עזבו אותי מהנטיות האלה. אין שום נטייה, כיף לי. אתה רוצה להגיד לי שלאחד שהיה שלושים שנה עם אישה הייתה נטייה מינית של הומו כל הזמן הזה?".
כן, חד משמעית.
"אז בסדר, אז הלוואי ויהיו לי עוד שלושים שנה איתה ככה. אחרי זה אני כבר אמות, כפרה. אני אמות סטרייט, זה בטוח, אני אמות עם ילדים ועם נכדים".
אתה מציג את חיי המשפחה כמיועדים לסטרייטים בלבד. אני בדרך להקמת משפחה עם גבר. אני לא סטרייט, אני לא רואה את זה כמשהו שלילי, אני לא חושב שלהיות 'אבא ואבא' זה משהו רע.
"ברגע שאתה מתקרב לקדוש ברוך אוטומטית זה לא נראה לך. אתה לא תעשה את זה".
אני לא מסכים איתך. אתה יכול לחזור בתשובה, אבל נטייה מינית לא משתנה.
"זה בתרדמת. טוב לי, אני אוהב את אשתי ואני אמות עליה, אני יודע את זה. אני נמשך אליה, תאמין לי. אני אמשך אליה ואנחנו ניכנס להריון והכול יהיה מהמם. אני מרגיש את זה".
אם לפני עשור מישהו אומר לך שתתחתן עם אישה?
"הייתי אומר מה לי ולאישה? אבל ברגע שאתה מתקרב לשם, יש לך כוחות לעבור כל דבר".
אני בטוח שהדברים שלך יישמעו לאנשים מאוד הומופוביים. והם באמת הומופובים.
"בגלל שאני אומר שכתוב בתורה שזה אסור? זה מה שכתוב בתורה, מה אני אעשה?".
