שלוש שנים עברו מאז שרומי אברג'יל החליטה להעתיק את החיים שלה לתאילנד וללכת עד הסוף עם החלום להיות אישה. לאורך כל הזמן הזה היא שיתפה את העוקבים שלה בחיים שלה, שנראו כמו חופשה מתמשכת, עד שלפני כמה חודשים חשפה שהיא מתמודדת עם זיהום קשה באפה, בעקבות ניתוח שהשתבש. אחרי חודשים שבהם הייתה בטיפולים ועברה ניתוחים נוספים במטרה לתקן את הנזק שנגרם, היא הגיעה לביקור בישראל, לראשונה אחרי כמעט שנתיים.
"זה מטורף להיות בארץ", אמרה בפודקאסט "הברזייה" של מגזין הסופ"ש ב-ynet. "זו הרגשה שאי אפשר להסביר במילים, להיות מוקפת באנשים שאוהבים אותי, במשפחה, בחברים שלי. החום ואהבה של עם ישראל זה משהו שאין לו תחליף".
פודקאסט הברזייה – רומי אברג'יל
איך בינתיים את מסכמת את החיים בתאילנד?
"בגלל שאני משתפת את החופשות שלי, את בגדי הים, היציאות, התכשיטים והאיפור, אנשים נוטים לחשוב שיש לי חיים מושלמים. אני גורמת לחיים שלי להיות חופשה, אני עושה דברים שכיף לי, אני משתדלת לעשות כמה שיותר גיחות לאיים כי אני גרה בבנגקוק. כל בן אדם יכול להפוך את החיים שלו לחופשה אם הוא ידע איך לנהל את הכל נכון, אבל גם אז לא הכל מושלם. גם לי יש עליות וירידות, במיוחד לאור כל מה שעברתי השנה".
מתי בעצם הדברים התחילו להסתבך?
"עשיתי ניתוח אף ויצא לי אף מהמם. ואז התחיל לי איזה פצע בפנים עם קצת מוגלה. שמתי לב שהצורה טיפה משתנה ואמרתי לרופא שלי בטורקיה שאני רוצה לבוא לבדיקה. הגעתי אליו, הוא עשה ניתוח נוסף ודפק את האף. לא יצאתי מהבית חודשיים. חיפשתי בכל העולם מישהו שיחזיר לי את מה שהיה, לא זיהיתי את עצמי. בסוף הגעתי למנתח בטורקיה. אמרתי 'טוב, עברתי ניתוח לשינוי מין, עברתי הכל, מה כבר יקרה?'. הוא לקח לי סכום כסף מאוד גדול, עשה את הניתוח ואז הכל התחיל להזדהם - העיניים התנפחו, הלחיים התנפחו, ראיתי מטושטש. האף התחיל להתעוות ולא הצלחתי לנשום, גם עכשיו קשה לי לנשום, הלך לי הריח, הכל נדפק.
"הייתי במצב הנפשי הכי קשה שלי אי פעם. כל הזמן חשבתי מה עוללתי לעצמי. פחדתי שאני הולכת למות. קיבלתי זריקות לתוך האף, זריקות לכל הגוף, כמעט עשרה חודשים לקחתי מיליון סוגים של אנטיביוטיקה, עד שטסתי לווייטנאם כי חיפשתי מישהו שיעזור לי. מה, אני אהיה בלי אף? איך בן אדם יכול להיות בלי אף? בווייטנאם שמו לי שומן, כי יש בזה תאי גזע, ועוד פעם זה הזדהם ועוד פעם. עכשיו זה כבר די התייצב, אז אני נותנת לו את הזמן ובעזרת השם, מישהו יחזיר לי את האף שהיה לי. יעלה כמה שיעלה, אני אעשה מה שצריך. אני אחזיר לעצמי את שמחת החיים שנלקחה ממני".
"שמונה חודשים לא יצאתי מהבית, לא יכולתי. שיתפתי ברשתות כי רציתי להוריד את האבן הזאת מהלב, וזה גרר תגובות כמובן. ראיתי את התגובות ואמרתי לעצמי 'כל התהליך הזה שעברתי, כל הניתוחים האלה, כל הסבל הזה, והדבר היחיד שיש לאנשים להגיד זה 'היא לא אישה, זה סתם גבר שמתחפש לאישה'. אין לאנשים חמלה?"
עד כדי כך?
"זה גרם לי להגיד למה נולדתי ככה. שמונה חודשים לא יצאתי מהבית, לא יכולתי. שיתפתי ברשתות כי רציתי להוריד את האבן הזאת מהלב, וזה גרר תגובות כמובן. ראיתי את התגובות ואמרתי לעצמי 'כל התהליך הזה שעברתי, כל הניתוחים האלה, כל הסבל הזה, והדבר היחיד שיש לאנשים להגיד זה – 'היא לא אישה, זה סתם גבר שמתחפש לאישה', או 'הבאת את זה על עצמך, בעיה שלך'? מה, אין לאנשים חמלה?
"הסיבוך הביא אותי לנקודה נמוכה עוד יותר מהתקופה שבה היו מרביצים לי ומתעללים בי בבית הספר. במצב הזה אנשים עוד יותר רומסים אותך ודורכים עליך. בן אדם מגיע למצב רפואי מסוכן ואתם מתעסקים בזהות המינית? לא ביקשתי מאף אחד חמלה, אני גם לא מבקשת מאף אחד שיקבל אותי, אני לא מבקשת מאף אחד שיתמוך בי, שילך למצעד גאווה וירים דגלים. אבל תכבדו. אני גם בן אדם כמו כולם. יש לי נשמה, לב, רגשות".
'לא אמרתי לאמא שלי 'אני יוצאת מהארון'. היא כבר הבינה"
אברג'יל, שבחודש הבא תחגוג 24, יצאה מהארון כטרנסג'נדרית כבר בגיל 11 והיא הטרנסית הראשונה שהתגייסה לצה"ל כאישה. היא התפרסמה כבר בגיל 16 בתוכנית "הבנים והבנות" ומאז עבדה כדוגמנית ואושיית רשת. עד לאותו ניתוח אף, הספיקה להשלים את תהליך השינוי המגדרי שעליו חלמה לאורך שנים. "הניתוח הזה זה היה הבטחה לילד הקטן שהיה יושב בבית ובוכה וזועק לשמיים, 'למה לא נולדתי אישה'", היא משחזרת. "אנשים יכולים להגיד שזו קלישה, אבל זה אמיתי. אני נשבעתי לעצמי שכל עוד אני חיה, אני לא אמנע את זה מעצמי ואני אעשה כל מה שאני יכולה בשביל זה".
ידעת מראש מה התהליך הזה כולל?
"כל טרנסית והתהליך שלה, כל אחת רואה את זה בצורה אחרת, אני רציתי להיות אישה, לקחת את זה עד הסוף. זה הדבר הכי טוב שעשיתי לעצמי, אני באמת מאושרת מזה. אבל יש לזה השלכות, זה ניתוח מאוד קשה, עם החלמה מאוד קשה שגובה מחירים מאוד גבוהים, פיזיים, כלכליים, נפשיים. ובסוף, החיים לא צפויים. אני חשבתי שסיימתי עם זה, לא ציפיתי שיבוא עוד דבר ועוד דבר ועוד דבר. אבל אני שמחה שלפחות עד גיל עשרים זכיתי לסיים את הכל. זו פריבילגיה לסיים את התהליך בגיל כל כך מוקדם, עם כל כך הרבה תמיכה".
איך היו התגובות מסביב לתהליך שעברת?
"הרבה אנשים אומרים לי שאני אמיצה, אבל אני לא יודעת אם זה אומץ או פשוט חוסר ברירה. בסביבות גיל 11 כבר לא יכולתי להחזיק את זה יותר, זה יצא לבד. הייתה לי תקופה של כאבים פסיכוסומטיים בבטן. כל שבועיים בממוצע הייתי הולכת לבית חולים לבדוק מה יש לי בבטן ולא מצאו שום דבר. כשהרשיתי לעצמי להוריד את העול הזה מעליי, פתאום הכאבים נעלמו.
"אחרי שיחה שהייתה לי עם דודה שלי, ששאלה האם אני רוצה להיות אישה, הלכתי לאמא שלי ואמרתי לה שאני רוצה להתחיל בתהליך. לא אמרתי 'אני יוצאת מהארון', היא כבר הבינה. כולם ידעו. גם אם רציתי להסתיר את זה, זה היה ברור. גם כשהייתי ילד בבית ספר דתי, עם כיפה וציצית ותיק של ספיידרמן שהיו מכריחים אותי, היה לי קלמר של בראץ. ניסיתי להסתיר את זה, אבל זה התפוצץ כמו בלון שניפחו יותר מידי".
"הייתה לי התמוטטות עצבים, צרחות, העפתי חצי בית, השתגעתי. אמרתי לאמא שלי, 'עכשיו את עוזרת לי, לא משנה כמה זה עולה, חוקי או לא חוקי, עכשיו אני רוצה את ההורמונים האלה שיעצרו את מה קורה לי בגוף'. תוך שבוע-שבועיים כבר קיבלתי את ההורמונים ולדעתי הייתי הראשונה בתולדות המדינה שקיבלה אותם בגיל הזה"
המשפחה תמיד תמכה בך?
"בהתחלה ניסו להתכחש לזה. בגיל ארבע, כשלקחו אותי לפסיכיאטרית, היא אמרה, 'יש שם משהו של זהות מגדרית', והם השתיקו את זה. שלחו אותי לבית ספר דתי. הייתי באה עם צמידים, היו מורידים לי אותם, הייתי באה עם בובת בראץ, היו מענישים אותי על זה, מעמידים אותי על יד הקיר. אני באמת נולדתי ככה בטעות. אני באמת מאמינה בזה. הייתי צריכה להיוולד אישה, נקבה. אמא הבינה שצריך לדבר על הפיל שבחדר ושכדי למנוע את הייסורים והסבל ולא להעצים אותם, כדאי ללכת איתי בזה, כי אם היא תלך נגדי - התוצאות יהיו הרסניות.
"בשלב מסוים הגוף מתחיל לבגוד בך", היא נזכרת ברגע שבו החליטה לעשות את השינוי. "פתאום יוצא שיער בפנים, פתאום הכתפיים מתרחבות, יוצאת טיפה גרוגרת. הביולוגיה עושה את שלה בהתפתחות של הגוף. יום שישי אחד כשהיינו בבית, הייתה לי התמוטטות עצבים, צרחות, העפתי חצי בית, השתגעתי. אמרתי, 'עכשיו, בזה הרגע, את עוזרת לי להשיג את ההורמונים האלה, לא משנה כמה זה עולה, חוקי או לא חוקי, עכשיו אני רוצה את ההורמונים האלה שיעצרו את מה קורה לי בגוף'. תוך שבוע-שבועיים כבר קיבלתי את ההורמונים ולדעתי הייתי הראשונה בתולדות המדינה שקיבלה אותם בגיל הזה. אמרתי להם, 'לא יהיו פה חרטות, אין פה התלבטות, זה חיים ומוות. אני צריכה את זה כדי לחיות'".
רומי אברג'יל אחרי הניתוח להתאמה מגדרית
(צילום: אינסטגרם)
מתי היה הניתוח האחרון שלך להשלמת התהליך מבחינתך?
"לפני שלוש שנים. זה גם מה שגרם לי לעבור לתאילנד. הרגשתי שנולדתי מחדש שם, זו חוויה חוץ גופית. כשהתעוררתי מהניתוח, התעלפתי. זה היה כמו לראות משהו שהוא לא הגיוני. לא דמיינתי שאני אעשה את זה. רציתי, אבל לא דמיינתי שאני אגיע לנקודה הזו".
הרגשת הקלה כשזה נגמר?
"תשקר מי שתגיד שהחיים קלילים. החיים מאוד לא פשוטים, אני גם מודעת לזה שבעתיד יכול להיות שאני אעבור עוד קשיים. גם כשאני אחשוב על זוגיות, זה תמיד יהיה שם. זה מה שנולדתי, זה מה יש, אין לי איך לשנות את המציאות, אז לפחות אני אהפוך את המציאות שלי ליותר נסבלת, אני ארים את עצמי מהתחתית".
היום כשאת עומדת מול המראה, את רואה את התוצאה שרצית?
"כן, אבל אני בחורה כמו כל הבחורות ויש דברים שלא מסתדרים לי. אבל אף אחד לא יכול לערער את הזהות שלי כאישה ואת מי שאני ואת החיים שבניתי לעצמי במו ידיי. אני גאה שבגיל עשרים סיימתי תהליך כל כך קשה ומייגע".
"אף אחד לא יכול להגיד לי מה לעשות, איך לעשות, איך לחיות"
אברג'יל ספגה לא מעט ביקורות ברשת בגלל הבחירה שלה לפתוח חשבון ב- OnlyFans, שידוע בעיקר בגלל התכנים הארוטיים שהוא מציע. "אני לא אהיה כפויה טובה וארק לבאר ששתיתי ממנה", היא עונה למבקרים. "אמא שלי גידלה אותנו, שלושה ילדים, לבד. היא אם חד הורית והיא לא החסירה מאיתנו שום דבר, אבל אי אפשר לממן לבת שלך ניתוחים כל כך יקרים בשווי מאות אלפים. הייתה אז תקופת הקורונה והייתי צבא, אמרתי לעצמי שזה או לקחת הלוואה שאין לי מושג איך אחזיר אותה, או לחשוב על פתרון אחר כדי להשיג כסף כמה שיותר מהר. אף אחד לא יכול להגיד לי מה לעשות, איך לעשות, איך לחיות. עד שאתם לא תנעלו את הנעליים שלי ותחיו יום אחד בחיים שלי, תעברו את מה שעברתי ותרגישו את זה על בשריכם, אין לכם את הזכות להביע את הביקורת שלכם על התהליך שלי. אני לא באתי ממשפחה מהוד השרון או סביון. באתי מאשדוד, מהפריפריה. בחורות אחרות מגיעות לדרכים פחות קלילות כדי לממן את כל זה".
למה את קוראת 'דרכים לא קלילות'?
"זה עצוב אבל לפעמים כדי לממן את זה בחורות מגיעות לזנות, מגיעות לרחוב, לסמים, זה לא פשוט. אף אחד לא מגיש את זה על מגע של כסף. אנשים לא מבינים שזה בעיניי כמו זה חיים ומוות, זה כמו ניתוחים למחלה, לא עלינו ובלי להשוות. אנשים לא מבינים את הצורך וכמה זה חשוב ומשמעותי.
"הגעתי למצב שלא הייתה לי ברירה. לא הייתה לי הרבה עבודה, לא היה את האינסטגרם כמו שהוא היום, אנשים פחדו להזדהות איתי. ידעתי שאני חייבת לעבור את הניתוח הזה, להרגיש שלמה ולמנוע מעצמי סבל עתידי. אני שמחה שעשיתי את זה, אני לא מתחרטת".
רומי אברג׳יל פודקאסט ״הברזייה״
(צילום מתוך פודקאסט ״הברזייה״)
כמה עולה ניתוח כזה?
"שינוי מין טוטאלי זה כמה ניתוחים שביחד יכולים להגיע למאות אלפי שקלים, אולי אפילו מיליונים. אין פה איזשהו ספר חוקים, אף אחת לא מחויבת לעשות ניתוח כזה או אחר. אני אישה באותה רמה שהייתי גם בגיל 12 או בגיל שש כי זה בא מהלב, מהמוח, מהנפש, זה לא מותנה באיזה ניתוחים אני אעשה. יש בחורות שלא עושות ניתוחים בלל, שלא לוקחות הורמונים בכלל, והן נשים והן נראות טוב. כל אחת ומה שיגרום לה להרגיש יותר בנוח ושלמה עם עצמה. לי זה עלה כמה מאות אלפים, גם על תיקונים של נזקים – עשו לי ניתוח בפנים שהשאיר לי צלקת על כל הראש והשתלה שלא נקלטה בגלל הצלקת, אז זה לתקן ולתקן, וכל תיקון עולה פי שלוש".
אפשר להגיד שהאף עלה יותר מכל הניתוח?
"כמובן. וכרגע זה באמת הדבר היחיד שאני חושבת עליו, כי זה הביא אותי לנקודות כל כך נמוכות. אני לא דמיינתי שזה יקרה. אנשים יכולים להגיד שזה רק החיצוניות אז זה לא חשוב, אבל לי זה משמעותי. אני מתפרנסת מאיך שאני נראית, זה כרטיס הביקור שלי. בן אדם רוצה להיראות טוב, במיוחד אחרי שעוברים תהליך כזה. זה לא פשע לרצות להיראות טוב".
"גם אם יש גברים שיגידו שהם לא נמשכים לטרנסית, בסוף כולנו יודעים מה קורה. פונים אלי גם אנונימיים וגם מפורסמים, גם איי-ליסטים. כולם שואלים 'מתי אפשר לראות אותך?' וכותבים לי 'בואי לפה', 'בואי לשם'. כולם רוצים סקס. אנשים לא יודעים שבאישיות שלי בכלל לא בן אדם כזה מיני"
ממה את מתפרנסת בתאילנד?
"אני עושה כל מיני דברים. לפני מה שקרה עשיתי עבודות דוגמנות פה ושם, לחברה שלי יש עסק קוסמטיקה אז עובדת איתה מדי פעם, ויש את ה- OnlyFans כמובן. תאילנד לא יקרה".
מה בעצם התוכן שאת מעלה שם?
"זה לא מה שאנשים חושבים. יש דברים יותר ארוטיים, התוכן שם יותר מיני, יותר סקסי. אנשים רוצים לראות אותי, את הפרצוף שלי, את הגוף שלי. גם אם יש גברים שיגידו שהם לא נמשכים לטרנסית, בסוף כולנו יודעים מה קורה".
מה קורה?
"אם תראה את הדיירקט שלי באינסטגרם, אתה תבין. פונים אלי גם אנונימיים וגם מפורסמים, גם איי-ליסטים. כולם שואלים 'מתי אפשר לראות אותך?' וכותבים לי 'בואי לפה', 'בואי לשם'".
כולם רוצים סקס?
"זה הבאסה אתה מבין? כולם רוצים סקס. זה לא מעניין אותי. אנשים לא יודעים כמה אני שונה מאיך שהם רואים אותי. אנשים רואים אותי מתלבשת פרובוקטיבי ויודעים שיש לי OnlyFans, אבל באישיות שלי בכלל לא בן אדם כזה מיני".
בכל זאת זה נחמד שאיי-ליסטים רוצים להיפגש.
"נחמד, נו, אז אני אפגש איתו ומה יהיה? מה יצא לי מזה? הרי בסוף הוא לא יצא איתי או יפרסם איתי איזה סטורי. וזה לא רק במדינה, זה בכל העולם – לא קל לגברים לצאת עם מישהי כמוני, או איתי ספציפית. צריך להיות אכבר גבר כדי לצאת עם אחת כמוני. זה להתמודד עם מה שהמשפחה תגיד, מה שהחברים יגידו. הרבה גברים רואים בטרנסיות איזו פנטזיה, אבל אז הם לא יחפשו מישהי מנותחת כמוני. אני אישה לכל דבר, עברתי ניתוח מלא לשינוי מין. ועדיין, בשביל ללכת עם אחת כמוני צריך אומץ. במיוחד איתי, זה לא פשוט".
ואת רוצה זוגיות?
"אני יודעת שלא יהיה לי פשוט למצוא בעל ואני לא יכולה להביא ילדים, אז אני צריכה לדאוג לעצמי. כאמור לא באתי מבית של מיליארדרים עם ירושות וזה גם יכול להיות תהליך יקר. הסיבוך עם האף קצת דפק אותי, החזיר אותי אחורה, אבל אני רווקה, אין לי ילדים, אני נראית טוב, אני יכולה להחזיר את ההשקעה".
