"תראה איזו יפה תל אביב", אומרת ענבר לביא ומביטה מהחלון. "כן? דווקא הנוף קצת אפור", אני משיב והיא עונה לי בנחרצות: "אני רואה כחול, אני רואה לבן. אני אוהבת כחול-לבן".
הפגישה שלנו מתקיימת זמן קצר לפני שהיא אמורה לחזור ללוס אנג'לס. כשאני שואל אותה אם היא שמחה לחזור הביתה, היא עוצרת ואומרת: "מעניין שאתה קורא ללוס אנג'לס 'הביתה'".
בכל זאת, שם את גרה.
"כן, אבל הבית זה הלב והלב שלי פה. המשפחה שלי כאן והחברים הטובים, השורשים. אז פה זה הבית ולוס אנג'לס זו בעיקר עבודה".
שער Pplus – ענבר לביא
(צילום: מתן טורקיה)
כשחושבים על נציגינו הישראלים מעבר לים, הראש כנראה מיד הולך לגל גדות, שירה האס או אפילו נועה תשבי ואיילת זורר. אבל צריך לתת כבוד גדול גם ללביא: כבר קרוב לעשור וחצי שהיא אחת השחקניות הישראליות הפעילות והעסוקות, החל מסוף שנות ה-2000 כשהתארחה בסדרות כמו "הפמליה", הלוחשת לרוחות" ו"מחשבות פליליות" ולאורך העשור הקודם כשהובילה סדרות אמריקניות כמו "הג'וב הכי גרוע", "כנופיות אל איי", "מתחזים" (שם שיחקה לצד אומה ת'ורמן) ואת העונה החמישית של "נמלטים" לצד וונטוורת' מילר. תוסיפו לזה את התפקיד הראשי שעשתה בשתי העונות האחרונות של הסדרה המצליחה "לוציפר" וכמובן את הג'וב החדש בעונה הרביעית של "פאודה", ותבינו שמדובר בכוכבת בינלאומית פראקסלנס.
זה חלום של כל שחקן ישראלי להגיע למעמד כזה.
"כן? לא יודעת אם כל שחקן ישראלי היה רוצה לעשות "לוציפר". נראה לי שיש שחקנים שהיו מעדיפים לעשות משהו אחר".
מה למשל?
"אני לא יודעת אם דאנה איבגי למשל הייתה רוצה לעשות 'לוציפר'. אולי כן. אני חושבת בראש שלי על רונית אלקבץ, שאני מעריצה וסוגדת לרגליה. אני חושבת שהיא הייתה מאוד בררנית בבחירות שלה, ורואים את זה. לכל שחקן יש את הבחירות ואת הטעם והמסע שלו, ואני לא חושבת שצריך להכליל".
את בררנית בבחירות שלך?
"אני משתדלת להיות עד כמה שאני יכולה. יש דברים שאני עושה בשביל החוויה, הניסיון, החשיפה, או בשביל כל סיבה שלא תהיה. אבל אני עוד לא נמצאת במקום שאני יכולה לעשות אך ורק את הדברים שאני רוצה".
יש דברים שהציעו לך ופסלת כי הם פחות מתאימים לך?
"בטח, המון. אני לגמרי במקום שאני כן יכולה לבחור, אבל לא באופן טוטאלי".
9 צפייה בגלריה
"הבית זה הלב והלב שלי פה. המשפחה והחברים שלי כאן. אז פה זה הבית ולוס אנג'לס זו בעיקר עבודה"
(צילום: שי תמיר)
היא נולדה ברמת גן, גדלה בחולון וכשהייתה בת 17 עברה לניו יורק בדרכה להגשים את החלום הגדול של רבים כל כך – להיות שחקנית בהוליווד. בניגוד לאותם רבים, היא הצליחה במשימה וכאמור בנתה לעצמה קריירה מרשימה, שלא לומר – מעוררת קנאה ובעיקר הערכה. אבל קל זה לא היה. בריאיון למגזין Go Style היא סיפרה פעם: "עד שהגעתי להוליווד עברתי גיהינום. החודשים בניו יורק היו של קור ורעב ומחסור פיננסי. מבחינה טכנית עבדתי במלצרות וגרתי באיזשהו הוסטל ברחוב 100 וברודוויי. זה ממש על הגבול של הארלם, אזור לא סימפתי במיוחד, אבל זה היה המקום היחיד שיכולתי להרשות לעצמי, עד שגם את זה כבר לא יכולתי".
בסופו של דבר היא הצליחה לחסוך מספיק כדי לעבור ללוס אנג'לס, שם למדה בבית הספר למשחק של לי שטרסברג הנחשב, השיגה לעצמה סוכן וסללה את דרכה לפסגה.
איך את מחלקת את הזמן שלך בין ישראל וארה"ב?
"אני נמצאת שם הרבה אבל לאחרונה אני הרבה יותר פה. השנה הייתי כאן כבר שלוש פעמים - התחתנתי, צילמתי את 'פאודה' ועכשיו אני פה לחופשה וחתונות".
מה הסיבה הכי טובה שבגללה חזרת לארץ? החתונה? הצילומים?
"זה מאוד קרוב, אבל ברור שהחתונה, ברור".
ממש בימים אלו חוגגים לביא ובן זוגה דן בר שירה שנה לחתונתם, שנערכה כאן בארץ. האירוע אמנם היה מקומי אבל בניחוח הוליוודי – ובמהלכו החליפה לביא לא פחות מארבע שמלות, בזמן שהחתן הסתפק בשלוש חליפות בלבד.
עשיתם חתונה נוספת גם בלוס אנג'לס?
"עשינו גם שם אבל זה היה בעיקר טכני, עבור הניירת. יש לנו הרבה חברים טובים שם אז הם ארגנו לנו חתונה בגינה שלהם. כיף".
אנחנו בדיוק בתקופת החגים. כשאת נמצאת בחו"ל בתקופות כאלו, זה משהו שאת נותנת לו תשומת לב או שזה סתם עוד יום בלוח שנה?
"האמת שבגלל שזה קורה כשאני בחו"ל, אז עוד יותר חשוב לי לחגוג כמה שאפשר ובאמת לקחת רגע, במיוחד ביום כיפור. זה יום שבו אני מנסה כמה שיותר להתרכז במה שחשוב, לעשות איזו עצירה ולנשום פנימה, לעשות חשבון נפש".
איך שומרים על המנטליות הישראלית או על המסורת כשמתגוררים בחו"ל?
"קודם כל אני נשואה לישראלי, אז בבית אנחנו מדברים רק עברית ושנינו מאוד מחוברים. יש לי שם גם משפחה מדהימה שאימצה אותי ואנחנו עושים ביחד חגים וקידוש כל שישי. זו השפיות שלי".
תסבירי.
"הייתה תקופה שלא היה לי את זה והרגשתי מאוד אבודה. יש משהו, ספציפית בימי שישי, שעושה ריסטרט. לא משנה מה עבר עליך השבוע, בין אם היה שבוע טוב או לא טוב, אז יום שישי זה יום לעצור ולעשות ריענון מחדש, לקחת תובנות ולשחרר את מה שלא משרת אותך יותר, זה חשוב לי מאוד".
יש לך שם חברים ישראלים שאת חוגגת או מבלה איתם?
"בטח, המון. בעיקר עם ישראלים. זה מרגיש לי הכי נוח וטבעי, הכי בבית כשאני עם חבר'ה ישראלים. עם אמריקנים תמיד מרגיש לי שאני קצת בתפקיד".
יש קטע כזה שהוא הכי ישראלי, להגיע לארוחות חג וכולם שואלים שאלות ומציקים. זה משהו שחסר לך שם, או שאת שמחה שאין לך את זה על הראש?
"נחמד שיש את האיזון. כשאני לא פה אז זה מאוד חסר לי וזה לא מרגיש לי חטטני. להפך, זה מרגיש לי מאוד מתעניין וסקרן וממקום של אכפתיות. זה גם נחמד לשתף, אתה מוציא ומדבר אז זה סוג של תרפיה. אבל לפעמים כשאתה פה לתקופה ארוכה ונהג המונית שואל אותי 'אז מה, חושבים על היריון?', לפעמים זה קצת כזה... מוגזם".
ומה את עונה? בסופו של דבר אנשים יודעים שאת נשואה כבר שנה, הם מצפים למשהו.
"אתה רואה איך הרמתי לך להנחתה? כן, שואלים ומתעניינים כל הזמן".
בואי נגיד שהובלתי אותך לשם. זה משהו שאת חוששת שיכול לעצור את הקריירה שלך, או שמבחינתך את יודעת שתביאי ילד כשתהיי מוכנה?
"תשמע, יש דברים שהם לא בשליטתנו. אני רוצה להאמין שמה שכתוב לי ומה שנכון לי יקרה בזמן שלו, הלוואי".
כרגע הקריירה היא בראש סדר העדיפויות?
"לא, כרגע האושר הוא בראש סדר העדיפויות, מה שלא היה ככה בעבר. המון שנים הקריירה הובילה והנחתה אותי, לא משנה מה הקרבתי בדרך. אם הייתי בריאה, אם הייתי מאושרת, אם היה לי טוב - זה לא היה חשוב. העיקר להגיע למטרה".
במבט לאחור זה היה שווה את זה?
"אני משתדלת לא להסתכל לאחור, אני לא הולכת לשם. אני מסתכלת רק קדימה. היום - זה לא שווה את זה. היום אני באמת מנסה שיהיה לי רק טוב ושיהיה לאנשים שאני אוהבת טוב, ולנסות ולחיות את החיים שלי ופחות לחיות את החלום שלי. תשמע, אני מאוד אוהבת את מה שאני עושה, אני נהנית מזה מאוד, אז אני לא מרגישה שהקרבתי או שפספסתי. אבל היום מאוד חשוב לי להיות בריאה, ואני חושבת שבהרבה מקומות לא שמתי לזה חשיבות".
זה משהו שפגע בך?
"כן, זה מקצוע מאוד תובעני. הוא יכול לעלות לך במחיר מסוים".
מחיר שאת מרגישה ששילמת?
"כן. אני חושבת שמנטלית, זה מקצוע שהוא מאוד מאוד קשוח, מאוד שיפוטי, מאוד תחרותי. מקבלים המון המון 'לא', המון 'את לא מספיק', ואם אתה לא חזק מספיק, אז זה יכול לחלחל. וגם הלו"ז, את עובדת בלי סוף, קמה כל יום במדינה זרה, במדינה אחרת, את כבר לא יודעת איך קוראים לך, והשנים רצות ופוף, את לא יודעת לאן עף לך הזמן ואת רק בעבודה. זו יצירה ועבודה והכל טוב, אבל איפה הנפש? איפה יש שניה לנשום? איפה החברים, המשפחה? אלו דברים שהיום מאוד חשובים לי".
את מרגישה שהיית חזקה מול כל הדברים שאת מדברת עליהם?
"עד כמה שיכולתי, כן. אני עדיין משתדלת, זו עבודה יום-יומית, אני אומרת לך את הדברים האלה ואני אומרת את זה גם לעצמי, אני כל הזמן צריכה לזכור את האיזון הזה".
נשמע שחוסר האיזון הזה מאוד חשוב כדי להתקדם ולהצליח, צריך להיות כל הזמן בעבודה בלי הפסקה.
"היום אני מבינה שאני לא מפחדת מהשקט הזה, אני באמת מאמינה שהרבה דברים איכותיים נבנים בתוך השקט הזה, בתוך ההפסקה. שאת יכולה באמת להתרכז בדברים אחרים ולבנות את עצמך בתור בן אדם, ואז האומנות שלך נעשית עם יותר עומק וערך. היום אני יודעת לא לפחד מזה שאם אין דיבור, או שאם אני לא בספוט לייט או שלא עשיתי משהו - זה לא אומר שאת באמת לא עושה כלום. עבודה פנימית היא חשובה לא פחות".
9 צפייה בגלריה
"הכי בבית כשאני עם חבר'ה ישראלים. עם אמריקנים תמיד מרגיש לי שאני קצת בתפקיד"
(צילום: שי תמיר)
את מרגישה שאת חלק מאיזו קליקה הוליוודית של כל מיני שחקנים, או שאת עוד לא שם?
"קליקה הוליוודית? תן לי דוגמה".
נגיד שחקנים שהם גם חברים ביום-יום, מדברים אחד עם השני, יוצאים ביחד. או אפילו סתם מגיבים אחד לשני באינסטגרם.
"הקליקה היחידה שעולה לי לראש כרגע זה החבר'ה של 'פאודה', כי אנחנו כל הזמן מרימים אחד לשני ויש לנו את הדאחקות שלנו. אבל זה הכי רחוק מהוליווד שיכול להיות, אנחנו הכי שכונה ואני חולה על זה, לא הייתי משנה את זה בעד שום הון שבעולם".
איך באמת היו הצילומים של "פאודה"?
"היה מדהים, ממש כיף. צחוקים בטירוף, כל היום צחקנו, כל היום הרמנו. עידן עמדי בא עם הגיטרות ואנחנו מרימים, ואני ויעקב (זדה-דניאל) שרים זוהר ארגוב, וליאור (רז) נשמה, ודורון (בן דוד) זה אח יקר. הצוות מבחינתי היה החוויה של 'פאודה' לכל החיים".
והצילומים עצמם?
"מבחינת הצילומים היה נורא קשה פיזית. עשיתי הרבה אקשן שלא עשיתי המון שנים. אז באתי כולי רפויה וישר זרקו אותי לכפר קאסם עם הרובה, ואני צריכה לעמוד בקצב. והם כולם שם ענקיים ופייטרים ואני מאחורה משתרכת. אבל הם עזרו לי המון ושרדתי את זה בסוף".
במה שונה הפקה ישראלית בהשוואה להפקה של חו"ל?
"בחו"ל לא יגישו לך ג'חנון ביום שישי כשמגיעים באחת בלילה".
מה כן יגישו?
"יגישו חזה עוף ואורז, לא יהיה קוסקוס וקובה. האוכל היה מאוד שונה שזה נחמד. בחו"ל לכל אחד יש טריילר משלו כשאת רוצה קצת הפסקה וקצת לנשום, ומצד שני פה כולם בטריילר אחד, אז זו חפלה מרוקאית וצחוקים ויש הוויי, זה מאוד חברותא ונהיה משפחה באמת, אין לאן לברוח".
זה משהו שאולי חסר שם, שאין את החברותא הזו?
"שמע, זה שואוביז. בסופו של דבר אני חושבת שיש את החברותא הזו שם, אבל זה מרגיש לא אמיתי. כמובן שיש ויש, גם פה יש אנשים שתופסים ככה וגם שם ובכל מקום אתה תתקל בזה. אבל באמת לישראלים אין פוזה, אין 'אני חייבת להיות נחמדה אז אני אהיה'. אם אתה בא לי טוב אז אני אזרום איתך ואם לא, אז אני לא חייבת לך שום דבר. באל איי זה לא ממש ככה, יש תחושה שאתה חייב להיות מקצועי עם כולם, ואתה לא יכול לדעת מה הם אומרים עליך אחרי שאתה יוצא מהדלת. אני מעדיפה את הכנות הזאת, אני באה מבית כזה, שאומרים הכל בפנים".
9 צפייה בגלריה
"כשנהג המונית שואל אותי 'אז מה, חושבים על היריון?', לפעמים זה קצת כזה... מוגזם"
(צילום: שי תמיר)
יש חברים מפורסמים שרכשת לעצמך שם, כאלו שכולנו מכירים?
"טום אליס (כוכב 'לוציפר'; ב.ז) הוא חבר טוב, נשארנו חברים טובים שזה נחמד. כשעושים משהו ביחד אז זה נהיה ממש משפחה, ואז שנים עוברות וכל אחד חי את החיים שלו. אז זה לא שאני יושבת להמבורגר עם וין דיזל (לצידו שיחקה בסרט "אחרון ציידי המכשפות" משנת 2015; ב.ז), עשינו סרט לפני מיליון שנה. זה לא ממש ככה. אבל עם החבר'ה מ'פאודה' אנחנו ממש אחים".
כשאת מגיעה לצילומים בארץ, את מרגישה שאת צריכה להתאים את עצמך ולשכוח מהמניירות של חו"ל שאולי יש לך?
"חייתי ועבדתי שם המון שנים, אז יש לי הרבה מהמנטליות שלהם. אני הרבה יותר עדינה על סט, ממה שאולי רגילים פה להיות. אבל כשצילמתי את 'פאודה', זה חודשיים של עבודה, אז אחרי כמה זמן זה כבר 'כפרה'. אתה נכנס לעניינים ומתרגלים, זה נהיה חלק ממך".
בשנים האחרונות נראה שבהוליווד נפתחות דלתות לשחקנים מכל העולם, בכל הצבעים ובכל השפות. את מרגישה שזה עובד לטובתך או שלהפך, כי כבר יש לך את המקום שלך?
"השער הזה נפתח לרווחה בזכות כל הפלטפורמות השונות. לא משנה היום איפה אתה נמצא, אם אתה יוצר משהו טוב ומעניין תהיה לך במה עבור זה והחשיפה היא מטורפת, אין לדעת לאן זה יכול להגיע. זה יוצר עולם הרבה יותר צבעוני ומגוון, אני חושבת שזה מדהים לכולם"..
שירה האס לוהקה עכשיו למארוול. זה משהו שהיה מדבר אליך, לעשות דבר כזה?
"כן, למה לא? אני לא מכירה את הדמות שהיא לוהקה אליה ואתוודה שאני לא מכירה את עולם הקומיקס, זה לא הז'אנר שלי, אבל זה ענק, זה מדהים ואין לי ספק שהיא תעשה עם זה מטעמים. היא מדהימה ושיהיה לה המון בהצלחה".
לעשות תפקיד כזה, או וונדר וומן למשל, יכול לסדר כלכלית לנצח.
"ממש. אבל האמת שכסף אף פעם לא היה הדבר שהניע אותי, בטח לא בבחירת הפרויקטים שלי. אם הדמות מעניינת אותי וזה כתוב טוב ויש שם אנשים טובים, אז אני תמיד אשמח לשמוע ולהתעניין. אבל אם חלק מהדברים שעכשיו מניתי לא נמצאים שם, אז לא יעניינו אותי הכסף או החשיפה".
ובכל זאת, בסופו של דבר את באה לעבוד, לכסף אין חלק משמעותי?
"היום אני במקום שטוב לי בו, אז זה פחות יהיה שיקול".
בתקופות בלי עבודה, הכסף שעשית מעבודות קודמות בהוליווד יכול להחזיק אותך?
"באמת שאלת אותי את זה עכשיו?" היא אומרת ופורצת בצחוק גדול.
כן, למה?
"אני לא חושבת שטאלנטים בישראל עושים כסף מסרטים או מסדרות, אני חושבת שהם עושים את זה מקמפיינים ומכל מיני דברים אחרים, אז כן, הכסף מגיע מהסדרה ומהסרט ואתה לא חייב כל הזמן לפרסם טבליות קפה ומוצרי שיער".
שעבור שחקנים ישראלים שרוצים להשתכר יפה, זה נוח.
"סבבה. אם זה מה שאתה רוצה לעשות, אז סבבה".
מזהים אותך ברחוב מפרויקטים שעשית?
"בעיקר 'לוציפר'. גם את 'מתחזים' הרבה ראו, 'פאודה' בעיקר בישראל. כל פעם משהו אחר. פתאום מישהו יכול להגיד לי 'וואי, אני מזהה אותך מ'אנדר אימפלויד' שזה הדבר הראשון שעשיתי. זה תמיד נחמד".
את מרגישה שעם כל הרזומה שלך, את יכולה לומר "עשיתי את זה, הצלחתי"?
"בקריירה? הצלחתי לבנות קריירה, כן. אבל יש עוד המון סרטים שאני רוצה לעשות, המון טלוויזיה, תיאטרון. מה שמעניין אותי היום בעיקר זה לעבוד עם אנשים שמאתגרים אותי ושיוציאו ממני צבעים שעוד לא ראיתי ושעוד לא הוציאו בעבר. הייתי רוצה לעשות משהו שאני מאוד אתגאה בו, משהו שאוכל להשאיר לילדים ושיהיה המורשת שלי. אבל עוד לא הגעתי לשם".
9 צפייה בגלריה
"הייתי רוצה לעשות משהו שאני מאוד אתגאה בו, שאוכל להשאיר לילדים ושיהיה המורשת שלי. עוד לא הגעתי לשם"
(צילום: שי תמיר)
צילום: שי תמיר
סטיילינג: שירה לוי
איפור: עינת סברלו
שיער: רן קריסי
ע.סטיילינג: הודיה מדר
צילום וידאו: מתן טורקיה
ייצוג ענבר לביא: ניב עשת כהן
צולם בסוויטה הנשיאותית החדשה במלון שרתון תל אביב המחודש
קרדיטים לבוש:
לוק שמלת סאטן על הספה: שמלה - אפרת שנהר
לוק חולצה לבנה וג׳ינס: בגד גוף - and other stories, ג׳ינס - זארה
לוק חליפה מחויטת: חליפה - ויקטוריה בקהאם לפקטורי 54
לוק חצאית כפתורים: ג׳קט: זארה - חצאית - burberry לפקטורי 54
לוק חליפת סריג: חליפה - אוסף פרטי
