אפילו לסופת ביירון לא היה סיכוי לפגוע ביום הגדול של ספיר קשתי. במשך שנים יוצרת התוכן ויוצאת "הישרדות" שיתפה את העוקבות בחיפושים אחר ה-אחד ובהמשך גם תיעדה עבורן את הצעת הנישואים, ההכנות לחתונה וההתרגשות מהאירוע המצופה. אחרי כל זה, היה ברור שגם אלף מ"מ של גשם לא יצליחו לשבור אותה. למעשה, היא בכלל לא הרגישה במה שמתחולל מסביבה.
"זה הדבר שעובר הכי מהר בעולם", היא מספרת על החתונה לבחיר ליבה, דור ממן, בפודקאסט "הברזייה" של מגזין סוף השבוע של ynet. "הייתי בהיי מטורף למרות שלא שתיתי בכלל. הרגשתי שאני על ענן. זה היה הערב הכי מאושר בחיים. אני אדם מאמין ולא רציתי להיפגש בשבוע שלפני האירוע, אז נורא התגעגעתי אליו. הייתי בחלום. יש חברות שאומרות לי, 'באתי להגיד לך שלום ולא שמת לב'. זה לא היה בכוונה, הייתי באופוריה".
מבחינתך, הגעת לחתונה בזמן המתאים או שרצית את זה עוד קודם?
"אני בת 34 וכל הזמן רציתי את זה. הייתי צמאה לאהבה ולזוגיות. כשאני מסתכלת אחורה, אני אומרת שטוב שזה קרה עכשיו, כי אני הרבה יותר מוכנה, מצאתי את הנחלה שלי. אבל אני חושבת שגם בגיל 29-28 רציתי את זה ולא התביישתי להגיד גם ברשתות שאני צמאה לאהבה, לזוגיות, לא להרגיש ריקנות כשאני יוצאת למסיבה או לבר.
"היו כאלה שאמרו לי 'מה את צריכה זוגיות כדי להרגיש מלאה?', ברור שאני עובדת גם כדי להיות מלאה בעצמי לבד, אבל זה לא סותר. כשהכרתי את דור הייתי מלאה בעצמי הרבה יותר מאשר קודם. לפני כן הייתי מאוד לא בטוחה בעצמי ומאוד לא בטוחה בעבודה. היו לי מלא חורים בחיים".
"הפכתי לסמל. הרבה נשים הזדהו איתי ואמרו לי שאני התקווה שלהן. יש כאלה שכתבו 'היא נואשת' - מה הבעיה להיות נואשת לאהבה?"
היה פחד שזה לא יקרה?
"ברגע מסוים, כן. אני לא מתביישת להגיד את זה. חשבתי 'מה דפוק בך?', 'מה לא בסדר בך?'. את מגיעה לאיזשהו גיל שבו את כבר מכירה את כל העיר. את מרגישה שאת מכירה את כולם וחושבת איפה עוד אפשר להכיר גברים. אני לא נגד אפליקציות, אני לגמרי בעד, פשוט כבר הרגשתי שניסיתי הכול. כשאנשים מסתכלים על זה מהצד, הם לא מבינים איך קשה לי להכיר, אבל אני הרגשתי שאני בבור ללא תחתית, שאני כבר לא צעירה ושאני ממש רוצה את זה. עזוב שנייה את הנורמות החברתיות ואת התחושה ש'המונה דופק' כי צריך להיכנס להיריון. אני כבר רציתי זוגיות".
והרגשת בנוח לשתף בזה את כולם?
"הפכתי להיות סמל. הרבה נשים הזדהו איתי ואמרו לי תודה ושאני התקווה שלהן. כתבו לי: 'אני בת 32 ועוד לא התחתנתי', ואני עניתי שגם אני הייתי במקום הזה, גם אני בכיתי, התפללתי והדלקתי 40 יום נר לרחל אמנו, הייתי בקברי צדיקים. ביקשתי מכל כלה לברך אותי, שתיתי מהכוס של הקידוש אחרי חופות, אין כוס שלא עברתי. הייתי ב-500 חתונות, זינקתי על 500 כוסות. יש כאלה שכתבו 'היא נואשת' - מה הבעיה להיות נואשת לאהבה? אני לא מוותרת על העבודה שלי, אני לא מוותרת על הערכים שלי, אני לא מוותר על עצמי בשביל גבר. רציתי אהבה, אבל לא בכל מחיר".
אפרופו מחיר, היה לא מזמן דיון על עניין המתנות בחתונה. את גם חושבת שאורח צריך לכסות לך את האירוע?
"אני באה מבית מאמין ויש לי גבר שהוא די דתי ואצלנו חתונה זה קודם כל בשביל לשמח חתן וכלה. אולי יגידו שאני מתייפייפת, אבל בעיני כל אחד צריך לשים כמה שמתאים לו וכמה שהוא יכול. יש אנשים שאין להם מודעות למחיר של מנה בחתונה, וגם אם בא לי להביא הופעות, להשקיע בשמלות, ביהלומים, באוכל, בעיצוב - אתם לא צריכים לשלם לי על זה. היו כאלו ששמו מאתיים שקלים ואולי בשביל מישהו אחד המאתיים האלו הם כמו שקל, אבל בשבילם זה המון כסף והם באו ושמחו ורקדו. אלו אנשים שאין להם יכולת, אבל המצווה הכי גדולה היא לשמח חתן וכלה".
"למה אני אשמה במה שהם עושים?"
קשתי הגיחה לחיינו ב-2022 כמתמודדת ב'הישרדות'. כבר מהפרק הראשון היא חוללה סערה, דווקא בשל הקשרים המשפחתיים שלה: בת דודתה, פריסיליה קשתי, נידונה ב-2019 ל-24 חודשי מאסר אחרי שדרסה למוות את דוד מזרחי בן ה-82 (בהמשך עונשה קוצר). סערה נוספת נרשמה ב-2020 כשבן דודה, אלימלך קשתי, הוצא מבית "האח הגדול" בעקבות סרטון שתיעד אותו ואת אחיו, טום, מכים פקיד קבלה בבניין מגורים. מאוחר יותר השניים גם הורשעו בבית משפט.
"בתקופה שהייתי ב'הישרדות' כל הזמן דיברו על משפחת קשתי. אושר כהן העלה לפני כמה ימים פוסט על איך שהתקשורת הגיבה אליו בגלל מה שאח שלו עשה (נעצר באשמת תקיפת בת זוגו. ב"ז) ומאוד התחברתי לפוסט הזה. רציתי להדביק אותו על המצח שלי. גם לי עשו את זה. השתמשו בזה כל הזמן: 'בני דודים של ספיר קשתי', 'משפחת קשתי חוזרת למסך'. למה לא להציג אותי כספיר קשתי מ'הישרדות'? מה הבעיה בזה? יש אנשים שבוחרים לעשות מעשים מסוימים וזה שלהם וחשוב לי להבהיר שהם ואני התרחקנו, הקשר נותק - לא בגלל מה שהתפרסם אלא עוד קודם.
"למה אני אשמה במה שהם עושים? למה אני צריכה לקבל קללות ואיומים? למה לא לתת לי הזדמנות? אני זה לא הם. בואו תכירו אותי, את ספיר קשתי. מה אם הייתי מחליפה את שם המשפחה לפני שהייתי יוצאת לתקשורת? אז הייתי אולי טובה יותר בעיניכם? אבל אני לא מדברת עליהם שום דבר רע. אני מכבדת אותם ושיהיה להם המון בהצלחה. אני לא שם מהסיבות שלי".
"חתמתי על קמפיין למותג גדול למוצרי שיער. כבר הגעתי למפעל וקיבלתי מוצרים כדי להכיר אותם ופתאום, אחרי שהם ראו כל מיני דברים על המשפחה, הם ביטלו לי את החוזה. למה לא לתת לי הזדמנות?"
מה כתבו עליך?
"'זאת הדורסת', 'זאת שהרביצה', 'היא קשורה אליהם'. היי חברים, נעים מאוד, אני ספיר ואני לא עשיתי שום דבר רע לאף אחד. להפך, אני כל הזמן מנסה לבוא בטוב, ומי שלא בא לי בטוב, אני אבוא אליו עוד יותר לא בטוב. אתה יודע מה עשיתי לכל הטוקבקיסטים האלה? כתבתי להם 'תגיד לי מי אתה? למה שתדבר עליי ככה? מה עשיתי לך? אתה יודע שיש פה בן אדם מאחורי המסך שנפגע ממך?'. די עם הדבר הזה.
"פעם זה אפילו פגע לי בפרנסה. חתמתי על קמפיין למותג גדול למוצרי שיער, שזה החלום שלי. כשיצאתי מ'הישרדות' הציעו לי להיות הפנים שלהם. כבר חתמנו, כבר הגעתי למפעל וקיבלתי מוצרים כדי להכיר אותם ופתאום, אחרי שהם ראו כל מיני דברים על המשפחה, הם פשוט ביטלו לי את החוזה".
לעומת הנתק מבני הדודים, הקשר עם ההורים שלה הדוק, ויש שיגידו שאולי אפילו מדי. "עד הרגע האחרון גרתי אצל ההורים. רציתי להיות עם אמא ואבא שלי. רוצה לחבק אותם, רוצה לקום איתם, רוצה לראות אותם".
יכול להיות שכשגרים עם ההורים קשה יותר למצוא זוגיות, כי לא נוח להביא מישהו הביתה?
"מדובר בבחורה שיש לה ערכים, עקרונות. אני לא מביאה הביתה. יוצאים לדייט בחוץ".
יוצאים לדייט אחד בחוץ, שניים. בסוף את רוצה להביא אותו הביתה.
"אני לא. אין חוקים, אבל אני לא רוצה להביא אותו עדיין הביתה. אני רוצה לצאת איתו ולהכיר אותו. זה לא בקטע של 'ילדה טובה ירושלים', אני פשוט לא חושבת שצריך להגיע יותר מדי מהר למגע. אבל אין חוקים. אני לא רוצה להיכנס לפרטים, אבל יש לי חברה שהכירה את בעלה בצורה שהיא לא דייטים.
"הייתי בת 32 כשהכרתי את דור ונורא פחדתי עוד פעם לאכזב. ההורים שלי ידעו עליו רק אחרי ארבעה חודשים, שתבין כמה אכזבות היו בדרך. ביטלתי חתונה בגיל 23, חודשיים לפני החתונה. ככל שהתבגרתי יותר האמנתי בקדוש ברוך הוא ולא איבדתי אמונה גם כשהיו נפילות, אבל גם לא יכולתי שוב לאכזב את ההורים שלי ואת החברים שלי ואת עצמי.
"גם בהתחלת הקשר, כשרק הכרתי אותו, לא הייתי בתוך זה באמת. נורא פחדתי עוד פעם להתאכזב. עכשיו אני מדברת על זה בקלילות, אבל זו הייתה תקופה מאוד לא קלה, כי כל הזמן דברים לא עבדו לי. כשהתחלתי לישון איתו, הייתי משקרת לאמא שלי שאני אצל חברה. זה כמובן לא היה בגלל שפחדתי שאמא שלי תגיד לי מה לעשות בגילי, אבל לא רציתי לאכזב אותה. אמרתי שקודם אני אבדוק דופק. גם היו לנו הרבה פרידות בהתחלה, אז חשבתי שבטח זה ייגמר בקרוב, אז סתם מיותר לעשות מזה עניין".
איך הצלחתם לגשר על כל הפערים האלה שהיו?
"לא הצלחנו לגשר עליהם עד היום. היו הרבה פערים ועדיין יש פערים - וזה בסדר. תמיד יש פערים במערכות יחסים. אני מתה על אלה שאומרים 'כן, הצלחנו לגשר על כל הפערים'. יש חילוקי דעות, אנחנו רבים ומתווכחים וזה בסדר. אנחנו לא תמיד מסכימים על דברים, אבל אנחנו אוהבים ובגדול הערכים שלנו תואמים ודומים. די להמציא - אין פאזל, תמיד יש חילוקי דעות. אבל אני אוהבת אותו וכשאני עוברת משהו, בין אם זה קשור לדור או לא, הוא מרים אותי משם, מחזק אותי, מחבק אותי. יש דברים שאנחנו עברנו ביחד וצמחנו מהם. אני בוכה כשאני מדברת על זה, כי בחיים לא הרגשתי כמו שאני מרגישה איתו".
את מאושרת?
"כן. ברור שיש כל מיני דברים בחיים שכואבים, אבל באמת של החיים, גם כשאני לא מאושרת, דור גורם לזה שאהיה מאושרת ואני גורמת לו להיות מאושר".
"אמרתי לו, 'החתונה מבוטלת. תגיע לקחת את טבעת האירוסין'"
כאמור, לפני יותר מעשור, קשתי ביטלה חתונה ממש ברגע האחרון. היא הייתה אז צעירה, רק בת 23, אבל הפצע מאותה תקופה עדיין לא הגליד לגמרי. "נהיה לי חם כשאני מדברת על זה", היא משתפת בכנות. "יצאתי עם מישהו - כבודו במקומו מונח והוא גם נשוי היום, אז ניתן לו את הכבוד – והקשר היה לא תקין. הרגשתי סמרטוט, לא הרגשתי יפה, לא הרגשתי נאהבת, לא הרגשתי טובה. לא הרגשתי טוב עם עצמי והוא כל הזמן 'הוריד לי'. לא החמיא, זלזל. זה היה קשר רעיל והיה לי מאוד קשה לקום וללכת. אבל הוא היה השיעור שלי".
"בהצעת הנישואים אמא שלי שאלה אותי 'את בטוחה?'. אמרתי לה 'אנחנו לא נתחתן, הכול בסדר'. ואז התחלתי לתכנן את החתונה וסגרתי אולם ושמלות. הייתי ילדה ולא ידעתי מה לעשות"
כמה זמן הייתם יחד?
"שנתיים. מאוד פחדתי להיות לבד ואני לא מתביישת להגיד את זה, כי אני יודעת שיש המון נשים שמרגישות ככה. זה מפחיד לקום וללכת. פחדתי ממה שיהיה אחריו. לא ידעתי אם אני אוהב שוב, איך אתמודד עם פרידה, מה אני אגיד לסביבה. נורא אהבתי אותו ופחדתי לאבד אותו".
ואז הוא הציע לך להתחתן והסכמת.
"כן. בהצעת הנישואים אמא שלי שאלה אותי, 'ספיר, את בטוחה?'. הסתכלתי עליה ואמרתי 'אנחנו לא נתחתן, הכול בסדר'. ידעתי שאני אאזור אומץ איכשהו ואנחנו לא נתחתן. ואז התחלתי לתכנן את החתונה וסגרתי אולם, וסגרתי שמלות".
וכל זה כשאת יודעת שאת לא הולכת להתחתן?
"זה מפחיד. הייתי ילדה ולא ידעתי מה לעשות. מצד אחד, התרגשתי. הייתי מסתכלת על טבעת האירוסים ואומרת 'יו, אני מאורסת!'. מצד שני, חשבתי 'מה, ככה אני אחיה? ככה נריב כל יום? ככה אני אתן שידברו אליי? אלה החיים שאני רוצה?'".
מתי זה השתנה?
"יום אחד היה פיצוץ ממש גדול. רבנו ונסעתי להורים שלי. בבוקר שאחרי התקשרתי לבטל את האולם, השיער, האיפור. דיברתי עם כל הספקים בזמן שהוא ישן. כולם יצאו איתי ממש בסדר. אף אחד לא רצה לקחת דמי ביטול, כולם נורא הצטערו. כשהוא התקשר ב-12 בצהריים ואמר שהוא רוצה לדבר, אמרתי לו, 'החתונה מבוטלת. תגיע לקחת את טבעת האירוסין. אני לא רוצה'. הוא היה מופתע מאוד".
היום קשתי נמצאת במקום אחר ומבחינתה היא מוכנה לקפוץ אפילו שלב נוסף. "אני כבר מחכה להקים משפחה, בעזרת השם", היא אומרת בהתרגשות. "אני מתפללת לקדוש ברוך הוא. היריון זה הדבר שאני הכי רוצה בעולם. החלום שלי זה כבר להיות אמא. אני מפחדת לדבר על זה כי אני רואה מלא בנות שמספרות כמה זה קשה וכמה זה לא מובן מאליו להביא ילדים לעולם, ואני כל כך מתפללת שהכול יהיה בסדר. איך בא לי שהכול יעבוד טוב. אפילו ביטלתי את ירח הדבש שלנו לתאילנד בגלל זה. הכול היה סגור וביטלתי כי אסור להיכנס להריון שלושה חודשים לפני תאילנד ושלושה חודשים אחרי, בגלל החשש מחיידק זיקה".
את מפחדת מהאימהות?
"אף אחת לא מוכנה לזה, אבל אני לא מפחדת מזה. אני מאוד רוצה את זה. אני רק מתפללת שהכול ילך טוב בעזרת השם. גם ככה אני מרגישה שהכול אצלי הולך לאט בחיים - לא בקטע מתמסכן, פשוט עובדתית – אז אני רק רוצה שיהיה היריון תקין ושנצא בידיים מלאות".
הקושי להיכנס להיריון מדובר היום אצל נשים הרבה יותר מאשר פעם.
"יש הרבה שמדברות על זה ואני מאוהבת בדרך שבה הן עושות את זה. אבל זה גם מעורר חרדה כי כבר נכנס למודעות שזה יכול לקרות לכולן. אני פשוט מתפללת עליהן ועלי ומקווה שיהיה בסדר. כמובן שבסוף אנחנו גם צריכים לעבוד על זה, וגם לקחתי על עצמי נידה, בלי נדר".
למה בעצם?
"אחרי שאת עושה הדרכת כלה, את מבינה את המשמעות של הדבר. אני יוצאת עם גבר מאוד מאמין וגם אני מאוד מאמינה, ואני חושבת שיש משהו יפה בנידה שהוא לא בהכרח בקטע של דת. באמת יש בזה חוכמה ובינה".
זה אומר לא לישון יחד שבועיים.
"הלכת רחוק. יש אנשים ששומרים נידה והם ממש לא ישנים יחד אלא עם מיטה ייעודית כזו, עם הפרדה - אולי אני אגיע גם לשם, אני לא יודעת, אני לא יוצאת בהצהרות - ויש גם כאלה שרק שומרים נגיעה, לא מקיימים יחסי אישות. אני לא בתשובה, אני לא מתלבשת צנוע, אני לא מתחזקת. אני אוהבת את הקדוש ברוך הוא וזה בסדר שכל אחד ילך בדרך שלו. אני שומרת נידה מכמה סיבות: כשאת לא תמיד זמינה והוא לא תמיד זמין יש געגוע, וזה גם מסתדר פיזית – יש את הווסת ואחריה שומרים על עוד שבעה ימים נקיים ובדרך כלל בדיוק אחריהם מגיע הביוץ. דור לא הציב לי את זה כתנאי או משהו כזה, זה בא ממני לחלוטין והוא זורם עם זה".
