מיקי מוכתר מופיעה בפני ילדים שפונו מבתיהם בעקבות המלחמה
(צילום מתוך אינסטגרם)
סלבס בחזית: כוכבת הילדים מיקי מוכתר (42) בדרך לפגישה עם המטפלת שלה, יהודית מילוא. "אני צריכה לטפל גם בנפש שלי", היא אומרת בשיחת טלפון. כבר למעלה מ-12 שנה שהיא מופיעה על במות ברחבי הארץ ומשמחת את ילדי ישראל, אבל כמו כל אזרחי המדינה גם היא מתרגלת למציאות החדשה שנכפתה עלינו ב-7 באוקטובר. "בימים הראשונים הייתי זומבי, התהלכתי במרחב אבל לא יכולתי לאכול או לישון ורק חשבתי על הילדים שלי, אגם (6.5) ויהונתן (5). הרגשתי שסוף העולם מגיע. גם עשיתי טעות וצפיתי בסרטוני הזוועה".
שלושה ימים לתוך הלחימה, מוכתר ובעלה אריק עורי, שמשמש גם כמנהל האישי שלה, החלו לנסוע ברחבי הארץ ולשמח ילדים. "זה המילואים של אריק ושלי. אתה צריך להבין שאני שירתתי כמש"קית חינוך בגבעתי בצפון, התגייסתי בשנת 99, ואני זוכרת את המלחמה בצפון ואיך נהרגו לי חברים, וזה ישר הציף לי את זה".
איך עוזבים בבית שני ילדים קטנים ויוצאים להופיע?
"בימים הראשונים הייתי על רסקיו. ברור שגם הם מפחדים ושואלים שאלות: 'למה יש זיקוקים?', לך תסביר לילד כמה רוע יש בעולם הזה", היא אומרת בעצב. "אריק ואני הבנו שאנחנו חייבים להתאפס על עצמנו, וכל יום אני מופיעה במספר מוקדים בארץ".
בימים שבשגרה מוכתר רגילה למלא אולמות של 1,000 ילדים נרגשים, אבל כעת היא מוצאת את עצמה שרה שירים גם לעשרה ילדים - "ואני אפילו אגיע להופיע בפני ילד אחד אם צריך", היא מכריזה. "הילד הזה שאתה מצליח לחצי שעה לתת לו בוסט של כוח - ככה אני מטפלת בעצמי, דרך הילדים".
לפני שהמלחמה פרצה, מוכתר הייתה בשיאן של חזרות למופע החנוכה השנתי בו הייתה עתידה לככב, "ג'מבו מותק", שכמו שאר הפקות החג - כנראה שיידחה למועד לא ידוע. "פעם ראשונה בחיים שזה לא מעניין אותי", היא מבהירה. "מעניין אותי לייצב את האונייה ואני יודעת שזה יקרה בעתיד, אבל כרגע יש לי מטרה אחת וזה להרים את העם. ואם זה לא יקרה בחנוכה זה יקרה בפסח. יש אנשים שאין להם בית לחזור אליו, אז אני אדבר על מופע חנוכה? אני לא שם! מי אני שאדבר על זה בכלל?".
איך את מצליחה להחזיק את עצמך ולא להתפרק כשאת פוגשת את הילדים וההורים?
"אתמול הופעתי במלון בתל אביב מול תושבים מהעוטף שפונו, והייתה שם אמא משדרות עם תינוק על הידיים וילד בן שלוש, שסיפרה לנו איך היא חסמה עם רהיטים את דלת הכניסה של הבית. זה סרט אימה! הייתי בשפיים לשמח מפונים מהקיבוצים. התחלתי לשיר והגיעו שתי בנות, וראיתי את ההורים בוכים. הם סיפרו לי שהם היו 11 שעות בממ"ד - איך שתי ילדות קטנות היו בשקט כל כך הרבה זמן? ואין להם בית לחזור אליו, אז מי אני שאקום בבוקר ואגיד שקשה לי? אם ההורים האלה מתעוררים כל בוקר, אני אופיע גם מול נמלה שניצלה מקיבוץ בארי. אני מרגישה שהטיפול שלי בעצמי זה דרך המפגש היומיומי עם הילדים והאזרחים מהעוטף".
אין לך רגעים שאת נשברת?
"היו רגעים שאמרתי לעצמי שאולי צריך לקחת את הילדים ולברוח מפה, אבל אז אני מזכירה לעצמי שאין לנו ארץ אחרת. החמאס אולי הפתיע אותנו אבל לא עוד. אני רואה את העם שלנו, את רוח ההירתמות האדירה. כל הפילוג שהיה בעם התנדף מאז השביעי באוקטובר. אני גאה להיות יהודייה בארץ שלי. המקום היחיד שבטוח להיות בו יהודי זה בארץ שלנו. אנחנו נתפרק אחר כך, אני מרשה לעצמי לבכות במקלחת אבל עכשיו אני רוצה לשמח ולהעלות חיוך לכמה שיותר ילדים".
