"בשבוע הראשון לא יצאתי מהבית, אלו היו ימים של הלם ושוק מוחלט. שכבתי מול הטלוויזיה 24/7", מספר מאור אדרי על הימים שהגיעו אחרי השבת השחורה. "נוצרו מהמצב הרבה פחדים וחרדות. מאז שיש לי ילד אני מפחד הרבה יותר, התקנתי מצלמות בכניסה לבית ואפילו שמתי מנעולים על הדלת של הגג. הייתי חייב לדאוג לביטחון הבסיסי הזה כדי שאוכל לצאת מהבית בראש שקט כשאשתי נשארת לבד עם הילד.
"כל המצב הזה גרם לי לסיוטים וחרדות, כל לילה אני חולם חלומות שלא נדע. ביום הראשון של הטבח ראיתי סרטון בלי שרציתי. ביקשתי מאנשים שלא ישלחו לי דברים כאלה, מי שמכיר אותי יודע כמה אני רגיש, אני לא יכול לצפות בדברים כאלה".
אדרי הבין במהרה שעליו להתמודד עם המצב בדרך שהוא מכיר הכי טוב: "אחרי שבוע התעשתי ואמרתי 'יאללה, נצא'. ניתנה לנו הזכות להעלות חיוך קטן לאדם או שניים".
ולא רק לאחד או שניים, אדרי ולהקתו מסתובבים מאז בכל הארץ: "העמסנו חטיפים, שתיה ומוצרים ביחד עם כל הציוד שלנו ונסענו להופיע בבסיסים, שימחנו את החיילים ועשינו איתם מנגלים. נסענו לבתי חולים והופענו מול חיילים פצועים, עברנו מחדר לחדר. פגשתי חיילים קטועי גפיים, מראות מאוד קשים, ילדים בני 20-21. אתה מגלה אצלם אופטימיות כזאת, באתי לחזק ויצאתי מחוזק. חייל אחד אמר לי 'ישימו לי תותבת, אחת לשחייה ואחת לריצה', אתה שומע את האופטימיות וזה מחזק אותך.
"ירדנו גם לאילת, פגשנו אנשים שאיבדו הכול – משפחה, חברים, רכוש, תלשו אותם מהבית וזרקו אותם בחדר במלון, אתה רואה את העצב בעיניים שלהם. הם לא צריכים לדבר כדי שתראה את זה. אתה על הבמה והם לא איתנו, הם בעולם אחר. זה מראה קשה מאוד".
איזה תגובות אתה מקבל מהקהל שאתה פוגש?
"שזה מאוד מחזק אותם. באחד המלונות אמרו 'אתה לא מבין איזה כיף עשית לנו', זה ניתק אותם מכל המצב שהם נמצאים בו, ולרגע אחד חזרו לחייך. באחד הבסיסים ניגשה אליי מפקדת ואמרה 'אתה לא מבין איזה כוח זה נותן לנו שאתם באים לפה'. אני שמח שניתנה לי הזכות לעשות את זה. באמצע אחת ההופעות ניגש אליי המפקד ואמר לי 'אנחנו נכנסים לעזה, תברך אותי שאחזור בחיים'. זה משפט שאני לעולם לא אשכח".
אחרי אותו מפגש, כתב אדרי את השיר "שלמים" אותו הוציא בשבוע שעבר: "השיר הזה מוקדש לכל החיילים שלנו אלו שבשטח ואלו שלא כולם כאחד, למשפחות החטופים ולכל עם ישראל היקר, תשארו חזקים", כתב באינסטגרם.
את כל ההופעות אתה עושה בהתנדבות ואין ממש עבודה בתקופה הזו, איך אתה מתמודד?
"הדבר האחרון שאני חושב עליו כרגע זה העבודה, זה לא מטריד ולא מעניין אותי. החשש הוא לגבי מה יהיה, שהחיילים יחזרו בשלום ושיהיה כבר שקט, שינקו את כל הטרור הזה מהשורש. היו לי שבעה שירים שהיו אמורים לצאת אחרי החג ונדחו. אין לי בכלל ראש להיכנס לאולפן ולנסות ליצור כרגע וכל ההופעות שלי בוטלו. אני בטוח שכל המדינה מתאבלת וגם אני, אני לא חושב שיש לאנשים חשק לשמוח ולעשות אירועים. זה מה שיפה בעם שלנו, במצבים כאלה כשיש עצבות היא של כולם. בדרך כלל אנחנו לא כאלה מגובשים אבל ברגעים קשים כולם כואבים. גם במשפחה שלי היה בחור שנרצח במסיבה בנובה, בסוף זה נוגע לכולם".
יש חשש כלכלי כלשהו?
"עבדנו קשה, הצלחנו לשים אגורה לבנה לימים שחורים אבל ברור שיש חסך כלכלי, הכסף נגמר בסוף. עכשיו נכנסנו לבית חדש והכל בא ביחד. אנחנו מאמינים שיהיה טוב ושהכול יבוא על מקומו".
יש משהו שעושה לך טוב בתקופה הזו?
"האחדות שלנו. פתאום כולם למען כולם, הנתינה האינסופית של העם המדהים הזה שיודע להיות הכי טוב מכולם, לצערי רק במצבים כאלה, הייתי רוצה שזה ימשיך גם אחר כך".
עם איזה מחשבות אתה מגיע ליום שאחרי?
"שמשהו צריך להשתנות במדינה הזו ודחוף. המשמר והביטחון צריכים לחזור במאה אחוז, לא הגיוני שהגענו למצב הזה. לא הגיוני שעם כמה טוסטוסים וכמה ג'יפים כבשו ישובים שלמים במדינה עם צבא בין החזקים בעולם. מתפלל לשלום החטופים, שיחזרו כמה שיותר מהר".
